הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 במרץ, 2012 12 תגובות

שלמה אבינרי ("קארל הגדול", 7.3.12) משבח ומהלל את קארל מארקס, אך תשבחותיו עושות עוול עם האיש ועם המפעל האינטלקטואלי הגדול שפירותיו מכונסים בכרך שאותו הוא סוקר. תחת להציג סיכום של קו הטיעון בספר, לתת בו סימני ביקורת, ולשאול מהי תרומתו הסגולית למאבקים החברתיים של ימינו, חבר מערכת מהדורת הכתבים המלאים של מרקס ואנגלס מסתפק בהגיגים כלליים על רוחו ההומניסטית של המחבר. בצדק מציין אבינרי שעבור מארקס עצמו, חשיבות מפעלו לא היתה מוסרית אלא מדעית, אך הוא ממאן להידיין עם מארקס כמדען. התייחסויותיו החוזרות לעובי הספר ולקושי שבקריאתו מתפקדות כמעין המלצה סמויה: קנו את הספר, חושו את כובד משקלו בין ידיכם, הרהרו ברצינותו התהומית של האיש עם הזקן, והניחוהו על המדף. לקרוא ולדון אין צורך, ככל הנראה משום שטיעונו המרכזי הופרך זה מכבר בידי ההיסטוריה. אך החופזה שבה חונט אבינרי את מארקס מעידה פחות על כבוד כלפי המפעל המארקסי מאשר על חשש מפני התרומה שזה עוד עשוי לתרום לדיון הציבורי.

karl_marx_graffiti

על מה, אם כן, נסב הדיון בכרך הראשון של "הקפיטאל"? ניתוחו של מארקס פותח בסחורה, היא חפץ בעל שתי תכונות בולטות: יכולתו לשמש את האדם לצרכיו ("ערך שימוש") והיותו תוצר של עבודת-אדם בכמות מסוימת, הניתנת למדידה בזמן. לתכונה שנייה זו נותן מארקס את השם (הבעייתי) "ערך". טענתו הראשונית היא שאם נתעלם ממקרים של אלימות, רמייה וגזל, הדרך היחידה שבה ניתן לקבוע את שער החליפין בין שתי סחורות היא באמצעות שקילת ערכיהן.

צעדו הבא והמקורי ביותר של מארקס הוא להראות שגם על בסיס הוגן ושוויוני זה יכול להיווצר ניצול, מרגע הופעתה של סחורה חדשה ומיוחדת במינה: כוח העבודה. מלכתחילה ידענו שעבודת אדם יוצרת ערך, ואף יותר ערך ממה שנחוץ כדי לקיים את האדם עצמו. מרגע שכוח עבודתו הופך לסחורה, הרי שהמעסיק אינו צריך – על פי כללי המסחר ההוגן שתוארו לעיל – לשלם לעובד דבר מעבר לערכה של סחורתו שלו, קרי את צרכי קיומו. הערך שיוצר העובד מעבר לאותו מינימום, הוא "הערך העודף", נכנס לכיסיו של המעסיק.

ההון הוא כסף שמטרתו איננה לקנות סחורות הנחוצות לקיום, אלא להתרבות. התרבות זו איננה אפשרית (מבלי להפר את כללי המשחק) ללא העסקתם של עובדים רבים יותר ויותר וללא הגדלת הפער בין מה שהפועל זקוק לו לשם קיומו לבין מה שיכול לייצר בפרק זמן נתון. נטייתו האחרונה של ההון להגדיל את פריון הייצור היא שעומדת מאחורי הזינוק העצום שגרר הקפיטליזם בכוחותיה היצרניים של האנושות. זהו צדו החיובי של הקפיטליזם, צד שבו הכיר מארקס מאז ומתמיד, בניגוד ל"הומניסטים" רבים בני זמנו וזמננו.

השלכתו התיאורטית והפוליטית החשובה ביותר של "הקפיטאל" נובעת מהצורך של ההון בהצבר. ההצבר, באשר הוא דורש תמיד אפיקים חדשים להשקעה, ייקלע תמיד למשברים. ספציפית חזה מארקס שגורל משברי זה יתממש דרך "נטייה של שער הרווח לרדת". מצד אחד, הגברת פריונה של העבודה תלוי בהגדלת חלקה של ההוצאה על מכונות על חשבון ההוצאה על עבודה, אך מצד שני, הערך העודף נובע אך ורק מעבודת אדם הנעשית עבור בעל ההון במישרין. עם הזמן ימצא עצמו בעל ההון משקיע יותר ויותר כדי לייצר סחורות זולות יותר ויותר, ושער הרווח שלו ילך ויקטן. ניתן לסכם את הטיעון גם במונחי "ביקוש אפקטיבי": כיוון שבסופו של דבר על ההון למכור את סחורותיו לאותם אנשים שלהם הוא משלם שכר, הוא נקלע למלכוד, שכן הן העלאת השכר והן הוזלת הסחורות פוגעות ברווחיו.

קל לומר שאם הקפיטליזם לא קרס עד כה, אזי כנראה יש טעות בתיאוריה. אך במבט מעמיק יותר נראה שטעותו היחידה של מארקס היתה חוסר הכרתו בכישרונו של ההון לחמוק שוב ושוב מאותה קריסה. התיאוריה המוצגת ב"קפיטאל" רחוקה מלהתבטל אגב כך: כיום היא דווקא מאפשרת לנו להבין את תולדותיו של העולם מימי מארקס ועד ימינו כתולדות ניסיונותיו של ההון לחמוק מנטייתו למשבר, ניסיונות שמצליחים שוב ושוב – עד המשבר הבא. בין הניסיונות הללו ניתן למנות בדיוק אותן רפורמות חברתיות שזוקף אבינרי לזכות המארקסיזם (על אף שאלה החלו עוד טרם כתיבת "הקפיטאל", לפחות באנגליה, ומנותחות כתופעות פנים-קפיטליסטיות בספר עצמו). הבנה זו אינה מבטלת את חלקן החשוב של תנועות פועלים, כולל תנועות מרקסיסטיות, בהשגתן של רפורמות, אך היא גם מאפשרת לנו להבין הן את צמיחתה של מדינת הרווחה לאחר מלחמת העולם השנייה והן את הסיבות לקריסתה.

הבנה כזו נחוצה לנו כיום יותר מתמיד. הניאו-ליברליזם שזוהרו עומעם אינו ההפך המוחלט של הסוציאל-דמוקרטיה הקיינזיאנית, אלא צדו השני של אותו מטבע. המחאות הפורצות כיום ברחבי העולם נובעות מכך שהישגיה השבירים של מדינת הרווחה נשחקו כמעט כליל. ודאי שמצבו של פועל בישראל היום טוב עדיין ממצבו של פועל בסין, אך ההבדל הזה הולך ונשחק, ומי שטוען כמו אבינרי ש"מעמד הפועלים המערבי שייך היום ברובו למעמד הביניים" כנראה לא הוציא את ראשו אל מחוץ לחלון בעשור האחרון. אם כבר מעמד הפועלים העולמי שסוע היום, הרי שהשסע עובר בין אלו שעדיין יכולים להשיג עבודה (בישראל ובסין) לבין המיליארדים הננעלים מחוץ לשוק, עובדים ש"יוּתְרו" עקב עליית פריון הייצור, כמו הפלסטינים שגורשו מהשוק הישראלי בשנות התשעים, וכמו הפליטים המידפקים על דלתותינו היום. חלומם של אלה וגם אלה, היום כמו בימיו של מארקס, הוא עולם שבו כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל כפי צרכיו. כדי להגשים את החלום, אנו זקוקים ל"קפיטאל" – לא כמצבה קטנה ואדומה על מדף הספרים, אלא כבסיס לדיון ולפעולה.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. ג'מאל עאשור הגיב:

    האם תם עידן הקפיטליזם? . המחאות בכל העולם הקפיטליסטי המטרה היא אינה להפיל את הקפיטליזם, אלא להחזיר את הכוח לעם". המטרה היא פשוט לעדכן את הקפיטליזם ולרסן אותו. ייתכן בהחלט שהעידן הניאו-ליברלי, שלווה במעורבות ממשלתית קטנה בפעילות השווקים, מתקרב לקצו.
    עלייתו המחודשת של מרקס לכותרות היא אולי רק תגובת נגד כלכלכלת השוק הבלתי מרוסנת ששיגשגה בעשורים האחרונים ולבסוף נפלה לתוך הבור שחפרה לעצמה, אבל היא מבטאת את המטרה המשותפת לכל תנועות המחאה, : הדרישה לצדק חברתי – המונח החם של 2012-2011.

  2. ע.ג. הגיב:

    בודאי שההבדל במצב בין הפועל בסין לזה של הפועל במערב הולך ונשחק. הרי סין הופכת יותר ויותר קפיטליסטית. ובאשר לממבו ג'מבו על כל אחד לפי יכולתו כל אחד לפי צרכיו – זה מצריך אדם מסוג מיוחד, כזה שעוד לא נולד וגם לא יולד. לכן הקומוניזם קרס בכל העולם. הוא איננו בר קיום. רק הסוציאל דמוקרטיה שהיא הסינטזה בין הקפיטליזם הצרוף לחזון הקומוניסטי מסוגלת להתקיים לאורך זמן.

  3. אבינרי צודק הגיב:

    מרקס הצטיין בעיקר כסוציולוג הומניסט וכמבקר הקפיטליזם המופקר של זמנו, אבל כמדען וכנביא היסטורי הישגיו דלים. את הרפורמות, שאותן מכנה הכותב "כשרונו של ההון לחמוק מהקריסה", יכל לחזות, כי (כפי שהכותב מציין) החלו להתחולל כבר בזמנו. אבל תפיסתו ההגליאנית בדבר ה"כורח ההיסטורי" הכשילה אותו מלהבין כי הדמוקראטיה ה"פורמלית" ("הדיקטטורה המוסווית של הבורגנות") צופנת בחובה אפשרויות לשיפור ניכר במצבם של הפועלים. לא במקרה מהפכות קומוניסטיות התרחשו בדיקטטורות בלתי מפותחות – בניגוד מוחלט לטיעונו המרכזי של מרקס.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    אם כל הכבוד למתן,כל נסיון לקפל את תורתו של מארקס בכמה שורות רק יכול לבלבל יותר את הקורא ועדיף היה לדון בקטע מצומצם מהגותו העצומה,הענקית והמורכבת.אחד המושגים המרכזיים של מארקס היה זה של הניכור(ALIENATION).נכון שההון הפך ששד בלתי נשלט הפועל כאילו באופן עצמאי,אבל בו לא נשכח שמארקס דיבר גם על חברה מעמדית,בה מאבק בין בעלי ההון לעובדים.מארקס לא טעה בהפחתת יכולת ההסתגלות של הקפיטליזם ממשבר למשבר,לכן דבר על נטייה לירידת שיעור הרווח.זה נושא שמחייב דיון מפורט יותר כדי למנוע אי הבנות,וכאן זה בלתי אפשרי לדו

  5. דן הגיב:

    ואף מילה כמובן על 70 שנה של ניסיון לממש בפועל את משנתו של מרקס, ניסיון כושל ועגום שהסתיים בקול ענות חלושה ובהמאסת התיאוריה המרקסיסטית, תיאוריה לא רעה כשלעצמה – אך אינה מתאימה לטבע האדם, כנראה לצמיתות.
    אמנם "עומעם זוהרו של הניאו ליברליזם", אבל האם ניתן לדמיין היום רצון עממי להשלטת משטר מרקסיסטי ? מספוקני.

    • אל תקחו אותי לגולאג הגיב:

      שטויות זה לא בגלל זה. גם הדמוקרטיה נ וגדת לחלוטין את טבע האדם אבל ככל שהיא נמצאת במדינה יותר זמן ככה יותר מתחזקת והיא מתפשטת לשאר העולם.

      התיאוריה המרקסיסטית נכשלה כי היא גרועה. רדודה, טיפשית, מלאה בסתירות ובחורים כמו מסננת, ויושבת על כמה פרדוקסים שנמצאים בבסיס שלה, הרעיון של שיוון מוחלט לא עובד כי הוא בניגוד למה שהמרקסיסטים חושבים הוא לא מוביל את האנושות למקום טוב לעומת זאת הרעיון של פערים קטנים ככל שניתן (בנוסף לזה שהדמוקרטיה מתגלה כדרך היחידה להקטין פערים) במקביל לתחרות בריאה, חופש בחירה ומתן זכויות, והזדמנויות שוות לכל אחד עובדים טוב.

  6. צפור זועם הגיב:

    מה עושים שכבר על המשפט הראשון חשים סלידה דבריו של האיש עם הזקן שבא לחטט במושג :סחורה".
    סחורה מלשון מסחר, מלשון סחור סחור ואפילו מלשון מסחרה. כבר פורצת ממשהו שלילי. ואם מוסיפים ל"סחורה" גם את המושג "ערך" (כספי כמובן) מקבלים עסוק במשהו שבא לשכלל את שוק החליפין שהוא אבי אבות הטומאה החברתית ולא יועילו כאן גלגולי עינים
    מדוע להתיחס למרקס בכלל או לנסיונותיו לנתח את הקפיטליזם?
    הסוציאליזם היה קים גם לפני מרקס וגם בו לא הייתה רבותא גדולה משום שהדמוקרטיה שלו הייתה דפוקה.למה לטחון את גימל כאשר האלף שגוי?

  7. אלכס מסיס הגיב:

    בבורסות הקפיטליסטיות מכנים הסוחרים את המניות ואיגרות החוב כ"סחורה" גם מבלי לקרוא את
    ה"קפיטל" – גם לא לדעת שכך כתבו מרקס ואנגלס
    אי אפשר לפסוק שהקפיטליזם לא קרס – קרסה השיטה הקפיטליסטית כשהממשלות נאלצו ב2008
    לתמוך בבנקים ובמפעלי תעשיה שהוקמו ונוהלו בשיטה הקפיטליסטית

  8. אשר פרוליך הגיב:

    לע.ג. ולדן: "טבע האדם" אינו דבר קבוע,אחרת היינו צריכים להיות על העצים.טבע האדם מורכב ממספר גורמים,תכונות מולדות,סביבה חברתית,חינוך,התפתחות טכנולוגית ועוד.המרכיב של הסביבה החברתית,על פי מחקרים רבים,מתברר שהנו חשוב ביותר ,וזאת כוון שהאדם מסתגל עצמו לתנאי הסביבה.אם האדם חי בסביבה עוינת,תחרותית,הישגית,לוחצת,אינדיבידואליסטית קיצונית,הוא יפעל בהתאם.אם סביבתו תומכת,מפרגנת,מתחשבת,אנושית,הוא יפעל בהתאם,ויש להניח שיהיה מאושר יותר.בארה"ב,30% מהאוכלוסייה סובלת בדכאון,כנ"ל ביפן.כמובן שהנסיון בברה"מ היה כשלו

  9. כבר אדוארד ברנשטיין וברטרנד ראסל חשפו את הכזב הגיב:

    שביומרה המארקסיסטית ל'מדעיות'. במיוחד ברנשטיין חשף על סמך ניתוח של העובדות האמפיריות לאורך עשרות שנים את הכזב שב'תיאוריית ההתרוששות' של מארקס כפי שהיא פותחה במניפסט הקומוניסטי וב'קפיטאל'. הא הראה ש'ההמונים המנוצלים' ע"י הקפיטליזם לא רק שלא מתרוששים, אלא שהם משפרים בהתמדה את רמת חייהם.

    כנ"ל הבלוף המארקסיסטי על 'גווייעתם של מעמדות הביניים' (ר' החיבורים הנ"ל). התברר שהחברה לא מתחלקת ל'בורגנים ופרולטארים', אלא היא יוצרת כל הזמן מעמדות ביניים חדשים.

  10. דברי ימי הקפיטליזם עד כה אופיינו בתנועה ממשבר למשבר הגיב:

    ואילו דברי ימי הסוציאליזם נעו מקריסה לקריסה.

    בדרכו ממשבר למשבר הצליח הקפיטליזם להזניק את האנושות אלפי שנים קדימה ולפתח את כוחות הייצור לשיעורים שלא נודעו בתולדות האדם —

    ואילו הסוציאליזם 'הצליח' לדרדר את הארצות שעליהן השתלט באלימות ובטבח המוני דורות אחורה והשאיר אחריו 'ירושה' של סבל אין קץ, עוני,פיגור והזנחה שיידרשו דורות רבים כדי להתגבר עליהם.

  11. שאלה למתן קמינר ש'מביט מבעד לחלון' הגיב:

    בניגוד לאבינרי שמתחבא מאחורי הווילון:

    כמה זמן לדעתך יתקיימו עוד שרידי הסוציאליזם המארקסיסטי במקומות שבהם הם קיימים כמשטר ריאלי, ולא רק כהזייה – בקובה ובצפון קוריאה?

הגיבו לדן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים