לפני שבוע נפגשו הישראלים והפלסטינים בעמאן על פי הזמנתו האדיבה של הוד מלכותו ובחסות הקוורטט. הצידוק להצגה הסאטירית המוזרה הזו: מעשה נימוס כלפי מלך ירדן עבדאללה. המלך ביקש מהפלסטינים לקפוץ אליו לביקור כדי להגיד שלום מכיוון, או למרות, שטוני בלייר, הידיד הדגול של העם הפלסטיני, יהיה נוכח. בנוסף, כמעט במקרה, יתארח אצל המלך באותה שעה נציגו של ביבי לעניין הפלסטינים, העו"ד יצחק מולכו. מי יכול לסרב למלך?
בעמאן, הפרשה הסתיימה בחיוכים ציניים. אין פריצת דרך. עוד תרגיל חסר תועלת. אך קרה דבר מוזר, ואולי לא כל כך מוזר, הדיפלומטיה המערבית ושופרות התעמולה שלה התמוגגו מחידוש השיחות בין ישראל ובין הפלסטינים. לא יכולת שלא לחשוד שישראל, הקוורטט והמלך הנחמד ביקשו להניח, ואכן הניחו, מלכודת לפלסטינים.
וראה זה פלא, בשבוע הבא תתקיים פגישה נוספת כחלק מחידוש השיחות עם הפלסטינים. שוב, ללא קשר לתוצאות הפגישה בשבוע הבא, שומעים אנו כי "שיחות גישוש" אמורות להתנהל במשך כל החודש הקרוב. סוכנות הידיעות הפלסטינית "מעאן" דיווחה (4.1.12) כי "אבו מאזן מקווה שהפגישות יכולות להחיות את שיחות השלום".
הרי ידוע שאפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן, אך במקרה זה נראה שהמרומים היחידים הם אבו מאזן ואנשיו. שוב מדובר בהצגה עלובה. ישראל ובעל בריתה מצהירים בריש גלי על כך שהפלסטינים חזרו לשיחות. ההנהגה הפלסטינית תצא נפסדת מניסיון אומלל לבלבל את הציבור בכללו, ובתוכו את אנשיה שלה. ההנהגה נראית כרגיל מבולבלת ובלתי יעילה. יש לקוות שחולשותיה מסתכמות רק בזה ואינן מבשרות על וויתורים חד-צדדים נוספים.
רחמו על הגנרלים האומללים
על הגנרלים המצרים נכפה ממש להביא את הנשיא המודח חוסני מוברק למשפט. לא הייתה דרך אחרת להימלט מזעם ההמונים. אין זה מקרה הגנרלים בפיקוד העליון, שלנוכח דרישת התביעה להטיל עונש מוות על מוברק, חשים כאילו מתהדק החבל המונח על צוואריהם. הרי רק לפני כחודש, היו אחראים למתן פקודות להרוג עשרות מפגינים אזרחים ופציעתם של מאות נוספים. הפקודות היו זהות לאלה שניתנו על ידי מנהיגם ועמיתם לשעבר, מוברק. אותו פשע, אותם פשעים, אותם פושעים.
די ברור שאנו עומדים לפני כינון פרלמנט חדש שבמרכזו האחים המוסלמים. ייווצר מצב בלתי אפשרי. הצבא אינו מתכוון לוותר בקלות על שליטתו במצרים. אך הם זקוקים, כפוליסת ביטוח, לגורם מרכזי שיוכל להעניק להם חנינה. האחים ערים לגמרי למצוקותיו של הצבא. בתוך שורות האחים המוסלמים נפלו לא מעט קורבנות במשך הלילה הארוך של שלטון מוברק. נצטרך לחכות כדי לראות באם האחים יתעלמו מהדם הנשפך של קורבנותיהם כדי לסגור עסקה מלוכלכת עם הגנרלים.
תת כיסוי של חדשות בלתי נעימות
מוות והרס מרחפים עדיין ברחובות טריפולי. הקבוצות המזוינות שמהן הורכב צבא המורדים בלוב לא התפרקו ואין סימן שהן על סף צעד כזה. בנובמבר היו התנגשויות מזוינות בבית חולים בעיר. החודש, מאות לוחמים מפגינים לקבל את המשכורת שלהם. לפני מספר ימים היו ארבע הרוגים ופצועים רבים בהתנגשות בן קבוצות ממיסרתא וטריפולי בניסיון להשתלט על בניין מסוים בטריפולי. היחידות החמושות אינן ממהרות להתפרק ונראה שהן מחכות לחלוקת כספים ממשית כאשר יופשרו 100 מיליון דולר בקרוב. יש יסוד לחשוש שגם בלוב יצטרך העם לעבור "ויה דלה רוזה" אחרי שניצל בידי המערב. (ר' קישור)
דיון בין חברים
אין לשמאל הרבה אישים עקביים, מוכשרים ובהירי מחשבה כמו חיים ברעם. אך חוששני שהעיתונאי הלוחם נכנע הפעם לייאוש. לא מזמן יצא לי להתייחס לאותה סוגיה של "שתי מדינות" וראיתי לנכון להודות בפומבי שאינני תומך בסיסמה של "שתי מדינות" שהפכה לצערי לכלי ריק, לדבר בעלמא.
אך, נראה לי שחיים ברעם איננו מוכן להודות באמת הקשה המזדקרת מדברי הניתוח שלו עצמו. כל הקשיים הניצבים בפני פתרון של "שתי מדינות" קיימים, באותה מידה, בפני המאבק על מדינה דמוקרטית אחת. אותם הקשיים קיימים בתוכן, אם כי בצורה שונה, אם וכאשר תקום מדינה אחת. כלוחם ותיק לשלום ולשוויון חיים ברעם מוכן להפשיל שרוולים ולהיערך בכל המרץ למאמץ אינטלקטואלי ונפשי מחודש כדי לפתוח במערכה חדשה – הפעם על פתרון של "מדינה אחת".
אך אם יבדוק את הדברים לעומק, סבורני שחיים יגיע למסקנה שאין בשלב זה ובנסיבות המדיניות הקיימות הבדל ממשי בין שתי האופציות. שתיהן, "מדינה אחת" או "שתי מדינות", אינן עומדות על הפרק. פתרון לסכסוך "שלנו" אינו עומד על האג'נדה האזורית המתמודדת עם בעיות חברתיות ולאומיות קיומיות.
שליטי ישראל בהישענם על הממסד הרעוע של ארה"ב "הצליחו" ליצור מצב שבו אין, לעתיד הנראה לעין, פרטנר ישראלי לשלום. בתנאים אלה, כל הנוסחאות של פתרון שלום לסכסוך הן חלולות, פשוט ריקות מתוכן. בינתיים יש ויש מה לעשות ומה לאמור על תפקיד ישראל באזור ועל ניסיון שליטיה לפורר ולפזר את העם הערבי הפלסטיני. לא נישאר, חס ושלום, ללא עבודה.
סתם שאלה. המלך עבדאללה, שליט יחיד על כידוני הרובים של המעוט הבדואי הוא בפי קמינר הוד מלכותו. ראש ממשלת ישראל, שנבחר באופן דמוקרטי, הוא ביבי סתם ביבי בפי קמינר. כאילו עשו יחד פיפי בסיר. האם צריך להסיק מהכבוד למלך וחסר הכבוד לראש ממשלה נבחר שהממשל המוערך והרצוי על קמינר הוא מונרכיה דיקטטורית ולא דמוקרטיה? האמת היא שעל פי מאמריו התשובה היא כן, הוא מעדיף דיקטטורות אבל אולי יגלה לנו פעם מפורש את העדפותיו בשלטוניות?
כנראה שע.ג הינו חסר כל חוש הומור , בכל אופן העדפויות של קמינר ידועות מכובדות ואינו מסתיר את שמו ברשי תיבות
אתה מוכן להסביר את הבדיחה, כי קמינר כנראה לא יודע שהוא מספר בדיחות.
לו היתה מועלית אפשרות ריאלית X לפתרון מיידי של ה"סכסוך" לשביעות רצונם המלאה של 2 הצדדים, ברור שהגמוניית ההון שלטון היתה נכנסת לפאניקה אדירה. הם היו מוכרחים לחסל אפשרות כזו ויהי מה. מכאן שהסכסוך הזה מושאר בחיים ע"י הנשמה מכוונת מבחוץ בידי אלה שרואים את עצמם כבעלים של העולם ומשאביו האנושיים והחומריים. אין אפשרות אחרת. מישהו בכלל יכול להעלות על הדעת דו-שיח לשלום ללא מעורבות אמריקאית? זה הבייבי שלהם. בעינהם זה העולם שלהם וככה זה צריך להיות.
ממש לא ברורה הביקורת של קמינר כלפי הנעשה בלוב.
קמינר לא הצביע על "כיבוש" כלשהו שביצע המערב או השפעה של המערב בנעשה בטריפולי,
אלא על גרורות טבעיות של מהפיכה אלימה.
קשה לי להאמין שמישהו חשב ברצינות שלוב תיהפך לגן-עדן שבועות בלבד לאחר חיסול הדיקטטור,
וכמו בכל מהפיכה – סביר שייקח זמן רב עד שהמדינה תחזור לשפיות. ככה זה.
וכן: המערב הציל את אזרחי לוב מידי רודן אלים, ואם הלובים (החמושים והלא חמושים יחדיו) ישכילו לקחת לידיהם את המתנה שקיבלו – ייאלץ גם קמינר להודות שטעה בגדול, עכשיו המנדט בידיהם.
"המתנה שקיבלו לידיהם"?
אתה רציני?? על איזה הזיות אתה מדבר ???
-הנה המתנה שמקבלים מאימפרית "גן העדן" שלך…
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4174670,00.html
האם ידעת?…המקום שמחזיק הכי הרבה כלואים-עבדים בכל העולם.. היכן נמצא?
נו…הוא שאמרנו…פשוט "גן עדן":
http://www.youtube.com/watch?v=nPZed8af9RI
מתגובתך ניכר שחלה אי-הבנה חמורה:
אני כתבתי בנושא העם הלובי, שלאחר סיוע נאט"ו הוא יכול לבנות את עתידו ללא הדיקטטור המטורף קדאפי שעינה את ארצו, ואילו אתה עונה לי על מעשי ארה"ב באפגניסטן ובבתי הכלא שלה בתוך ארה"ב.
אם יש לך משהו לכתוב על דברים הפוגעים בעם הלובי שעושות כעת ארה"ב ונאט"ו בלוב – אדרבא, אני תמיד מעוניין ללמוד, אבל לתת לינק לסטיבן פריי המדבר על בתי כלא בארה"ב? come on…
מצב העם הלובי מדאיג את אימפרית הפשע? שום "סיוע" לעם הלובי ושום בטיח!
האנושות אינה, ולא היתה אף פעם, שבויה בידי קדאפי. וכי הוא היה מסוגל לזה?
מי שכן מחזיק את האנושות 'בביצים' היא החבורה הנאצית (שלישראל חלק כבד בה).
חבורה זו אינה כלל במעמד לשפוט ולחסל את קדאפי, אלא שיש לה הכוח הכלכלי-צבאי לכך.
ראה כיצד הבין ליבוביץ (ב 1982) את הברירה שהאנושות תגיע אליה (בהכרח) ביחס לחבורה זו…הכיצד אדם שומר מצוות, ציוני, במעמדו המכובד הגיע לידי הכרת מציאות זו!?
http://www.matzpen.org/data/gilyonot/G90P3.htm
מה שאי-אפשר לקחת ממך,ללא ספק, זו העקביות שלך:
אני שואל אותך על א' ואילו אתה ממשיך בעקביות לענות על ב', על ג' וכו'.
לא טענתי ש"האנושות שבויה בידי קדאפי"(??) ואיני מבין מדוע אתה חוזר לעניין האימפריה, הציונות ולייבוביץ', שכן מדובר בלוב ובעם הלובי.
לא טענתי ש"מצב העם הלובי מדאיג את אימפרית הפשע", אלא שנאט"ו עזרה לעם הלובי,fact, ולא משנה הכוונה.
ולעניין ליבוביץ': תכונות כמו "שומר מצוות" ו""מעמד מכובד" אינם ערובה לדבר. "ציוני" הוא בוודאי שלא.
יש הרבה פיגורות ברמתו של לייבוביץ' שחושבים ההיפ
"אבו מאזן ואנשיו" לא מרומים ולא מקווים. יש להם מדיניות ברורה למרות ניסיונותיהם לרמות את ההמונים ולנטוע בהם תקוות שווא. הם יודעים בדיוק מה שהמלך והאחרים יודעים: סחר מכר. התמרונים מצידם נועדים לרצות את ההון הפיננסי למען חיבור כלכלי הרב-לאומי פלסטיני. כל הכבוד לחמאס , שמייצג הון לאומי, על המהלך הטקטי המודע מכך. מי שעדיין לא הבין את זאת, אם יהיה בשל, יבין תודות לטקטיקה. ואני לא מתכוון לאנשי שמאל כי "אין לשמאל הרבה אישים עקביים" – קביעה נכונה יחידיה בכל המאמר (כי הקביעה על "שתי מדינות"או"אחת" מחוסרת)
המאבק צריך להיות נגד אפרטהייד ובעד זכויות אזרח. זה המאבק היותר מבטיח ואפקטיבי. יקשה על הימין הלאומני-דתי לטעון נגד. דעת הקהל בעולם תתמוך וגם ממשלות. מי יכול לומר מילה רעה על זכויות אדם. אפילו גרוניס ורובינשטיין משלמים מס שפתיים לעקרון השוויון. תחילה יש לתבוע זכויות אזרח לתושבי ירושלים הערבית. לתבוע ולהפגין. לתאם שיתוף פעולה מצד הרש"פ. אחר כך זכויות תושב לתושבי הגדה ולבסוף זכויות אזרח לתושבי הגדה. בשלב מסויים הימין הלאומני יתחנן ל-2 מדינות. לא "פלסטין" אלא אדם. לא מדינה אלא זכויות קניין ותנועה.