הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בדצמבר, 2011 33 תגובות

שני אנשים שונים לגמרי זה מזה חשפו השבוע את טיבו של הוויכוח האמיתי הניטש כיום בישראל. למרבה האירוניה, איש מהם לא דיבר על הנושאים שביעתו את התרבות הפוליטית הישראלית מאז יוני 1967. המנטרה "שתי מדינות לשני עמים" נזנחה בגלוי, ואוזכרה רק בהקשר לימים הקשים שעברו עלינו מאז תחילת הכיבוש בשטחים.

ראש מועצת יש"ע דני דיין הביע את הסברה שנסיגתו של שר החינוך גדעון סער מנוסחת שתי המדינות (שאותה טבע שוב ראש הממשלה בנאומו המפורסם באוניברסיטת בר-אילן) מעידה על התפרקות ה"פרדיגמה" המובילה בנושא הזה. דיין יודע שבנימין נתניהו עצמו היה רק אנוּס בפרשה הזאת, ושהוא מחפש דרכים להיחלץ ממחויבותו לפתרון המבוסס על הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. אשר לאנשי הצמרת בליכוד, רק מעטים, כמו השרים מיקי איתן ודן מרידור, מאמינים במשא ומתן רציני עם הרשות, בתמיכה אמריקאית ואירופית. היתר ינטשו בשמחה את הרעיון, שמעולם לא הוּפנם די הצורך מבחינה רגשית בליכוד.

onestate

מקורבי נתניהו ילכו בדרכו עד הסוף אבל יחגגו ביום שראש הממשלה יעריך את המצב באזור מחדש ויבין שאפילו ברק אובמה לא יצלוב אותו בפומבי אם יפסיק לדבר על הסדר עם הפלסטינים. בסיעת הליכוד יושבים גם ח"כים קיצונים מאוד, הרבה יותר מנתניהו, המוכנים להיאבק שכם אחד עם הימין הפשיסטי נגד ויתור אמיתי או מדומה, מעשי או מילולי. בעיני אנשים כמו דיין (ויש גרועים אף ממנו בהתנחלויות) התמוטטות התהליך שהחל בהסכמי אוסלו והגיע לשיא מסוים בנאום בר-אילן של ביבי, תביא לתנופה עצומה בהתנחלויות, ולהתמקדות בסעיף הבא על סדר יומם של המתנחלים: דיכוי ההתנגדות הפלסטינית בשטחים וניסיונות שיטתיים למזער את מספר הערבים בשטחים.

אברום בורג, שגם הוא התבטא השבוע אודות ההיבטים העתידיים של הסכסוך על רקע השיתוק המדיני ועליית הפשיזם בחברה הישראלית, חושב גם הוא שהדיון על משא מתן עם הרשות על שתי מדינות לשני עמים מיצה בעצם את עצמו. כמו מירון בנבנישתי שנים רבות לפניו, הגיע בורג למסקנה שהמצב בשטחים הפך לבלתי הפיך ושהדיבורים על פירוק התנחלויות ותיקות ומבוססות אינם רציניים. הם נכונים אולי מבחינה מוסרית אבל אין שום סיכוי להגשמתם ולכן גם מיותרים. הוא חזר, לכן, לנוסחה הישנה שבה דגל במשך כל השנים שעברו מאז 1967 רק מיעוט רדיקלי (אבל עקבי ואמיץ) בתוך השמאל הישראלי: יש לכונן מדינה דמוקרטית אחת לשני העמים. כמו בנבנישתי, גם לבורג אין מה להפסיד מבחינה פוליטית והוא איננו מחפש לעצמו טובת הנאה כלשהי. לדעת בורג, ישראל של היום הופכת למפלצת שנואה בכל העולם הנאור, וישראלים הגונים מתקשים להזדהות עִמה. האליטות הליברליות בישראל חייבות לבחור בין שתי האופציות המעשיות היחידות הקיימות כיום בשטח, שאין להן שום קשר עם הרשות הפלסטינית הפרו-אמריקאית והמושחתת של ימינו: או שנהיה למדינת אפרטהייד מוחרמת ומסובכת במלחמת נצח עם כל העולם הערבי והמוסלמי או שנקים מדינה דמוקרטית אחת, על כל הבעייתיות הכרוכה בכך. מדינה כזו תזכה להכרה בינלאומית ותמצא דרכים להבטיח חיים סבירים לכל אזרחיה.

באורח פרדוקסלי דיין בעצם כפה עלינו את בורג. העובדות שכנופיית יש"ע יצרה בשטח והחוצפה הפשיסטית הגזענית של חלקים רחבים בימין הישראלי נטרלה בהדרגה את האופציה של שתי מדינות לשני עמים במשא ומתן בין ממשלת ישראל לבין הרשות הפלסטינית (או אש"ף). אין אנו יכולים עוד לברוא יש מאין ולחזור לעולם של 1967. אז הייתה ישראל מסוגלת להגיע לשלום עם שכנותיה ועם הפלסטינים, בהחלטה מפוכחת לוותר על כיבושי מלחמת ששת הימים כדי להבטיח את הישגי מלחמת 1948. קוצר ראותם של כל המנהיגים, וההתלהמות הלאומנית של מנהיגי מפלגת העבודה והליכוד אִפשרה למתנחלים למזג את שלוש התפיסות המובילות בציונות עד אז: "עוד דונם ועוד עז", כיבוש הארץ באמצעות בניין והתיישבות של תנועת העבודה; "תורה ועבודה" של המפד"ל; "ארץ ישראל השלמה" של הזרם הרביזיוניסטי הדומיננטי בליכוד. כך, באורח אירוני, סיכלו המתנחלים ותומכיהם את הסיכוי להגשים כאן את "הציונות", במובן של מדינה יהודית דוברת עברית בארץ-ישראל ולא בהכרח בכל שטחה של הארץ. עתה נותרנו כולנו עם גיהינום האפרטהייד, עם הקיצוניות דתית-לאומנית ושנאת הזר, עם חגיגת "העולם כולו נגדנו" והניסיון המטורף להיות ראש החץ במאבק של המערב נגד האיסלם.

כיוון שלא נשאר לנו אפילו אפס קצהו של סיכוי לסיים בהצלחה משא ומתן עם הפלסטינים על היסודות שאותם הציע החלק העיקרי בתנועת השלום הישראלית, הפך חלום שתי המדינות לבלתי מציאותי. כך סבור בורג, וגם אני חושב שאולי תוּעלנו לפתרון של מדינה אחת ולא נוכל עוד להשתעשע ברעיונות שאינם ברי הגשמה. זה מחייב אותנו לחשיבה חדשה, כדי למנוע את התפתחותה של המדינה העתידית למכשיר חדש שיבטיח את ההגמוניה היהודית וידכא את הפלסטינים. אם נגזר עלינו לבחור בדרך הקשה של מדינה אחת לשני העמים חייבת המדינה הזו להיות דמוקרטית למופת.

זה ייאלץ את כולנו לשנות לחלוטין את דרך החשיבה שלנו על הפתרונות המעשיים והרעיוניים הדרושים לדו-קיום משותף. לא רק הקיבעון ההגמוני הציוני אלא גם הזיקה למערב ולארצות הברית יעמדו למבחן חדש. הישות החדשה שתקום לא תהיה מדינה יהודית-ציונית אבל גם לא מדינה ערבית-איסלמית, וכינון המוסדות המדיניים שלה וגם התכנון הכלכלי והתרבותי החיוני לבנייה החברתית ידרשו המון מעוף, נדיבות רוח ואמון הדדי. קשה לחזות מראש את סיכויי ההצלחה של החזון הזה, בעיקר נוכח האויבים הרבים שלו אצלנו וגם בחברה הפלסטינית. זוהי דרך קשה מאוד לאלה שיבחרו ללכת בה, ורק ידיעה ברורה שהחלופות למדינה האחת הן דיכוי מתמשך, סבל, שנאה, פשיזם גואה בחברה הישראלית ופנאטיות דתית בחברה הפלסטינית יעודדו את הוגי הדעות והמנהיגים הפוליטיים לדבוק בה.

יש להניח שרבים מדוברי השמאל העקבי שדבקו בעבר בדרך של שתי מדינות לשני עמים יתקשו מאוד להיפרד מרעיון המחמד שלהם. גם אותי עצמי פוקד משבר דומה. נכון שבעשרים השנים האחרונות חשבתי (אולי בעצם קיוויתי) שבאמצעות פתרון החלוקה נגיע לבסוף לפדרציה משותפת אבל עתה נראה ששלב שתי המדינות איננו מעשי. הדילוג עליו הוא כואב אבל הכרחי, גם משום שלא נותר לנו הרבה זמן להציל את עצמנו ואת ילדינו. נשחרר את עצמנו ואת חברינו לדעה מסיפור שתי המדינות ומשיתוף הפעולה עם האשליות שמפזר נתניהו, ונלך בדרך חדשה, מרתקת וקשה אבל בלתי נמנעת.

  • פורסם בכל העיר
תגובות
נושאים: מאמרים

33 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    לא לשיטת "הפרד והמשלם". מדינה דמוקרטית לשני העמים,עם הפרדת הדת מהמדינה ואוטונומיה
    דתית ותרבותית.ועוד נקודה:הפרדת הון ושלטון,תנאי לדמוקרטיה אמיתית,נקייה,מייצגת את רצון העמים ולא את רצונות השליטים או ה"מנהיגים".

  2. עידו לם הגיב:

    אני מתנגד נחרץ למדינה אחת ל2 העמים אבל אני חושש שהימין הוביל אותנו לנקודת האל חזור.

  3. יוליוס הגיב:

    וכמובן שהפלסטינים אינם מהווים שום פרמטר לצורך שום עניין בכל הקשור לשלום עם ישראל, ומשום כך הם לא מוזכרים בכלל במאמר. רק הגיוני הוא לא להזכיר את המובן מאליו, שהרי מן הידועות היא שכל שאיפתם, מאז ומעולם, היתה לכונן יחסי שלום וידידות עם המדינה היהודית. מיום הקמת המדינה העם הפלסטיני רק ביקש שלום ואחווה במסגרת גבולות 67, ורק הפשיסטים היהודים מנעו את השלום שהערבים כה נכספים אליו.

  4. ודים הגיב:

    מפחיד לחשוב שיש אנשים ששוקלים ברצינות להקים כאן מדינה אחת ליהודים ולערבים המכנים עצמם פלסטינים. מפחיד לחשוב שיש אנשים שסבורים שלקחת שתי אוכלוסיות עוינות, הנמצאות בסכסוך עקוב מדם כבר יותר מ100 שנה וליצור להן מדינה אחת יפתור את הבעיות שלהן. מפחיד לחשוב על האקרובטיקה השכלית הנדרשת בשביל מסקנה כזאת.

    שאלה קטנה – מדינת ישראל מאפשרת להשמיע דעות כאלה ולדון בהן, האם גם מדינת ישראל-חמאס המיוחלת תנהג כך?

    לא צריך לחשוב על פתרונות חדשים לדו קיום, צריך רק שההנהגה הערבית תעדיף סוף סוף את טובתה על פני רעתנו.

  5. דרור בל"ד הגיב:

    הלקח העיקרי שצריכים ללמוד הוא להקשיב לאלה שאמרו לפני 20 שנה מה יהיה לאחר 10 שנים וצדקו, ואמרו לפני 10 שנים מה יהיה היום וצדקו, ואומרים היום מה יקרה עוד 10 שנים. ויכוח איתם, לאחר כשלונות ניבוי של הצד השני, אינו אלא יהירות לשמה. בנבנישתי, שנהב, עדי אופיר, אריאלה אזולאי, חנן חבר, לב גרינברג, כולם אמרו זאת מזמן.
    המשטר הציוני ייעלם בקרוב, בטוב או ברע, העיקר שייעלם. כל תחלופה שהיא עדיפה על פניו.

    • יוליוס הגיב:

      גם אני סבור שכל תחליף יהיה עדיף על פני המשטר הפשיסטי הציוני. אני רק מתלבט בין דמוקרטיה בנוסח אסאד, בנוסח אחמדיניג'אד או בנוסח סומליה. לצערי החלופה האידיאלית, בדמות משטרו של קדאפי, עברה מן העולם. בסופו של חשבון אני מציע ללכת על שילוב בין המודלים של חמאס, סדאם חוסין, הטליבאן וסעודיה. אין ספק שמשטר כזה יתקבל באנחת רווחה בידי אזרחי ישראל המדוכאים עד עפר.

  6. דניאל קלטי הגיב:

    אני מסכים לחלוטין:
    http://www.youtube.com/watch?v=l0-bf8SUYXs

    חלום/הזיית שתי המדינות, פשט/ה לחלוטין את הרגל ואין שום תועלת, בהמשך האבל על הדבר…

    מן הראוי להקים כאן, מדינה אחת משותפת, חילונית לחלוטין, שוויונית לגמרי ומעל לכל: סוציאליסטית טהורה. לא מדינה, בה "יחולקו התפקידים בצורה פריטטית" – כפי שיש, חוששני, שוטים רבים שיקפצו ויציעו (שאז, פשוט נהיה לבנון 2 וגם נגמור כמוה מן-הסתם…) – אלא מדינה, שתמחק את עצם רעיון הלאומיות ותקדם חילוּן בצורה פעילה.

    • ק.א. הגיב:

      קלטי, הקשבתי (לרוב) הוידאו שבלינק. הערה: הלחי והאצל לא היו "שוליים". מספרית כן. אבל ה"תיאולוגיה" שלהם היתה נחלת הרוב ואכן מאוחר יותר מנטליות זו גם קיבלה גם את המעמד האלקטורלי הראשי במדינה. לאחרונה 95% מהישראלים תמכו בטבח הקרוי עפרת יצוקה וכיום מדובר על סיבוב שני! … זה שאלקטורלית הטרוריסטים היהודים היו במיעוט אינו מעיד שהלך הרוח היה שונה משמעותית. וזהו המצב גם כיום.

      • דניאל קלטי הגיב:

        אוה, באמת. הרי אינך יכול, לבדוק תוצאות הבחירות, ב-1977 – וב-2009 לא כל שכן – ומ*זה* להסיק, על עמדות-הציבור, רחשי-ליבו והלכי-רוחו, ב-1948!!

        נכון, היום מרבית-הציבור = כהניסטים מושבעים. אז? מה הקשר לתקופת הקמת-המדינה בדיוק?

        אינך יכול, לקחת עמדות חשוכות, המאפיינות את הציבור, בתקופתנו אנו – שאתה יודע וש(אני מקווה לפחות)ברור לך, שבנגע לזה, דעתי לחלוטין כדעתך – ומזה להסיק, שכך בוודאי היה תמיד. זו, פשוט, גישה מופרך מיסודה!!

    • סטלין הגיב:

      בדיוק כמו ברית המועצות!

      גם אני חשבתי שאסור שנהפוך ללבון 2 ושאנו חייבים מדינה שתמחק את עצם רעיון הלאומיות ותקדם חילון בצורה פעילה. זה מה שעשינו ולאור ההצלחה הרבה שלנו בתחום זה (וגם בתחום "הסוציאליזם הטהור") אני ממליץ בחום על הפתרון הזה. כי אין שום דרך אחרת!

  7. שתי שטויות הגיב:

    השטות הראשונה היא האשמת ישראל בכך שלא נעשה שלום אחרי מלחמת ששת הימים. ברעם מנסה להשכיח את ההצעה הישראלית מיד לאחר המלחמה – כל השטחים תמורת שלום ואת התשובה הערבית שהגיעה פחות משבוע אחר כך – לא שלום, לא הכרה, לא משא ומתן הרי הם שלושת הלאוים של חרטום. מאז ועד היום הסיבה העיקרית אם לא הבלעדית לכך שאין שלום הוא הסרוב הערבי להכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. השטות השניה היא שאין עכשיו פתרון מלבד פתרון המדינה האחת. כמו שסולקו כ-10 אלפים ישראלים מרצועת עזה. אפשר לסלק 50 אלף ישראלים מאיו"ש.

  8. ק.א. הגיב:

    מסע האיסלמופוביה שמוזרקים לכל איש אישה וילד בישראל מן הגנון ועד הקבר זה 60 שנה עשה את שלו. גם בארצות המערב הם מפיצים את זה כבר שנים. הכל נעשה במטרה להכין את הקרקע לעוד ועוד הקזת דם. מצער לראות עד כמה אפקטיבי מסע ההשחתה הזה מבית פושעי הציונות שאין, ולא היתה, להם שום כוונה להגיע לנירמול בשום צורה. הם דוחפים להקצנה בכל חזית ומחרחרים מלחמה בוקר, ערב וצהרים. דומינציה פראית כאוויר לנשימה. מלחמה יוקדת עד הס"מ האחרון. לצערינו זהו הפולקלור המיוצר מירושלים בתמיכה אמריקאית. ישראל רוצה אימפריה ולעזאזל הכל.

    • יוליוס הגיב:

      בתור תושב הממלכה הבריטית, האם שמעת פעם על אנג'ם צ'ודארי? סתם מעניין.

      • ק.א. הגיב:

        שחרר אותי מהטראומות שלך והצטרף כבר למועצת ישע (או למרצ: בערך אותו הדבר רק בלי הסנדלים והכיפה). very many thanks and a happy new year to you

    • ע.ג. הגיב:

      מערכת יקרה. כתבתי בתגובה לק.א. שחושש מאיסמופוביה שכל טרור בעולם היום הוא מוסלמי, שכל מעשי הרצח על רקע דתי מבוצעים ע"י מוסלמים ולכן זו לא איסלמופוביה אלא מציאות רעה. האם משהו לא נכון במה שכתבתי שבגלל זה לא פרסמתם את תגובתי או שפרסום האמת הוא עבירה באתר זה?

      • צודק הגיב:

        זו בדיוק האיסלמופוביה שישראלים ולא רק נגועים בה כפי שציין במדוייק ק.א
        הטירור בעולם הוא קודם כל של מדינות (ומיותר להזכיר איזה) הטירור של הקורבנות הוא תגובה חיוורת.

        • ברור הגיב:

          לגמרי ברור שהבעיה היא לא האיסלם. הבעיה היא כמובן ביהודים סליחה, בישראלים. אם לא היו יהודים סליחה, ישראלים בעולם כמובן שהוא היה כל כך שקט ובלי טרור. ברור למשל שהמוסלמים בניגריה רוצחים נוצרים בגלל הכבוש בגדה המערבית והמצור על עזה. ברור שהמוסלמים בבית לחם מסלקים משם את הנוצרים בגלל כבוש הגדה והמצור על עזה. יש אנשים שכשהם רואים את המציאות הם עוצמים עינים וצועקים שאין דבר כזה. בטח אם זה סותר את האידיאולוגיה שלהם.

  9. אבי הגיב:

    אין טעם לכתוב על זה – זה לא יעבוד ואף אחד בשתי הצדדים לא רוצה את הפיתרון הזה.

  10. Moshe Lupiansky הגיב:

    אני עדיין מאמין ומקווה שברק אובמה בנובמבר 2012 יצווה על ישראל לחסל את ההתנחלויות !!

  11. אמנון נוימן הגיב:

    שמחתי לקרוא את מאמרך האחרון סוף כל הסופים השכלת להבין את המצב שהתהווה זכור את הערותי בנדון. תגובת המערכת אלי הייתה "אתה חוזר על עצמך" תגובתי הייתה: גם קטו הזקן חזר על עצמו . מקווה שרעיון זה יכה גלים לא כפי שהיה בעבר.
    עלה וצלח אמנון נוימן חיפה

  12. ק.א. הגיב:

    הפרופ' ישעיהו ליבוביץ נהג לומר כי ב19 השנים הראשונות למדינה המצב היה "גולמי". והוסיף שרק מ 67 היא עלתה על מסלול שקובע אותה כמסגרת של אלימות. לדעתי אפשר להגיד בבטחון מלא שהוא השלה את עצמו! המסלול הדורסני נקבע למעשה הרבה לפני 67. המדינה קמה כצבא כיבוש! (שכונה "צבא הגנה") ושהתחיל לקבל הוראות לפשוע עוד ב 47. המדינה היתה מיועדת להיות חלק באימפריאליזם המערבי עוד מחיתוליה. בתנאי התחלה שכאלה הנתיב החייתי הישראלי נקבע מראש. מוזיקת רקע שמאלית-יהודית נוגנה כדי למסך את הצליל האמיתי – קולו של הברזל הצבאי.

    • סטלין הגיב:

      אתה בטוח שניסחת את זה בעצמך? או שגנבת את זה מאחת מיצירות המופת של ברית המועצות? ספרים אלמותיים כמו "זהירות! ציונות" או "ציונות -תיאוריה ופרקטיקה".

      דרך אגב – הספרים אמיתיים, די דומים בתוכן לתגובה שלך. מעניין אם זה אומר משהו על האמיתות שלהם או על זו של התגובה שלך?

  13. טובה שיבר הגיב:

    גם אם נתעלם מן העובדה (המצערת) שכל פתרון דו לאומי שיושם בעולם הוביל למרחץ דמים נוראי, הרי שברעם משום מה מתעלם לחלוטין מרצונותיו של הצד השני, קרי הפלסטינים.
    זה מאד נחמד להעלות רעיונות בדבר הדמוקרטיה לתפארת שתשרור במדינה הדו לאומית, אבל לרעיונות האלה אין, למרבית הצער, פרטנר.
    כך לדוגמה קשה מאד לדמיין מצב שבו החמאס שהוא גוף שמרני פונדמנטליסטי ישתף פעולה אפילו עם אנשי השמאל הרדיקלי העיקבי אותו מייצג כותב המאמר, שהרי חילוקי הדעות ביניהם הם עמוקים ואינם ניתנים לגישור.

    • חנן הגיב:

      בוודאי שהחמאס לא ישתף פעולה עם השמאל הרדיקלי..אבל מה בדיוק מפריד בינו לבין ש"ס?

      • דוד עציון הגיב:

        מה שמפריד בינו לבין ש"ס, זה קודם כל 1300 הרוגים שהחמאס מתפאר ברציחתם, ואידאולוגיה רצחנית, שונאת ואנטישמית
        אינני מתומכי ש"ס, אבל – רחוקה הדרך כרחוק מזרח ממערב

        • דא עקא הגיב:

          גם החמס הוא ממש בתחתית הליגה בהשוואה לכמות הרציחות שנזקקה ישראל כדי להגשים את החזון הציוני

          • שום בצל הגיב:

            זה בסדר, אם החמאס יגשים את החזון שלו כפי שמופיע באמנה שלו, כמות הגופות שתיערם גדולה במס' סדרי גודל, אבל מי סופר…

      • לחנן הגיב:

        יש כמה הבדלים לא משמעותיים בין ש"ס לבין החמאס, העיקרי בהם הוא כמות האנשים שהם רצחו. בניגוד לעמדת התקשורת הישראלית – אני חושב שחמאס רצחו יותר. אני טועה?

  14. רמי יובל הגיב:

    בנבנישתי צדק! לרבים לקח עשורים להבין את מה שב' – שבא לרעיון המדינה האחודה לא מחוסר ברירה אלא ממקום של אהבה וגעגוע כרמוז בכתביו – הבין לפני 30 שנה. אבל זה לא מה שחשוב. חשוב האיך. איך לעבור מהמצב האפרטהיידי הנכחי לרפובליקה חילונית קשובה לעם ונטועה באזור. אם באמת ירד לחיים האסימון, עליו להחליף דיסקט, לאהוב את הרעיון ולחשוב באופן מעשי מה וכיצד לעשות. הח"מ הביע דעתו בהזדמנויות שונות שיש לאזרח את ערביי י-ם ע"מ לשנות את פני הכנסת בהדרגה. כל מנדט שיגרע מהימין יחזק את השמאל וימנף את כוחו. זו תכנית לבצוע.

  15. אלי הגיב:

    בקרתי השבוע בנצרת וליד כנסיית הבשורה המקודשת לנוצרים התנוססו שלטים "המבטיחים" את עליונות האיסלאם והאמונה בנצחונו. אז זה נורא נחמד ולפעמים גם נכון להתגולל בהאשמות עצמיות אך זה ממש חלומות באספמיא להניח שתקום כאן מדינה חילונית ודמוקרטית. זה לא עבד ביוגוסלביה,בהודו ואפילו לא בצכוסלובקיה. רק כאו סבורים משום מה חכמי השמאל הרדיקלי שאפשר לכפות מציאות בלתי מושגת

  16. חיים ברעם הגיב:

    "לאהוב את הרעיון"? איבחנת היטב שאני מאמץ אותו בלית ברירה

    • עובד הגיב:

      אם אתה מאמץ את הרעיון בלית ברירה, הנה לך רעיון שתוכל לאמץ בשמחה: אם הפלסטינים מוכנים לוותר על זכות ההגדרה העצמית שלהם לטובת מדינה דו לאומית עם היאהוד – שהם אוהבים כמובן, אבל עם הגבלות מאד מאד מסוימות (עדיף מתים) – מדוע שלא יסכימו למדינה חד-לאומית עם אחיהם ללאום, לדת ולגזע, אותם הם אוהבים מאד ובלי הגבלות, ואשר חיים, בצירוף מקרים מופלא, בדיוק מצדו השני של נהר הירדן?

      אהה! תגיד שזה בלתי מציאותי? ועם היאהוד זה יותר מציאותי?

הגיבו לאלי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים