הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בדצמבר, 2011 17 תגובות

הייאוש הוא תמיד נבואה המגשימה את עצמה, יש לכולנו סיבות טובות להתייאש וכל הכותבים מהצד השמאלי של המפה, כולל אני עצמי, תורמים לתסמונת מרפּת הידיים כמיטב יכולתנו. ייתכן שהגיע הזמן לעשות לא רק חשבון נפש, אלא גם ספירת מלאי פוליטית, לבחון את המגבלות, להתעלם מהן לזמן מה ולחפש דרכים לשפר במשהו את המצב. המסקנות הפסימיות הן כמעט מובנות מאליהן. אנחנו יודעים כמה חיילים עומדים לרשות הפשיזם הגזעני בישראל, וכמה אנשי מרכז מסתכלים מן הצד בארשת של חוסר אונים, המהולה לעתים גם בצביעות.

yeush(צילום: אקטיבסטילס)

רגש הנחיתות הנצחי כלפי אנשים שיש להם עוצמה ונחישות לבצע את זממם על חשבון עתידנו וגורלנו עלול להיות משַתֵק. רבים מאיתנו הופכים את הייאוש למעין תחביב מפנק: אם הכול כל כך גרוע, אם אין סיכוי כלשהו לחולל שינוי, אז אנחנו יכולים להתרפק על תחושת החידלון המתוקה, שאיננה דורשת מאיתנו לעשות דבר. כך זוכים בני העוולה בניצחון קל. המתנחלים הגזענים ובני בריתם מתחילים לבוז לנו, בדיוק במידה שבה אנחנו מרחמים על עצמנו. זוהי הנוסחה האולטימטיבית לתבוסה מבישה עד כלות: הבוז המרושע של האויב מהול באהבה עצמית יבבנית שלנו. לאן זה יוביל אותנו? את זה אנחנו יכולים ללמוד מניסיונם של עמים רבים, שנכנעו ללא תנאי לפשיסטים ולגזענים.

לכן מוטב לנו להעריך את כמות הכוחות הפוליטיים העומדים לרשותנו, אם נפעל בדרך הנכונה: מאות אנשי שמאל ושלום במגזר היהודי; יותר ממיליון אזרחים ערבים; דעת הקהל העולמית כולה (למעט המשלטים שעדיין נתונים תחת הכיבוש של השדולה הציונית בארצות הברית); ארגון האומות המאוחדות; התקשורת הליברלית הבינלאומית; מיטב הכותבים, ההוגים והנואמים בתוך החברה הישראלית ומאות אלפי אנשי מרכז שהם אולי אדישים או אפילו עוינים לרעיונות של השמאל, אבל אינם מסוגלים לחיות תחת שלטון רשע של הימין הקיצוני ולכן חולמים על חיים בחוץ לארץ.

נגדנו עומד כוח הרבה יותר קטן שרתום לאינטרסים של הימין הפשיסטי, הדתי והחילוני כאחד. מדובר במתנחלים ובידידיהם, באנשי ימין אדישים כלפי דעת הקהל בעולם ובקיצונים מקרב יהודי ארצות הברית שמוכנים לשבת בניו-יורק ולהילחם עד הישראלי האחרון. בשלב הנוכחי מצליחה השדולה הציונית הקיצונית להכתיב מהלכים לבית הלבן ובעיקר לקונגרס, אבל הסתירה המשוועת בין האינטרס של האנושות כולה לבין זה של הימין הישראלי הקטן והאטום היא משוועת, ויותר ויותר אמריקאים בעלי השפעה מוּדעים לה כיום. מכאן הייאוש שתוקף לעתים דווקא את המתנחלים ואת ידידיהם. הם יודעים היטב שאיש בוושינגטון איננו מוכן למלחמה אזורית, שעלולה להביא להתלקחות כלל-עולמית, למען  קרני שומרון, אריאל וקריית ארבע. המחדלים שלנו בגיוס המשאבים שעומדים לרשותנו מעודדים אותם, והם מנסים לנגוס בהשפעה שלנו על התקשורת העולמית ועל דעת הקהל בארץ, בעיקר על הציבור דובר הרוסית. הפשיזם גואה רק כאשר פחד השמאל והליברלים נופל עליו; כדאי לנו לשאול את עצמנו, ממה הם בעצם מפחדים.

נראה שיש להם סיבות כבדות-משקל. ישראלים רבים מהמרכז חוששים מפשיזם ובעיקר מההשלכות של הצעדים האנטי-דמוקרטיים כאן על מעמדה של ישראל בעמים ועל יכולת התמרון שלהם עצמם (כמעמד מוביל ובעל אינטרסים של הישרדות) בכלכלה ובתרבות העולמית. הפוֹן-פּאפֶּנים שלנו אולי שונאים את השמאל ואת האזרחים הערבים, אבל הם חוששים עוד יותר מהחלופה ההיטלריסטית ומניפוץ חלומם ליצור כאן נורמליזציה בורגנית, שכרוכה בקץ תנאי המצור שבצִלם חיים הישראלים. מזה נובעת מסקנה הגיונית מאוד: הדרך היחידה לגיוסה של הבורגנות המתונה כאן נגד המתנחלים ובני בריתם עוברת בדעת הקהל העולמית. לכן הימין חושש כל כך מפעילותנו בשפות זרות ובארצות חוץ. כאן עלינו לאמץ כלל זהב שהוא נכון תמיד, לכל מקרה וכל עת: מה שמפחיד אותם יותר מכל הוא בעליל האמצעי הכי טוב עבורנו.

הימין תמיד חשש מהידוק הקשר בין הציבור הנאור היהודי לבין האזרחים הערבים. ההזנחה והטמטום של המרכז הלאומני בראשות מפלגת העבודה גרמו לנטרול כוחם האלקטוראלי, הפוליטי, התרבותי והכלכלי של 20 אחוז מכלל האזרחים במדינה. את התהליך הזה, שאותו חולל הסוס הטרויאני ששמו אהוד ברק, יש להפוך על פניו, ביוזמת השמאל אבל בעצה אחת עם אנשי המרכז המתונים. הברית עם האזרחים הערבים איננה רק נכונה מבחינה מוסרית ופוליטית; היא גם משתלמת. היא תקנֶה לאזרחים הערבים כוח להיטיב עם בני עמם ולחסל את האפליה נגדם, שהיא מבישה ומזיקה לכולנו. היא תאפשר לנו לפנות לדעת הקהל הנאורה בעולם ולגייס אותה למאבקנו בימין. המודל שנציג להם: מדינה נאורה ושוחרת שלום שתבוא במקום מְצָדָה חמושה בנשק גרעיני שאותה מציע הימין, יקסום לרבים.

כך נביא תועלת רבה לא רק לשמאל, אלא לחברה הישראלית ואולי גם למזרח התיכון כולו. המודל החלופי שנציע למלחמת נצח ולקנאות דתית יבשר הצלה לאזור ואולי גם לעולם. מה יש ל"ציונות הדתית" (שהפכה שֵׁם צופן לפשיזם) להציע, לעומת ההבטחה הנפלאה הגלומה במסר שלנו? עלינו להאמין בעצמנו, לא לחשוש שהבשורה שלנו תקלקל את "ההסברה הישראלית". ההיפך הוא הנכון: תוצאת הלוואי של המאמץ שלנו תהיה הצלת שמה הטוב של החברה הישראלית בכל מקום. אבל הרווח הישיר הוא חשוב הרבה יותר: אנחנו נציל את עצם חיינו כאן, נבטיח עתיד לילדינו, נעשיר את החברה שלנו בחומר וברוח ומעל הכל, נמנע מעצמנו ומכל אזרחי המדינה את התוצאות הנוראות של מדיניות אנוכית וגזענית.

לכן, בתרחיש האופטימי שאותו אנחנו מציירים כאן היום, מוטב לכולנו לזנוח לשעה קלה את הדיבורים על גרמניה בשנת 1933 (עליית אדולף היטלר לשלטון) או שנת 1939 (תחילת מלחמת העולם השנייה והשואה) ולחשוב דווקא על שנת 1945. עַם האדונים נמחץ אז, הגזענות הוצאה מחוץ לחוק, פושעי המלחמה הועמדו למשפט וחלקם נתלו בנירנברג, עוני מרוד והרס פקדו את העם הגרמני ונשבר חלום השלטון על עמים אחרים.

כמה טוב לנו ששנת 1945 הטראומטית טרם הגיעה (מבחינתה הסִמלית), ואנחנו מסוגלים לעכל בעוד מועד את הלקחים ההיסטוריים, ללמוד גם את ההבדלים החשובים בין התקופות השונות, ולנקוט אמצעים מושכלים ונבונים כדי שאסון נורא לא יפקוד אותנו בסופו של התהליך. ממסורת עַמנו נזכור שהכול צפוי והרשות נתונה. אחרי שלמדנו על הסכנות החבויות בחיק העתיד, נדע מה לעשות כדי לתרגם את הכוח האדיר שלנו למציאות עכשווית. לא הייתי רוצה להיות פשיסט בעולם החדש, שאותו נקים כאן על חוּרבוֹת הגזענות.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    כשהלחץ הנאצי הולך וגדל יש לאזרחים שתי ברירות:
    1) לחסל איש שכנו ולחשוב שקנינו קצת זמן (וזה רק נותן בוסט מורלי לשלטון הפושע).
    או 2) להתאחד – שמאל, מרכז וימין – מול הכוח הלוחץ.
    יש משהו די לוחמני במנה הגונה של יאוש טוב.
    לו כל בני האדם בעולם היו מיואשים זו היתה יכולה להיות נקודת התחלה לא רעה.
    הפושעים יודעים שהעסק מבעבע מתחת לרגליהם. 'תחריר' באירופה וצפון אמריקה השלב הבא.

    • דינו הגיב:

      לא רק העסק הזה מבעבע מתחת לרגלים, גם העסק האחר, זה של איראן-סוריה-צפון-קוריאה וחיזבאללה מבעבע. אבל תחי הצביעות: תחריר כן, חומס וחמאת לא.
      הלחץ שמפעילים בשאר אסד והאייטולות על עמם אינו נאצי כלל וכלל אלא קדוש, הם נלחמים בנאצים!
      בשאר ואחמדיניג'אד הם כמובן לא פושעים (למרות שיותר מ-5000 גופות כבר התגוללו בערי סוריה) אלא נלחמים בפשע עד טיפת הדם האחרונה של עמם, ואתה מעז להיות עסוק בייאוש שלך.
      כך היה גם עם בריה"מ וארה"ב, מכל המלחמה הקרה נשאר ב"גדה השמאלית" רק זכרון של מקארתיזם.. קג"ב? גולאגים? – יו

  2. יעקב הגיב:

    האופטימיות של מר ברעם אכן באה כמשב רוח מרענן ביום שרב לוהט אך לצערנו היא מתעלמת מהמציאות שבה הימין הפאשיסטי כהגדרת המחבר זוכה לתמיכת הרוב המכריע של הציבור היהודי שמשפיע ביום הבוחר. דעת הקהל העולמית, ארגון האומות המאוחדות, התקשורת הליברלית הבינלאומית הם אמנם רוב מבחינה אריתמטית אבל השפעתם בקלפי היא זניחה, וגם גיוסה של הבורגנות המתונה בטל בשישים אם לא תקום מנהיגות פלסטינאית שתדע למצוא נתיבות לליבו ותרכוש את אמונו של ציבור הבוחרים היהודי במדינה. ונזכיר שוב למי ששכח כיצד מנהיגותו של )אנוואר סאדאת הביאה לאותו מהפך בדע
    ת הקהל שגם מפלגה ימנית בראשותו של מר מנחם בגין לא היתה יכולה להתעלם ממנו.
    והיה ובמהרה בימינו תחזינה עיננו בנס הזה אם וכאשר הוא יתרחש, ונניח שיושג הסכם בין העמים, מה אז ? איך מזיזים מאות אלפי מתנחלים בחזרה למדינת ישראל כאשר כל צבא ישראל אינו מצליח להוריד צריף מסכן מאיזה מאחז לא חוקי (כאילו שיש חוק בארץ המתנחלים).
    לדעתנו רק כח בינלאומי שיכבוש את הגדה המערבית לתקופה קצובה נותן איזה שהוא סיכוי להצלחה של מהלך לישום הסכם שלום, אבל עוד חזון למועד.

    • ק.א. הגיב:

      לישראל הנוכחית אין שום אינטרס ישראלי! היא משולבת במערכת פשע שמעבר לתחומה. זוהי הנהגת ישראל שעל הנייר אך בפועל מדובר בעסק מסחרי – מאפיונרי- (בבני אדם). וכך כמובן גם באמריקה. המגה-פושעים דוחפים לקראת ברדק מתרחב כדי לבסס את שלטונם המפלצתי. לכן שלטון הרשע בישראל כשיפול – לא יפול לבדו. איך תיראה הנפילה הזו קשה לדעת אך זה כנראה לא יהיה בקול ענות חלושה.

  3. חיים ברעם הגיב:

    אם אתה קורא את הטור הזה לעתים קרובות אתה בוודאי יודע שאינני מתעלם משום דבר. אבל ציירתי כאן תרחיש, שהוא אולי קשה להגשמה, אבל בכל זאת אפשרי גם כדי להצית קצת את הדימיון ולמפּוֹת נתיבים אחרים לציבור השפוי.

  4. בטטה הגיב:

    ישראל היא מקרה אבוד כמו המדינה ממנה הגיע ספירו והמדינה שהייתה שותפה שלה באסיה.

    גם שם עד שלא חטפו חזק מאוד על הראש לא נרגעו מהלהט הלאומני קנאי גזעני .

  5. asher frohlich הגיב:

    לא מפתיע שהכותב שואל שוב ושוב "מה עושים". זו השאילה הנצחית של האינטלקטאלים שעומדים מן הצד ומסתכלים על המתרחש כמו על החדשות בטלויזיה. הרופאים,המתמחים,הסטודנטים,המפוטרים ממקומות עבודתם,חסרי הדיור,המובטלים,הצעירים שלא רואים כל עתיד,לא שואלים שאילות כאלה.
    הם פשוט יוצאים לרחובות ומנסים לשנות את המציאות ,לא תמיד בהצלחה.אין לי כלום נגד האינטלקטאלים ואף לא לשואלי שאילות,להיפך. אבל השאילה "מה לעשות" היום היא רטורית בלבד.ברור מאוד מה לעשות,הבעייה היא באלה שצריכים לעשות מה שיודעים שצריך לעשות ולא עושים.

  6. רמי יובל הגיב:

    אני לא יודע כיצד יש לעשות זאת, אבל אם לא נמצא את הדרך לכרות ברית עם ערביי ישראל (בלי הכללות, רובם הניכר) להצלת הדמוקרטיה הישראלית ואם לא נהיה מוכנים "לשלם" להם את מלוא המחיר עבור התגייסותם למטרה זו – והמחיר הוא כבד מאוד אחרי 63 שנים של הדרה, רישוש, ציניות, עלבון, אכיפת חוק סלקטיבית, חקיקה מפלה ומה לא – כי אז הקץ בוא יבוא, מהר וחזק.

    • רונן הגיב:

      אתה מדבר על מדינה דו לאומית.
      וזו כמובן "התאבדות עצמית". מכיוון שבמצב של מדינה דו לאומית- זה רק עניין של זמן עד אשר אחד מהצדדים יפתח שיטה ססטמתית-נאצית לחיסולו של הצד השני

  7. עידן סובול הגיב:

    לי, ולכול שוחרי דמוקרטיה-ליברלית שאני מכיר ומוקיר, עצוב מאוד בגלל מה שמתרחש ממש מתחת לאפו של הרוב הדומם במדינה, שעל-פי הכרזת העצמאות, היתה אמורה להיות דמוקרטית וליברלית , והפכה תוך שניים וחצי דורות למדינה יהודית גזענית וקולוניאליסטית, בחסות שורה של חוקים שדגל שחור מתנוסס מעליהם; – מההנהגה הנוכחית, שהיא חדלת-אישים תרתי-משמע, לא יכולה לבוא שום ישועה; גם לא מהאופוזיציה, שגם הנהגתה היא דלת-אישים, שרוב אונם מושקע ברדיפת כבוד ושררה בינם לבין עצמם. עצוב שהתערבות בינלאומית הוא התקוה היחידה לפיתרון שפוי.

  8. הנרי הגיב:

    אירופה גוססת בתסמנים כבדי משקל בכדי להתעסק ארוכות עימנו, שים לב סוריה , רוצחים אחד את השני וישראל מקבלת את הגינוי זה הופך כול הערה מאירופה לבטלה בשישים, שנה מהיום ורפבולקני חדש בבית הלבן , מצרים איסלמסטית ף לוב אלגיר מרוקו בבעיה רעה , סוריה נופלת ממשטר רקוב,ומרושע אמיתי , ירדן מקרטעת ואתה באמת חושב שכולם יפנו דקה לבעיה הפלסטינאית ? ייאוש.. אתה בטוח שזאת המילה ?

  9. אחד העם 15 הגיב:

    האמנם יפסידו הפשיסטים? עמדה תועלתנית
    תמוה ככל שיישמע בגרמניה ניצחו הפשיסטים גם לאחר המלחמה. הראשונים שהרוויחו מתכנית מרשל והנס הכלכלי של גרמניה היו כמובן נאצים בדרגי הביניים אשר לא ניתלו בנירנברג ואינם מתועדים כלל או מתועדים כהערת שוליים. אלה נבלות שתיחזקו את משטר הרשע ולאחר החורבן היו בעלי כושר הישרדות ויתרונות התחלתיים גדולים על פני סתם אזרחים חסרי חשיבות ומשקל.למעשה המחזיקים בנתחים העיקריים של כוח וכסף בגרמניה החדשה הם 'נאצים לשעבר' שהגיחו מן החורבות עם יתרון זינוק משמעותי על פני האחרים.

  10. אלי הגיב:

    כן, אני בעד פרוק כל ההתנחלויות, נסיגה מלאה לגבולות 67' ובעד צדק חברתי ושוויון אזרחי מלא לכולם ערבים ויהודים. הבעיה בדבריו של מר ברעם היא התעלמותו שלסכסוך יש שני צדדים. החמאס המייצג את רוב העם הפלסטינאי אינו מכיר בזכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל. "השלום" הפלסטינאי הוא חיסולה של מדינת ישראל על ידי הצפתה בפליטים "ועדוד" הגירה יהודית ממנה. חבל שלשמאל "הרדיקלי" יש דרישות רק מהצד הישראלי. חבל שמר ברעם לא הזכיר את גרוש 10 מיליוני הגרמנים משטחי מזרח אירופה, אותם איש לא דורש להחזיר .

  11. דוד עציון הגיב:

    השמאל הלא-ציוני חייב למתן את מסריו ופעילותו כדי למשוך, ולו במקצת, את אנשי מרץ/עבודה/קדימה. אני מעריך את העמדות האלה, שמבוטאות בצורה מעניינת באתר זה ובמקומות אחרים (אם כי לא מסכים להן). בדרך ובתוכן שזה נעשה כיום – אין שמץ של סיכוי לשיתוף פעולה, והכל יישאר בתחומי ההגות והדיבורים, או בתחומי הפעולה הבינלאומית (שמושכת מצידה עוד אנטגוניזם מצד הציבור השמאלי-ציוני)

  12. מני הגיב:

    הרצל נכשל. . . או מהגטו למדינה ובחזרה ב-60 שנה. . .
    הישראלים החושבים הסכימו להכנס למגירה השמאלית (Linksintellektueller)
    והריאקציה (ימין, ימין קיצוני) נעלה את השולחן והעיפה את המפתח לים התיכון!
    סוף מעשה במחשבה תחילה הצליח מעל למשוער: להבריח את הרצל ולהחזיר
    את הגטו האמיתי וזה שבראש. . . חיים ברעם – ואני – אינם שמאל אלא היהודים
    הנאורים שברחו מן הגטו כפי שתיאודור (ולא בנימין זאב!) חזה אותם ושאכן פרו
    ורבו בשנות ההגירה ההמונית לפלשתינה (א"י), ועד להקמת המדינה ועד בכלל
    העשור הראשון שלה. . . או אז קמה הריאקציה "מהעיר אל הכפר מהמדינה אל
    הגטו" והרצל נקבר בהר הרצל. . . השמאל הפוליטי סוציאלי של ברעם אינו שייך
    לוויכוח כפי ש"היהודי" שלי נקבר מזמן. אולם שנינו נלחמים נגד השטפת המוח –
    בחזרה מוטורית על שקרים על מהותה של הציונות – של הריאקציה, אשר גנבה
    את "הציונות" והפכה את ממציאה, תיאודור הרצל, לפוסט ציוני. . .

    הוקוס פוקוס. . .

  13. קירו לי אופטימוס הגיב:

    הפאשיזם היה וכנראה יהיה קיים אך קשה להתעלם מהעובדה הפשוטה שאנו נמצאים כבר בפתחה של שנת 2012, הייתי רוצה לראות את העתיד משוכלל ונאור יותר מהעבר ואהבתי את ההשוואה לסיום האנטישמיות שבסוף מלחה"ע השנייה- אבל נוכח התקופה הנוכחית אני חושבת שיפה יותר לראות בגדול – להפסיק להסתכל על הגדרות קטנות וצרות כמו ימין ושמאל שכבר ממילא לא קיימים – הגבולות מאוד מטושטשים ולכן כל הכללה עושה ההפך מהמטרה שלה – יש כרגע אנשים שרואים שמאמינים ורוצים לצעוד לעבר העתיד ורוצים שיהיה טוב יותר בוא נחזק את המקום הזה! יחי העתיד

  14. צבי מתנחל אורח הגיב:

    תגובתי לטור המרתק היא במחלקת יולדות.‏ הדמוגרףיה ‏
תנצח

הגיבו לדוד עציון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים