הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 במאי, 2012 12 תגובות

ברגע שברירי וחולף, ממש כהרף עין, כמו אדם ישן למחצה השולח מבט סהרורי לעבר כוכב נופל, הרגשתי השבוע שאולי הכול יהיה בסדר, חרף הצטברות ערימות העובדות המצביעות על אסון מתקרב. השתדלתי למשוך את הרגע הזה לאורך זמן, לכל היממה, או שמא לשבוע שלם. יום הולדתי חל השבוע, סתם תאריך חסר ייחוד אבל בכל זאת חגיגי, ופרשת שאול מופז לא העיקה עלי במיוחד. לא ציפיתי לשום דבר מאנשי "קדימה", שהלכו אחרי איש הדמים המושחת אריאל שרון, והפכו את הצביעות ללחם חוקם. את החשש האמיתי העליתי כאן כבר בשבוע שעבר: מופז ייחצן את עצמו כאיש מתון, שמתנגד למתקפת הדמים שבנימין נתניהו ואהוד ברק מתכננים באיראן; זה סייע לו להתחבב על פרשנים רבים בתקשורת הבינלאומית ובבית הלבן. ברק אובמה רצה מאוד לשבור כל ניסיון של נתניהו להקים חזית אחידה של ביטחוניסטים התומכים בתוקפנות ובוושינגטון חוששים מאוד מהשלכותיה. עתה חבר מופז לכנופיה המקננת בתוככי הממסד המדיני והביטחוני, ואיש אינו סומך עליו שימשיך להתנגד למזימתם של שני שותפיו הבכירים.

asylumarzברוך מרזל מתעמת עם תושב שכונת שפירא בעת נסיון להפגין נגד מבקשי מקלט, 17/5/12
(צילום: אקטיבסטילס)

אישית אין לי שום סיבה משכנעת להתלונן על מר גורלי ובכל זאת קשה לחיות עם התחושה הטובה והאופטימית לאורך זמן. זה ממש לא קיים בענף שלנו: כל עיתונאי חייב לעקוב אחרי העובדות, לנסות לפרש אותן ולהבין את הדפוס, את המכנה המשותף, את קווי המיתאר, את היום שיגיע אחרי מחר. זה לא תמיד קל. העדויות, הנתונים והמציאוּת כאילו נועדו לצנן את ההתלהבות, לכבות את האור שנובע מן התקווה. רגעים ארוכים של הסחת הדעת מהניתוח הקר של הדברים קיימים בהחלט: משפחה, ילדים, נכדים, אוכל, טיול סתמי ברחובה של עיר, קולנוע, מוזיקה, במקרה הפרטי שלי גם כדורגל משובח. אבל יש כורח לשמור על מגע תמידי עם הסביבה, עם החדשות ועם הוויה מעוּותת, שונאת אדם, גזענית ופשיסטית שסופה לבלוע את כולנו אלא אם כן נעשה משהו, ואיש מאיתנו אינו יודע מה באמת ניתן לעשות. הקרקע זעה מתחת לרגלינו גם בלי רעש אדמה, ושום סולם ריכטר לא יוכל למדוד את הדברים בעוד מועד. זו איננה דווקא סיבה לייאוש, אלא לדאגה עמוקה, שכן שנאה עמוקה מאוד, ממאירה, מפויחת, מצחינה ומכוערת מציפה אותנו מכל כיוון. כבר חלפו הימים שבהם הייתה לנו שליטה כלשהי על הארס המבעבע, שכל אורח המגיע לישראל מבחין בו מיד. אנחנו שונאים איש את רעהו ובמידה ידועה גם את עצמנו, ואף אחד מאיתנו איננו חף מהרגש המזיק הזה.

כשהייתי כתב "העולם הזה" בכנסת סירבתי לעסוק ברכילות, אם כי אפיינתי לעתים עסקנים גרועים במיוחד (בעיניי) בתיאורים לא מחמיאים. בדרך כלל נהגו בי בחיבה במסדרונות "הבית" חרף דעותיי השמאליות, אבל תמיד נתקלתי בביקורת ספוגה במרירות רבה כאשר שיבחתי ח"כ מסוים על עבודתו הפרלמנטארית המוצלחת. הייתי די צעיר ובלתי מנוסה ולקח לי זמן לנתח את התופעה ולהיווכח, שדווקא עמיתיו של הח"כ שזכה למחמאות ב"שבועון המסוים" של אורי אבנרי (כינוי הגנאי הזה מיוחס לראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון) שבו עבדתי, כעסו עלי מאוד. הקנאה הייתה מהולה בשנאה אמיתית ואת הסיפורים על ניאופי חבר כנסת מהליכוד שמעתי דווקא מחברו לסיעה, שזעם עלי כיוון שסירבתי אפילו להעביר אותם למערכת השבועון. העיסוק בחיי האישוּת נראה לי לא רק מגונה אלא גם מגוחך. למזלי לא לחצו עלי בנושא הזה; אבל לא הנושא הצהוב מעניין כאן, אלא האיבה ההדדית בין חלק מהעסקנים, שחברו יחדיו לאותה סיעה.

אין הרבה טעם להטיף לאחרים בנושא הזה. כולנו, גם אני כמובן, נוהגים לתקוף יריבים פוליטיים בשפה חריפה מאוד. ההומניזם הרעיוני שלנו אינו נקי מרגשות עֶבְרה וזעם. פעם הסברתי לחבר מאנגליה, שקל לנו מאוד להיות סובלניים בנושאים פוליטיים, שאינם קשורים בגורלנו ובתוחלת חיינו. את הוויכוח על שיטת הבחירות, על סדרי ממשל ואפילו על השחיתות הפושה בכל מקום אנחנו יכולים לנהל בשלווה ואפילו בנימוס. אבל הנושא הפלסטיני, ההתנחלויות והיחס לעולם המוסלמי בכלל ולאיראן בפרט הם בנפשנו. צעד לא נכון של הממשלה (שבעדה לא הצבענו ועליה איננו סומכים בשום עניין) עלול להביא למלחמות, לפיגועים, לחרם מתהדק והולך, לניתוק מהתרבות העולמית היקרה ללבנו. לא קל לדון על הנושאים האלה בצורה תרבותית ואולי מנוכרת, כאילו היינו חברים במועדון הוויכוחים של אוקספורד.

מניסיון אישי בשבועות האחרונים אני יכול להעיד שאנשים ששייכים למחנה הנאור בלי מירכאות לא מסוגלים היום לעכל אמפתיה כלפי יריב פוליטי בנושא כלשהו, גם אם הוא שרוי באבל. ראש הממשלה נתניהו שותה עכשיו מהבארות שהוא הרעיל במו ידיו. למרבה האירוניה, האיבה לביבי משתלבת איכשהו עם התעצמות התמיכה הציבורית והפוליטית באיש. כיצד הצליח נתניהו, שכל פעילותו הפוליטית נועדה לפלג את הציבור, להתעלם באורח עקבי מהחלשים ולטפח רק את החזקים, לרכז סביבו רוב פרלמנטארי עצום כזה? כיצד משתתפי הסקרים האמינים בדרך כלל אינם מתחלחלים מהברית שהוא יצר עם ברק, שבעוד שלוש שנים נלמד על תוצאותיה מדיוניה של ועדת חקירה ממלכתית?

האיבה מתקיימת לצד הקונפורמיזם, ובשנאה אין להט אמיתי, שלא לדבר על מהפכנות. השבוע נתקלתי בפייסבוק בהתבטאות כלפי החרדים, שלא הייתה מביישת את ה"שטרימר" של יוליוס שטרייכר, האיש שנתלה בנירנברג באוקטובר 1946 כפושע נאצי חרף העובדה ש"רק הסית" לגזענות ולאנטישמיות שהפיחו רוח עזה במפרשׂי עמיתיו הרצחניים. ההכפשה הכוללנית (לכן מדובר בגזענות ולא בסתם שנאה) נגד החרדים התקבלה כדבר מובן מאליו; היא חלק מהבון טון בציונות הליברלית. גם החרדים עצמם, בעיקר מתחרד"לים וכהניסטיים, שונאים את יריביהם הפוליטיים שנאת מוות, וקבלת הפנים הנלהבת שלה זכה חגי עמיר מעידה על כך. השנאה הגזענית כלפי האזרחים הערבים הפכה לממאירה יותר יותר, וצחנתה מאיימת להציף את כולנו.

בשולי הדברים האלה, ואולי בעצם גם בבסיסם, מתפתחת גם שנאה סתמית שניתן להבחין בה בכל מקום. אנשים מדברים ביניהם על החשש שייתקלו ב"ישראלים" בנסיעה לחו"ל, כאילו מדובר במצורעים. שנאת זרים מאירופה בשל הביקורת המוצדקת שלהם נגד הכיבוש ונגד דיכוי הפלסטינים הפכה למגיפה חברתית-פוליטית שיש לה השלכות גם על יחסי החוץ של ישראל ואפילו על הביטחון. כפי שנוכחו לדעת אפילו בסין, קשה להסתיר את פשעי הממסד בעשור השני של המאה ה-21. הדג אולי מסריח מהראש, אבל את האוויר לידו כולנו נאלצים לנשום.

  • פורסם בכל העיר, 18 מאי 2012
תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. ckh ear kshgu הגיב:

    חיים ברעם הוא דוגמא לעיתונאי ואדם שהשנים עושות לו טוב.איזה כיף שיש אנשים שאפשר לכתוב עליהם דבר כזה בלי קשר אם מסכימים איתם או לא.

  2. סתםאיש הגיב:

    חזק

  3. חורחה הגיב:

    צ"ל ברוך מרזל מתעמת עם מסתנן מאפריקה הגר בשכונת שפירא בעת נסיון להפגין נגד מבקשי מקלט

  4. אחד העם 15 הגיב:

    תיאור נוקב ואמיתי של האוירה בדקה שלפני הסוף אך ספינת השוטים תמשיך בדרכה לאבדון.

  5. אמנון נוימן הגיב:

    חיים שלום!
    קראתי את מאמרך האחרון ורצוני להתיחס רק למשפט אחד"ואיש מאיתנו אינו יודע מה לעשות וגומר "
    הארץ מלאה אנשים הרואים כמוך את המתרחש את העננים הכבדים באופק, חלקם עדיין כפותים לציונות
    ואחרים עובדי עצות כמוך.קיימת דרך נוספת והיא האפשרות היחידה בתנאינו , הקמת מדינת כל אזרחיה על בסיס "מגילת זכויות האדם "האמריקאית. איני רשאי במתכונת זו להאריך אך כותב זאת לך , פלמחניק , שותף לשביתת הימאים שהגיע להכרת המטריאליזם הדיאלקטי ובעיקבותיו למרכזיסם, נלחם כל חייו ושילם.במידה ותירצה להעמיק בנושא אני לרשותך

  6. יובל הלפרין הגיב:

    מזל טוב!

  7. עופר רם הגיב:

    והעיקר שאין בכלל בכלל שנאה אצל ה"שמאל העיקבי" או הערבים…
    שינאה בקרב השמאל הלא-ציוני כלפי חרדים? מה פתאום…כלפי מתנחלים? מה פתאום, למרות שמגיע להם…

  8. מכלוף הגיב:

    הרכילות היא" מותר האדם מן הבהמה",וחבל שעיתונות לא עוסקת בזה, בעיקר משום שהרכילות הייתה עוזרת לנו לראות את התמונה הגדולה אצל מנהיגינו

  9. דרור חופש הגיב:

    פה בארץ חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות פה נחיה ופה ניצור חיי חופש חיי דרור
    כך שרו ההורים שהגיעו לארץ
    שרו קיוו האמינו וכבר ראו את האור בקצה המנהרה
    ואנחנו ניסינו ומנסים ומקוים
    אבל אנחנו כבר לא שרים את השיר הזה כי
    עכשיו, מילותיו הן כמעט שיא הציניות

    ממש ארץ נהדרת שהולכת חולפת ונגמרת
    ולוואי שנתעורר ונמצא שזה רק חלום רע

  10. הנרי הגיב:

    חיים היקר , לא הכול רע, עדיין מדינה די מפותחת ואפילו רחמנא ליצלן שורדת, יש חינוך {לוקה אבל קיים } יש מערכת בריאות , {נכון מוכה אבל עובדת} ולא רק שעבודת אלוהים אדירים היא מצליחה, יש צבא, ממשלה {שהלוואי ולא היה } אנשים עמלים מחאה חברתית והמון זמן לכתוב עיתונות ביקורתית על כל אלו שממש עובדים קשה כדי להחזיק את את המושכות של הסוס פרא הזה, נקודה למחשבה

  11. שירה הגיב:

    מזל טוב! עד 120 ושתמשיך לפעול כך, עם האמונה שלך והאופטימיות הזאת שמפתיעה אותי כל פעם.. המציאות היא כזאת כי אנשים חונכו גרוע ויש להם שאיפות אנוכיות שמנוגדות לרוח שרוצה להיטיב עם כלל האנושות, גם אם זה בא קצת על חשבונך..סתירה כזו, לדעתי, לא ניתן ליישב. במיוחד שהסוג הראשון הם בעלי הכוח והשררה ויש להם טכניקות לשכנע המונים לעבוד בשבילם, לצאת למלחמה בשבילם, להקריב ללא גבול בשבילם. הפתרון שלי (שהוא חדש) הוא לברוח. למרות שאין מקום אידיאלי, יש מקומות שבהם אנשים כמו ברוך מרזל אנוסים לשמור את דעותיהם לעצמם.

  12. חורחה הגיב:

    וראו איזה פלא כל אותם רואי שחורות המומים למראה אלפים מכל חור בעולם רצים אצים לחיות בגהנום הציוני האם זה לא אומר דרשני הינה אירופה האדירה קורסת כלכלית חברתית [אלפי מהגרים] יש כאן אלפי שוהים בלתי חוקים כ300 אלף פלסטנאים [בגהנום הציוני הגזעני]שפשוט לא רוצים לחיות בפלסטין וכל אותם מהגרים מדרום אמריקה מאירופה המזרחית מאפריקה שפשוט הורסים לכם את חלום הבלהות שאתם חיים בו הינה הסדוני [במבט לחדשות אצל אילה חסון] נכון שאתה לא פליט והוא עונה לא אז למה את לא הולך לירדן הבחור עונה ישראל סבבה בחיוך רחב

הגיבו לעופר רם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים