הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 במרץ, 2012 2 תגובות

פרסום גובה שכרם והבונוסים שמקבלים הטייקונים, בעלי ההון, המנהלים וסתם ספסרים בכירים בבורסה הישראלית מדהימה כל פעם מחדש. אבל מתברר שיש לאן לשאוף: אמריקה. כפי שאמר אחד מהטייקונים המקומיים, מראשי מפלגת העבודה, עופר קורנפלד, בעקבות המחאה החברתית של הקיץ: "חשוב לזכור שאין מה לדאוג. התודעה בישראל קפיטליסטית מאוד. החלום האמריקאי פה חזק מאוד, ולכן לא נחזור למצב של שוק עבודה מוסדר".

OWS_Guy_FawkesOccupy Wall St

ומהי תמצית החלום האמריקאי? להרוויח הון. וכמה שיותר. כמה כסף אפשר להרוויח (ואף להוציא)? מתברר שהמון ממון. שם וכאן. אבל שם, באמריקה, הרבה יותר. במאמר שפרסם החודש בירחון "מונט'לי ריוויו", חשף הפרשן הכלכלי מייקל ייטס שמנהל קרן גירוד מהעיר פיטסבורג, שבפנסילבניה, דיוויד טפר, השתכר ב-2009 כ-4 מיליארד דולר. האיש עשה רבות לביתו ובשנת משבר קפיטליסטי עמוק העניק לעצמו "בונוס" השווה לרבע מתקציב החינוך של מדינת ישראל. ייטס כתב "אם אדם כלשהו מוציא כ-10 אלף דולר ליום (כ-37 אלף שקל) יעברו כ-100 אלף יום עד שיצליח לבזבז מיליארד דולר, או 274 שנה". במקרה של טפר, אם הוא יתעקש להוציא 10 אלף דולר ביום, הוא וצאצאיו, ידרשו לחיות כמעט 1100 שנה כדי להוציא את הסכום שהוא הרוויח רק במהלך שנה אחת. בהנחה שמר טפר עבד כ-2000 שעות במהלך אותה שנה (40 שעות מדי שבוע – במשך 50 שבועות) עולה כי הוא השתכר כ-2 מיליון דולר לשעה או 30 אלף דולר לדקה! על פי החוקים הקיימים בארה"ב, מר טפר ישלם את התקרה המקסימאלית בביטוח הלאומי במהלך 4 הדקות הראשונות ליום העבודה הראשון. זו תהיה תרומתו של מנהל הקרן לרווחת העם האמריקאי. עוד טוען ייטס שכ-7 מיליון עובדים בארה"ב משתכרים כ-5.6 דולר לשעה (סכום ההגבוה במעט משכר המינימום לשעה בישראל). כל אחד מאותם 7 מיליון עובדים עניים יאלץ לעבוד שלוש שנים תמימות כדי להשתכר בדיוק את אותו סכום שמר טפר מרוויח בדקה אחת. כאמור, לטייקוני ישראל יש לאן לשאוף.

כמובן, שאפשר לטעון שמר טפר מהווה דוגמא קיצונית ומעוותת. אבל על פי תחקיר שפורסם בעיתון "ניו יורק טיימס", בסוף אוקטובר האחרון, ניכרת מגמה של ריכוז הון בקרב אנשי המאיון העליון ובייחוד האלפיון עליון. מי הם בדיוק אנשי המאיון העליון? מדובר ב-1.4 מיליון משפחות שהרוויחו מיליון דולר בממוצע ב-2009 – השנה האחרונה לגביה קיימים נתונים. הם ספגו מהלומה במשבר שהחל בקיץ של 2007, אך ללא ספק הם מפצים את עצמם עתה על ההפסדים. העשירים תמיד מצליחים בכך: דו"ח שהתפרסם על ידי משרד התקציבים של הקונגרס (CBO) מראה כי שיעור ההכנסה הלאומית המגיע לאחוזון העליון של משקי הבית זינק בשלושת העשורים האחרונים, על אף שעבור מרבית המשפחות האמריקאיות שיעור זה רשם ירידה.

המאיון העליון החזיק ב-2009 ב-17% מהתמ"ג האמריקאי – לעומת ב-23% שנתיים קודם לכן – בטרם פרץ המשבר הקפיטליסטי. עם זאת, לאחוז הזה עדיין יש יותר מלחמשת העשירונים התחתונים באוכלוסייה. מאז אמצע שנות ה-80, העשירון העליון הגדיל את חלקו בעוגה על חשבון כל היתר. עיקר העלייה בהכנסות נרשמה על ידי המאיון העליון, כאשר מחצית ממנה הגיעה לידי האלפיון העליון.

מנהלי וול סטריט תמיד נהנו משכר גבוה. ב-30 השנה האחרונות, הייצוג שלהם בקצה פירמידת ההכנסות זינק. מחקר שעשו חוקרים במשרד האוצר האמריקאי העלה כי עובדי מגזר הפיננסים – בנקאים, מנהלי קרנות וכדומה – מהווים כ-14% מחברי המאיון העליון. עדיין ישנם יותר מנהלים בכירים במאיון העליון מבנקאים, אך חלקם של אלה ירד בחצי היובל האחרון, בעוד שחלקם של אנשי הפיננסים צמח משמעותית. כיום, אנשי פיננסים נהנים מ-16% מהכנסות המאיון העליון, לעומת 9% מהכנסותיהם ב-1979.

 קשה להאמין בכך כיום, אך משנות ה-60 ועד שנות ה-80 מנהלי מגזר הפיננסים לא הרוויחו הרבה יותר מיתר המגזר הפרטי, בממוצע. החל בשנות ה-80, הממשלים האמריקאים אימצו את התורה הניאו-ליברלית הגורסת דה-רגולציה קיצונית, ופרמו הרבה מההגבלות שהותקנו בעקבות השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30 על ההשקעות המסוכנות והרווחיות ביותר של הבנקים. ההגבלות על בנקאות בין מדינות בתוך ארה"ב נעלמו. לאחר מכן קרסה גם החומה שהפרידה בין בנקים מסחריים לבנקי השקעות. בין השנים 1976 – 2009 צמח חלקו של המגזר הפיננסי ברווחי החברות האמריקאיות מכ-20% לכ-30%. לדברי העיתון "תלונות המפגינים למען צדק חברתי אולי מכוונות לוול סטריט כמטאפורה לכוחות כלכליים רחבים יותר. אך אין שום דבר מטפורי במי שמקבלים חלק גדול יותר מעוגת העושר. המפגינים יכולים לכוון חציהם גם גבוה יותר: הצמיחה הריאלית בהכנסות נרשמת בעיקר בקרב האלפיון העליון".

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. איילה סבאג הגיב:

    אכן כן, לטייקונים במדינת ישראל יש לאן לשאוף, יש להם את המודל מארצות הברית ועבורם השמיים הם הגבול ויחד עם זאת המודל מהווה להם תקווה גדולה ובטוחה, הביטחון שלהם שרוע על פני שטח נרחב וגדול… יש להם חשבונות בנק נפוחים וזה בטחון עבורם ויש להם את התקווה מעצם המודל. ויש לזכור שלטייקונים הישראלים יש גב וכתפיים רחבות וגדולות של הקפיטליזם החזירי אשר נושא וישא אותם על כתפיו בצרתם ובשמחתם…
    ושוב חוזר הניגון המאמרים חוזרים על עצמם באופנים שונים אין חדש תחת השמש…פתרון אחד ויחיד מהפכה!!!!

  2. המאמרים של דוידי על ארה"ב מזכירים את פראבדה של פעם הגיב:

    שבמשך עשרות שנים עשו דמוניזציה של המציאות האמריקאית והיללו את המשטר הסובייטי. אבל מה לעשות, המוני בני אדם ברחבי העולם 'מצביעים ברגליים' ויודעים להבחין בין תעמולה למציאות, ובמקום לשים פעמיהם אל המשטרים הסוציאליסטיים הנפלאים דוגמת קובה וצפון קוריאה (שלא לדבר על משטרי האסדים והקדאפים), הם ברחו בורחים מגני העדן הסוציאליסטיים המתקדמים אל הגיהנום הקפיטליסטי-אימפריאליסטי בארה"ב ובייתר 'משטרי הריאקציה'. בינתיים העולם-של-פראבדה קרס ונעלם, אך הוא ממשיך להתקיים באופן וירטואלי בגדה השמאלית וב'זו הדרך'…

הגיבו לאיילה סבאג

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים