הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 במרץ, 2012 8 תגובות

כשמאשימים מישהו ב"בגידה" או מפקפקים ב"נאמנותו למדינה" צריך שיהיה בסיס לטענות הללו. בגידה הוא מצב שאדם פוגע ביקר לו מכל ובמה שכולם חשבו שזוהי זהותו האמיתית. נאמנות למדינה תלויה בשאלה האם אותה "מדינה" איננה מתנגשת ערכית עם המוסר או אמונת הנתין, באופן כזה שהיא מכריחה אותו לעבור על צו מצפונו. לא אכנס לדוגמאות משום שהקוראים מספיק חכמים להבין את דברי.  מכאן שקל וחומר שגם להתייחסות האזרח ל"סמלי מדינתו" (דגל, סמל והמנון) צריכה להיות לאזרח תחושת שייכות אליהם.

patriot

העליהום על השופט סלים גו'בראן הוא בעצם העליהום על ערביי מדינת ישראל.  ערבי מחיפה לא צריך להיות "טרוריסט" או "חשוד בבגידה" כדי לא להזדהות עם דגל שמגן דוד יהודי במרכזו, עם מנורה שהיא סמל דתי-יהודי ועם המילים "נפש יהודי הומייה". בארה"ב, בבריטניה ובשאר המדינות בעולם גם המיעוטים הלאומיים יכולים לחוש שהנפת דגל מדינת הרוב הוא דיגלם, סמל המדינה הוא סימלם וכמובן שהם יכולים לפזם את ההמנון של מדינתם. אבל מדינת ישראל כפתה על הציבור הערבי (ולא רק עליו…) דגל, סמל והמנון שאפילו שביב מתוכם אינם מיצגים אותו אך מנגד המדינה דורשת מהם להזדהות עם מה שהם אינם. הרצל היה הרבה יותר ישר מאלה שהקימו את מדינת "חזונו". הוא הבין שהדגל של שבעה כוכבים יוכל להכניס אל תוכו גם כאלה שאינם יהודים. הרצל גם הבין שאם אינו דתי הרי שדרישת ה"זכות על ארץ-ישראל מכוח התורה" הוא פרדוקס . אך כמו שההיסטוריה קראה להיסטוריון גרץ "הקוף של מנדלסון" כך צריך לקרא לחיים ויצמן ובן גוריון – "הקופים של הרצל".

סלים גו'ברן לא בגד בעקרונות המשפט בישראל, הוא לא התרועע עם "סוכן זר", הוא לא תמך פוליטית ברשות הפלסטינית, הוא לא יצא נגד אפליית הציבור הערבי בישראל והוא אפילו לא ישב בשירת ההמנון. הוא בסך הכל לא שר את מילות ההמנון משום שאין לו "נפש יהודית" שתהמה.

הטוענים כי סלים גו'ברן, נושא "משרה ממלכתית" וה"סמלים של המדינה מחייבים אותו" – זוהי דמגוגיה. השופט גו'ברן נבחר לתפקידו בבית המשפט העליון לא משום היותו "פטריוט ציוני", ולא מתוך "שרות ממלכתי" שבו הוא אמור "לייצג את מדינת ישראל" אלא משום השכלתו המשפטית וההיסטוריה השיפוטית שלו, ומתוך כך שהחוק עומד גם מעל למדינה ו"לממלכתיותה". יש כאלה, בין אנשי הימין, שעושים מאמצים שזה יהיה להיפך, המדינה וה"ממלכתיות" יעמדו מעל החוק. אבל בינתיים הפשיזם עדיין לא הוכרז רשמית כמשטרה של מדינת ישראל. העליהום על השופט גו'ברן (באופן ישיר) ועל הערבים בישראל (באופן עקיף) הוא עוד צעד של "אפרוחי נתניהו" ושותפיהם לכיוון של כינון פשיזם רשמי.

ההיגיון אומר שאם מנורה איננה מאירה טוב לכל בני הבית צריך להחליפה ולא לסלק את אלה שאינם מצליחים לראות לאורה. גם כאן – בעניין הסמלים, אם הסמלים ה"ממלכתיים" אינם מתאימים לציבור אתני כמיעוט, סימן שיש להחליפם אך בודאי שאין לגרש את הציבור הזה. יש כנראה אווילים שמאמינים כי בעזרת "סמלים יהודים" או לימוד הערבים "פרקי אבות" ישכחו הללו את מוצאם או לחילופין יהגרו מישראל.

והנה אני ניזכר – בכותבי שורות אלה, באפיזודה היסטורית בחיי. בסוף שנת 1975 החתום מעלה היה תיכוניסט צעיר. באותה שנה כיהנתי כיו"ר מועצת התלמידים הארצית בישראל והוזמנתי לירושלים, לפגישה עם שר החינוך דאז – אהרון ידלין. בפגישה השתתפו אלה שהוטל עליהם תפקיד עריכת "יום העצמאות" תשל"ו. הייתי אז ציוני תמים  שרצה שהציונות תהיה נחלת הכלל – כולל המיעוט הערבי. בהגיע תורי לדבר על תכני היום פרשתי לפני כולם כי אני מייצג לא רק את התיכוניסטים היהודים אלא גם את התיכוניסטים הערבים ולכן חשוב לי דווקא לבקש שהתכנים – יהיו אשר יהיו, ייצגו גם את הנוער הערבי, כדי שהנוער הערבי לא ירגיש "בן חורג" למדינה. האמנתי שדברי יתקבלו בפתיחות  אך ההיפך קרה. בזה אחר זה עברו ה"מכובדים" בוועדה (לא היו אלה  אנשי הימין הרוויזיוניסטי אלא הפוליטרוקים של מפלגת העבודה ה"שמאלית" כביכול…) מיציקת תכנים להתקפה על דברי נער צעיר ותמים ש"מעלה נושאים מיותרים ואסורים". אח"כ "ציטטו" אותי בעיתונות וטענו כי "יו"ר מועצת התלמידים הארצית דיבר יותר כיצד הערבים יחוגו את יום העצמאות מאשר היהודים יעשו זאת". ואילו אני לא הבנתי בשל מה הזעם הזה, הרי כל רצוני היה ב"טובתה של המדינה"… מאז ועד היום שום דבר לא השתנה, עולם כמנהגו נוהג ועוד מצפים שאיש ציבור ערבי ישיר מילות שיר שהם היפכא מיסתברא ממה שהוא היה רוצה לבטא בהמנוון ממלכתי.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. segal הגיב:

    כמה חרדים שרים את ההימנון או עומדים דום בצפירה? כמה צביעות בחברה ההזויה שמורכבת מליברמנים ואנסטסיות. כמה מתחסדים וצבועים הם כל המיליטנטים העלובים שאינם מהססים בכל רגע נתון לעשוק ולהתעלל בניצולי שואה אבל לא שוכחים לערוך טקסים על גופותיהם בערבי הנצחה. צריך פשוט להפסיק ולהתייחס לקישקושים המבחילים של ההזויים המיליטנטים האלה.

  2. ק.א. הגיב:

    המשטר האימפריאלו-ציוני הוא (ללא ספק) משטר הונאה-נאצי-כיבושי-חיסולי מהבטן ומהראש.
    כל השגעונים-השוגים באפשרויות אחרות – ושהמאורעות של 10 השנים האחורנות (לפחות!) לא הספיקו להם לראות זאת- יבינו את טעותם בוודאות, וזה רק עניין של זמן. הנאציזם הזה חי ופועל. הוא מתלבש בתפושת של חמלה והומאניזם אבל הזנב הזאבי שלו, וגם הריר בולטים.

    • שום בצל הגיב:

      מה זה אומר?
      מה צריך לעשות למשטר הזה?
      מה צריך לעשות לנתיניו?
      על מי אובמה צריך להטיל פצצות?
      עלינו?

  3. גופי הגיב:

    זה אפילו לא מותנה באיזה לאום לגיטימי יותר בסכסוך. של טובים ורעים. גם אם ישראל הייתה מנהלת מדיניות הומנית ודמוקרטית כלפי הערבים שבתוכה (והיא בפירוש לא), יהיה זה אך טבעי להבין לליבם של בני העם השני, שהזהות היהודית של המדינה, פורמלית ולא מעשית ככל שתהיה, מקפחת לחלוטין את זהותם שלהם.

  4. איתי ירושלים הגיב:

    כבר נהיה משעמם לכתוב את זה אבל בדגל בריטניה יש צלב (מדמם!) וההמנון שלה נושא תחינה לאל (?) שינצור את המלכה, היא ראש הכנסיה האנגליקנית, ועדיין – יהודים ומוסלמים שרים בלב רומם את ובגב מתוח את ההמנון.
    יש עוד כל כך הרבה דוגמאות לכפייה דתית ואתנית במדינות רבות שנתפסות עבור רבים כ"מוסריות" ו"נאורות".

  5. אשר פרוליך הגיב:

    לרב קאופמן:במשפט האחרון שלך אתה מבטה לפי עינך את מלוא הפרדוקס של מדינת ישראל,אבל מעמיד אותו כסתירה עקרונית ללא פתרון= מאבק בלתי מתפשר של שני עמים על אותה פיסת אדמה.זו גישה ריאקציונית לאומנית המשמרת קונפליקט מדומה.המארקסיסטים,רואים זאת מנקודות מבט אחרות.קודם כל כל סתירה מוצאת פתרון דיאלקטי בשלילת השלילה.מקוצר מקום לא אוכל להרחיב, אוסיף רק,שמרקסיסטים לא מקבלים בעלות על טריטוריה,לא של פרטים,לא של עמים,ולא של מדינות.מתובנה זו,קיים הפתרון לפרדוקס הבלתי פתור שאתה מציג.

  6. ג'מאל עאשור הגיב:

    שום אזרח ערבי בעל כבוד עצמי, תודעה פוליטית והכרה לאומית לא יכול לשיר את מלותיו בלא שיחטא בצביעות ובשקר. אזרח ערבי לא יכול לשיר "נפש יהודי הומייה" ו"התקוה בת שנות אלפיים", מלים שמתעלמות מקיומו של מיעוט ערבי במדינת ישראל, שהארץ הזאת היא גם ארצו. השופט ג'ובראן הזכיר לחברה הישראלית בדרך מעוררת כבוד את מצבם המורכב של האזרחים הערבים במדינה היהודית. חופש השתיקה (שלו ושל כל אזרח ערבי) וחופש הביטוי חד הם, ואת שניהם יש לקדש.

  7. ג'מאל עאשור הגיב:

    המשך תגובתי:המניע העיקרי של הימין וחלק מהשמאל הציוני במה שקורה אצלנו {הערבים}הוא פחד ,החברה היהודית היא חברה קסנופבית,חברה שחיה בפילוג פנימי,חיים בסתירה פנימית ,בין הרצון לחיות חיים נורמליים כמו כל העולם לבין החברה שחושבת שכל העולם נגדה ובעיקר האוכלוסיה הערבית ,האזרחים המקוריים .אם השפויים מבין העם היהודי לא יעצרו את הימין אנחנו היהודים והערבים נחיה על אנרכיה ואי סדר ואלימות וגם על הצדקת האלימות.וכשהיא תתפרץ היא תשתקף במציאות החיצונית .והמציאות החיצונית היא מציאות של פשיזם אכזר לא רק נגד הערבים.

הגיבו לג'מאל עאשור

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים