הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באפריל, 2012 3 תגובות

להלן מובאים דבריה של יהודית ורשבסקי בשם "נשים בשחור", שנאמרו בטקס המשואות האלטרנטיבי שהתקיים ערב יום העצמאות 2012 מול משרד ראש הממשלה:

אני, יהודית ורשבסקי, בתם של הרב מקס ורשבסקי ז"ל ומירי ורשבסקי, גאה להדליק משואה זו בשם נשים בשחור, ולכבוד הורי, ובכך להמשיך ולשמר את המסורת והחינוך שספגתי בביתם. מהורי למדתי את הדבקות במטרה, את החתירה לצדק ולשוויון זכויות, את ההכרח הקיומי לפעול ולעשות למען הדברים בהם אני מאמינה, למען מאבק ברוע ולמען שינוי בהוויה שלנו.

mesuot2004-550x301טקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי, 2004 (צילום: יש גבול)

כבר 24 שנים, שבוע אחר שבוע, יום ששי אחר יום ששי, עומדות נשותינו בשחור בכיכר במרכז ירושלים, מניפות יד שחורה עליה כתוב מסר אחד ויחיד "די לכיבוש"! אנו קוראות לכיכר זו כיכר הגר, לזכרה של אחת מחברותינו, אחת מיוזמותיה וממקימותיה של תנועתנו. התחלנו כקומץ נשים שהחליטו לצאת לרחוב ולהניף יד כדגל אזהרה שחור, המכריז לא! ודי לאותו כיבוש מתמשך, שאוכל בנו כל חלקה טובה. כף היד השחורה מטיחה אמת ומתריסה נגד אות הקין של הכיבוש הטבוע במצחנו כולנו.

המסר הוא פשוט וכללי, ובו בזמן אוניברסאלי. הוא מיוחד ומשמעותי בכך שהוא נישא ממשמרת של נשים דווקא, ומעוגן במסורת ארוכה של מאבקי נשים בעולם כולו – נשים המתאחדות כדי למחות נגד עוולות בלתי נסבלות במדינתן, במאבקים המיוחדים לכל מדינה. ינקנו ממסורת הנשים – סבתות ואמהות – מכיכר מאיו בארגנטינה, ובמאבקנו הנחלנו מסורת חדשה שפשטה בעולם כולו, למשמרות של נשים המוחות בקביעות בבירות שונות, לבושות בשחור, מתוך הזדהות עימנו, ונגד העוולות שהגיעו לפתחן.

התמדה והמשכיות הם האפיון המרכזי שלנו. התחלנו לפני 1988, מי היה מאמין, לפני 24 שנים, מאז תחילת האינתיפאדה הראשונה ועד היום. על אף התגובות העוינות, שריקות הבוז, ההערות הסקסיסטיות, וניסיונות נשות הימין לכבוש את ככר הגר, אנו ממשיכות! הפכנו כבר לחלק קבוע של הנוף! ואף כי עוד לא שינינו את המצב הפוליטי, הרי אני מאמינה כי האזכור השבועי הקבוע, מהווה כשלעצמו הישג אמיתי. הינו מאות, והיינו אחדות, והיינו עשרות, והיינו רק ישראליות, והיינו גם עם בינלאומיות, ובעיקר – היינו בכיכר! היינו ואנחנו מבצר שאין לנטוש! כל עוד אנחנו מופיעות בכיכר אנו נושאות הבטחה לשנוי! אותו נר מוסרי קטן, המתעקש להאיר את החשכה הגדולה, ולהראות שאפשר גם אחרת, שיש מי שאי אפשר להשתיק ואי אפשר לקרנף!

24 שנים זה זמן רב! כבר חגגנו יומולדת 99 לאחת מחברותינו, וכבר נולד בן למפגינה צעירה, וכבר נפרדנו מחברות אחרות שהלכו לעולמן לאחר שהאירו את הכיכר, וכבר הפגנתי בכיכר זו בשלושה דורות – עם אמי ועם בתי – ואני מייחלת ומתפללת שעם נכדותיי לא אצטרך עוד להפגין, שתיכף תיכף לא נדע עוד מלחמה וכיבוש!

חגגנו זה עתה את חג הפסח – חג החירות המזכיר לנו את מילותיו של קרל מרקס: עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי.

והיום, ערב יום העצמאות של מדינת ישראל, כאשר אנו עדות מדי יום לרמיסת ערכי הנצח של צדק, אחווה, שוויון, עצמאות, שלום וכרסום מתמשך בדמוקרטיה, אני מודה בשמי ובשם "נשים בשחור", על קיומו של טכס אלטרנטיבי זה, המנציח ערכים אלו אל מול חגיגות השווא וזיקוקי הדינור! בזכות טכס זה וחברותי למשמרות, אני מסוגלת לעבור את יום העצמאות בפרט, ולשרוד משנה לשנה בכלל, ובעיקר לשמר את התקווה. די לכיבוש!

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. איתן קלינסקי הגיב:

    מרגש .

  2. חורחה הגיב:

    יהודית ורשבסקי כנראה את צריכה לחגוג את הנכנבה ולא את חג העצמאות של מדינת היהודים
    האם שאלת עצמך גברת נכבדה איך ולמה קיים הכיבוש ? או שפרט זה לא בדיוק מענין אותך ואת הגברות הנכבדות בשחור אתחיל בנושא החלוקה ועדת אונסקו"פ מטעם האו"םהחליטה לחלוקת שטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות, יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי. התוכנית התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר המנהיגים הערבים באותה העת התנגדו באופן עקרוני לזכותם של היהודים למדינה מלחמת 67 מי היה התוקפן זוכרת

  3. דניאל רורליך הגיב:

    ז'ודית היקרה והחסרה כל כך, קולך משנתך האחרונה מחזק את דביקותנו לערכים אשר למענם פעלת למשך 24 שנים.

    Upon this marble bust that is not I
    Lay the round, formal wreath that is not fame;
    But in the forum of my silenced cry
    Root ye the living tree whose sap is flame.
    I, that was proud and valiant, am no more; —
    Save as a dream that wanders wide and late,
    Save as a wind that rattles the stout door,
    Troubling the ashes in the sheltered grate.
    The stone shall perish; I shall be twice dust.
    Only my standard on a taken hill
    Can cheat the mildew and the red-brown rust
    And make immortal my adventurous will.
    Even now the silk is tugging at the staff:
    Take up the song; forget the epitaph.

הגיבו לאיתן קלינסקי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים