הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 בנובמבר, 2011 9 תגובות

ראש ממשלת יוון הסוציאל-דמוקרטי, גיראורגוס פפנדריאו, הגיע ביממה האחרונה להסכם עם יריביו הפוליטיים השמרנים על הקמת ממשלת אחדות אשר בראשה יעמוד ראש ממשלה אחר, כלומר פפנדריאו מתפטר מתפקידו. ההסכם על ממשלת אחדות ביוון לכאורה משחרר את הפלונטר הפוליטי אליו נקלעה המדינה, בתקופה בה הפרלמנט אמור לקבל החלטות קשות על המשך קיצוצים כואבים בתקציב. זאת, על מנת שיוון תקבל את הסיוע הנדרש לה מהאיחוד האירופי ומקרן המטבע הבינלאומית, כדי להימנע מפשיטת רגל. אמנם הסיוע ניתן ישירות ליוון, אבל זהו סיוע שניתן בעקיפים לבנקים האירופאים – נושי יוון. במילים אחרות: המעצמות הקפיטליסטיות הגדולות מסייעות ליוון כדי לסייע לעצמן.

greece

במסגרת התוכנית האירופית תבוצע "תספורת" של 50% למחזיקי האג"ח של יוון והמדינה עמוסת החובות תקבל סיוע של 130 מיליארד אירו. ליוון יש מספיק כסף כדי לממן את פעילותה עד ה-15 בדצמבר, אולם מה-19 בדצמבר ועד סוף השנה היא צריכה להחזיר חובות לבעלי אג"ח בהיקף של כ-3 מיליארד אירו. לשם כך, המדינה זקוקה לסיוע מיידי של 8 מיליארד אירו, אותו היא אמורה לקבל מקרן המטבע והאיחוד האירופי במסגרת התשלום האחרון של תוכנית הסיוע הקודמת. אירופה והקרן המטבע הקפיאו העברת תשלום זה בעקבות ההחלטה לקיים משאל עם, אולם ההסכם הפוליטי החדש סולל את הדרך ליוון לקבלת סיוע מיידי זה. פפנדריאו הציע בשבוע שעבר לקיים משאל עם סביב השאלה האם לקבל את החבילה, ובייחוד הגזרות הכלכליות הנלוות לחבילת הסיוע והפיכת יוון למושבה (במובן של ניאו-קולוניה) של המעצמות הגדולות. מייד עם פרסום ההצעה התברר שקיימת "סכנה" שהעם היווני ישיב בשלילה במשאל ולכן הוא נגנז במהירות. ראשי המדינות הקפיטליסטיות הגדולות (ובהן בעלות החוב – בייחוד גרמניה וצרפת) הבהירו לפפנדריאו שאין להגזים בדמוקרטיה במדינה הנחשבת לערס הדמוקרטיה.

הפרלמנט היווני צריך להעביר בקרוב צעדי צנע חדשים, שיכללו פיטורי רבבות עובדים במגזר הציבורי, מה שיקומם את הרחוב היווני ויהיה מבחן קשה עבור הממשלה החדשה. פפנדריאו, שעמד בראש המפלגה הסוציאליסטית השלטת, לא היה יכול להעביר לבדו את הצעדים החדשים על רקע הביקורת נגדו – כולל מתוך מפלגתו.

האם ביוון תשלוט בעוד שנה-שנתיים ממשלת האחדות הלאומית, ממשלה שמרנית או ממשלה סוציאל-דמוקרטית? אין לכך כל חשיבות. ממשלות אלה אינן מסוגלת לתת מענה פוליטי, חברתי וכלכלי לחוב התופח. כי הוא אכן תופח מדי יום. ככל ש"רמת סיכון" של הכלכלה היוונית גדלה, כך היא נדרשת להעמיק את החוב. ואת חובה משלמים העובדים, הצעירים, החקלאים והגמלאים. שבדומה לישראל הם היחידים המשלמים מס אמת על הכנסותיהם.

ההפגנות והמחאות ההמונית נערכות כמעט מדי יום באתונה ובערי יוון הגדולות הן התגובה, המצולמת היטב, לעול הבלתי נסבל. ישנן מחאות שאינן מצולמות, כגון סירוב נהגי המכוניות לשלם דמי מעבר בכבישים המהירים או של סטודנטים ומובטלים שאינם משלמים עבור הכרטיסים בתחבורה הציבורית. מאות אלפים החליטו שלא משלמים את המיסים החדשים (בייחוד מסי הנדל"ן הקשים) שהוטלו. איך ניתן לחייב את בעל הדירה לשלם את מס החדש? חכמי אתונה ישבו, חשבו ולבסוף החליטו שניתן להצמיד את תשלום המס לחשבון החשמל. הרי איש לא יסרב להשתמש בחשמל בגלל מס נוסף, קשה ככל שיהיה. אך חכמי הממשלה באתונה לא הבינו שאת חשבונות החשמל מפיקים עובדי חברת החשמל הנאבקים בהפרטת החברה הלאומית (במסגרת צעדי "ההתייעלות" של הממשלה) ולכן הם מסרבים לעסוק בגביית המס החדש. קרי: הם מאפשרים לשלם את החשמל, אך מתעלמים מאי-תשלום המס החדש. המרד היווני יכול בכל רגע להפוך למרד עממי והמוני, וזאת מבינים היטב באיחוד האירופאי וראשי המפלגה הגדולות ביוון.

האם אזרחי יוון הפשוטים, עמך יוון, חייבים לשאת על גבם את מחיר הכישלון, החידלון והמשבר? לדברי פרשנים וכלכלנים, כאן ושם, אין מנוס מכך. אבל מדוע? התשובה אחידה היא ש"לא צריך לאבד את אמון השווקים". אבל מי צריך את אמונם של השווקים, כאשר השווקים (קרי: המדינות הקפיטליסטיות הגדולות ובעלי ההון) גורסים שיש להוריד עם שלם על ברכיו? רבים ביוון לא שוכחים שמקורו של החוב בעת שלטון הקולונלים, הרודנות צבאית הפרו-אמריקאית ששלטה ביוון בין 1967 ל-1974. יצוין שצעדי הצנע הקשים הננקטים ביוון כוללים פגיעה ברווחה (הזעירה למדי במקרה היווני), בחינוך, בבריאות, במרת החיים ועוד. אבל צעדים אלה אינם כוללים את הצבא. אשתקד הוצאותיה הצבאיות של יוון לא קטנו.

רבים ביוון סבורים כעת שהמדינה ועמה אינם מסוגלים לשאת את החוב, שיהפוך את מולדתם למושבה במשך עשורים שלמים. באתונה עולים קולות הדורשים להפסיק את הקזת הדם. הם דורשים "תספורת" של 100% של החוב החיצון המלווה ביציאה מגוש היורו והשבת הריבונות המוניטארית. זה אולי נשמע דמיוני. אבל יש מקומות בהם זה הצליח כגון ארגנטינה. המדינה הדרום-אמריקאית הפסיקה במשך העשור האחרון את תשלום החוב החיצון, לאחר המרד העממי, והעמידה כספים אלה לטובת האשראי למשק והרחבת הרווחה. מדינה נוספת ביבשת, אקואדור, ערכה תחקיר לעומק של מקורות החוב, הריביות שלו ותנאי התשלום והחליטה להכיר רק בחלקו הקטן ועוד להשיבו בתנאים שהיא עצמה קבעה – ללא לחצים וללא צעדי צנע והפרטה. יש ביוון המתבוננים דרומה, לעבר אמריקה הלטינית הרחוקה, כדי למצוא מענה למצוקתם.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. דמוקרט הגיב:

    מעט חד צדדי בתיאורים, אבל בעקרון נכון. הניסיון של ארגנטינה וגם של איסלנד מלמד שאפשר אחרת. יחד עם זה הסיסמה השחוקה שהעובדים והצעירים הם היחידים שמשלמים מס אמת איננה נכונה במקרה של יוון. מערכת גביית המס של יוון רקובה עד היסוד, והעלמות מס נפוצות ביותר בכל השכבות, כולל עצמאים קטנים וכולל צעירים. זה הפך להיות כה נורמטיבי, עד שאפילו לא מנסים להסתיר את ההעלמה. העם היווני יאלץ לשנות את דרכו בהבט זה. במיוחד כאשר ברור שאחרי אי תשלום החובות לנושים, לא יגיעו עוד הלוואות מבחוץ ויוון תצטרך להסתדר בעצמה.

  2. YB הגיב:

    לטווח הקצר פירושו של דבר הוא הוצאת המדינה שעושה זאת משוקי הכספים הבינלאומיים.
    לטווח הבינוני-ארוך התוצאה תהיה עליה ניכרת בריבית על הלוואות עתידיות.
    אם מספיק מדינות תנקוטנה בשיטה הזאת התוצאה תהיה שיפסיקו להלוות כספים למדינות בכלל תוצאה לא רעה בהכרח (לא יהיה גרעון) אבל אז איך תמומן מדינת הרווחה הגרעונית בדרך כלל?

  3. חוני קבלו הגיב:

    זו בהחלט תיאוריה יפה מר דוידי,
    רק חבל שבשנת 1974 היה חובה הציבורי של יוון פחות מ-20% תוצר, כפי שניתן ללמוד מהגרף הבא:
    http://en.wikipedia.org/wiki/File:HellenicOeconomy%28inCurrentEuros%29.jpg

    לפיכך חובה של יוון איננו תוצאה של דבר – פרט לבזבזנותה הכרונית של ממשלתה.

    האם ה"משבר הקפיטליסטי" אשם בבזבזנותה של ממשלת יוון?

    לעצם העניין – אני מסכים עם התרופה. "תספורת" מלאה ויציאה מגוש היורו. צריך לדעת שמהלך כזה יוביל לפיחות ניכר במטבע היווני – מה שיוביל לירידת ערך המשכורת המשולמת ליוונים בעשרות אחוזים

  4. חוני קבלו הגיב:

    המשך –

    ולירידה של רמת החיים שם בעשרות אחוזים.
    מילה אחרונה: העולם עד בימים אלו לסוגים שונים של משברים כלכליים: "משבר מצד ימין" – בארה"ב, למשל, ו"משבר מצד שמאל" – המקרה של יוון.
    לא יהיה זה נבון להתעלם ממקורותיו האמיתיים של משבר זה ולסרב להפיק לקחים ממנו.

  5. דמוקרט הגיב:

    יוון אינה ארגניטנה ואינה רוסיה.
    מה שיכולות להרשות לעצמן מדינות עם אוכלוסיה גדולה עשרות מונים, משאבי טבע לרוב, ובעלות מטבע עצמאי, יוון אינה יכולה.

  6. מ- PAPA-נדריאו -ל- PAPA-דמוס הגיב:

    אילו ה-PAPA הראשון היה סוציאליסט של אמת… הוא לא היה עושק את עמו כדי להעשיר בנקים גרמנים, צרפתיים ובריטים. הוא גם לא היה מעביר את מושכות השלטון בכזו קלות לכלכלן ימני, ל-PAPA אחר.

    ואנו? לאן אנו הולכים?

  7. המשבר ומדינת הסעד הגיב:

    היזהרו ממוכרי האשליות והאידיאולוגיות הימניות! אלה משתמשים במשבר היורו כדי למכור את מרכולתם. הון-שלטון-עיתון רוצות לחסל את שרידי מדינת הסעד בתירוץ שכאילו זו הביאה למשבר היורו – ולא היא.
    דווקא שבדיה, פינלנד ואפילו גרמניה מצליחות יותר לגבור על המשבר – ושם נהוגה מדינת הסעד!

  8. אשר פרוליך הגיב:

    מרבית המגיבים טועים בגלל ההכללות כגון "העם היווני" או באימוץ תרופות כגון "תספורות" לסוגיהם או השוואות לארגנטינה וכ"ד.
    שוכחים שיוון(כמו ארגנטינה או כל מדינה אחרת)בנוייה על מעמדות,בעקר מעמד העובדים שמהווים את מרבית האוכלוסייה(כולל עקרות הבית,סטודנטים ,פנסיונרים ומובטלים)ובעלי ההון,מיעוט קטן שמרביתו לא תורם לכלכלה פרט לספקולציה ובצע כסף.המשבר ביוון,בספרד,באיטליה ואולי גם בצרפת,וצעדי הצנע וה"תספרות" המתוכננות,תגרומנה למהומות אלימות ואולי גם למהפכות.אי אפשר לעשות "תספורת" למי שכבר קירח.

  9. אשר פרוליך הגיב:

    מדינת הסעד מתה ממחלה סופנית שאין לה תרופה:גלובליזציה.מדינות סקנדינביה,השריד האחרון של מדינות סעד שפרחו בשנות ה60 של המאה שעברה,עוברות תהליך של חיסול כל מה שקשור לזה.מפעלים כמו סאאב,וולוו,מפעלי אלקטרוניקה ותעשייה עוברים למזרח.קופות הפנסיה מתרוקנות ובעוד דור לא ישאר זכר של מדינת סעד.נכון שהימין מאשים אותה מכל התחלואות,והוא מסך עשן להמשך הניצול,אבל אין בה חלופה מעשית לתקופה הנוכחית.רק סוציאליזם דמוקרטי למען האנושות ובידיים של העובדים יכול להציל את כולנו.

הגיבו למ- PAPA-נדריאו -ל- PAPA-דמוס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים