הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 במרץ, 2012 11 תגובות

ביום ראשון השבוע עוד חגג נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" את הסקופּ הגדול שלו (עם עמיתו שמעון שיפר) שפורסם 48 שעות קודם לכן. אחרי שגולל נוכח עינינו את סיפור הרכילות הגדול של השנה במסווה של כתבה חשובה על נושא מדיני, אנחנו זוכים גם למסקנות מאלפות. נראה שברנע לא החשיב במיוחד את הצפי לאירועי השבוע (כמו הופעתו של ברק אובמה בוועידת איפ"ק, ושיחתו "הגורלית" של בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית) שכן היו לו נושאים חשובים יותר לענות בהם.

העיתונאי הבכיר הצליח לחשוף סוף-סוף את קלסתר פניו האמיתי של ראש הממשלה, ונעזר בידידו של ביבי שהפך ליריבו המר, ד"ר עוזי ארד. רק הגילויים של ארד אודות אופיו החלש של נתניהו גרמו לברנע לפקפק בפומבי בכשירותו של ראש הממשלה לקבל החלטות כבדות משקל, בעיקר על המתקפה הצפויה באיראן. וכך הִטעים ברנע, במסגרת בולטת ליד הכותרת הראשית של העיתון: "במהלך העבודה על הריאיון המקיף עם ד"ר עוזי ארד הטרידה את עמיתי שמעון שיפר ואותי בעיקר שאלה אחת. האם נתניהו, כפי שנחשף בריאיון הזה, הוא האיש שבידיו יכולים הישראלים להפקיד את ההחלטה: האם לתקוף את איראן או לא לתקוף?"

מה ש"נחשף" באמת בריאיון הזה היה פרצופם האמיתי של המראיינים, ובעיקר של ברנע, הבכיר מביניהם. ארד הוא איש קשה שמזהה את העניין האישי שלו עם האינטרסים של המדינה, נוטה לשגעון גדלות וממורמר. הוא שטח בפני מראייניו האוהדים את רתיעתו (המובנת, לדעתי) של ראש הממשלה מקיום ההתחייבות להפקיד, בידי איש לא צפוי כמוהו, לא רק את סודות המדינה אלא גם את עתידה. ברנע הגיע לשתי מסקנות, אולי די נכונות, באשר לראש הממשלה: האיש חושש כנראה מרעייתו שרה נתניהו, שיש לה כוח פוליטי ניכר חרף העובדה שאיש לא בחר בה לתפקיד ציבורי כלשהו; נתניהו איננו איש אמת מובהק, ואין לו נטייה לקיים הבטחות או לשמור אמונים לחבריו או לכפופים לו. שתי העובדות האלה הן נחלת הכלל מזה שנים רבות, ואין להן הרבה קשר למזימה המטורפת לתקוף את איראן.

האם ברנע היה זקוק לרכילויות של ארד (שינק בארצות הברית את הדוקטרינה ההזויה שאין רַע "במלחמות גרעיניות מוגבלות" ושהאוריינטציה הרעיונית שלו על השמרנים הקיצונים בוושינגטון היא ידועה) כדי להביע חשש מההחלטה לתקוף את איראן? הרי הוא יודע שהיא נובעת בעיקר מתשוקתו הבלתי מבוקרת של שר הביטחון אהוד ברק להוכיח לכל העולם שהוא, ורק הוא, מסוגל לבצע את הפשע המחריד הזה! גם מבלי לדעת שביבי פוחד מרעייתו שרה ניתן להבין שבאיראן חיים כמעט 79 מיליון בני אדם, שקיימת שם אליטה משכילה ועתירת הישגים מדעיים ואמנותיים, ושלא ניתן לסכל את התקדמותה הטכנולוגית באמצעים צבאיים. גם אם היה ניתן לעשות כן ברור שרק מעצמה גדולה, על משאביה, שטחה ויכולותיה הטכנולוגיות והכספיות מסוגלת אולי לתקוף, וגם לנסות לעמוד בתוצאות הבלתי הנמנעות של התוקפנות כלפי עם גדול וגאה.

בצד שיקולים מוסריים והחשש מפני התוצאות ומעשי התגמול (שיימשכו, לדעת רבים, עשרות שנים) קיים גם ההיגיון הפגום הכרוך בהחלטה כזו: העם האיראני מפוצל כיום בין זרמים שונים בתוך התנועה האיסלמית, ובעיקר בין פלגים שמרניים לפלגים רדיקליים. לכולם מתנגדת הבורגנות המשכילה הישנה והחדשה וגם בני בריתה בצבא, באקדמיה, בכלכלה ובתקשורת. רק מתקפה בהשראת ישראל או בהשתתפותה יכולה לאחד את העם האיראני ולאפשר את הישרדותו של המשטר הנוכחי. אגדות שרה נתניהו והרכילויות על בעלה אינן יכולות לשנות את המציאות הזאת.

ד"ר ארד זכה להישגים מרחיקי לכת בנוגע להיקף ולעומק הסמכויות של המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) כיוון שנתניהו עמד מאחוריו, כל זמן שחשב שהוא יוכל לקדם את השתתת בטחון ישראל על הנשק הגרעיני שלה ועל מניעתו בכל האמצעים מגורמים אחרים באזור. ארד הצליח אפילו לעגן את הסמכויות האלה בחוק, וכך גם הפעיל את מבקר המדינה, באמתלה שביבי מכשיל את יישומו. אבל התנהגותו של ארד, האיבה שקיימת כלפיו בכל מקום, החיבה המשונה שלו לנשק גרעיני (רק שמעון פרס מתחרה בו בנושא הזה) מעלה בנו את המחשבה, שמסוכן מאוד להפקיד בידיו את מל"ל, בעיקר בגרסתה המחוזקת.

היתרון היחיד של ארד על נתניהו ועל ברק נעוץ בחששו המוצדק של היועץ לתקוף את האיראנים בלי אישור אמריקאי מפורש. ארד, כמו ביבי עצמו, הוא ישראלי שעבר תהליכי סוציאליזציה עמוקים לתרבות הפוליטית האמריקאית. יש לו עמדות (אנטי-ליברליות) בנושאים פנימיים אמריקאיים בדיוק כמו לנתניהו, ובני בריתם של שני האישים במעצמת העל היחידה הם אנשים מפחידים מכל הבחינות. אבל ארד לא הניח להשפעתו המאגית של ברק (אנשים שעבדו עם שר הביטחון בעבר דיווחו ששיחה ארוכה עימו משולה לכליאה בצינוק עם דברן כפייתי) לכרסם באוריינטציה הפרו-אמריקאית שלו. הוא אולי מזלזל בנשיא ברק אובמה ובאנשי ממשלו, אבל לא באופוזיציה השמרנית רבת העוצמה. דווקא הסיפור של ג'ונתן פולארד מחזק את החששות של שמרנים כמו ארד מפני התנגשות חזיתית עם המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית. לאנשי ג'ורג' בוש לשעבר (האב והבן כאחד) אין זיקה סנטימנטלית-ערכית לישראל כמו שהיתה לכמה מראש המפלגה הדמוקרטית. לכן מרי ישראלי גלוי נגד כל ממשל אמריקאי יביא לתחייתה של תסמונת קאספר ויינברגר, שר ההגנה השמרני שהתעקש על טיפול נוקשה ואכזרי כל כך בפולארד.

יש הסבורים שנתניהו הגיע להישגים מדיניים חשובים והצליח לכרסם במצור המדיני שהוּשת על ישראל בעקבות מדיניותה בנושא ההתנחלויות. זוהי אולי פרשנות סבירה, אבל נקודתית ולא מערכתית. היא מזכירה קצת את המאמרים בכל העיתונים אחרי שאריאל שרון פלש ללבנון ביוני 1982. רבים שיבחו אז את תבונתה המדינית של ממשלת בגין-שרון, שהצליחה לדחוק את אש"ף למגננה ופלשה לאדמת מדינה זרה, מבלי שארצות-הברית וברית המועצות יערערו על כך. מהתוצאות לטווח ארוך אנחנו סובלים עד עצם היום הזה. אבל גם אם נתניהו האינטליגנטי יצליח להגשים את חלומו הרטוב הישן ולגבש "ברית נגד הטרור" עם מדינות דרום אירופה וחלק ממדינות הגוש המזרחי לשעבר, יירד הכול לטמיון ברגע המטוסים שלנו יחזרו בשלום מאיראן. ד"ר ארד איננו רלבנטי לכל הנושא הזה; הוא עסוק במל"ל, הצעצוע האבוד שלו. לנו לא נותר אלא להתפלל שביבי "החלש" יירתע מהתוקפנות באיראן ולא יניח לנתניהו "החזק" לגרור אותו להרפתקה האומללה הזאת.

  • פורסם ב"כל העיר"
תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. ע.ג. הגיב:

    מעבר לעובדה שברעם באופן חריג לא תרם שום נקודת מבט מענינת בנושא שדן בו ראוי להעיר כי התוצאות לטוח ארוך של מלחמת לבנון הראשונה הן לא תוצאות דחיקת אש"פ לפינה אלא תוצאות השהיה הארוכה והמיותרת בלבנון. אם ישראל היתה מגרשת את אש"פ כפי שהיה ראוי ואז עוזבת את לבנון (אחרי חצי שנה בערך) לבנון היתה היום מדינה ידידותית לישראל כולל המוסלמים. רק הטפשות שהשאירה שם את ישראל שנים גרמה לתופעת ההתנגדות המזוינת לישראל בלבנון ולעלית החיזבאללה.

  2. שום בצל הגיב:

    מר ברעם. לא הבנתי.
    בסוף, לאיראן תהיה פצצה. היא תשתמש בה או לא?
    ואם לא, האם היא תעמיד אותה לרשות החיזבאללה? האם חיזבאללה ישתמש בה?
    אולי גורם אחר?
    (היא אמרה שתעשה כן – במפורש….)

  3. שבתאי לוי הגיב:

    עם מנהיגים שכאלה, אין צורך באויבים. שבתאי

  4. ג'מאל עאשור הגיב:

    אירן היא המשחק בו ביבי משתמש כדי להסיט את המוקד מבעיות אמיתיות – חלוקה בלתי צודקת של העושר ובריחה מפיתרון צודק של הבעיה הפלסטינית. זהו משחק דו שימושי, גם לצרכי פנים וגם לצרכי חוץ. ביבי לא באמת מודאג במה שקורה באירן,ביבי לצערי הצליח לשכנע גם את השמאל "בהעובדה" שעד שלא תיושב הסוגיה האיראנית, שום דבר טוב לא יקרה במזרח התיכון. כל עוד צלה של הפצצה השיעית מרחף מעל כולנו לא תיתכן שום פריצת דרך מדינית.זהו אינטרס גם ישראלי וגם אירני וגם אמירקאי.זוהי מלחמת ,ההגמוניה "על המזרח התיכון.

    • ק.א. הגיב:

      אנדרסטייטמנט!
      מי שמשחק ככה בחיי אדם (כשיטה) – יש (וצריך) לתת לזה שמות אחרים, מעולם רפואת הנפש למשל.

    • ע.ג. הגיב:

      ג' מאל אתה ממש טועה. הפלשתינים הצליחו לשכנע את הישראלים וכנראה גם את העולם שאין טעם לדבר איתם ועליהם כי ממילא הם לא מעונינים בשלום. לכן ישראל והעולם מפנים את מאמציהם לפצצה האיראנית.

  5. אבנר הגיב:

    כתבת :"ברגע שהמטוסים שלנו יחזרו בשלום מאיראן"
    מי אמר לך שהם יחזרו בשלום?
    נראה לי שהציבור הישראלי יכול לסבול הרבה דברים אבל מאות טייסים שנופלים בשבי או גרוע מכך נתלים ברחובות טהרן יהיה קשה אפילו לחסידיו השוטים ביותר של נתניהו.

    יש עוד נקודה שכדאי להזכיר , כל מלחמותייה של ישראל עד היום היו נגד מדינות ערביות שכידוע אינן נמצאות בחזית הקדמה הטכנולגית והאנושית בעולם (בלשון המעטה).
    זאת עומדת להיות מלחמה עם מדינה בסדר גודל אחר לחלוטין ולנו נשאר רק להתפלל שנצא ממנה בשלום.

  6. חיים ברעם הגיב:

    ג'מאל ואבנר, אתם צודקים

  7. גיא הגיב:

    חיים,

    מניין לך הבטחון הזה שמנהיגי אירן הקיצוניים, ששונאים אותנו כל כך, לא יעשו שימוש בנשק גרעיני על מנת להשמיד את ישראל? התפיסה האיסלמית הקיצונית מעודדת התאבדות כאמצעי להרג יהודים. מי קבע שאירן לא תנסה להשמיד את ישראל גם אם הדבר יוביל לחורבנה של אירן? הנאיביות וההתעלמות שלך מן המציאות המבעיתה שלפתחנו לא ירגיעו את אזרחי ישראל המודאגים.

  8. שמעון הגיב:

    הגדה השמאלית, אינה מחדשת הרבה. היא חשובה בשל ההקשרים שבין עובדות שאין בהן חדש…אבל הקשרים חדשים, שנותנים מבט נוסף, כולל, אסטרטגי, על שלל הנתונים הטקטיים הידועים. רק בשל ההקשרים והתזכורות של היסטוריה ,שעומדת לחזרו על עצמה ושאיש (פרט אולי לקוראיו של חיים ברעם) אינו זוכר או יודע אותה.
    ועכשיו מעבר לזה. אני קורא ,יודע ,מעודכן …מה עושים עם זה? נמלטים למעמד של פליטים, נשארים במעמד של נפגעים? לדילמה הזאת אין לגדה, ל8 כותביה,ל10 מגיביה ול100 קוראיה ,הצעות לפתרון.

  9. ברעמיסט בנשמה הגיב:

    חייםי זה מאוד מאכזב שאתה מגיב רק לקוראים שמסכימים איתך ולאלה שלא מסכימים וגם שואלים אותך שאלות קשות יותר או פחות אתה לא מתייחס. איזו מן תרבות דיון זאת? בתור מעריץ ירושלמי ותיק אני מאוד מאוכזב שאתה לא עושה מאמץ לשכנע בדרך שלך ולהתמודד עם הטענות של בעלי דעות שונות שבכל זאת טורחים ואולי אפילו נהנים לקרוא את הטורים שלך.

הגיבו לשבתאי לוי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים