הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



פרופסור אנדראה פומאגאלי (Fumagalli), הוא מרצה לכלכלה באוניברסיטת פביה (איטליה) ומחבר הספר "ביו-כלכלה והקפיטליזם של הידע". הוא שוחח עם כתב שבועון השמאל הספרדי "דיאגונל", פבלו אלורדוי, על מנגנוני הצבר ההון שמקורם באינטרנט.

ש: בספרך אתה מסביר את מנגנוני הצבר ההון וניכוס הידע באמצעות רשת האינטרנט. האם תאגידי ענק כגון "גוגל" מפקיעים לטובתם את הידע האנושי?

ת: כמובן. במקרה של "גוגל" זהו הבסיס לפעילותו העסקית. דוגמא נוספת היא "פייסבוק". תאגיד זה אינו מסתיר את כוונותיו: הוא יכול לעשות שימוש מסחרי בכל הידע או התוכן שהוא מפרסם או שמתפרסם באמצעותו – כולל צילומים. הבעיה בקרב הצרכנים היא שאנו מגדירים תאגידים אלה כ"רשתות חברתיות", הקשורות בפנאי והפועלות כביכול ללא מטרות רווח. זאת, כפי שרוב הצופים התייחסו לטלוויזיה לפני כשלושים שנה. אך לא מדובר רק בפעילות שאנו מבצעים בשעות הפנאי. הרשתות הצליחו לשנות לגמרי, ולעומק, את היחס בין עבודה לשם ייצור לבין עבודה שאינה יצרנית. מערך הניצול הקפיטליסטי מתבסס יותר ויותר בעבודה שאינה יצרנית – וירטואלית. השימוש ברשת החברתית, כשלעצמו מייצר ערך כלכלי – ערך במובן המרקסיסטי הקלסי, ייצור של ערך העודף. לצפות בטלוויזיה, מדידת אחוזי הצפייה באמצעות המדרוג (רייטינג) וקביעת מחירים לתשדירים שאותם צופים נאלצים לצפות, בדומה לכתיבה ב"פייסבוק" – כל אלה מייצרים רווח ואף מספקת כמויות אדירות של נתונים לבניית קמפיינים פרסומיים התפורים לפי מידותיו של הצופה והגולש.

pomagaliפרופ' אנדראה פומאגאלי (צילום: דיאגונל)

ש. האם לתאגידים כגון "גוגל" או "פייסבוק" תפקידים נוספים?

ת. מעבר ליצירת ערך מסחרי למה שאנו תופסים כ"פנאי", הרשתות פועלות כאמצעים לשליטה חברתית והפיכת הטעמים והעדיפויות הציבור להומוגניים. הרצון הוא "להיות שם", ולשם כך יש לאמץ התנהגויות ועדיפויות מסוימות. רצון זה תורם לשליטה העצמית כדי לא לעבור את הגבולות המקובלים ואף לנסות להתאים את עצמנו לציפיות מסוימות. זהו ניסיון "להיות שם" ו"להיות אני", גם במחיר של אובדן הזהות האינדיבידואלית.

ש. מהו ההבדל בניכוס הידע ברשת לבין ניכוס תוצר העבודה באמצעות הערך העודף של העובד?

ת. לעבודה שאינה יצרנית, עבודה שאינה מייצרת חפצים או סחורות, יש נטייה להפוך ל"ישנה", להתיישן, במהירות גדולה מאוד. אורך החיים של הידע הוא קצר ודינמי והוא יכול להשפיע על חלוקת העבודה, המתבססת יותר ויותר על ייצור ידע. בקרב רבים השימוש בידע וייצורו, גם ללא תמורה, הפך לחלק בלתי נפרד של היום-יום.

ש. האם ניתן "למרוד" בתאגידי הידע הגדולים?

ת. כן. קיימת אתיקה פצחנית (האקרית) הטוענת שהידע המיוצר או המופץ באמצעות הרשתות הינו ידע חברתי, המיוצר באופן חברתי ושבעיקרון לא ניתן לסחור בו. כך שאין לעשות שימוש בערכי השוק בעת השימוש באינטרנט. אתיקה זו מתנגדת לזכויות יוצרים ההופכים את הידע לסחורה בשוק. כמו כן, ביטול זכויות היוצרים יכול להנגיש ידע רב לאלה שאין להם את האמצעים לרכוש אותו. הרשתות המסחריות פועלות, ואף מתבססות, על עקרון השוק, סוחרות בידע ואף הופכות אותו לנחלת מתי המעט – או לכל הפחות למי שמוכן לשלם תמורתו. אם ברצוננו להפיץ ידע ולהנגיש אותו לכלל הגולשים, יש לבטל את ערכו המסחרי. יש הטוענים שגם עבור ידע זה יש לשלם, אך לא במובן של תשלום עבור סחורה, אלא תשלום עבור היצרן האינדיבידואלי או הקבוצתי של הידע. אבל התשלום חייב להתבסס על דגם אחר: על ידי תשלום שכר מינימום בינלאומי. שכר מינימום זה, לעת עתה הוא לא יותר מהצעתם של פעילים אנטי-קפיטליסטיים, יכול לפצות את יצרני הידע – ללא תיווכם של תאגידי הענק המנצלים את הידע כדי למקסם את רווחיהם.

לרשימת הפרסומים של אנדראה פומאגאלי

תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. דן הגיב:

    טוב שיש פרופסורים עם רעיונות פרקטיים ויישומיים כמו "שכר מינימום בינלאומי" ואולי גם הלאמת גוגל ופייסבוק כפי שניתן להבין מהראיון.

הגיבו לדן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים