הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בנובמבר, 2011 7 תגובות

"קטילת שפה כהוצאת נשימה"  …  אבן רושד

מספר פוליטיקאים ישראלים יצירתיים, אשר מתמחים בהמצאת חוקים גזעניים שיגבילו את נוכוחותם והתפתחותם התרבותית של הערבים הפלסטינים החיים במדינת היהודים, עולה ומתרבה. מכונת הגזענות ממשיכה לעבוד באופן אינטנסיבי ובקצב מחריד, כפי שאף מדינה כיום בעולם לא מכירה, דרך הצעת חוקים גזעניים. משקיפים שונים מאמינים שהחוקים אלה מגיעים לדרגה של הפרדה גזעית, או כפי שכונו בדרום אפריקה: "אפרטהייד" .

לאחרונה, העלה חבר הכנסת אבי דיכטר (קדימה) הצעת חוק אשר תוכנה ביטול השפה הערבית כשפה רשמית בישראל, ויצירת קריטוריונים אחרים שיגבילו את השימוש בה על ידי האזרחים הערבים של המדינה. זו לא הפעם הראשונה שמוצעים חוקים אשר מטרתם להגביל את תנועתו של המיעוט הערבי בחלל  התרבותי שלו.

arabic

במאמר זה אציג סדרה של רעיונות והצעות, אשר מטרתם להבין את המסתתר מאחורי החוק הזה ואת חובתה של החברה הערבית בעימות עתידי מולו. על החברה הערבית להרחיב את השימוש בשפה הערבית בתוך החברה הערבית בכדי לחסן אותה ולהגן על תרבותה ומורשתה בהקשר המקומי ובהקשר ההומני.

השפה ככלי חשיבה וביטוי להתנגדות

השפה היא לא רק כלי ביטוי אלא היא גם כלי חשיבה המתמודד עם רעיונות וחזונות של עם מסוים או חלקים ממנו. ספרות הומנית מתפתחת בזכות השפה. במצבה של החברה הערבית בישראל השפה הפכה לכלי התנגדות חיוני שעזר לחברה להמשיך את אחיזתה באדמותיה, ובזהותה הפוליטית, ולחסן אותה מפני נסיונות חיצוניים, או פנימיים, המכוונות להזיק לה. הצעת החוק צריכה להדאיג את החברה הערבית מפני שהיא מסמנת הסלמה של מצב קיים. ההגמוניה הישראלית כבר היום מכתיבה את הישראליות על המיעוטים, כאורח חיים, דבר הגורם לנסיגת השפה הערבית והיעלמותה מהמרחב הציבורי.

ח"כ דיכטר בהצעתו משתדל להשתמש בתרבות ככלי שליטה ישראלי. זוהי עדות של פשיטת רגל של הממסד הישראלי וכשלונו בהשתקת קולותיהם החשובים של הערבים הפלסטינים בישראל. התמודדות החברה הערבית עם האיומים על השפה הערבית אינה רק התמודדות אל מול נטיות גזעניות אלא גם התמודדות מפני חלקים מהחברה הערבית בישראל שיש להם קשרים חברתיים וכלכליים ישירים עם אנשים, חברות ומוסדות ישראליים שדוחים את השפה הערבית לצד ודורשים לקבל במקומה את העברית כשפת תקשורת. כל זאת תוך הפנמת אורח החיים הישראלי כ"תרבות מודרנית ונאורה". הממסד הישראלי, על זרועותיו השונים, עוסק בפירור התרבות הערבית תוך פירוק מרכיביה. השפה היא אחד המרכיבים המרכזיים של כל תרבות, בכך שהיא מהווה אופן חשיבה ומאפשרת נוכחות תרבותית והוויתית.

העמקת החוקים הגזעניים כמראה לחברה שנוטה ימינה

תהליך הדה-לגיטימציה של השפה הערבית גואה בזמן הצעות חוק גזעניות המאפיינות את הכנסת הנוכחית. תהליך זה צועד קדימה בחסות הימין הקיצוני, ושאר המפלגות הציוניות בכנסת שנתפשות כביכול "מפלגות מרכז". נטייתן של מפלגות אלה להקצין ימינה היא ראי לחברה הישראלית הנוטה לכיוון הימין האלים, דוחה כל אפשרות לקיום משותף עם הערבים וקוראת, במקום זאת, להיפטר מהם, מתרבותם ומשפתם. כתוצאה מתהליך הדה-לגיטימציה של השפה הערבית, אשר החוק המוצע רק יחזק, חלקים גדולים מהערבים בישראל חונכו ויחונכו בלי הרגשת שייכות לזהותם. הצעתו של דיכטר באה בכדי לפרק מראש תהליך הפוך המתמקד בעבודה משותפת ויצירת מעברים תרבותיים בין הישראלים והערבים.

הנאמנות לזהות התרבותית, אמצעי חיוני להתנגדות החברה לקולוניאליזם התרבותי, אשר הממסד מנסה כבר שנים לשלול מהערבים בישראל, היא אלמנט חיוני אשר באמצעותו ניתן להגן על מחיקת העם ותרבותו.

מה עומד מאחורי הצעתו של ח"כ דיכטר?

א' המודעות הלאומית המוגברת של הערבים הפלסטינים בישראל, ובכלל זאת המודעות המתחזקת לגבי חשיבות השפה ככלי חשיבה והתנגדות, גורמת לפחד אדיר בקרב הממסד הישראלי (מי אם לא דיכטר, כראש השב"כ לשעבר, יודע זאת).

ב' הטלת שלטון קולוניאלי על המיעוט הערבי בני הארץ הוא חלק בלתי נפרד מהפיכת ישראל למדינה "יהודית טהורה".

ג' מטרת ההצעה היא להוציא את הערבים בישראל מהמרקם התרבותי הרחב שלהם ולייצר זהות נטולת נוכחות תרבותית והיסטורית.

ד' ההצעה הינה הודאה של הממסד הישראלי על כך שהשיטה הישנה לפיה הוכנסו שגיאות פילולוגיות ותכנים שגואים לתוכניות הלימודים וספרי הלימודים בשפה הערבית.

ה' הממסד הישראלי הבין שהערבים בישראל הם קלף חשוב, ואולי הכי קשה, בתסבוכת של הסכסוך הישראלי ערבי. התקווה היא שבאמצעות דה-לגיטימציה של השפה הערבית, במסגרת חקיקתית, יהיה ניתן לשחזר זהות תרבותית מסוימת של הערבים בישראל, בהתאם למדינייות הממסדית הכפויה.

חוסר ההצלחה של הממסד הישראלי על ידי ממשלותיו השונות בגירוש מי שנותר מבין הפלסטינים במולדתם, הפך להיות דחף ליצירת מנגנונים חלופיים לישום תוכנית הגירוש: חקיקת חוקים לבלימת התרחבות היישובים הערבים, שלילת תוכניות מתאר העלולות לאפשר בנייה למגורים בתוך הכפרים והערים, מניעת פיתוח כלכלי, שמירה על מעמדם של הערבים ככוח עבודה שחור וזול (שאינו מורשה להגיע לרמה של שותפות או קבלת החלטות בקשר לעתידו) והתיחסות תמידית לערבי כאזרח סוג בי"ת.

תפקידם של המוסדות והמנהיגים הערביים

כתגובה להצעת חוק זו, על הדרגים המדיניים, החברתיים, החינוכיים והאינטיליקטואלים, בקרב הפלסטינים, לעשות כל שביכולתם למנוע מההצעה להפוך לחוק. השפה הערבית קדמה למדינת ישראל מבחינה קיומית, תרבותית והיסטורית, היא שפה מקורית של המולדת הזו והסביבה הסמוכה לה ואיננה זקוקה לאישור הממסד הישראלי כדי להתקיים ולהתפתח.

לפיכך, אחריות מוטלת על הערבים בישראל, באופן מיידי וללא דיחוי, לאסוף כוחות ולייצר תגובה מתאימה להצעה הזו. במקביל, חייבים הערבים בישראל להעמיק את נוכחות השפה הערבית במוסדות הציבוריים שלהם. אין שום סיבה שהשפה הערבית לא תשמש כשפה הרשמית במוסדות הערביים ובנוף הכללי של סביבות המגורים שלהם. הנני קורא בזאת להתמודדות רצינית אל מול הצעת החוק הזו. אין להתעלם ממנה כאילו היא גחמה פוליטית חולפת.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. שום בצל הגיב:

    די מוגזם לטעמי. לשיפוטכם:

    ציטוט:
    סעיף 4:
    "(ב) לשפה הערבית מעמד מיוחד, לדובריה זכות נגישות לשונית לשירותי המדינה, הכל כפי שייקבע בחוק."
    סעיף 9:
    "(א) כל תושב ישראל, ללא הבדל דת או לאום, רשאי לפעול לשימור תרבותו, מורשתו, שפתו וזהותו."

  2. יעקב איתן הגיב:

    מסתבר, מקריאת מאמרו של אנואר בן בדיס, שעתה, יותר מתמיד, צדקה הפעילה הפוליטית מחוגי השמאל הרדיקאלי הישראלי שכתבה פעם, שהפעילות החשובה ביותר שהיא עושה לקידום החברה היא לימודיה לדיבור ולקריאה של השפה הערבית.
    גם אני יכול להעיד שהפעילות *הפוליטית* המחייבת אך גם המהנה והמשעותית ביותר בה אני מעורב בשנים האחרונות היא דוקא לימודיי בערבית. אני מדגיש את הלימוד של שפה זו בקרב אנשי שמאל יהודים כאקט פוליטי מובהק, הצרהתי ואף, אפשר, הפגנתי – הרי רוב הערבית שלי למדתי עד כה בנסיעותיי באוטובוס הלוך ושוב לעבודה.

  3. יעקב איתן הגיב:

    מעבר לחשיבות לימוד השפה הערבית בקרב אנשי שמאל יהודים כיחידים (ראו את תגובתי הקודמת), אני מציע שהגיע הזמן שסיעת חד"ש בכנסת תגיש הצעת חוק נגדית להצעה המתועבת של דיכטר ושות': חוק חובה ללימוד השפה הערבית כמקצוע חובה מכיתות א'-י"ב בכל בית ספר בו לומדים תלמידים יהודים, בין אם זה בית ספר ממלכתי, ממלכתי דתי, עצמאי, או פרטי. הגשת הצעת חוק, הלוואי שתתקבל, היא גם חשוב בשלב זה של מאבקנו, ולו ברמה הצהרתית.

  4. ע.ג. הגיב:

    ומה חדש? הרי כבר שנים אתם קוראים לישראל מדינת אפרטהייד. אז דוקא החוק הזה משנה משהו. הרי גם אם ישראל היתה מחליטה שחובה ללמד יהודים ערבית וחובה לפנות לערבי בערבית הייתם קוראים לה מדינת אפרטהייד. זה משום שאין קשר אצל השמאל החום בין המציאות לאמת שלו. הוכחה? הכותב קובע שהשפה היא כלי ליצירת ספרות הומניסטית. עכשיו ספרו לי איזו ספרות הומניסטית התפתחה אצל ערביי השטחים למשל שאינם חיבים לדבר עברית.

  5. ע.ג. הגיב:

    מערכת יקרה. אתם גזענים אמיתיים. צינתי שפדואה טוקאן כתבה בשיר שהיא רוצה לאכול כבדים של חילים ציונים. האם זה שקר? זו אמת. היא כתבה את השיר בזמן האינתיפדה הראשונה. אבל אתם צנזרתם את המשפט הזה. האם כי זה עלול לפגוע ברגשותיה או כי זה מציג את הפלשתינים באור לא טוב. תתבגרו. אפשר להיות בעד מישהו לא מושלם ואפילו מאד לא מושלם כמו הפלשתינים. הנסיון שלכם לגונן עליהם פשוט פתטי.

  6. אמנון נוימן הגיב:

    להנהלת המערכת .
    בושו והכלמו " תגובה זאת קיימת נראה שכבר אמרת זאת"
    גם לקיקרו נאמר כך! עוד כשאתם קטנים ?
    אמנון

הגיבו לשום בצל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים