הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 בדצמבר, 2011 19 תגובות

מוקדם עדיין לסכם את האירועים הסוערים באזור. כיוון שכך והודות למגבלות של זמן, בחרתי להעביר את מחשבותיי בצורה בלתי שגרתית. ראיתי לנכון להתנסח בצורה של מספר תזות החשבות בעיניי. כמו כן, הוספתי כמה הערות מרכזיות. התזות אמורות לשקף את האירועים במימד ההיסטורי וההערות הן יותר בבחינת התייחסות להיבטים חולפים.

תזה 1:

למרות שהאמת האקסיומטית הבאה היא ברורה, או לפחות צריכה להיות ברורה, חובה להתייחס אל המזרח התיכון ואל המדינות הערביות כחלקים הכפופים למערכת מובנית היטב הנשלטת על ידי ארה"ב ובעלות בריתה. (קראו את מאמרו של נעם חומסקי בנושא)

הערה: לכאורה, מדובר על הערה מיותרת, אך ניתוחים רבים על האזור הנעשים על ידי גורמי שמאל מסוימים, מתעלמים בעקשנות מאמת עובדתית זו – החיונית להבנת האירועים השוטפים וההתפתחויות.

egypthereמצרים זה פה (צילום: אקטיבסטילס)

תזה 2:

המטרות העיקריות של שליטת ארה"ב הן: רווחים ושליטה במשאבי האזור, בעיקר נפט וגז; ושמירת עליונותה הצבאית והאסטרטגית. מטרות אלו מובטחות על ידי סדרה מקיפה של הסכמים, חוזים ואמנות עם הממשלות באזור, שהן עצמאיות באופן רשמי, אך משועבדות למעשה.

תזה 3:

הסכמים אלה מבטיחים רווחים עצומים הנובעים מהמציאות של חילופים לא-שוויוניים. חלק חיוני של הרווחים מוקדש לביסוס בשלטון של חוגים פיאודליים, דתיים או צבאיים. כך מובטח סטאטוס קוו הרצוי לשלטון זר ולריאקציה מקומית.

תזה 4:

בערב האביב הערבי (פברואר 2011), גורמי המפתח המשפיעים על שלטון ארה"ב היו: העמקת החולשה היחסית של כלכלת ארה"ב והמשבר הבינלאומי של השיטה הקפיטליסטית; התעצמות הקואליציה של מדינות וגורמים המתנגדים לשלטון זר: איראן, סוריה, שלטון החמאס ברצועת עזה והחזבאללה בלבנון; עצמאות יחסית של טורקיה כלפי מדיניות ארה"ב; וכישלונה היחסי של מלחמת ארה"ב בעיראק והכנות לעזיבת חיל המצב האמריקאי.

תזה 5:

ההצלחה הגדולה הראשונה של האביב הערבי הייתה ערעור שלטונו של הנשיא חוסני מובארק במצרים, שיחד עם ישראל וערב הסעודית שימשו כמערך הסוכנים העיקרי של שליטה אסטרטגית, שליטה צבאית ורודנית נגד ההמונים הערביים.

תזה 6:

האביב הערבי היה האות לעליה הספונטנית וחסרת התקדים של ההמונים הערבים למרד נגד הסטאטוס קוו. הזעם הצודק הופנה אל המנהיגות המכהנת של כל מדינות ערב. אף על פי כן, חייב מרד ספונטני במהלך התפתחותו להגדיר ולפרט את עקרונותיו ואת יעדיו – וכיצד הוא משתלב בחזיתות ובקואליציות עם שותפים אפשריים.

תזה 7:

יש לתמוך באופן החלטי במרד הספונטני של ההמונים, אבל צריך להבדיל בין גישה זו העקרונית ובין סוג של "רומנטיקה מהפכנית". רומנטיקה כזו מתעלמת מיכולת כוחות פוליטיים קיימים לצרף אליהם תנועות המוניות, כשאלה אינן מסוגלות או מסרבות להגדיר מטרות ברורות משלהן.

הערה: לא מזמן, בראשית המשבר בלוב, זיהו פרשנים שמאליים לא מעטים השפעה שמאלית ואפילו הגמוניה שמאלית בקרב הלוחמים נגד קדאפי. מציאות מדומה זו הייתה עילה לתמיכה במורדים ואף להצדקת התערבות זרה לימינם. למרבה הצער התברר שתפיסה זו לא הייתה יותר ממשאלת לב.

תזה 8:

האנטי-אימפריאליזם הוא נושא למחלוקת חריפה בשמאל. יש כאלה הטוענים שהגדרת משטרים דכאניים כמשטרים אנטי-אימפריאליסטים היא בלתי מוסרית. גישה מוסרנית זו מתעלמת מהמציאות. האופי האנטי-אימפריאליסטי של משטרים אלו אינו שאלה תיאורטית בעיקרה. מדובר בהתנגשויות ממשיות בין המטרות והמדיניות של מדינות אנטי-אימפריאליסטיות שונות ובין מערכת השליטה והבקרה של ארה"ב ובעלי בריתה. המערכת הדומיננטית האמריקאית היא זו שמזהה את מקור האיומים על שליטתה ותפקודה החלק. האימפריאליזם יודע לזהות את אויביו ולפגוע בהם ככל יכולתו.

הערה: אף אחד בשמאל לא ביקש לתאר את עיראק של סדאם חוסיין במונחים מתקדמים. אך ארה"ב ובעלי בריתה פתחו במלחמה תוקפנית נגד המשטר והעם של עיראק… בגלל עמדותיהם האנטי-אימפריאליסטיות. הבסיס האידיאולוגי של גישה זו מובן ומוכר על ידי המרקסיזם. ההתנגדות לתכתיב האימפריאלי והשאיפה לעצמאות מוגדרות כמתקדמות גם כשמדובר במשטרים מדכאים. המדיניות של תמיכה עקרונית בכל המאבקים נגד שלטון האימפריאליזם האמריקאי באמריקה הלטינית הוכיחה את עצמה. רבים מהכוחות שהגיעו לשלטון בתנאים קשים ביותר הפכו במשך הזמן לבסיס של כוח אנטי-אימפריאליסטי רציני הנאבק בשלטון ה"יאנקים".

תזה 9:

כלל המשטרים באזור היו לדיקטטורות. מכאן שרמת הדיכוי וביטויו הם עניין של צורה יותר מאשר של מהות. דיקטטורה ברוטאלית, שחיתות וניצול, שיטות אכזריות של מאסר, עינויים ושיעבוד מוחלט של ההמונים, כל אלה הם דבר שבשגרה במשך עשרות שנים עבור ארצות האזור ואינם נחשבים כחומר לכותרות. זוהי הנורמה של הממשלה הפרו-אימפריאליסטית שהוטלה על יותר מ-350 מיליון ערבים במשך עשרות שנים.

תזה 10:

ארצות האזור המשתחררים משליטה אימפריאלית, אינם חופשיים מסימני ההיכר של הרקע המיידי של לידתם. כלומר, רואים שגדלו ב"אותה השכונה". במציאות של המזרח התיכון אין בינתיים טובים יותר או גרועים יותר בעניינים הקשורים לחירויות הפרט. כולם מסתמכים על כוח הזרוע כאשר הם רואים עצמם מאוימים. בכל מקרה, מהרגע בו הם חומקים מהשליטה האימפריאלית, הם בסכנה של פעולת תגמול עקובה מדם על ידי אויבים פנימיים בארצם או מחוצה לה.

תזה 11:

הזכות לריבונות היא מרכיב חשוב בחוק הבינלאומי. עקרון זה מאפשר ומעודד קבוצות מקומיות לבחור באופציות המבוססות על מדיניות של פיתוח עצמאותם הלאומית. תהליך ההתפרקות משליטה אימפריאלית על ידי העמים השונים מזרז פיתוח סתירות במערכת האימפריאלית. מציאות זו מסבירה את המרכזיות של סוגיית ההתערבות בשיח המאבק לשחרור לאומי. מאחר שהמערב אינו מעיז לטעון שיש זכות כלשהי להתערבות, הוא מקדיש משאבים עצומים לעיצוב המסרים בתקשורת ולמימון נדיב של מעשי חתרנות וקשירת קשר כדי להצדיק כל סוג של התערבות גלויה או נסתרת.

הערה: משעשע לשמוע את הלעג המופנה לשמאל מכיוון שהוא מעלה את סוגיית הקונספירציה והחתרנות האימפריאלית. דווקא בחוגים הפוליטיים והאינטלקטואלים המתוחכמים יותר במערב, ידוע לכל ואין טורחים להכחיש כי מעשים אלה הם מרכזיים אצל ממשלות מערביות הדואגות לאינטרסי מדינתם.

תזה 12:

מערכת הניצול והשליטה המערבית קובעות במידה מכרעת את חולשות המבנה המעמדי של מדינות האזור. פיתוח תעשייתי הוא נדיר ביותר ובכל האזור חסרה באופן כמעט מוחלט השקעה בייצור ובתעשייה. כתוצאה מכך קשה לדבר על קיום מעמד פועלי תעשייה בעל משקל. במקרים רבים, אפילו תעשיות הנפט והגז נזקקות לעבודה זרה באזור למרות העודף העצום של עובדים מקומיים.

הערה: ניתן להניח – אם כי העניין דורש בדיקה נוספת – כי עוצמתה של הזיקה הדתית נובעת מכך שלעיתים קרובות הקהילה הדתית היא זו המספקת מימד של סולידריות חומרית, חברתית ותרבותית. נראה כי אנשי הדת האסלאמיים ומוסדות הצדקה פועלים כקבלן משנה וירטואלי במקום המדינה – בתחום החשוב של השירותים החברתיים. מקור המימון הוא כנראה מרווחי הנפט, ואלה כנראה הרווחים היחידים הנותרים באזור שאינם מושקעים בטיפוח המשטרים המושחתים ועוזריהם.

תגובות
נושאים: מאמרים

19 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    הויכוח האם לתמוך במדינות הנשלטות על ידי משטרים דכאוניים או ריאקציונים במאבקם נגד האמפריאליזם אינו חדש.הגישה המרקסיסטית לא מתבססת על נוסחאות כלליות או מתקונים לכל מצב אפשרי עם תשובות מובנות מראש. כל מקרה לגופו.
    יחד עם זאת,לפי גישה זו,צריך להיות מאבק כפול,נגד המשטרים המדכאים את עמם ,נגד השתלטות של כוחות אמפריאליסטים מכל סוג (לא רק של ארצות הברית )וקודם כל,קודם כל,להגנת מעמד הפועלים מכל אויב,פנימי או חיצוני.

  2. ע.ג. הגיב:

    זה מה שקורה כאשר מנסים לאנוס את המציאות לתיאוריה שהפרקטיקה שלה כבר נכשלה כל כשלון אפשרי. יסביר לנו חכם ציון – ואם תצלחנה כל המהפכות בעולם הערבי, האם הכלכלה של מדינות תהפך פתאם לכלכלה חופשית שאינה תלויה בכח חיצוני? ונניח שהיא תהיה תלויה לא בארה"ב אלא ברוסיה או באירן או בסין, האם אלה לא כלכלות אימפריאליסטיות? האם יש בכלל על כדור הארץ כלכלה לא אימפריאליסטית – קפיטליסטית. מכיון שהתשובות הן, בהתאמה תשאר תלויה בכח חיצוני, כל הכלכלות אימפריאליסטיות.

  3. נעם הגיב:

    לפי תזה 11, החוק לייבוש עמותות השמאל צודק, הוא מפריע לחתרנות האימפריאליסטית של אירופה וארה"ב. החוק מפריע לתמיכה כספית של המערב בארגונים שהמנדט שלהם הוא ערעור הסטטוס-קוו הציוני.

  4. דינו הגיב:

    שוב אותו קרדיט נמוך וזלזול בעם הערבי:
    השקעה נמוכה בתעשיה? (נקודה 12) – זה כמובן באשמת "הניצול והשליטה המערבית".
    שיטת שלטון ראקציונרית ומדכאת? (נקודה 9) – זו בוודאי "הנורמה של הממשלה הפרו-אימפריאליסטית".
    דבר לא מנע מסוריה ואיראן להשקיע את מיליארדים בפיתוח ותעשיה במקום בנשק ובצבא, זה עניין של בחירה. ולא, ישראל לא היתה כובשת את סוריה אם לא היה לה צבא.
    אגב, ארה"ב לא תקפה את העם של עיראק, והעמדות "האנטי-אימפריאליסטיות" לא היו של העם. גם המדינה וגם העמדות היו של השלטון בלבד, אין שום קשר לעם העירקי

  5. ק.א. הגיב:

    שתי השאלות הן:
    1) האם לעולם יש בעלים? ו, 2) כיצד מתעצב לו, בהווה, העולם לפי פועלם של השליטים האלה וכיצד צפוי הוא להראות כמה שנים קדימה על אותו הנתיב?

    לדעתי אלו הן א י נ ן שאלות כלכליות ואולי אף אינן פוליטיות. כי בשלב הראשון הן קודם שאלות של התבוננות פנימה. אני יכול בקלות להתעלם מזה שאני חי בממלכה פושעת, ושלפי שעה מנהיגיה הם פושעים נאצים, אך למה זה הופך אותי? זה הופך אותי לחתיכת חרא אנושי. ושאני יוצא מן הבית אני רואה הרבה חתיכות חרא כמוני מסביב.

  6. דינו הגיב:

    "ההצלחה הגדולה הראשונה של האביב הערבי" אולי היתה באמת ערעור שלטונו של הנשיא חוסני מובארק במצרים, אך הקשר "לשליטה צבאית ורודנית נגד ההמונים הערביים" אינו קיים.
    ההמונים המצרים, כמו גם הסורים, התקוממו קודם כל נגד הרודנות המקומית, והרבה פחות נגד אלו אליהם מתקשר הרודן כאשר קשה לו. מה גם שאנו יודעים היטב ש"רודנית נגד ההמונים הערביים" מתנהלת גם אצל "המתנגדים" (איראן, סוריה וכו'). עובדה היא שההתקוממויות שם (והדיכוי שלהןן) קשות ועקובות מדם יותר מאשר במצרים.

  7. יוליוס הגיב:

    ועדיין בארצות הברית וגרורותיה האימפריאליסטיות יש חופש ביטוי, חופש עיתונות וחופש תנועה, אשר בצירוף מקרים מופלא לא מתקיימים באף מדינה אנטי-אימפריאליסטית. יש לשער שאם לא התקיימו או יפסיקו להתקיים המדינות האימפריאליסטיות באמריקה הצפונית ובאירופה, העולם כולו ייראה תוך זמן קצר כמו איראן, סעודיה, סומליה וצפון קוריאה. יש גם לשער שהכותב עצמו היה מעדיף לחיות תחת הדיכוי האימפריאליסטי במדינות כמו אמריקה, דנמרק או, רחמנא ליצלן, ישראל, מאשר להתבשם מאורו של האנטי-אימפריאליזם באירן, סוריה או עזה.

    • דינו הגיב:

      שלום יוליוס,
      אני מתפלא עליך, הכיצד אינך מכיר את המציאות המדומה הבאה:
      באיראן, בעיראק של סדאם חוסיין ובצפון-קוריאה יש.הייתה לאנשים עבודה ואין שם גזענות (לכן חייהם טובים והם מאושרים).
      בשאר אסד, אחמדיניג'ד וקים ז'ונג-איל הבטיחו לקדם רפורמות, ויש במדינות הללו אישה בפרלמנט! (מה שהופך אותן למתקדמות, או לפחות בדרך להיות כאלה).
      השלטון הריאקציונרי (לכאורה!) במדינות הללו הוא אך ורק באשמת האימפריאליזם (נקודה 9 של קמינר), ומדובר בעמים עם תרבות דמוקרטית ארוכת שנים שנהרסה בכוונת מכוון ע"י המערב

      • עומר צנגוט הגיב:

        אהבתי את הציניות דינו

        מזכיר את אלו שמספרים על הביטוח בריאות חינם של קסטרו
        או המערכת חינוך הנהדרת בלוב של קאדאפי .

  8. התזה ה-13 הגיב:

    ארה"ב מיתדרדרת ואנחנו יחד עימה.

    התזה ה-14
    אבל זה לא הולך ב"טאנדם". וסביר להניח שארה"ב תשה "התנתקות" מישראל אם וכאשר המצב שם יתדרדר.

    התזה ה-15
    ולכן ככל שהעמים הערביים יצליחו להשתחרר מעול הדיקטטורים-המלכים-והאימפריאליזם כך יגיע השינוי מהר יותר. ואשר למצב הכיבוש… סיכויי הישרדות ההתנחבלויות בשטחים שואפים לאפס.

  9. אמנון נוימן הגיב:

    תגיבו קודם על טענותי נגד פרסומכם את שכתבתי
    אמנון

  10. יוליוס, האם סעודיה אינה גרורה של ארה"ב? הגיב:

    בארה"ב וגרורותיה האימפריאליסטיות יש "חופש ביטוי" כל עוד זה לא מסכן את המשטר! זה מותר כל עוד זה מהסוג המוכר של הון-שלטון-עיתון [אגב כך המצב גם ברוסיה, שאל מי בעלי "קומרסאנט" למשל] ומי קנה את ניוט גינגריץ' אם לא שלדון אדלסון? ולמה מוכים ונעצרים מפגיני Occupy Wall St? ומדוע רצח המשמר הלאומי סטודנטים באוניברסיטת קנט כשהפגינו נגד מלחמת וייטנאם? ומדוע לא הזכיר אובמה בנאומו "לסיום מלחמת עיראק" אפילו במילה את 1,1 מליון העיראקים שנהרגו שם, "שבצירוף מקרים מופלא" נרצחו בידי חיילי האימפריאליזם האמריקאי?

    • יוליוס הגיב:

      אתה רציני? אם אתה משווה ברצינות את תגובות המשטרים באנגליה, ארה"ב, גרמניה או ישראל להפגנות נגד הממשלה לתגובתם של המשטרים בצפון קוריאה, איראן וסוריה, אז משהו לקוי מאד בראיית המציאות שלך.

      והקביעה ש-1.1 מיליון עיראקים נרצחו בידי חיילי האימפרלאליזם האמריקאי לא נכונה. רובם הגדול נרצח בידי אחיהם הערבים בכוונה תחילה. אה, שכחתי, זו כמובן אשמת האמריקנים בכל מקרה. וכי יכול להיות אחרת?

      • ק.א. הגיב:

        למאוהב בנאציזם, מה רע ב"השוואה" שעשו כאן? ישראל מחזיקה בגיטאות נאציים כבר עשרות שנים.
        חכה ותראה מה יקרה כשאחד מן המשטרים שנקבת בהם יעמוד בפני סכנת ריסוק.
        אשר לקביעה ש 1.1 מליון עירקים נרצחו אתה באמת צודק – זו באמת קביעה לא נכונה.
        המספרים הנכונים הם בין 1.4 מליון ל 2 מליון.

  11. נו באמת! הגיב:

    המאמר הזה כתוב מאחורי 1000 קירות של דוקטריניזם אטום ומשועבד לראייה חד ממדית וצרה.
    הכותב פוסע בנתיב החרוש עד תום של אנליזת האינטרס המערבי, שממנה נשקפים נופיה של הנבואה המרקסיסטית.
    היה יכול להיות נחמד אם האיזור עצמו יתחיל גם לעניין אותו קצת, ולא רק כאובייקט במבחנה האנטי-אמריקאית.

  12. Henry Lowi הגיב:

    "מדינות אנטי-אימפריאליסטיות " ?
    "משטרים אנטי-אימפריאליסטים" ?
    Which states is Reuven referring to
    ?
    Which regimes
    ?
    I could understand a policy that says: In any conflict between any of the Middle Eastern regimes — whose under-development has been the result of imperialist domination — the principled position would be to support the military struggle of that regime, while
    opposing the regime's policy of oppressing its own people.
    I doubt that that is Reuven's position.

  13. לידידי האינטרס המערבי הגיב:

    האם אין האינטרס המערבי, כשבראש עומדות חברות הנפט והנשק של ארצות הברית של אמריקה — "הידידה הגדולה" של כיבוש פלסטין בידי הציונים — זה שלאחרונה גילה שסיבת התמיכה בכיבוש היא 'האינטרס המשותף' ["We Have Common Interests"] הוא לא סתם אובייקט אזורי 'במבחנה האנטי-אמריקאית'. זו המהות, וזו גם סיבה מצוינת להתנגד למדיניות ארה"ב באיזור.

  14. טובה שיבר הגיב:

    הניתוח של קמינר ודומיו מזכיר לי תמיד את הויכוחים שהיו מנת חלקו של השמאל העולמי ערב מלנמת העולם השניה.
    ה"שוטים המועילים" של אז שנהו בעיניים עיוורות אחר סטלין ומשטרו הרצחני עשו שמיניות באויר כדי "להוכיח" שהמשטר הסובייטי עדיף על המשטרים הדמוקרטיים המערביים, אבל לא הסתפקו בכך.
    כחלק מן המאבק ב"אימפריאליזם" ששו להצדיק את הברית שכרת שמש העמים עם רוצח ההמונים השני, אבל גם בזה לא היה להם די שכן משפרצה המלחמה לא הביעו תמיכה בבעלות הברית ובמטרות המלחמה שלהן.

הגיבו לאשר פרוליך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים