הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 במאי, 2012 26 תגובות

זהו חלקו השני של מאמר שפרסם פרופ' נועם חומסקי והעוסק בסוגיות בינלאומיות. המאמר פורסם במקור ב-15 בפברואר והוא תורגם על ידי ה"קולקטיב הירושלמי". *

בשנים של שקיעה פנימית מדעת, שהביאה ארה"ב על עצמה, "הפסדים" המשיכו להצטבר במקומות אחרים. בעשור האחרון, לראשונה בחמש מאות שנים, דרום אמריקה נקטה צעדים מוצלחים להשתחררות משליטה מערבית, הפסד כבד נוסף לארה"ב. האזור נע לקראת אינטגרציה, והחל להתמודד עם מקצת הבעיות האיומות של חברות שנשלטו עד כה בעיקר בידי אליטות שעברו תהליך אירופיזציה, איים זעירים של עושר בים של דלות. הם גם נפטרו מכל הבסיסים הצבאיים האמריקניים ומשליטת קרן המטבע הבינלאומית. ארגון חדש,(CELAC) כולל את כל מדינות המרחב פרט לארה"ב ולקנדה. אם יצליח לפעול, יהיה זה צעד נוסף בשקיעה האמריקנית, במקרה זה במה שכונה תמיד "החצר האחורית".

chomsky

חמור יותר יהיה אובדנן של מדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, שמאז שנות ה-40 של המאה ה-20 התייחסו אליהן קובעי המדיניות כ"מקור כביר של עוצמה אסטרטגית, ואחד הפרסים החומריים הגדולים בהיסטוריה העולמית". שליטה בעתודות אנרגיה של מדינות אלו מניבה "שליטה משמעותית בעולם", במילותיו של א. א. ברל, יועצו רב ההשפעה של הנשיא רוזוולט.

מובן שאם התשקיפים בנוגע למאה ה-21 כמאה של עצמאות אנרגטית אמריקנית יתגלו כנכונים, חשיבות השליטה במדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה תפחת במידה כלשהי, אך  כנראה לא בהרבה: הדאגה העיקרית הייתה מאז ומעולם לשליטה ולא לגישה. ואולם, ההשלכות הצפויות לכך על שיווי המשקל על כדור הארץ כה מרחיקות לכת שהדיון עשוי להיות תרגיל אקדמי ולא יותר.

האביב הערבי, התפתחות נוספת בעלת חשיבות היסטורית, עשוי לבשר לפחות על אובדן חלקי של גוש מדינות צפון אפריקה והמזרח התיכון. ארה"ב ובנות בריתה ניסו למנוע תוצאה זו – עד כה, בהצלחה ניכרת. מדיניותן כלפי ההתקוממויות העממיות דבקה בקווים המנחים הסטנדרטיים: לתמוך בכוחות החשופים במידה הרבה ביותר להשפעה ולשליטה אמריקנית.

רודנים מועדפים זוכים לתמיכה כל עוד הם מחזיקים בשליטה (כמו במדינות הנפט). כאשר הדבר אינו אפשרי עוד, היפטר מהם ונסה להחזיר את המשטר הישן במידה מלאה ככל האפשר (כמו בתוניסיה ובתימן). הדפוס הכללי מוכר: סומוזה, מרקוס, דובאלייה, מובוטו, סוהארטו ורבים אחרים. במקרה אחד, לוב, שלושת הכוחות האימפריאליים התערבו בכוח כדי להשתתף בהפיכה לסילוק רודן הפכפך ותזזיתי, וסללו את הדרך לשליטה יעילה יותר במשאבים העשירים של לוב (בעיקר נפט, אך גם מים, שבהם יש לחברות צרפתיות עניין מיוחד), להקמת בסיס לפיקוד אפריקה של צבא ארה"ב (שהוגבל עד כה לגרמניה), וגם להיפוך מגמת החדירה הסינית ביבשת. ככל שמדובר במדיניות, היו רק הפתעות מועטות.

ישנה חשיבות מכרעת להפחתת הסיכון של דמוקרטיה מתפקדת, בה דעת הקהל תשפיע באופן מהותי על המדיניות. זה כאמור שגרתי ומובן. התבוננות במחקרי דעת הקהל שערכו גופים אמריקניים במדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה, מסבירה בקלות את הפחד המערבי מדמוקרטיה אותנטית, שבה המדיניות תושפע בצורה משמעותית על ידי דעת הקהל.

מדינת ישראל והמפלגה הרפובליקנית

שיקולים דומים קיימים גם ביחס לעניין השני בחשיבותו שהוזכר בגיליון של "פוריין אפרס" אשר צוטט בחלקו הראשון של חיבור זה: הסכסוך הישראלי-פלסטיני. יקשה להביא את הפחד מן הדמוקרטיה לביטוי ברור יותר מאשר במקרה זה. בינואר 2006 התקיימו בחירות בפלסטין, שהוכרו כהוגנות וחופשיות על ידי משקיפים בינלאומיים. תגובתה המיידית של ארה"ב (וכמובן, ישראל), ואירופה שהלכה בעקבותיה בנימוס, הייתה להשית על הפלסטינים עונשים כבדים על שהצביעו באופן שגוי.

אין בכך משום חידוש. הדבר תואם את העיקרון הכללי והבלתי מפתיע שהוכר על ידי הספרות המיינסטרימית בנושא: ארה"ב תומכת בדמוקרטיה אם, ורק אם, תוצאותיה תואמות את יעדיה האסטרטגיים והכלכליים. זוהי מסקנתו העגומה של הניאו-רייגניסט האמריקני תומאס קרות'רס, אחד מן האנליסטים הזהירים והמכובדים שמעורב ביוזמות ל"קידום הדמוקרטיה".

במשך 35 שנים הובילה ארה"ב את המחנה הסרבני בעניין ישראל-פלסטין, וחסמה קונצנזוס בינלאומי אשר קרא להסדר פוליטי בתנאים הידועים היטב מכדי שיזדקקו שאחזור עליהם. המנטרה המערבית היא שישראל שואפת למשא מתן ללא תנאים מוקדמים, בזמן שהפלסטינים מסרבים לכך. ההפך הינו מדויק יותר. ארה"ב וישראל דורשים תנאים מוקדמים נוקשים, שנועדו, מעבר לכך, להבטיח שהמגעים יובילו לאחת משתי תוצאות, לוויתור פלסטיני בסוגיות מפתח, או לשום דבר.

התנאי הראשון הוא שהמגעים יערכו בחסותה ובפיקוחה של וושינגטון, מה שאינו הגיוני יותר מלדרוש שאיראן תפקח על המגעים בין הצדדים לסכסוכים שבין הסונים והשיעים בעיראק. על משא ומתן רציני להיות תחת חסותו של גוף נייטרלי, במידת האפשר גוף בעל הכרה חיובית מצד הקהילה הבינלאומית, כגון ברזיל. המגעים ישאפו לפתור את הקונפליקטים בין שני האנטגוניסטים: ארה"ב-ישראל מן הצד האחד, ורובו של העולם מן הצד השני.

התנאי השני הוא שמדינת ישראל חייבת להיות חופשייה להרחיב את ההתנחלויות הבלתי-חוקיות בגדה המערבית. באופן תיאורטי, ארה"ב מתנגדת לפעולות אלה, אך ביד קלה ביותר, בזמן שהיא ממשיכה להעניק לישראל תמיכה כלכלית, דיפלומטית וצבאית. כאשר יש לארה"ב הסתייגויות מוגבלות, היא מסוגלת לבלום את הפעולות בקלות, כמו במקרה של פרוייקט E-1 השואף לחבר את ירושלים רבתי למעלה אדומים, באופן שחוצה למעשה את הגדה המערבית לשניים, עניין בעל חשיבות גדולה מאוד לקובעי המדיניות הישראליים (מכל צבעי הקשת) שנתקל בהתנגדות מסוימת מצד וושינגטון, כך שישראל נאלצה לפנות לאמצעים עקלקלים על מנת לקדם את הפרויקט, חלק אחר חלק.

העמדת הפנים הגיעה לרמה של פארסה בפברואר האחרון, כשאובמה הטיל ווטו על החלטת מועצת הביטחון שקראה למימוש המדיניות הרשמית של ארה"ב (תוך הוספת ההבחנה הבלתי שנויה במחלוקת שההתנחלויות עצמן הן בלתי חוקיות, ללא קשר להרחבתן). מאז התמעט הדיון על סיום התרחבות ההתנחלויות, שממשיכה כיום בפרובוקציה מכוונת.

לפיכך, בעוד נציגים ישראלים ופלסטינים התכוננו להיפגש בירדן בינואר 2011, ישראל הודיעה על בנייה חדשה בפסגת זאב והר חומה, אזורים של הגדה המערבית אותם ישראל הכלילה בגבולותיה המורחבים של ירושלים, סיפחה, יישבה ובנתה כחלק מבירתה, כל זאת תוך הפרה של הוראות מפורשות של מועצת הביטחון. מהלכים אחרים מקדמים את מטרת העל של הפרדת המובלעות שתחת מנהל פלסטיני ממרכז חייהם התרבותי, המסחרי והפוליטי בירושלים.

לכל מובן שבמדיניות ובשיח הפוליטי האמריקניים זכויות הפלסטינים צריכות להיות עניין שולי. לפלסטינים אין הון או כוח. אין בכוחם לתרום מאומה לאינטרסים האמריקניים; לאמיתו של דבר, יש להם ערך שלילי, הם מטרד אשר מתסיס את "הרחוב הערבי".

ישראל, לעומת זאת, היא בעל ברית מוערך. בישראל חברה עשירה עם תעשיית היי-טק ותעשייה ביטחונית מתוחכמות. במשך עשרות שנים הייתה בעלת ברית צבאית ואסטרטגית חשובה, במיוחד מאז 1967, כשעשתה שירות חשוב לארה"ב ובעלת בריתה ערב הסעודית כשמוטטה את ה"נגיף" הנאצריסטי, ובכך ייסדה את "היחסים המיוחדים" עם וושינגטון שנמשכים באותה מתכונת מאז. ישראל היא גם מרכז מתפתח להשקעות אמריקניות בתחום ההיי-טק. יש קשר הדוק בין תעשיות ההיי-טק של שתי המדינות, ובפרט בין התעשיות הביטחוניות.

בנוסף לשיקולים פוליטיים אלה כמעצמת העל, ישנם גם גורמים תרבותיים שאין להזניחם. הציונות הנוצרית בבריטניה ובארה"ב קדמה לציונות היהודית, והייתה תופעה משמעותית בקרב האליטות ובעלת השלכות ברורות על מדיניות (כגון הצהרת בלפור שנבעה ממנה). כשגנרל אלנבי כבש את ירושלים בזמן מלחמת העולם הראשונה, הוא הושווה בעיתונות האמריקאית לריצ'רד לב הארי, שהוביל את מסעי הצלב לניצחון וגירש לבסוף את עובדי האלילים מארץ הקודש. הצעד הבא היה שיבת העם הנבחר לארץ המובטחת. בבטאו דעה מקובלת בקרב האליטות, הארולד איקס, שר הפנים בממשל הנשיא רוזוולט, תיאר את הקולוניזציה של פלסטין על-ידי מיישבים יהודים כהישג "ללא אח ורע בהיסטוריה של המין האנושי". להלכי רוח כאלה יש שורשים בתפישות עולם בדבר ההשגחה האלוהית אשר היו יסוד חשוב בתרבות האליטה כמו גם בתרבות ההמונים בארה"ב מאז היווסדה: האמונה לפיה ישנה תכנית עבור העולם שאותה מגשימה ארה"ב בהדרכה שמימית, אמונה שביטאו מנהיגים ואנשי רוח רבים ברבות השנים.

יתרה מזו, הנצרות האוונגליסטית הינה כוח עממי חשוב בארה"ב. בפרט, גם לזרמים המשיחיים בשוליי הנצרות האוונגליסטית יש תמיכה אדירה, שקיבלו חיזוק מייסוד מדינת ישראל ב-1948 ואף יותר מכיבוש יתר שטחי פלסטין ב-1967 — כל אלה לכאורה סימנים מקדימים לביאתו השנייה של ישו.

כוחות אלה נהיו משמעותיים במיוחד בתקופת ממשל רייגן, כאשר הרפובליקנים נטשו את יומרותיהם להיותם מפלגה אמתית במובן המקובל, בעודם מקדישים את מרצם למילוי רצונו של מגזר מצומצם מקרב בעלי ההון העשירים ביותר. אולם קבוצה מצומצמת זו, שאותה משרתת המפלגה בצורתה הנוכחית, אינה יכולה לבדה לספק את קהל הבוחרים הנחוץ, ועל כן הם פונים לדרכים אחרות.

הברירה היחידה היא גיוס נטיות שהיו תמיד קיימות, גם אם לאו דווקא ככוח פוליטי מאורגן: פחד מזרים ויסודות דתיים קיצוניים (קיצוניים בקנה מידה עולמי, אם כי מקובלים למדי בארה"ב). התוצאה היא נהייה אחר נבואות מקראיות, ומכאן לא רק תמיכה בישראל ובכיבושיה והתרחבותה, אלא גם אהבה נלהבת לישראל, אותה חייב כל מועמד נשיאותי רפובליקני לשנן, לדקלם ולבטא – ובכך אין הדמוקרטים נופלים מהם בהרבה.

פרט לגורמים אלה, אין לשכוח שה"אנגלוספרה" – בריטניה והארצות אותן יישבה – מקורה בחברות מיישבות-קולוניאליסטיות אשר קמו על חורבות אוכלוסיות ילידות אשר דוכאו וכמעט הושמדו. כאשר מעשי האבות נחשבים נכונים ביסודם, ובמקרה של ארה"ב מדובר אף בהשראת ההשגחה העליונה, הרי שיש לעתים קרובות אהדה אינטואיטיבית כלפי בני ישראל הצועדים בנתיב דומה. ואולם, אינטרסים גאו-אסטרטגיים וכלכליים הם לפני הכל, ומדיניות איננה חקוקה באבן.

ה"איום" האיראני והסוגיה הגרעינית

הבה נפנה סוף סוף לסוגיה השלישית במעלה שנדונה בכתבי העת הממסדיים שצוטטו קודם לכן (בחלקו הראשון של המאמר – המערכת), "האיום האיראני". בקרב האליטות והמעמד הפוליטי נחשב עניין זה לאיום העיקרי על הסדר העולמי – אם כי לא בקרב האוכלוסיות. באירופה סקרים מראים כי ישראל נתפסת כאיום העיקרי לשלום. במדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה חולקת ארה"ב את מעמד זה עד כדי כך שבמצרים, ערב ההתקוממות בכיכר תחריר, 80% חשו כי האזור יהיה בטוח יותר אם לאיראן היה נשק גרעיני. אותם הסקרים אותם מצאו כי רק 10% ראו את איראן כאיום – שלא כמו הרודנים בשלטון, בעלי חששות משלהם.

בארה"ב, לפני מסעות התעמולה המסיביות של השנים האחרונות, רוב האוכלוסייה הסכים עם רוב העולם שלאיראן, כמי שחתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, יש זכות להעשיר אורניום. ואף היום, רוב גדול מעדיף את דרכי השלום להתמודדות עם איראן. ישנה אף התנגדות חזקה למעורבות צבאית במידה ואיראן וישראל יהיו במצב מלחמה. רק רבע מן האוכלוסייה מחשיב את איראן לדאגה חמורה עבור ארה"ב. אך אין זה נדיר שיהיה פער, ולעיתים תהום, המחלקים את הדעת והמדיניות הציבורית.

למה בדיוק נתפסת אירן כאיום כזה עצום? השאלה נדונה רק לעתים נדירות, אך אין זה קשה למצוא תשובה רצינית – כרגיל, היא לא תימצא בהצהרות המשולהבות. התשובה המוסמכת ביותר ניתנה על ידי הפנטגון ושירותי המודיעין בדוחות הרגילים שלהם לקונגרס על ביטחון עולמי. הם מדווחים כי אירן אינה מהווה איום צבאי. ההוצאות הצבאיות שלה נמוכות מאוד אפילו על פי אמות המידה של האזור, וזעירות כמובן בהשוואה לארה"ב.

לאיראן יש יכולת מועטה לנקוט בעוצמה. הדוקטרינות האסטרטגיות שלה הן הגנתיות, ונועדו להרתיע פלישה אפשרית למספיק זמן על מנת לאפשר לדיפלומטיה להסדיר את העניין. אם איראן מפתחת יכולת לייצר נשק גרעיני, כך מדווחים, יהיה זה חלק מאסטרטגיית ההרתעה. אף אנליסט רציני לא סבור כי אנשי הדת השליטים להוטים לראות את ארצם ואת רכושם מתאדים, תוצאתה המיידית של התקרבות, אפילו, לפתיחה במלחמה גרעינית. ואין צורך לפרט את הסיבות מדוע כל הנהגה איראנית תהיה עסוקה בהרתעה, תחת הנסיבות הקיימות.

המשטר הוא ללא ספק איום רציני על רוב האוכלוסייה של איראן עצמה – ולמרבה הצער, הוא אינו ייחודי בעניין זה. אולם האיום העיקרי על ארה"ב וישראל הוא שאיראן עלולה לבלום את השימוש החופשי באלימות על ידיהן. איום נוסף הוא כי האיראנים שואפים בבירור להרחיב את השפעתם לעיראק ואפגניסטן השכנות, ואף מעבר לכך. מעשים "בלתי לגיטימיים" אלו מכונים "מערערים" (או גרוע מכך). כפייה כוחנית של ההשפעה האמריקנית בקצה השני של העולם, לעומת זאת, תורמת ל"יציבות" ולסדר, בהתאם לדוקטרינה המסורתית לגבי הבעלות על העולם.

הניסיון למנוע מאיראן להצטרף לארצות בעלות נשק גרעיני, ובתוכן שלושת הארצות  שסירבו לחתום על האמנה למנוע הפצת נשק גרעיני –ישראל, הודו, ופקיסטן – שזכו ועדיין זוכות לסיוע של ארה"ב – רצוי ביותר. לא בלתי אפשרי להגיע למטרה זו באמצעים דיפלומטיים. גישה אחת, שנהנית מתמיכה בינלאומית רחבה, מחייבת צעדים משמעותיים כדי להקים איזור ללא נשק גרעיני במזרח התיכון, כולל איראן וישראל (והמחייב גם את הכוחות האמריקאים השוהים באזור), ורצוי שיקיף גם דרום אסיה.

התמיכה למאמצים אלה כה חזקה שממשל אובמה נאלץ להסכים עמה באופן רשמי, אם כי תוך הסתייגויות, כשהעיקרית שבהן היא שהתוכנית הגרעינית הישראלית לא תוכנס תחת פיקוחה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), וכי אף מדינה (משמע ארה"ב) לא תחויב לשחרר מידע בנוגע ל"מתקנים הגרעיניים הישראלים ופעילותם, כולל מידע הקשור להעברות גרעיניות קודמות לישראל". כמו כן, מקבל אובמה את העמדה הישראלית לפיה כל הצעה כזאת תותנה בהסכם שלום מקיף, שארה"ב וישראל ממשיכות לעכב ללא הגבלה.

אין צורך לומר שסקירה זו רחוקה מלהיות ממצה. בין הנושאים החשובים שלא נדונו נמנים פנייתה החדשה של מדיניות ארה"ב לעבר האזור האסייתי והאוקיאנוס השקט, בתוספת עצומה של בסיסים צבאים ההולכת ונבנית, באי ג'ג'ו  בקרבתה של דרום קוריאה ובצפון מערב אוסטרליה, כולם יסודות במדיניות ה"הכלה של סין".

אנליסטים אסטרטגיים אמריקנים מגלים כמה מעט נשתנו הנחות היסוד שלהם כשהם מתארים את התוצאה של התוכניות הסיניות הצבאיות בתור "'דילמה ביטחונית' קלאסית". במצב כזה "תוכניות צבאיות ואסטרטגיה לאומית הנראים כהגנתיים בעיני מתכנניהם נראים כאיום בצד השני" כפי שכותב פאול גודווין מהמכון למחקר מדיניות חוץ.  הדילמה הביטחונית  מתעוררת בנוגע לשליטה בימים בקרבת חופי סין. ארה"ב רואה במדיניותה של שליטה בימים אלה כ"הגנתית'", בזמן שסין רואה בה איום; במקביל, סין רואה את פעילותה באזורים הסמוכים לה כ"הגנתית" בעוד שארה"ב רואה איום בפעילות זו. אך לא ניתן להעלות על הדעת ויכוח כזה בנוגע לחופים של ארה"ב. "הדילמה הביטחונית הקלאסית" הזאת אפשרית רק על סמך ההנחה שיש לה לארה"ב זכות לשלוט ברוב העולם, ובטחונה של ארה"ב מחייב שליטה כמעט מוחלטת בכל העולם.

אף כי לא חל שינוי ממשי בעקרונות העליונות האימפריאלית, חלה ירידה ביכולתה של ארה"ב לכפותם בשעה שהעוצמה מתפצלת בעולם המשתנה. התוצאות מכך רבות. אף על פי כן חשוב מאוד לזכור – לדאבון הלב –שנותרים במקומם שני העננים השחורים שמרחפים מעל כל דיון בסדר הגלובלי: מלחמה גרעינית וקטסטרופה סביבתית, והשניים מאיימים ממש על הסיכוי להישרדות המין האנושי. היפוכו של דבר, שני האיומים אינם נעלמים, אלא הולכים ומחריפים.


*ב-15 בפברואר, 2012 פרסם נועם חומסקי שני מאמרים חשובים הדנים בפירוט בשאלות הפוליטיקה הבינלאומית. אנו מפרסמים כאן את המאמר השני (חלק 2) כיוון שתוכנו נוגע יותר לעניינינו. אנו מבקשים לפרסם לפחות שלושה מאמרים נוספים של חומסקי העוסקים בשאלות בוערות של התקופה, אך לשם כך זקוקים אנו לחברים נוספים שמוכנים להשתתף במאמץ התרגום. אם את/ה מוכנ/ה לעזור או אם יש שאלות בנדון, נא לפנות אל:
גיא מור: enuxil@gmail.com
ראובן קמינר: reuven.kaminer@gmail.com

תגובות
נושאים: מאמרים

26 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    האימפריה אכן אינה מעוניינת לוותר על החופש לנקוט באלימות באופן חופשי לחלוטין כפי שהיא רגילה!
    איראן עם פוטנציאל גרעיני היא מועקה קשה על הקרימינלים פושעי המלחמה מניו-יורק וירושלים.
    מה הם עוד עושים מחוץ לכתלי בית המשפט על שורת מעלליהם הארוכה – השד יודע.

  2. ק.א. הגיב:

    הנה הגנרל בדימוס ווזלי קלארק מתאר (עם או בלי להתכוון) את הפסיכוזה הניאו-קונסרבטיבית.
    והוא לא חשוד בשום צורה כשמאלני קיצוני למיטב ידיעתי.
    http://www.youtube.com/watch?v=TY2DKzastu8

  3. גדי יערי הגיב:

    מאמר חשוב, שרצוי שיזכה לתפוצה הולמת. לאלה שעדיין סבורים שחומסקי הוא יהודי אנטישמי, יראה מאמר זה שנקודת מבטו של חומסקי אינה חריגה ושהיא דומה מאד לזו של אינטלקטואלים ישראלים שאינם מזוהים דוקא עם השמאל.

  4. טובה שיבר הגיב:

    ."גירש את עובדי האלילים מארץ הקודש"????
    אם כך כותב אחד מן הגורואים הבולטים של השמאל העולמי הרי שהמצב מדאיג במקצת, שהרי אלנבי לא רק שלא "גירש" אף אחד מארץ הקודש אלא שבעת שנכבשה הארץ על ידו לא היו בה, למיטב ידיעתי, עובדי אלילים כלשהם אלא נוצרים מוסלמים ויהודים.
    בנוסף המאמר סובל מאי דיוקים רבים אחרים אבל על כך ארחיב בהזדמנות אחרת ואקוה כי לא אחסם ע"י עורכי האתר….

    • איציק הגיב:

      שלום טובה שיבר. לגבי עובדי האלילים: את מתייחסת לדברים כאילו שחומסקי אומר אותם; חומסקי מביא כאן ביטויים מהעיתונות האמריקאית. שם צמחה ההתייחסות למוסלמים גם כעובדי אלילים. האם אלו הם האי דיוקים עליהם את מדברת?

    • דן הגיב:

      טובה, כדאי לקרוא ביתר הקפדה. גירוש עובדי האלילים שצוטט במאמר מיוחס לריצ'רד לב הארי, ומי שיחס לו זאת על פי המאמר זו העתונות בזמנו של אלנבי ולא מר חומסקי

    • טובה קוריוז הגיב:

      משב רוח אינטלקטואלי

      היא עוד תעשה חשבון עם חומסקי המטעה אם רק לא תחסם ע"י עורכי האתר…

  5. אילו השיתה ארה"ב על ישראל עונשים כבדים על שהצביעו באופן שגוי הגיב:

    אילו במקום לתמוך בביברק ובכיבוש ובמסע ההתנחלות ולהוביל את המחנה הסרבני בעניין ישראל-פלסטין, ולחסום קונצנזוס בינלאומי אשר קרא להסדר פוליטי… במקום שאובמה — שהפך לאובמיהו — יטיל ווטו על החלטות מועצת הביטחון שקראה למימוש המדיניות הרשמית (הישנה) של ארה"ב… היה כאן מזמן שורר שלום. BUT IT AIN'T WHAT AMERICA WANTS – אבל זה לא מה שאמריקה רוצה. כי אמריקה היא אוונגליסטית קיצונית בקנה מידה עולמי, אם כי זה מקובל למדי בארה"ב. אבל גם על זה ארה"ב ומשת"פיה ייענשו, ולא 'מידי שמיים'.

  6. אשר פרוליך הגיב:

    לטובה ואחרים:
    באמת המצב בשמאל מדאיג אם אחד כמו חומסקי הוא נחשב בעיניו.חומסקי לא איש שמאל,הוא פרופסור ללינגוסטיקה וכל ה"שמאליות" שלו בסלידתו מארה"ב(האימפריאליזם הבריטי,הצרפתי,הרוסי או הגרמני לא מענינים אותו).מר חומסקי חבר של צאבז,פופוליסט אנטישמי מוצהר שהפך את ה"מהפכה" בונצואלה לקריקטורה גרועה של סוציאליזם.הוא טוען שלאירן "אסטרטגיה הגנתית" ושוכח שזה משטר רצחני הרודף את הקומוניסטים בארצו ("הגנה" של משטר כזה הוא פשע).בושה לשמאל המצטט את חומסקי ,שלא נדבר על השטויות שלו על ישראל ה"אימפריאלי

    • ק.א. הגיב:

      הלינק לא עבד לי. אני מנחש שההפנייה היתה (חיפוש גוגל) לזה:
      "נועם חומסקי משקיף עלינו מלמעלה ורואה נחת בעולמו".

      אז לאחר כל הניגוח (בין אם מוצדק או שלא) שמקבל שם חומסקי, מגיעה מסקנה, בשורה התחתונה, "חומסקאית" למדי. חוסק היכולת להמנע שם (ובכלל) מחיבור חומסקי עם עמדות אנטישמיות – אינו מעיד על בריאות יתרה.

  7. אשר פרוליך הגיב:

    אוי לשמאל שמעלה את חומסקי למרומים.אם מארקס היה מתעורר מקברו היה חוזר אליו מייד.
    הזיופים של חומסקי נחספו על ידי חוקרים רבים(לא "ציונים" בכלל)אבל הוא ממשיך בשלו.ההסבר היחידי,כמו בממקרים אחרים של "פרופסורים דגולים"(אילן פאפה,שלומו זנד ,אליזבט רוס ואחרים-במקרה לרוב יהודים)נתן רק בתחום של הפסיכולוגיה הקלינית,כוון שטענותיהם לא עומדות בכל מבחן רציני,שלא נדבר על מבחן מדעי,וקשה להוכיח שאין אחות,מרשים לכתוב ולדבר ולך תוכיח שהכול חצאי אמת (במקרה הטוב),והנייר סובל את הכול.

  8. חנן שליב הגיב:

    עצוב לראות את השמאל בקלונו.צודק בד"כ אשר פרוליך בביקורתו על המאמר."הוגים" נוסח חומסקי,חשובים ככל שיהיו במקצועם האקדמי,עושים רק רעה גדולה למחנה השלום בארץ ובודאי שאין בניהם ובין שמאל כל קשר.ברזיל של היום הורסת את יערות האמזונס ועל וונצואלה ודומותיה מוטב לוותר.עדיף להיצמד ליעדים ומנהיגים ריאליים נוסח אובמה מלרחף בספירות אוטופיות אנכרוניסטיות.

  9. עובד הגיב:

    למרבה הגיחוך, אני מציע לכל מי שמתרשם מה"תובנות" של מר חומסקי לנסות לתאר לעצמו מה יקרה במצרים ללא הסיוע האמריקני (האימפריאליסטי!!) של מיליארדי דולארים בשנה, המצילים עשרות מיליוני מצרים ממוות ברעב. עובדה אחת זו (והיא איננה יחידה) ממוטטת כליל את כל מגדל הקלפים של חומסקי על אבדן ההגמוניה האמריקנית במזה"ת.

    • ק.א. הגיב:

      למרבה הגיחוך מרוב "עזרה" של המערכת-הפיננסית העולמית הרי הגענו לאן שהגענו…
      שווה לצפות בסרט הדוקומנטרי (מ 2011) "לשרוד את הקידמה" (באנגלית survivig progress).

  10. מה אני מסיק מ"התגובות של "אשר פרוליך" ו"חנן שליב" הגיב:

    שתיהן התפרסמו תוך שעה… מה זה אומר לכם על פיצול האישיות? (שתי התגובות "נחונו" גם באותן הטעויות בכתיבה ובחוקי הפיסוק). ול"עובד" אומר: האמת על "הסיוע האמריקני" היא שזה אינו סיוע שנשלח או מגיע לעם המצרי!!! הסיוע נועד לשחד את הקצונה הגבוהה במצרים –בכסף, נשק וצעצועים– לשמור על הסכם השלום ה נ פ ר ד שסאדאת חתם עם ישראל, ולשכוח מהתחייבויותיה לעזור לעם הפלסטיני להשתחרר מהכיבוש הציוני – כשם שעשה מובאראכ, ויעשה בודאי גנרל אחמד שאפיק אם חו"ח "יזכה" (או "יזוכה" ע"י החונטה הצבאית) בנשיאות מצרים.

  11. אשר פרוליך הגיב:

    אינני מגן על ארה"ב,אבל ה"אנטי-אמריקאניזם" של חומסקי ואחרים הוא חולני ופופוליסטי.יש לזכור שהאימפראיליזם הוא לא "פטנט" אמריקאי.הבריטים חוגגים 60 שנה למלכה האימפריאליסטית ביותר עלי אדמות ואף מילה של חומסקי על אימפריה זו.הגדרת ישראל כ"קולוניאליסטית" זו חוצפה כוון שכל דבר מנותק מהקונטקסט הכללי הוא לא אמת.בכל משפט השופט דורש מהעד להגיד את האמת,אבל כל האמת,כוון שחצי אמת זו לא אמת.היום האנטישמיות(גם של יהודים)לובשת מסכה של אנטיציונות ואנטי ישראל.זה חמור ומסוכן,וגם חולני.

  12. מתנחל מקרית ארבע הגיב:

    החמאס מצטט באמנה שלו משפט בסגנון "יום הדין יבוא כאשר העצים יקראו למוסלמים ויאמרו להם "הו מוסלמי,עבד אללה! מאחורי מסתתר יהודי בוא והרוג אותו" האמנה הנפלאה והליברלית הנ"ל גם מאשימה את היהודים בפריצת מלחמות העולם,אם אני זוכר נכון (כמובן שגם "הבונים החופשיים" בוחשים בקלחת). האירגון הזה גם תומך בהשמדת ישראל באופן טוטאלי,רצח המוני אנשים נשים וטף באוטובוסים ובקניונים,ביישובים ובכבישים.
    ועדיין היהודים מרגישים לא בנוח עם זה שרוצים לשחוט אותם,נוראית החוצפה היהודית הזאת.

  13. אשר פרוליך הגיב:

    ל"מה אני מסיק",אלום השם:
    מה הקישקוש שלך? .האתר מפרסם לפעמים באחור של יומיים.ואפילו כך,מה הקטע?."הכיבוש הציוני",בתרגום לעברית,הוא מצב של הפסקת אש לאחר מלחמה בה הצדדים לא הגיעו למצב של שלום("על הנייר" אין כל ערך).היו הערבים שדחו את חלוקת הארץ שנקבעה על ידי האו"מ.אין אף גוף פלסטינאי המכיר בישראל ללא כפל לשון .כל הגופים הפלסטינאים הכריזו על הסכמי פשרה עם ישראל כשלב ביניים עד ל"שחרור כל אדמות פלסטין"כולל בין הים לירדן.מציע לך לקרוא את האמנה הפלסטינאית ולהיות טיפה רציני(אל תגזים)

    • ק.א. הגיב:

      "אין אף גוף פלסטינאי המכיר בישראל ללא כפל לשון"

      אולי. אך לא מאופשר להם אחרת. משום שהתקשורת (אימפריאלית-ציונית) לא תיתן לזה אפשרות ביטוי. התקשורת (אסירת הציון) אוהבת מאד להגחיך אותם (בכל דרך ושיטה), לכן מנהיגים ודוברים כעזמי בשארה (רק למשל), משכילים, דוברי אנגלית טובה, רהוטים, ברורים – שקשה להגחיך – נרדפים.

      אימפריית הפשע לא הגיעה לראש הפירמידה סתם. הם יודעים מה שהם עושים וזה לא משחק עבורם. המקצוע שלהם זה דומינציה. והם טובים בזה.

      • דינו הגיב:

        שקר גס.
        דובר החמאס ריבחי רנתיסי מתראיין על בסיס קבוע בתוכנית של רזי ברקאי בגל"צ.
        אולי אתה רואה ברנתיסי "מגוחך", אך זו כבר בעיה שלך, לא שלנו.

    • אז מה הבעייה? הגיב:

      "אין אף גוף פלסטינאי המכיר בישראל ללא כפל לשון"

      אין אף עם ילידי שהכיר בלגיטימיות של שלטון קולוניאלי על ארצו

  14. אשר פרוליך הגיב:

    לק.א. "אולי"? "לא מאופשר להם אחרת" ?.מדובר על תיעוד מפגישות באירופה,הליגה הערבית ובכל מקום.קראתה את האמנה הפלסטינאית (ה"מעודכנת")?"אימפרית הפשע"? במקום ביקורת על ממשלת ישראל ,הוגנת ומבוססת,זה אתה שעושה "דומינציה"(אולי דמוניזציה?)של ישראל בכלל,תוך לשון גרועה ודה-לגיטימציה של קיום המדינה.

    • ק.א. הגיב:

      המדינה הספציפית הזו היא בעלת כוונה, מגמה, ותוכנית "סופית" לעם הפלסטיני ולעם היהודי. הדה-לגיטימציה שלי היא לתוכנית ולפונקציה של המדינה המבישה הזו (ולא לעצם הישות המשפטית-רעיונית הקרויה מדינה). כל מדינה היא בסופו של דבר מבישה אך יש דרגות לבושה ולכלימה…

      הלשון שלי אכן גרועה. אני יודע. הלשון שלך טובה בהרבה אבל ה'פטריוטיות' שלך חשודה למדי כבזויה.

    • ק.א. הגיב:

      דמוניזציה? כן. בהחלט. אך אין זו "דעתי" אלא זו המציאות.

  15. אשר פרוליך הגיב:

    ל"ק.א"
    תחליט. אם זה דמנוניזציה,לא מדובר במציאות אלא בעיוות של המציאות תוך כוונה להשחיר את המציאות האמיתית. אנא בדוק במילון.

הגיבו לגדי יערי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים