הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 באפריל, 2012 20 תגובות

ההיסטריה סביב "הפלישה" של שוחרי השלום מחוץ-לארץ הגיעה לממדים דמוניים חסרי תקדים, והוכיחה שוב שאנשי המרכז מאמצים בהדרגה את הנחות היסוד של הימין, ולכן אינם מסוגלים להתמודד איתו בשום מערכה רעיונית. העובדה שאיש כמו שר הפנים אלי ישי מרשה לעצמו לנצח על המקהלה הכהניסטית נגד העולם כולו, היא מאלפת. בעבר הלא רחוק אפילו איש חזק כמו אריה דרעי לא הרהיב עוז לנקוט עמדות קיצוניות נגד התארגנויות דמוקרטיות שמדיפות ריח של שמאל או של ליברליזם. אם מנהיגת מפלגת העבודה שלי יחימוביץ' מסרבת להתבטא בעד המפגינים ונגד הדיקטטורה של משרד הפנים, ומסתגרת בתוך המשבצת הנוחה של עיסוק בענייני חברה, ואם ב"קדימה" נושבות רוחות של שמרנות ואיבה לשמאל, אין שום גורם שיעצור את הפעלת כוחות הביטחון נגד הדמוקרטיה.

welcome-palestine

כך אפשרנו לישי להכריז על הסופר הגרמני החשוב ביותר בדורנו, גינתר גראס כ"פרסונה נון גראטה", אחרי שזה אמר דברי אמת במסגרת שיר, אולי לא הכי מוצלח. גראס נאלץ להתגייס לאס.אס כשהיה נער צעיר, אבל תמיד היה אנטי-נאצי מובהק וכך נשאר עד עצם היום הזה. בספרו המונומנטאלי "תוף הפח" ערך גראס חשבון פוליטי, תרבותי ואסתטי עם הנאציזם ובעיקר הדגיש את המסר האוניברסלי, שאינו מסתפק רק בהוקעת הפן הגרמני של מחלת הרוח הקולקטיבית הקרויה פשיזם, אלא מרחיב אותו ללקח חשוב לכל האנושות בכל הזמנים, לפחות בעידן המודרני. מהשקפת עולם כזו נגזרת גם התנגדותו של גראס להתפשטות הנשק הגרעיני, וזה כולל גם את הארסנל המצוי, לדעת מומחים בכל העולם, בידי ישראל.

כל משקיף אובייקטיבי סבור, כמו גראס עצמו, שישראל היא מעצמה גרעינית מזה שנים רבות, בעוד איראן נאבקת כדי ליצור איזו התחלה של פיתוח גרעיני למטרת צבאיות. כל ייצור של נשק גרעיני באזור מסכן את שלום העולם, ולכן החששות בנושא הזה מתמקדות בישראל. אבל הימין והמרכז הלאומני הצליחו להכניס אותנו לבּוּעה תודעתית. רק מעטים בישראל מבינים שהאובססיה של הממשלה עם איראן תביא בסופו של דבר למאמץ בינלאומי לפירוק הנשק הגרעיני לא רק בקוֹם אלא גם בדימונה.

בינתיים ממשלת בנימין נתניהו מאיימת על איראן מדי יום, כדי לגרור את המערב לעימות עם כל העולם המוסלמי ובכך לממש את חזונו הישן של ביבי אודות הקמת ברית בין השמרנות הקיצונית האמריקאית לבין ה"ציונות", כפי שהוא מפרש אותה בשנת 2012. בניגוד קוטבי למסורת של התרבות הפוליטית הישראלית, הימין מנצח בקרב על התודעה, ואף נטש לאחרונה את כל המעצורים שנבעו מרגש נחיתות מסוים כלפי האליטות הליברליות. כך איבד מחנה השלום הדמוקרטי את רוב משלטיו בחברה ובתרבות. גם בתקשורת חל מפנה שמרני ברור: החינמון "ישראל היום" הפך לעובדה תקשורתית מוכרת ובעלת השפעה, חרף רמתו הירודה; ב"מעריב" השתלט הימין הקיצוני, בקואליציה אופיינית עם המרכז המתקרנף, והתהליך הזה מחלחל בהדרגה גם ל"ידיעות אחרונות"; ובערוצי החדשות האלקטרוניים מתמוטטת שליטת האליטות וגם שם יש הגמוניה מוחלטת לקואליציה הבלתי רשמית שבין הימין לשמרנים, על בסיס שמגדיר את הציונות כחלק מהימין הגלובלי. במציאות כזו מתכווצת האליטה האינטלקטואלית לתוך בונקר במערך פסיבי של מגננה והתנצלויות על עצם קיומה. מתנדבי שלום מכל העולם מתקבלים כאן בצורה מחפירה באמתלה כוזבת שהם "אנטישמים" ואת העלילה הזו מעצימים גדודים של פובליציסטים מסוגו של בן-דרור ימיני, שגורמים לנו להתגעגע ליואל מרקוס ואפילו לדן מרגלית. בלי אנשים כמו ימיני ישי לא היה מסוגל להוציא לפועל את מדיניותו הכהניסטית.

רק ברשת "הארץ" מקננת עדיין תודעה דמוקרטית, ושם נוצרה הסכמה לא רשמית אלטרנטיבית בין אנשי שמאל עקבי לבין ליברלים אמיתיים, כדי להילחם למען ערכי היסוד של חברה חופשית הבוחלת בכיבוש ובדיכוי עמים אחרים. בשיחות פרטיות ניתן להבין שישראלים משכילים מן השורה החלו להבין היכן נמצא ביתם הרעיוני-תקשורתי, אבל כפי שלמדתי מהניסיון בשבועון "העולם הזה" בעריכת אורי אבנרי, שבו עבדתי תקופה ארוכה והפנמתי ערכים עיתונאיים חשובים, קיים פער בין ההבנה אודות חשיבות עיתון שלוחם למען השלום והדמוקרטיה לבין ההחלטה המוּדעת לתרום למען המשך הצלחתו. אם לא נשמור על רשת "הארץ" נתרום ליצירת חברה שבה איננו מסוגלים לחיות. זה אולי מוזר לקרוא בגלוי לקוראים אנטי-פשיסטים להתגייס למען שגשוגו של עיתון מעל דפי כלִי תקשורת השייך בעצמו ל"הארץ", אבל אין מזה מנוס. זוהי שעת חירום פוליטית, ועל כולנו לפעול בהתאם לציווּייה.

הימין והמרכז הלאומני תמיד ייחסו חשיבות גדולה לתקשורת, וכאבו את התנכרותנו לאידיאלים הלאומניים גם כאשר ההשפעה שלנו על מנגנוני קבלת ההחלטות נחלשה מאוד. בשנים האחרונות הם פועלים בכישרון רב לשינוי המצב, ולכן השיגו את רוב יעדיהם. הם מקימים דור של קולנוענים ואנשי תקשורת, מציפים את עמודי הדעות בעיתונים ומשכללים מאוד את הדומיננטיות שלהם בתגובות ברשתות האלקטרוניות (טוקבקים). בדרך כלל התייחסנו בביטול להתפתחות החמורה הזאת. רבים מאיתנו חשבו שהתגובות באינטרנט הן נחותות ברמתן, אבל זה לא שינה בכלל את השפעתן ההולכת וגוברת. המגיבים (ולא רק במדורי האקטואליה) הם בעצם גוף מאורגן היטב, ומלאכת שטיפת המוח עושה את שלה. בעצם, חשיבות הטוקבקים עלתה כיוון שאנשים רציניים ראו בה השתקפות נאמנה של דעת הקהל. הכזב הקדוש הזה חלחל לכל מקום, וגרם למהפך בתודעתם של המשכילים למחצה, שהם ציבור יעד ענקי שכמעט לא נחקר במסגרת מדעי החברה. אנשים שלא התבטאו עד כה בתקשורת בשל עכבות טכנולוגיות ורגש נחיתות, הפכו להוגי דעות עממיים. אין ספק שהמרד נגד האליטות לובש גם דמות שניתן לכנותה בתואר "דמוקרטיזציה של כלי התקשורת". במצב השורר באזור, של התמזגות הלאומנות והדת ורתימת הטכנולוגיה ליעדים לאומניים, קיימת פשיזציה של ההתבטאויות באינטרנט גם בשל התמוטטות ההגמוניה של האליטות במדיום החשוב הזה.

השתלטות הימין השמרני והלאומני מדירה בהדרגה את הציבור הנאור מהדיון החשוב בנושאי פוליטיקה וחברה בתקשורת ומהדקת את אחיזתם של הפשיסטים, הגורסים שכל התנגדות למדיניות הממשלה היא בבחינת "בגידה". עלינו להיות ערים לכל התהליכים האלה ולהחזיר את ההגמוניה בתרבות להוגים הומניסטים ודמוקרטים. כל מי שמסוגל להתנסח היטב חייב למחול על כבודו ולשלוח טוקבקים על בסיס יום-יומי. יש להצטרף לציבור המנויים של עיתונים נאורים ואף להתאגד כדי להקים ולהפיץ עיתון דמוי "חדשות", שייאבק על השוּק של "ישראל היום". לא הכול אבוד ויש לנו כוח וכישרון לחולל שינוי עמוק בתודעה.

  • פורסם בכל העיר, 20 אפריל 2012
תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. אבי הגיב:

    זה לא תקשורת זה תעמולה נוסח גרמניה הנאצית ובסוף יהיה כמו של גרמניה הנאצית

  2. דרור בל"ד הגיב:

    המאבק התודעתי בתוך תחומי המדינה הציונית הוא מאבק אבוד. היות וכך, כל נסיון לפעול כפי שמציע חיים ברעם משמעותו דחיית הקץ והמשך הסבל הפלסטיני. עלינו לעודד את עליית הפשיזם כדי להגביר את הדה לגיטימציה ולהקדים את הבלתי ניתן למניעה.

    מי שמאמין לא מפחד
    את המדינה הציונית לאבד
    ולנו יש את אלקין ודנון
    הם לא הבעייה הם פתרון

    • מיקי מילר הגיב:

      הטקטיקה המרקסיסטית של הפיכת הרע לרע מאד, כדי שיקרוס, בעייתית. אז נכון שהמאבק התודעתי בתחומי המדינה נראה אבוד, אבל המתכון שלך הוא ערובה לזה שאחרי שהפאשיזם יקרוס לתוך עצמו יישארו בשטח רק דנון ואלקין וחטובלי וליברמן – כדי כאילו להביא גאולה ממנו. יש ערך גדול למאבקים "אבודים" בכך שהם משמרים בתודעה גם את הקול האחר, המודר והמושתק היום. הרמת ידיים היא אות לייאוש, זה לא מהלך טקטי. מי שמאמין באמת לא מפחד/ אבל זו לא סיבה טובה להתאבד…

    • דרור בל"ד הגיב:

      ע"פ מיטב הבנתי אינני מרקסיסט. הטקטיקה הזו אינה הרמת ידיים ואינה ייאוש אלא תכנית פעולה סדורה שהשמאל היהודי, רק היהודי, מסרב לקבל מסיבות רגשיות ולא מסיבות תבוניות. (ראה תגובתו של נורמן פינקלשטיין לBDS). ההצעה של חיים ברעם לא תיצלח (והוא יודע זאת). היא חוסר יכולת רגשית לקבל עובדה פשוטה: הצונות נכון להיום אינה לגיטימית. אני שמרתי את תגובתו החשובה מאד של ברעם למאמרו של עדי אופיר על בני מוריס. אתר הגדה השמאלית מחק את המאמר מהארכיון. לצערי אורכה עולה על 500 מילה כ שא אפש לפרסמ שוב, 5 שנים אחרי, במלואה.

  3. עמירם הגיב:

    העיקר שאנחנו עם סגולה. כל השאר לא רלוונטי.

    רק הערה טכנית אחת: חששות מתמקדים, לא מתמקדות.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    קשה להאמין שאדם אינטליגנטי לא יודע להבחין בין מחאה מוצדקת לאקט מזויף של דמגוגיה.ההבדל בין השניים הוא ברקע,בסגנון ובמטרה. בדמגוגיה משתמשים בנושא מוצדק(הקמת בית ספר)למטרה של דה-לגיטימציה של מדינת ישראל .בדמגוגיה משתמשים בסגנון או באמצעים שלא קשורים למטרה המוצהרת (הקמת בית ספר)אלא למטרה הנסתרת(דה-לגיטימציה של ישראל).בדמגוגיה לא מתיחסים לרקע של דברים אלא איך הם נראים מבחוץ,ומשפיעים על דעת הקהל.

  5. בטטה הגיב:

    ישראל היא מקרה אבוד ,בדרך לגורלה של רודזיה ודרא"פ רק שזה יקח יותר זמן וזוועות בדרך.

    מי שעיניו בראשו שיכין לעצמו דרכון זר ,יעביר את נכסיו לחו"ל,ויכין כרטיס טיסה פתוח אם הוא לא רוצה לגמור באיזה גולאג בקציעות.

    זה מה שעושים בעלי ההון וסייעניהם בפוליטיקה ובפקידות הבכירה כבר מזמן רק שהם עוטפים את זה בנימוקים עיסקיים.

    • שירה הגיב:

      גם בלי דרכון זר אפשר להגר: לרוב המקומות בדרום אמריקה, למזרח הרחוק והבנתי שהיום מאוד קל להתאזרח בפורטוגל.
      אני עוזבת את ישראל גם כאקט של מחאה ואחרי שהבעיה שיש לי תפתר (בשנה הבאה אני מקווה) אני גם אעשה ויתור על האזרחות והתושבות הישראלית. גם אתה יכול להגר בלי דרכון שני, בטטה. זה אפשרי ועוד איך.

  6. ק.א. הגיב:

    דומני שהתפיסה המגוחכת עד-כאב שישנה במציאות אימפריה "טובה" שמנסה באמת להשליט בעולם איזושהי תרבותיות עלק (דרך המלחמה בטירור או דרך מלחמת הציווילזציות) אינה זרה לרוח המנשבת מ"הארץ". זו הרוח שהיתה מיוצגת ע"י אנשים כמו אריק שרון רק עם מוזיקת רקע אחרת. הבעיה היא שהאמת היא נוראה מדי מכדי שאיזשהו עיתון יעסוק בה מבלי שיחולו שינויים מרחיקי לכת בעולמינו המיואש והחולה. אם אחרי זוועות עירק, אפגניסטן ולוב (שרחוקות עדיין מסיום) מדברים היום על המשך המלחמה הקרימינלית הזו – אנחנו, כבני אדם, כולנו בבעיה.

    • דינו הגיב:

      זוועות עיראק, להזכירך, החלו עם שלטונו הזוועתי של סדאם חוסיין ובניו האנסים הרצחניים,
      כנ"ל לגבי לוב של קדאפי וסוריה של ה-mass murderer המיליארדר בשאר אסד ואישתו הקניינית הכפייתית.
      אני מניח שמבחינתך הזוועות שם החלו רק עם התערבות המערב והפלת השליטים עליהם דיברתי,
      אם כך – עשה בדק בית ושאל את עצמך מדוע התעלמת מהזוועות שקרו שם קודם לכן,
      ואיך בדיוק בדעתך לעזור למיואשים הנטבחים ע"י צבא סוריה כעונש על כך שהם מדברים עם פקחי האו"ם
      (הכל מופיע באל-ג'זירה)

  7. דרור מרמת גן הגיב:

    נראה ש"שוחרי השלום" בימינו הם צאצאיו של "מחנה השלום העולמי" הזכור לרע מתקופתה של בריה"מ הסטאלינסטי. ההזיות והטרמינולוגיה של אותה תקופה חדשה לא נשכחו.

  8. דרור מרמת גן הגיב:

    תודה לחיים ברעם שאישר את מה שאני טוען שנים רבות: מנהיגי "הימין" הסמרטוטי פועלים מתוך רגשי נחיתות כלפי הממסד השמאלני,ומאז ימי מנחם בגין ועד ימינו,עיקר מאמציהם מופנים לקבלת "הכשר" מדובריו.
    אני יכול להרגיע את מר ברעם. כל עוד נתניהו הרופס מנהיג את הליכוד,דוברים של "הימין" יורשו לצייץ,ליזום חוקים התואמים את רצון בוחריהם,לכנס כינוסים – אבל שלטון החונטה השמאלנית יישמר בכל מוקדי הכח במדינה.
    אני מבקש להפנות את תשומת ליבו של הכותב לעובדה כי לציבור "הנאור" היהודי יש רק ח"כ אחד בחד"ש,ועוד 3 בקושי,במר"צ…

  9. ע.ג. הגיב:

    לא הבנתי מר ברעם. אתה הרי מתנגד לגרעין במזה"ת. מצד שני אתה מתנגד למדיניות נתניהו למרות שלפי דבריך כאן היא תביא בהכרח לפרוק המזה"ת מנשק גרעיני. אז אם המטרה היא פרוק מנשק גרעיני אתה צריך לתמוך במדיניות נתניהו בענין. או אולי המטרה היא סתם ללהגיד שנתניהו רע ומרושע? ולידיעתך הימין מנצח בתודעת הצבור מסיבה אחת טובה- הפלשתינים מספקים לו את כל הסבות לא להאמין להם. הנה רק אתמול אמר נציג החמאס שגם אם יחתם הסכם שלום עם ישראל הוא יהיה זמני בלבד. כל היהודים מבינים שהמשמעות היא עד שנוכל לחזור לחזון רצח היהודים

  10. ג'מאל עאשור הגיב:

    הימין השמרני והלאומני "הצליח לשכנע" את העם שהשמאל דוגמת חיים ברעם וחבריו טעו בעבר, היום הם כבר מטעים. מלעיזים. מוציאים את דיבת ישראל, ושופכים את דמה ברבים.הימין בשטיפת המוח נגד השמאל הצליח להפוך את אמירת השמאל: מדינה שמסרבת לשלום עם שכניה, שמתעללת בעם השוכן בה ולצדה, שקהות חושיה מיתרגמת במציאות לעוולות מוסריות גדולות ,כאילו השמאל נגד קיומה של מדינת ישראל, מדינה שאין לה כבר זכות קיום. ישראל כמדינת אפרטהייד , בעצם מלחמת השמאל בכדי למוטט את המדינה. ישראל, היא למעשה עוולה שתיקונה היחיד יבוא בחיסולה.

  11. מני הגיב:

    צודק חיים ברעם. . .
    אולם קצת מאוחר להתנפל בטוקבקים על מרתף הצנזורה הכהניסטית של הארץ. . .
    איך הטיפוסים הפוחזים מהגבעות: מודרניסט איציק הפרימיטיבים השתלטו על הארץ
    קשה מאד לתפוש! הם כותבים בעצמם (שטויות), מקללים, מתחזים, תוקפים גם את
    כותבי העיתון הבכירים והבחירים כולל המו"ל מחסלים תגובות כראות עינייהם והארץ
    (כולו!) שותק. . . למה?! אולי כתבו החוקר של "העולם הזה" חיים ברעם יערוך קודם
    כל תחקיר במסדרונות "הארץ" וייתן למגיבים שאנס. . .

  12. עובד הגיב:

    אליבא דברעם "אליטות" אינטלקטואליות משמעותן שמאל, ומי שאינו חושב כמותו הוא נחות מבחינה אינטלקטואלית. כל מי שמאמין למנהיגים הפלסטינים ולחכמי הדת הערבים המכריזים השכם והערב על כוונתם לשחוט את היהודים, מאבד את זכותו להשתייך לאליטה האינטלקטואלית. כדי להשתייך אליה צריך לחשוב נכון, כלומר, להאמין שהשייך קרדאווי, איסמעיל האניה ומחמוד עבאס ממש מתים לעשות שלום, ורק היאהוד המנוולים מונעים מהם את התגשמות החלום הזה. חלומות נעימים.

  13. מיקי מילר הגיב:

    להלן אנקדוטה: לפני כחמש שנים יצא לי לשוחח עם בחורה צעירה ששירתה בלשכת דובר צה"ל. והיא ספרה שיש הנחייה ברורה להפסיק את השימוש במושג "כיבוש" ולהרבות בשימוש ב"טרור". צריך להבין שהמאבק על התודעה הוא מאבק ממסדי ומאורגן. זהו מאבק בזירת השפה, שהיא באופן בלבדי מקבעת את התודעה הציבורית. כאשר 'שטחים כבושים' 'הגדה המערבית' 'התישבות קולוניאליסטית' – הם מחוץ לתחום ואפילו אנשי מרכז ושמאל מגלגלים "יהודה ושומרון" בלשונם, – הכיבוש הופך נורמה תודעתית גם אצלם, קל וחומר בציבור הרחב.

  14. אשר פרוליך הגיב:

    לעובד: אתה צודק אבל אינטלקטואל שחושב עצמו כאליטה הוא לא אינטלקטואל,הוא רק מחזיק ב"פוזה" אופנתית חסרת עומק וחדשנות.זו הפוזה של "שמאל" מזויף,לא מסוגל להציג אלטרנטיבה,המתמודד בגימגומים וללא יושר אינטלקטואלי עם כשלון ברה"מ ומצהיר הצהרות כלליות ואבסטרקטיות שמתאימות לכל דורש.צריך רק לראות את מצבה העגום והחלשלוש של שמאל זה בתקופה כו קריטית באזורינו ובעולם כולו.אינטלקטואלים של שמאל אמיתי צריכים להקדים את הנולד ולא להגרר מאחור,וכל מה שמציעים לנו הוא חזרה עלובה על מנטרות דמגוגיות.

  15. הברבור השר והמקהלה הכהניסטית הגיב:

    הברבור השר (Cygnus cygnus) – נפוץ בצפון אסיה ואירופה. אך הוא מזדמן נדיר ביותר בישראל. בפינלנד הברבור השר נחשב לציפור הלאומית. הברבור כה מוארך עד שדמותו מוטבעת על המטבע יורו. אבל יסודו של המושג "שירת הברבור" בטעות. אין לברבור שום "אמירה אחרונה" לפני מותו, וזה נכון גם לגבי הברבור האילם. אך על 'ברבורים' כמו מנהיגינו כתב המשורר האנגלי Coleridge באירוניה:
    Swans sing before they die— 't were no bad thing
    Should certain persons die before they sing.

הגיבו למני

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים