מאות אלפים הפגינו ברחובות בריטניה במסגרת השביתה הכללית שקיימו אתמול (יום רביעי) עובדי המגזר הציבורי בממלכה. העובדים מוחים על הרפורמה הניאו-ליברלית האחרונה שערכה הממשלה השמרנית בקרנות הפנסיה. במסגרת הרפורמה, ייאלצו העובדים לעבוד שעות ארוכות יותר ובמשך יותר שנים ולתרום חלק גדול יותר משכרם החודשי כדי לקבל את אותה הפנסיה (ע"ע רפורמת הפנסיה של שר האוצר בנימין נתניהו ב-2003). מנהיגי האיגודים המקצועיים מסרו לעיתון הלונדוני "מורנינג סטאר" כי מדובר בשביתה בהיקף הגדול ביותר בבריטניה זה שנות דור: קרוב לשני מיליון בני אדם לא הלכו לעבודה בבתי ספר, בבתי חולים, בבתי המשפט, בתחבורה הציבורית ובמשרדים ממשלתיים, וכ-1,000 הפגנות של עובדים נערכו בערים ובעיירות ברחבי המדינה.
שבוע לפניכן נערכה שביתה כללית, השלישית בדור האחרון, בפורטוגל. מספר השביתות הכלליות שנערכו בשנתיים האחרונות ביוון ובאיטליה נגד המדיניות הכלכלית והחברתית הניאו-ליברלית של הממשלה הוא דו-ספרתי. כי בשנתיים האחרונות שבה השביתה הכללית ובגדול לאירופה המערבית (בייחוד ליוון, איטליה, ספרד, צרפת ופורטוגל) ואף לארה"ב. העיר אוקלנד שבארה"ב, הידועה בגלל השביתה הכללית שפרצה בה ב-1946, הייתה לזירה של שביתה כללית נוספת בתחילת נובמבר האחרון. ועוד: בתחילת השנה, האיגודים המקצועיים של ויסקונסין שבארה"ב עמדו מאחורי שביתה כללית נוספת, בעת שבעיר מדיסון עובדים וסטודנטים עמדו להשתלט על הפרלמנט המקומי. השתלטות ושביתה שהסתיימו בהצלחה, בעקבות כוונת המושל לנטרל את האיגודים המקצועיים על ידי ביטול המו"מ הקיבוצי של עובדי הציבור.
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, נרשמו מספר רב של שביתות כלליות באירופה ובארה"ב. השביתה הכללית הפכה לסוגיה שעוררה פולמוס רב בתנועות הפועלים ובמפלגות השמאל. באמריקה הלטינית, השביתה הכללית הוסיפה, במהלך כל המאה ה-20, להיות כלי מרכזי במאבקי העובדים. בעקבות גל השביתות הכלליות, פרופ' בואנבנטורה דה סואוסה סאנטוס, הסוציולוג הפורטוגזי הידוע ביותר והמלמד באוניברסיטאות ויסקונסין וקואימברה (פורטוגל) פרסם מאמר על שובה של השביתה הכללית – כביטוי של מחאה חברתית המונית.
לדבריו, בעבר ובמסגרות הקהילתיות, העירוניות, האזוריות ואף מדינות שלמות, השביתה הכללית הייתה תמיד האמצעי כדי להפגין התנגדות המונית נגד צעדים שפגעו ברוב האוכלוסייה או כדי להשיג הישגים לעובדים או לשכבות העממיות; ולפעמים,השביתה הייתה מסוגלת "לכסות" את החברה השלמה – חרף העובדה שבתוכה יש מגזרים שנפגעו קשה יותר ובאופן ישיר. פגיעה במרחב הדמוקרטיה, פגיעה בזכויות חברתיות, דיכוי ברוטאלי של המחאה העממית, התקפות על הרווחה ועל רמת החיים, סגירת מקומות עבודה המהווים "עוגן תעסוקתי" בערים ובאזורים ואף החלטות בעלות אופי כלל-ארצי כגון יציאה למלחמה, היו בעבר היסוד לקיומן של שביתות כלליות. יחד עם זאת, תנאי החיים ורמת החיים במאה ה-21 שונים מבעבר.
הסוציולוג הפורטוגזי הדגיש ש"כאשר מתבוננים מקרוב על המדיניות הממשלתית דהיום, לעומת המדיניות החברתית והכלכלית בעבר, עולים קווי דמיון מדאיגים. ולראיה: המדיניות החברתית והכלכלית של ממשלת הימין שהביאה לשביתה כללית שנערכה ב-24 בנובמבר האחרון בפורטוגל. אתמול, ההמונים נאבקו למען השגת זכויות אזרחיות וחברתיות. כעת, המערכה המעמדית מנסה למנוע את אובדנן. זו מערכה המתנהלת כעת כדי למנוע את מחיקת הזכויות שהושגו במהלך עשרות שנים של מאבק של דורות העובדים הקודמים". אתמול נאבקו כדי לחלק בצורה צודקת יותר העושר שיצרו העובדים. היום המאבק הוא סביב החלוקה הפחות צודקת של העושר שבאה לידי ביטוי בקיצוצי שכר וקצבאות, העמקת הניצול, גידול בשעות העבודה, "תכנית הצלה" ממלכתיות עבור בעלי הון ומיסוי גובר שהנטל שלו נופל על כתפיהם של השכירים. זהו מאבק, כדברי המפגינים האמריקאיים, של ה-99% נגד "האחוז הבודד". אתמול הייתה זו מערכה למען העמקת הדמוקרטיה והענקת קול לאלה שאין להם. כעת, ולאחר שהושגו הישגים רבים במרחב הדמוקרטי, הנאבקים מנסים להצילה מול המתקפות של ההון הפיננסי ונציגיו הפוליטיים והטכנוקרטיים. אתמול, ההמונים הציבו אלטרנטיבה: הסוציאליזם. השכבות השליטות ראו בחלופה הסוציאליסטית לקפיטליזם כאיום קיומי והדיכוי היה לאכזרי עד מאוד. עתה זהו מאבק נגד הניאו-ליברליזם הטוען שאין אלטרנטיבה להתרוששות רוב החברה וריקון הדמוקרטיה מכל תוכן ממשי.
דה סואוסה סאנטוס סבור שכעת השביתה הכללית באירופה היא יותר מעשה של מגננה ולאו דווקא ביטוי למתקפה. המערכה כעת מנסה לעצור את ההתדרדרות שהיא פועל יוצא מהמשבר הקפיטליסטי – מאשר לקדם חלופה צודקת יותר. זו מערכה שכעת מקיפה מגזרים חברתיים רבים – מעבר למעמד העובדים. זו מערכה של העובדים, העובדים שהתרוששו, של העובדים המועסקים וכאלה שאין להם עבודה. לדבריו "זו מערכה של העובדים שעמלו כל חייהם ולעת פרישה מוציאים את עצמם בעוני מחפיר. זו מערכה של רבים נוספים המתרוששים במהרה. הרחוב הפך לזירה המרכזית של המאבק. זהו המרחב האחרון בו אין להון הפיננסי שליטה מוחלטת. כעת, ברחוב נפגשים ומפגינים אזרחים רבים שלא מחו מעולם, שלא היו חברים באיגודים המקצועיים או פעילים בתנועות החברתיות. לפתע אותם אזרחים מוציאים את עצמם נאבקים למען זכויותיהם וגם למען הזכויות של האחרים. לפתע הזכויות של האחרים היו לזכויות של כולנו".

האם המלך השבדי אירגן מסיבות סקס? ואיך הציבור הבין שה-KREML ה-MERKOZY מתרחק מהדמוקרטיה מהר כמו ביביהו ואובמיהו? ולמה אפילו במדינה הנאורה SUOMI-FINLAND [שבה עוד שולט ה- WELFARE STATE] חיי בני המעמד התחתון קצרים ב-12 שנה מזה של בני המעמד העליון? ולמה באסטוניה השכנה חיי בני העם האסטוני ארוכים ב-5 שנים מחיי הרוסים שגרים בה? מסתבר שאורך חיים זה מדד מצוין להצלחת הדמוקרטיה. עכשיו לכו והשוו את אורך החיים של בני העדות השונות, יהודים אשכנזים, מזרחיים וערבים, בישראל ובשטחים הכבושים.
אבל גם במזרח, בסין ובהודו ואפילו בוייטנאם –– שעל השליטה בה נלחם העם נגד האימפריאליזם האמריקאי ושילם מעל מליון הרוגים וזיהום ב- Agent Orange –– שבה ממשיכה הכלכלה לצמוח בקצב –– לא נהנים העובדים מאותן הזכויות שהובטחו להם בידי המפלגות השליטות, ממפלגת הקונגרס ההודי, עד "המפלגה הקומוניסטית" הסינית שנשלטת ע"י 300 משפחות ההון-שלטון. מה למדנו מכך? שכנראה צדקו מי שטענו שצריך "מהפכה מתמשכת", ולא כזו שנעצרת ומתמסדת, והופכת לכלי שרת של מעמד המהפכנים לשעבר.
כך גם הנהיג משה בן היאור את השביתה הראשונה בהיסטוריה [או אם תרצו] המיתולוגיה הכתובה, נגד המשטר שרמס את זכויות העובדים -העבדים. "מעבדות לחירות" היתה הסיסמה. ואנו שכחנו אותה. ולא רק בשטחים 'המוחזקים' [בצווארם], גם בישראל הפכה הפגיעה בזכויות חברתיות, דיכוי המחאה העממית, ההתקפות על הרווחה ועל רמת החיים לנשק שבו אוחז השלטון נגד העובדים ולטובת בעלי ההון. וכמו בחנויות ליד המכרות באמריקה YOU LOAD 16 TON, and WHAT DO YOU GET? Another Day Older and Deeper in Debt
כך אמר תומאס ג'פרסון, ולדעת פרופ' Boaventura De Sousa Santos הצדק היה עימו אז, והיום הדבר רלוונטי עוד יותר. כבר בפברואר כתב סנטוס מאמר על הפיכות טוניס וקהיר, שבהם התגלתה המיליטנטיות החדשה רבת העוצמה של הצעירים, שעד אז נראו לחברה האזרחית כ"א-פוליטיים אבודים", כאוסף של אבק-אדם, כשתופי-מוח בידי החברה הצרכנית, ופתאום התגלו כיצירתיים, וכגורם של שינוי, כאשר סף השינוי הגיע, והפוליטיקה הפכה לעיסוק בעצם החיים ובכבוד האנושי. השינוי האמיתי בעולם יחול כשיהיו הרבה הפיכות נוסח טוניס/קהיר, או אחרות, במקביל!
על הקשר בין השביתה הכללית הגדולה ביותר באירופה, ב-14 בנובמבר 2012, לבין המלחמה בעזה:
http://abumidian.wordpress.com/hebrew/maamarim/14-11-12/