הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 במאי, 2012 4 תגובות

המשבר הכלכלי הגלובלי שפרץ ב-2008, ותנועת המחאה נגד הקפיטליזם החזירי שהתעוררה בעקבותיו, היו אמורים לזעזע את המוסדות הפיננסיים הגלובליים השבעים מעצמם כמו הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית וארגון הסחר העולמי. בעשורי הצמיחה של הקפיטליזם הניאו-ליברלי הרשו לעצמם ארגוני הפיננסים ותאגידי הענק לנער מעליהם את מתנגדי הגלובליזציה הקפיטליסטית כמו היו יתושים טורדניים. נדמה היה שאין מה שיעצור את האימפריאליזם בגרסתו הניאו-ליברלית מלהמשיך בדרכו הדורסנית. ואז פרץ המשבר, ולאחריו המחאה החברתית, ואף שברור לנו כי שריון היוהרה של ממסדי ההון נסדק לפחות מאז 2008 לא ניתן לנו לדעת, בשל התנהלותם החשאית, אם הושפעו מן האירועים הדרמטיים הללו ואיך הם מתכוונים להיערך להמשך המחאה ולזעזועים הפוליטיים המתחוללים כיום בעולם.

nashim-horzotנשים חורזות (צילום: חדוה ישכר)

המשבר הכלכלי נתפש בדעת מרביתנו, ובתקשורת המרכזית המערבית, כמכה שניחתה במיוחד על מעמד הביניים, עמוד השדרה הכלכלי במדינות המפותחות. זה היה גם המסר העיקרי בהפגנות המחאה של מעמד הביניים בארץ, באירופה ובארה"ב. על מה שמעבר להשתקפויות העצמיות שלנו מיעטנו לדבר. הן משום שאנחנו עסוקים בדרך כלל בעיקר בעצמנו, והן כיוון שכמעט בלתי אפשרי לקבל נתונים סטטיסטיים, או ממצאי מחקר בזמן אמת, מן המדינות המתפתחות. בעקבות המשבר נוספו לאוכלוסייתן הענייה עוד עשרות מליוני בני אדם שמשתכרים 2 דולר או פחות ליום. מה אנחנו יודעים עליהם? מה אנחנו יודעים על התרוששות נמשכת והולכת בתנאי עוני מחפיר?

על רקע הדברים האלה מצאתי עניין מיוחד במחקר שפורסם לאחרונה מטעמו של הבנק העולמי בכותרת: החיים בין משברים – איך ההלם הפיננסי וזעזועי המזון והדלק משפיעים על עניים (אנגלית).

המחקר נערך בידי למעלה מעשרים מומחים מתחומי הכלכלה, האנתרופולוגיה, הפיתוח והסוציולוגיה הפוליטית. חלקם עובדים בבנק העולמי וחלקם חוקרים במוסדות אקדמיים הפועלים ב-17 מדינות במזרח אירופה, אסיה התיכונה ואפריקה. בתוכן סרביה, קזחסטן, מונגוליה, בנגלדש, קמבודיה, הפיליפינים, תאילנד, סנגל, תימן, קניה והרפובליקה המרכז אפריקאית. הדו"ח מתייחס לתקופה שבין 2008 ל-2011, למן המשבר הכלכלי העולמי והזינוק החד במחירי המזון והדלק עד משברי החובות המאיימים לפרק את גוש האירו.

מחקרי הבנק העולמי, כמחקרים של ארגונים בינלאומיים עשירים אחרים, נקראים לא פעם כפרסומים שנכתבו בידי פעילים בארגונים בלתי ממשלתיים העוסקים בחקר העוני ולא במחלקות המחקר שלו או במכונים המתפרנסים ממנו. לפי תכיפות השימוש במונח הלם ביחיד וברבים (shocks) בלמעלה מ-300 עמודי הדו"ח, מתקבל על הדעת כי מחבריו מכירים היטב את ספרה החריף של נעמי קליין מ-2007, "דוקטרינת ההלם" (שהופיע בעברית ב-2009 בהוצאת אנדלוס). בספרה ובמאמריה טוענת קליין שהבנק העולמי, וגופי הפיננסים והסחר הקפיטליסטים הגלובליים האחרים, מנצלים משברים פוליטיים ואסונות טבע לקידום סדר עולמי ניאו-ליברלי שפגיעתו קשה במיוחד באותן האוכלוסיות עצמן שלהן הם מתיימרים לסייע. הדו"ח שלפנינו מציע לנו להתבונן בהלם המשברים מנקודת ראותם של העניים ביותר בעולם, וללמוד מהם על אסטרטגיות ההתמודדות החכמות שהם פיתחו כנגדו, כמעט ללא סיוע ממשלתי או ממסדי אחר.

הנחת היסוד של מחברי המחקר היא ההנחה הפסימית לפיה אנחנו ניצבים בפני סוג חדש של משבר כלכלי המאופיין כגלובלי, מידבק, רב פנים וארוך טווח. אפקט הפרפר פועל גם בכלכלה הגלובלית: בצורת באוסטרליה או צניחת מחירי הבתים בארה"ב מאיימים על הביטחון התזונתי של בני אדם באפריקה ובאסיה. אומת העניים פזורה בעולם מתנכר, שקופה, חסרת קול, עסוקה בשגרה של הישרדות ונטולת קלפי מיקוח פוליטיים, מקומיים או גלובליים. עם פרוץ המשבר הפיננסי ב-2008 אזרחי קניה היו שקועים עמוק בשגרה של אלימות פוליטית וסבלו משנה שביעית של בצורת. באותה העת היתה למשבר הפיננסי משמעות שולית בחייהם. בבנגלדש הפכו השטפונות עשרות אלפי בני אדם לפליטים חסרי בית; במונגוליה כיסה שלג כבד את שטחי המרעה והמית ברעב עדרי צאן שלמים; בקמבודיה ובתאילנד היכה המשבר בעיקר בעובדים בתעשיות הייצוא כמו הלבשה, תיירות וייצור מכשירי חשמל.

בין יוני לדצמבר 2010 התייקרה החיטה ב-70 אחוז, וביוני 2011, לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, היה מחיר החיטה גבוה ב-83 אחוז ממחירה בשנה שקדמה לה. בשעה שמשפחה אמריקאית ממוצעת מוציאה על מזון עד 10 אחוז מתקציבה, העניים ביותר בעולם משלמים בין 50 ל-70 אחוז משכרם עבור מזון. המחאה בכיכר תחריר והאביב הערבי התעוררו אפוא לא רק למען הדמוקרטיה, אלא גם נגד הפוליטיקה של מחירי המזון. הקשר בין המשבר הפיננסי למשבר מחירי המזון נראה כיום ברור מתמיד. לא התאווה לעוגיות או התשוקה לאספרסו, ולא פגעי הטבע (שנולדו בחלקם הגדול עקב פשעים סביבתיים), אשמים בזינוק החד במחירי החיטה והקפה, אלא ההימור על מחיריהם בעתיד. ערך הסחורות עולה, כידוע, ביחס ישיר לנדירותן בשוק, וכך הפכו גם הקקאו, הסוכר, האורז והתירס ממוצרי יסוד חיוניים לסחורות בשוק ההון שבו ספקולנטים מהמרים על מחיריהן ללא הגבלה. אגב, גם הודות לכספינו המושקעים בקרנות הפנסיה ובגופים מוסדיים אחרים.

למשברים הכלכליים היתה השפעה פוגענית דומה בכל הקהילות שנסקרו במחקר. אנחנו מכירים את הסימפטומים: שוק העבודה המקומי והגלובלי כאחד הצטמק ומהגרי עבודה רבים שבו לגבולם שלא היה ערוך לקליטתם; אנשים דיווחו על לחצים נפשיים קשים, על כך שהם מתפשרים על איכות מזונם ומוותרים על טיפולים רפואיים; נציגי הקהילות התלוננו על אלכוהוליזם, עליה בצריכת הסמים, העסקת ילדים – גם בזנות – ועל בקעים בסולידריות הקהילתית. כל אלו הן תופעות ידועות ממחקרי העוני בעולם ובכלל זה בכיסי העוני במדינות העשירות. מה שמייחד את הדו"ח שלפנינו שהוא מצליח להרכיב תמונת מציאות בלתי מוכרת, המתעלה מעל קלישאות העוני ומתמקדת ב"אנטומיה של התמודדות" מתוך העוני עם משבר כלכלי מתמשך.

ואלו התופעות שהתגלו בכל המדינות שנסקרו בדו"ח:

  • תושיה וכושר הסתגלות גבוה: עובדים שנפגעו מאובדן הכנסות הזדרזו לחפש מקורות מחיה אחרים;
  • חשיבה כלכלית לטווח ארוך: אנשים נמנעו ממכירת ביתם או אדמתם החקלאית אלא כמוצא אחרון;
  • התעקשות על חינוך: הורים התעקשו ככל שיכלו על המשך הלימודים של ילדיהם. תופעה זו מצביעה הן על חשיבות החינוך בעיני ההורים והן על הרחבת הנגישות של מערכות החינוך לאוכלוסיות חדשות. היא בלטה במיוחד במקומות שבהם החינוך ניתן חינם ובבית הספר פועלת תכנית הזנה לתלמידים.
  • סולידריות קהילתית: מקורות האשראי העיקריים של העניים הם בני משפחה, חברים, שכנים ומלווים בשוק האפור. בכל המדינות שנסקרו הצטמצמו מקורות האשראי הזעיר הרשמיים והבלתי רשמיים, ההלוואות הצטמקו והריבית עלתה. התברר כי במקומות הללו החליפה הסולידריות הקהילתית את האדישות הממשלתית. קבוצות סולידריות בלתי פורמליות החליפו את הממסדים הקהילתיים הרגילים וסיפקו עזרה לנזקקים. אנשים נעזרו בבני משפחה, בארגוני צדקה דתיים ובארגונים בלתי ממשלתיים ופנו לשוק האפור רק בלית ברירה.
  • רשתות רווחה ותנאים סוציאליים לעובדים: התברר כי במדינות מזרח אירופה הסוציאליסטיות לשעבר ובמונגוליה, שבהן עדיין מתפקדת מערכת רווחה כלשהי, אנשים התאוששו מהר יותר מאשר תושבי המדינות שאינן מספקות רשת רווחה כלשהי. במדינות שהשאירו את תושביהן לסמוך על עצמם, התאוששו העובדים במגזר הרשמי מהר יותר (בעזרת פיצויי פיטורים וסיוע במציאת עבודה חלופית, ולו חלקית) מן העובדים במגזר הבלתי פורמלי והחקלאים הזעירים.

נשים, הנושאות העיקריות בנטל שגרת החיים בארצות מוכות מלחמות ובעתות משבר כלכלי, התגלו בכל המדינות שנסקרו כבולמות הזעזועים המרכזיות הן במשפחה והן בקהילה. בהשוואה למשברים כלכליים קודמים ספגו מהגרות עבודה המועסקות במשקי בית מכה כואבת במיוחד לאחר שנאלצו לחזור הביתה ולקטוע את מקור פרנסתן ופרנסת המשפחה. נשים אפריקאיות סיפרו שהן חזרו ללקט פירות ועשבי מאכל במטעים ובשדות; באסיה ובמזרח אירופה סיפרו נשים על שוטטות יומיומית בין שווקים מרוחקים בחיפוש אחר מוצרים זולים. בכל המדינות שנסקרו דיווחו נשים על כך שהן מעמידות בראש סדר העדיפויות שלהן את הזנת הילדים ובני הזוג העובדים ומסתפקות בשאריות. הארכת שעות העבודה והגברת המאמץ הפיסי שנשים משקיעות בעבודתן, יחד עם הירידה באיכות המזון, עולה להן בבריאותן. ואף על פי כן, בכל מקום בעולם נשים מוכיחות יכולות גבוהות בניהול התקציב של משקי הבית, בחיסכון הכספי ובעזרה לקרובי משפחה. חשוב, לכן, לשלב נשים מכל שכבות המצוקה בכל התכניות לביעור העוני לא רק בשם השוויון, אלא לשם הצלחתן.

מה יעשה הבנק העולמי בממצאי המחקר המאלף הזה שפורסם מטעמו? נשאיר את האשליות במגירה אך לא ננעל אותה בציניות. כבר בפתח הכרך הבנק מודיע לקוראים כי למרות שהדו"ח נכתב בידי חוקרים המשתייכים לצוותו אין הוא משקף בהכרח את עמדת ההנהלה ואת עמדות הממשלות במדינות הנסקרות בו. ואף על פי כן, באופק עומדת שנת 2015 שנועדה להיות שנת הגמר בתכנית הפיתוח של המילניום שעליה הכריז האו"ם ב-2005 כאשר הפקיד את הבנק העולמי על ביצועה. הראשונה משמונה המטרות שהתכנית הציבה לעצמה היא ביעור העוני הקיצוני והרעב בעולם. בכשבע שנותיה השקיע הבנק מיליארדי דולרים במדינות העניות. כסף רב ירד לטמיון בגלל בזבזנות, שחיתות ואי יעילות שהבנק עצמו הודה בהם בביקורת העצמית שנערכה בו ב-2007. המשבר הכלכלי העולמי והזעזועים במחירי המזון והדלק העמידו במפתיע מכשולים חדשים בפני השלמת התכנית, וכיום נראה שהבנק ייאלץ להיענות לרוח הזמן ולהמיר את ה"טיפול בהלם" בנוסחו הניאו-ליברלי בגישה חדשה שתתחשב בטיפול בהלם לפי חכמת העניים, ותשתף את נציגיהם בקבלת ההחלטות המתקבלות בו ובהקצאת המשאבים. מוסדותיו יצטרכו לגלות שקיפות ולהתנהל בדמוקרטיות, ממש כפי שתנועת המחאה תובעת ממנו וממוסדות כלכליים ופוליטיים בינלאומיים אחרים. ואם זה מה שיקרה אולי בכל זאת יצא לעניים משהו טוב מכל הכאוס הזה.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. אראלה שדמי הגיב:

    תודה, חדוה, על מאמר חשוב זה. אך חשוב להדגיש: לא רק הכלכלה החזירית נוסח הניאו-ליברליזם היא הבעיה. הבעיה היא – הקפיטאליזם עצמו שצריך למגר אותו. והיום ידועות לנו לא מעט חלופות. אחת מהן נזכרת במאמרך בעניין תגובת עניים ונשים: כלכלת המתנות, הנסמכת על סיוע של חברים וחברות בקהילה.זוהי כלכלה ידועה לחברות ילידיות עד היום. היא פעלה גם בארגנטינה בזמן המשבר הנורא ב-2002. היא רווחת גם במערב – אך הקפיטאליזם משתיק ומעלים אותה.

  2. מחדוה לאראלה הגיב:

    תודה, אראלה, על תגובתך. גם אני חושבת בדומה לך. זה ה"רגע" שבו השמאל האנטי-קפיטליסטי יחד עם תנועות חברתיות, סביבתיות ופמיניסטיות כבר היו אמורים לפעול במשותף עם ארגוני עובדים להצמחת "אלטרנטיבה רדיקלית" מתוך הקפיטליזם (הקרדיט לדוויד הארווי) ותספק רמת חיים סבירה ל-7 מיליארד בני אדם. אני תוהה אם איננו מחמיצים את הרגע הזה.

  3. שירה הגיב:

    טוב יעשו העניים אם לא יסמכו על העשירים שרוצים "להושיע" אותם, טוב יעשו הנשים אם יצמצמו את התלות בגברים, טוב יעשו האזרחים אם יצמצמו את הזיקה ההרסנית למדינה שדורשת מהם יותר ממה שזכותה לדרוש, טוב יעשו בני האדם אם יפנו לרוח ויוותרו על כמה שיותר חומר שישעבד אותם כלכלית ונפשית, טוב יעשה העובד אם יצבור לעצמו חסכונות ולא ישתעבד למקום עבודתו, והכי טוב, אם יתאחדו כל אלו שנמצאים בעמדת מנוצלים לאורך כל ההיסטוריה ושחוץ מהבטחות מעולם לא קיבלו דבר אלא עוד ועוד ניצול.

  4. יונה קורח הגיב:

    מאמר יפה ומעניין. היה טוב אם תהיה לו במה רחבה יותר…

הגיבו למחדוה לאראלה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים