הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 ביוני, 2012 24 תגובות

אלה המבקשים לתהות אחרי ההתפתחויות בסוריה ובמזרח התיכון בימים אלה מופנים אל הסבר מרכזי, מעין הסבר- שעמו ניתן לפענח את כל רזי האזור על תהפוכותיו. מסתבר שקיים שליט אחד בעל אופי אכזרי ביותר ואכזריותו היא המקור לצרות הפוקדות את ארצו ואת האזור. מכאן למדים שבניגוד לנשיא סוריה בשאר אסד, כלל השליטים באזור זה בתקופה שלנו אינם כה אכזריים והאכזריות אצל אסד היא תכונה נדירה, מיוחדת במינה.

הבה נבדוק רשימה של השליטים האחרים באזור, שאינם אכזריים ולא פקדה מעולם מחשבה אכזרית כלשהי אותם או את משטרם. מובארק ששלט בדיקטטורה-חנק על העם המצרי במשך ארבעים שנה במצרים לא היה אכזרי? הרודן התוניסאי, בן עלי, שדיכא ושדד את העם בתוניס ועינה את בניו הטובים ביותר, לא היה אכזרי? סאלח, שהטיל משטר דמים רצחני על תימן תוך כדי הרעבת העם ופגיעה בלתי הפיכה בילדיו, לא היה אכזרי? הנסיך של בחריין שמדכא בימים אלה את העם תוך הישענות על חיל המצב הסעודי ובצל הציר השישי האמריקאי, הוא בוודאי אדם נעים הליכות ולא אכזרי. בעבר הקרוב שלטו באזור סדאם חוסיין בעיראק, מועמר קדאפי בלוב ועוד הדומים להם. אם יש תכונה אחת המאחדת את כל השליטים בתקופה המודרנית, היא נכונותם להפעיל כוח בלתי מסויג , גם נגד אזרחיהם, אם וכאשר העריכו ששלטונם בסכנה.

אכן, אם יש תכונה מיוחדת אצל שליטי האזור, יש לחפש את מקורה בירושה הקולוניאלית ובהשפעות ישירות ועקיפות של הקולוניאליזם המורגשות עד עצם היום הזה. המשטרים שהוקמו באפוטרופסות הקולוניאליזם המערבי היו באמת אכזריים והותירו את חותמם על כל צורות החיים. ובכן, השליטים שנשארו מתחת ההשגחה האימפריאלית וגם השליטים בארצות באזור שביקשו להשתחרר משלטון זר, לא עברו, שלא באשמתם את התהליכים ההיסטוריים, בני מאות בשנים, המובילים אל משטר חוקתי ופרלמנטארי. האופי הכלכלי של ניצול האזור מנע תיעוש (והקמת מעמד פועלים רחב היקף) תוך הסתמכות על הפקת נפט כמקור לרווחי על של התאגידים הזרים ולמתן שוחד לשליטים המקומיים.

המבנה הרודני נולד והתחזק בתנאים שנקבעו על ידי המעצמות הקולוניאליות. הבעלים הקולוניאליים הם אלה דווקא ששברו את כל השיאים של אכזריות, של דיכוי רבתי ושל עוני ועינויים. גורמים אלה התקשטו בבית בערכים מוסריים וליברליים אך שלטו ביד ברזל ובאלימות חסרת מעצורים מעבר לים.

מלחמה כהמשך של הפוליטיקה

כל אדם מוכן ומזומן לגנות פעולות זוועה נגד אוכלוסיה חסרת מגן ללא קשר לזהות מבצעיהן. אך כאשר התותחים רועמים, הדיווח על הנעשה בחזית נתון בידיהם של מנגנוני תעמולה – בשני הצדדים. ובאזור שלנו דווקא המורדים בסוריה מחוברים היטב למנגנוני התעמולה של מדינות המפרץ ושל המערב.

הנכונות להסתייג מפעולות זוועה ללא קשר לזהות מבצעיהם אינה תחליף לניתוח של הכוחות הפעילים בשטח ושל מניעיהם הפוליטיים. המקור למתיחות מלחמתית ולסכנה של מלחמה כללית באזור הוא בניסיון ארה"ב ובעלי בריתה לחסום את השפעות של אביב העמים הערבי. המכה שהמערב ספג במצרים זעזעה את מערך השליטה האמריקאי שאינו מתייצב עד עצם היום הזה. נחזור ונדון בסוריה ובאסד, אך הכרחי קודם לקיים סיור באזור.

אין יציבות והאזור מדמם

מצרים: מובארק נפל, אך משטרו עדיין נאבק על קיומו. הצבא המצרי עדיין מנהל את העניינים ומסתמך על חקיקה ריאקציונית וסדרי שלטון שרירותיים. יחד עם זאת מגלה המפכה המצרית חיוניות ויכולת להתגבר על מכשול אחר מכשול. ארה"ב מתאמצת לתווך דיל בין הצבא ובין הגורמים השמרניים האיסלמים כתחליף למשטר הישן. אבל נמשך מאבק עממי רחב היקף שנועד להפר את המזימה הזו. הברית המצרית-טורקית-ישראלית שבאמצעותה ניהל המערב את האזור הפכה לערימת גרוטאות. פסקי דין תמוהים וזיופים בקלפי (כשלא פוסלים מראש את התוצאות) הם תחליף אומלל למשולש הצבאות ההוא ששלט באזור.

לוב: לוב הייתה לחזית הראשונה במהפכה נגד של המערב. היו כאלה, גם בשמאל, שסברו שיש להצדיק התערבות מערבית מסיבות הומניטאריות. הסתבר שאיומי קדאפי היו התירוץ להתערבות, ולא הסיבה. אך חשוב מזה, הבה נסתכל על לוב חודשים רבים לאחר ניצחון הכוחות האנטי קדאפיים. הקהילה הבינלאומית נתקלת בחתרנות  "ממלכתית" כאשר היא מנסה להבטיח משפט הגון לסייף אל איסלם קדאפי. גורם אנטי קדאפי מוסמך מתאר ככה את המצב בלוב: "הפרשה (של מעצר בלוב של נציגי בית המשפט הבינלאומי בהאג) מהווה תזכורת מדאיגה לקהילה הבינלאומית של התוהו ובוהו הנמשכים בלוב. גוברים הקרבות בין מיליציות מקומיות רבות עצמה. צדים והורגים את אלה החשודים בנאמנות לקדאפי. נחטפו עיתונאי חוץ ופקידי המשטר." אין צורך להוסיף שהנפט זורם ללא הפרעה. ("ניו יורק טיימס", 12 ליוני, 2012)

תימן: ארה"ב חילצה את סאלח, הדיקטטור ששלט עבורם במשך עשרות בשנים וניהל לאחרונה, לפני הדחתו "המסודרת" ממלחמת אזרחים עקובת-דם. השלטון נשמר בידי בני המשפחה שלו, אך סכסוכים בקרבם מערערים את השלטון. סאלח מחכה בצנעא מאחורי הקלעים. יש דיווחים על הצלחות גוברות של אל-קעידה. לא הוכרעה מלחמת האזרחים. דבר אחד אינו משתנה: רעב המוני הפוקד את הארץ הכפופה למעשה לערב הסעודית העשירה.

בחריין: מלך בחריין, חאמד בן עיסא אאל כליפה ממשיך לדכא את האופוזיציה השיעית המייצגת את רב העם. כפי שציינו, חיל המצב הסעודי מתגבר את המלכות. והצי האמריקאי משגיח על הנעשה מקרוב. הנפט, אגב אורחא, ממשיך לזרום.

עיראק: "הסיפור" העיראקי לא נגמר. האמריקאים נאלצים לעזוב אך המתיחות הפנימית ממשיכה. חלק רחב של הממסד ושל העם נוטה לתמוך באיראן השיעית, אך הממשל נאלץ לתמרן בין הרחוב ובין הדרישות האמריקאיות כמחיר ההתערבות בעבר וליציאה היום. יש הקובעים שהפלישה והכיבוש של ארה"ב וידידיה עלו לעם העיראקי מחיר דמים: מאות אלפים הרוגים ופליטים.

עיראק מדממת, תימן מדממת, בחריין מדממת, המצב בלוב אינו מתייצב. ושאלה נוספת: האם תעלם המהפכה המצרית שנעצרה בעיצומה? זוהי תמונה של האזור והסתירות שבו אשר משפיעות ומושפעות מהנעשה בסוריה.

מסכסוך מקומי לסכסוך אזורי

מאוד ייתכן שכוחות עממיים כנים ירדו לרחוב בסוריה לפני שנה בהשראת האירועים במצרים ובתוניס. מאוד סביר שהמניעים והתקוות שלהם היו אותנטיים. אך המתיחות האתנית הקשה בין המשטר ובין האוכלוסייה הסונית לא נולדה אתמול. המשטר הגיב תוך מידה מוכרת של פרנויה הראויה לגינוי. הרוב בקרב המורדים החליט, לאחר ויכוח פנימי מר וחריף, ובניגוד לעצות אנשים שדרשו את טובתם, לבחור במסלול המאבק המזוין. תהיה זאת תמימות להעריך שהמורדים גלשו באופן אוטומטי לכיוון של התקוממות מזוינת במקום מאבק אזרחי. המהלך הזה הושפע על ידי "ידידים" בערב הסעודי, קטאר וטורקיה. בהכרעה של הנהגת המורדים לעבור למאבק מזויין נחצה קו אדום.

בעולמנו קיימים גורמים אדירים שבכוחם להפוך סכסוך מקומי לקרדום לחפור בו. ככל שגברה המתיחות ושפיכות הדמים, ביקשו המורדים להשליך את יהבם על התערבות סמויה וגלויה של הכוחות האזוריים, כלומר על טורקיה, ערב הסעודית וקטאר. כוחות אלה לא היססו להבטיח למורדים שאם יעמדו בפרץ, בוא תבוא ההתערבות הזרה. כך הפך הסכסוך בסוריה לסכסוך אזורי בעל פוטנציאל של סכסוך עולמי. ארה"ב מבקשת לסלק את אסד כמהלך שנועד להחליש את ההשפעה האיראנית הגוברת באזור. ישראל מצטרפת לחזית האמריקאית כחלק מהמסע לתקוף במוקדם או במאוחר את איראן. רוסיה וגם סין מבינות היטב שהצלחה אמריקאית במשימה לחסל את המשטרים בסוריה ובאיראן (תוך כדי פירוק חיזבאללה מנשקו) תהיה על חשבונן. אלה האינטרסים הכלכליים והפוליטיים שמתבטאים בשלב זה במזרח התיכון. ארה"ב מנסה ליצור תחליף להשפעה המתנדנדת שלה במצרים. סין ורוסיה מבינות שהצלחה אמריקאית תפגע במעמדן באגן המזרחי של הים התיכון. כל אחד רשאי להעריך את הדברים לפי רצונו, אך מספיק ודי עם התמימות המתמקדת בתכונות האישיות של אסד.

המסרבים להפנים

הפרשנות הממסדית הרדודה מסבירה לנו מדוע כל כך הרבה ערבים מסרבים לצאת חוצץ נגד ה"רוצח אסד". סלמן מסאלחה ב"הארץ" 13.6, וארי שביט ב"הארץ", למחרת היום, באים להחכים את קוראיהם כדי שיבינו את המקור של חולשה חמורה אצל הערבים: הם, הערבים, אינם מצליחים להפנים ערכים מוסריים אוניברסאליים. מסאלחה מסביר את התופעה בהיעדר יכולת להתגבר על השבטיות. שביט צועד צעד אחד קדימה ומוקיע את האוכלוסייה הפלסטינית בישראל על "שתיקתם". אך מה אפשר לעשות, יש באוכלוסיה הערבית ובשמאל הישראלי ניתוח שונה מניתוחם של מסאלחה ושל שביט. על פי ניתוח זה, הדרישה להתערב בסוריה נועדה לעזור לישראל לקדם את מטרות המלחמה שלה. מטרות המלחמה הישראליות כלפי איראן וכלפי השטחים הכבושים משולבים במאמצי ארה"ב לקדם את האינטרסים שלה תוך כדי התערבות עקיפה, שקיימת כבר בפועל, או התערבות גלויה אם אין לה לארה"ב ברירה. השמאל העקבי בישראל ומרבית האוכלוסייה הערבית הספיקו ללמוד מקרוב מה משמעותם של ה"ערכים המוסריים האוניברסאליים" שעליהם להפנים. שביט, אלוף ההיסטריה נגד איראן, מבקש להזהיר את האוכלוסייה הערבית בארץ שחובתה ליישר קו עם ממשלת ביבי-ברק במבחן נאמנות חדש. אך הפלסטינים ואלה התומכים במאבקם על זכויותיהם מכירים היטב את המשמעות האמיתית של הגרסה הישראלית-מערבית של ערכים מוסריים אוניברסאליים. הפלסטינים ולא רק הם הבינו היטב את שם המשחק הזה: מדובר במילים יפות וסיסמאות ריקות מתוכן שתפקידיהן להסוות את המהלכים של ארצות המערב לקראת תוקפנות ומלחמה.

מאחר שאנו בשמאל לוקים במיוחד בהפנמת ערכי המערב האימפריאלי, רצוי שנתגבר על החיסרון הזה. ודווקא בעניין זה יש לנו מזל. מסתבר שישנו מקום חדש שבו ערבים ובתוכם פלסטינים וגם אנשי שמאל יכולים ללמוד כיצד להפנים את הערכים המוסריים והאוניברסאליים החסרים לנו. לא מזמן הוקם בקטאר מרכז ערבי למחקר ולימודי מדיניות, וברשימת חוקריו מוצאים אנו את עזמי בשארה. ויקיפדיה מעיר שהמרכז הטוען שהוא מוסד עצמאי, מחובר באופן משפטי וכספי לשירות הממלכתי הקטארי. מקור אחד ממן את  המורדים בסוריה ואת המכון המחקר החדש שמתמחה בהפצת ערכים מוסריים והומניטאריים – בגרסתם הישראלית-מערבית. תוך כדי כך מעלה ארי שביט את עזמי בשארה הנמנה על צוות של המכון ההוא, על נס על כך שהוא מנהל קרב אמיץ ואינטנסיבי נגד אסד באל ג'זירה. ויש לשאול מתי ואיך גילה עזמי בשארה את אופיו האכזרי של בשאר אסד?

תגובות
נושאים: מאמרים

24 תגובות

  1. איילה סבאג הגיב:

    ראובן שלום רב,
    אזור המזרח התיכון עובר שינוים ותהפוכות קיצוניות! ממשלת ישראל דורשת בכל לשון של "בקשה" למחוק את כל מי שהוא לא זהה לה!! וכי מה זה הזהה הזה? אולי מוטציה?!
    ואצלנו בארץ מתרחש תהליך אחר במקביל לתהליך שמתקיים במדינות ערב השכנות…אין שמאל ואין ימין אין אמצע ואין צדדי יש סמוי ומוסתר לא ברור ואף אולי מסוכן. הדבר הקשה והמפחיד הוא בעצם חוסר הידיעה ואי הוודאות. מה שכן אני יכולה לומר האדמה רועדת ומבעבעת…

  2. חוסיין הגיב:

    הסורים ידועים באכזריותם

  3. ההיסטוריה תשפוט גם את האימפריאליזם והציונות הגיב:

    הסיבות לפיגור העולם הערבי מסובכות ממה שראובן מציע לנו. ב-500 תו שנותן האתר "הדמוקרטי" למגיב קשה להבהיר הכל. אסתפק בתזכורת: לפני האימפריאליזם המודרני שלט באיזור משטר עותומני, שהשאיר מסורת אכזרית – גם של "בקשיש". אשר לציונות: היא יצאה מה"חדר" של רבני אירופה, כשהאימפריאליזם הבריטי הכיר בה, כי היא נ ר א ת ה דמוקרטית ובעלת חיוניות מערבית — בהשוואה למזרח הערבי. לכן נתנו לה את הזכות לכבוש ולקחת את פלסטין. עכשיו כדי לעצור את הדמוקרטיה ואת האביב הערבי עוזר האימפריאליזם לאיסלם הפונדמנטליסטי לעלות לשלטון.

  4. דוד עציון הגיב:

    אני משפשף את עיני ולא מאמין. הקולוניאליזם אחראי לאלימות, ולא ישראל. זה באמת חידוש… אופס… בעצם גם ישראל היא יצירה קולוניאליסטית…
    אולי כדאי להשתחרר מהבוז הזה כלפי העולם הערבי ולדון אותו כ"לא אחראי למעשיו"?
    יש אלימות, קשה, אכזרית, והיא מופעלת על ידי הרודנים בלי קשר לקולוניאליזם. הם אחראים לכך, באיראן, בסוריה ובמקומות אחרים

  5. ק.א. הגיב:

    הפשע האימפריאלי-ציוני שואף להיות כל יכול בכל מרחב אפשרי, קודם כל תודעתי-פסיכולוגי. לאחר שהבסיס הזה תפס אחיזה בהמונים אפשר לעבור לפשעים הפרקטיים: כלכליים וצבאיים. כל נסיון לעמת את הפראות החיסולית האימפריאלית עם קריטריונים אנושיים מטופל במקל התודעתי-פסיכולוגי לאמור אם אתה מתנגד להשתוללות ההתפשטותית של האימפריה אתה כמובן רוצה למחוק את התודעה הדמוקרטית. ובמקרה הציוני: אם אתה מתנגד למשטר הציוני אתה כמובן רוצה למחוק את היהודים. תרגיל טוב שעובד היטב על הציבור. והמאפיה של תחבולניהו שולטת.

    • דינו הגיב:

      אודה לך אם תסביר את הקשר של דבריך לסוריה.
      האם אינך מסכים שהאכזריות המשתוללת בסוריה גדולה פי כמה מזו שייצרה ישראל אי פעם?
      להזכירך: מספר הקורבנות בסוריה (בשנה אחת ושלושה חודשים) עבר מזמן את מספר הקורבנות בשתי האינתיפאדות. הוכחה ניצחת ל"עליונות האכזריות" של אסד, צבאו ושליחיו האחרים.
      הבאתי לידיעתך את דברי שליחי האו"ם ואמנסטי, מדוע אינך מודה שאסד הוא גדול המרצחים על פני הכוכב הזה? היכן התייחסותך להון משפחת אסד המגיע לכדי 70 מיליארד ליש"ט?

  6. אנג'לו איידן הגיב:

    מחסור בנתונים המובאים כאן, שבירור חלקם סובלת בחוסר קפדנות (למשל, בירור קפדן חושף כי רוב רובו של הצבא הסורי מורכב מחיילים סונים), פוגע, גם בגלל העלמות נתונים, הן על מלחמה המתוכננת נגד איראן והן על רצף ההתערבות המלחמתית המערבית בריבונויות על דרך העצמאות, בכושר לגילוי פיתרון השאלות בשורה האחרונה של הבעיה השמאלית שבודקת את המציאות הסורית בתקופה הנוכחית. וללא פיתרון זה, עקב בדיקה כושלת, השמאל יכול לתרץ את מדיניותו הבלתי-אחראית באמצעות הרעשת חצוצרות של שאפתנות אתית.

  7. דרור בל"ד הגיב:

    איני מחסידיו של מסאלחה ואני כמובן בז לארי שביט. אני מניח כי כך גם קמינר. דווקא בשל כך להביא את טיעוניהם (להבדיל כמובן בין הטוענים) כדוגמה נראה לי נוח מדי, אפילו לא רציני. כידוע, הציבור הפלסטיני במדינה הציונית אינו תמים דעים. המחלוקת חוצת מפלגות ופלגים ואינה קשורה למחלוקות אחרות. בשארה אינו היחידי המנהל קרב נגד אסד. רוב הציבור הפלסטיני מייחל, בשפתו שלו, לסופו של אסד. למרות העובדות שמציג קמינר – עליהן אין ויכוח – עדיין לא הבנתי מדוע לא להסגיר את אסד להאג ללא קשר לפשעי האימפריאליזם. על שאלתך האחרונ

    • ק.א. הגיב:

      "הסגרת אסד להאג ללא קשר לפשעי האימפריאליזם" – זה רעיון שאינו בר-מובן במציאותינו. בדיוק כשם שיישום פתרון צודק ל"סכסוך" הישראלי-ערבי אינו עולה כלל על הדעת כיום ללא קיום הכרחי של מעורבות ישירה והכרעה אימפריאלית! הסכסוך הישראלי-ערבי אינו סכסוך בין שני עמים (הוא כמובן מוצג ככה) הוא אינו סכסוך בכלל. האימפריה פשוט עושה מה שהיא רוצה. המילה 'סכסוך' מעניקה איזושהי לגיטימציה לאימפריה, שכן משתמע שאולי יש לה איזה רציונאל או טיעון. הטיעון היחידי והמספיק הוא בערך כזה: "פאק יו, אני החזק וככה בא לי".

      • דינו הגיב:

        טעות חמורה בידך.
        אסד פועל כלפי עמו בצורה בלתי תלויה, ומניעים אותו שיקולי כח וכסף פרטיים.
        שורת היתרה בחשבון הבנק של משפחתו עומדת על סך של 70 מיליארד דולר,
        וכוחו כדיקטטור הוא מוחלט. הוא טובח אך ורק כדי לשמר את שני הדברים הללו.
        אין שום קשר לאימפריאליזם, זהו טירוף השלטון של שושלת אסד בלבד,
        ודבר לא מונע ממנו לקיים רפורמות אמיתיות אם רק רצה.
        אם כבר ישנה אימפריה משפיעה – זוהי האימפריה הרוסית, וגם זו הקטנה יותר – איראן,
        שגם מנהיגיהן אמורים לשבת על ספסל הנאשמים בהאג על חלקם בטבח הנורא בסוריה.

    • ק.א. הגיב:

      בקיצור דרור, "להסגיר את אסד להאג ללא קשר לפשעי האימפריאליזם" – זה סתירה. בערך כמו לקחת הלוואה מהבנק בלי קשר לבנק.

      • דרור בל"ד הגיב:

        תודה על תגובתך. יישום פתרון "צודק" לסכסוך הציוני-פלסטיני לא ייתכן כיום ללא מעורבות אימפריאליסטית. כך גם עם מדינות ערב השכנות ומשטריהן השונים. כל זה לא מונע הצהרה מוסרית כמו יוסגר אהוד ברק להאג כאמת החייבת להאמר. גם בהנחה שקמינר צודק בכל דבריו לא ברורה לי העמדה המתנגדת להפלתו של המשטר שם רק בגלל שגורמים אימפריאליסטיים (בשארה?) השתלטו בכח הזרוע על המאבק העממי. נניח כי כך הוא. האם זוהי סיבה לתמוך באי הפלתו של המשטר הנוכחי שם? האם השארתו של אסד תגרום פחות נזק לאזרחי סוריה מאשר נפילתו?

        • ק.א. הגיב:

          לדרור.

          אני שואל את עצמי לא לגבי העתיד (עקרונית אין לדעת מה יהיה בעתיד ומה יגרום בסופו של דבר פחות נזק) אלא לגבי ההווה! האם המאפיה האימפריאלית ממשיכה כאן בתעלוליה? ישנן עדויות טובות (לא פחות מהעדויות שלכיוון השני) שזה אכן המצב.

          קשה לי להצהיר את ההצהרה המוסרית שאתה רוצה בה שכן היא משחקת בו זמנית לידי האנשים הכי פחות מוסריים שיש ומעלליהם! הוא שאמרתי הדברים (מבחינתי) משולבים זה בזה ואינני יכול לפי שעה להפרידם. להתפתות לחשוב שהאמפריה מעוניינת ברווחה בסוריה נראה לי דבר מצחיק, ומסוכן מאד.

        • יואל שם-טוב הגיב:

          פה קבור הכלב.

          אין פתרון "צודק" לסכסוך הציוני פלסטיני מלבד שחרור פלסטין, מיגור הציונות והשבת הפליטים. עצם העניין הוא ששחרור פלסטין לעולם לא יושג תחת מגפי האימפריה. אכן ידוע שהשמאל הציוני ונגזרותיו הפוסט ציוניות חושבים אחרת. אני מקווה שבל"ד אינה שייכת לקבוצת המפללים לישועה מוושינגטון (או בריסל או האג).

          המפתח טמון בשקיעת האימפריה וזריחתם של כוחות עממיים, אנטי אימפריאליסטיים. לא בכדי איראן, סוריה חזבאללה חמאס ודומיהם הם הבעיות הגדולות של הציונות ואדוניה בוושינגטון: כן ירבו.

    • יואל שם-טוב הגיב:

      צריך להבין שבית הדין בהאג נועד לאויבי האימפריה ולהם בלבד. חיילי האימפריה ובעלי בריתה (ובכלל זה הציונים הטמאים) לא יישפטו בהאג לעולם. אם אכן שם יישפט בשאר אסד לזכותו ייזקף הדבר ולא לחובתו.

      • דרור בל"ד הגיב:

        נכון. עזמי בשארה כתב על זה מאמר חשוב מייד לאחר קריאתו של זחאלקה להעמדת פושע המלחמה אהוד ברק בבית המשפט בהאג
        http://weekly.ahram.org.eg/2009/937/op1.htm

        מעניין לציין כי המורדים הלובים לא הסכימו להסגרתו של קדאפי להאג ודרשו לכונן משפט בתוך תחומי לוב. גם נסיונות להסגיר את בנו של קדאפי נענים בהתנגדות המשטר הנוכחי. אין לי עניין להתנצח עם עמדתכם (אני עם יוסוף אל קרדאווי), רק להבין האם לדעתכם סופו של אסד אינו אינטרס של העם הסורי, של האזרחים הפשוטים. כל השאר (אימפריאליזם, האג וכו') בטל בשישים לדעתי

        • "האינטרס של האזרחים הפשוטים" הגיב:

          זה הולך לצלו ההפכפך של בשארה

        • יואל שם-טוב הגיב:

          השאלה נשאלה לפני עשור: האם סופו של סדאם אינו אינטרס של העם העיראקי? והרי אין אלף אסדים אכזרים כסדאם אחד. ואף על פי כן גם אז עמדה התשובה: תלוי מה יביא לסופו של ה"אכזר" ומה יבוא תחתיו.

          וסופו של נורייגה אינו אינטרס של העם הפנמי? ומילושביץ? וקדאפי? והטליבאן?

          אכן אי אפשר לבטל בהבל פה את האימפריאליזם. צבאותיו הביאו מוות והרס לעמים ש"שיחרר."

          אם סופו של אסד הוא אינטרס של העם הסורי ייקבע רק על ידי העם הסורי. ניכר שבדרך זו או אחרת הצליח אסד לגייס תמיכה עממית רחבה.

          המאמר של עזמי מעניין תודה

  8. יואל שם-טוב הגיב:

    יפה הציג ר' ראובן את רדידות התעמולה המערבית. אכן אסד הינו ה"רשע" התורן של העיתונות הממסדית במערב. ואמנם המערב מתגייס כולו, מדינות וחברה אזרחית (העיתונות והאירגונים הלא ממשלתיים), נגד אסד ה"אכזר".

    מרקסיסטים-לניניסטים: הבה נניח לפיסניקים ולאלופי זכויות האדם להזדעזע מ"אכזריותו" של אסד. נקל לאימפריה למצוא דרך לליבם השותת. אנחנו – כל עוד משרתת הפלת המשטר החילוני הסורי את האימפריה ועבדיה באזור וכל עוד היא נעשית בתמיכתם ובהשראתם – חובתנו המהפכנית הינה לתמוך במשטר.

    • דינו הגיב:

      הגישה שלך ושל קמינר רדודה לא פחות, שלא לדבר על הזמן הרב שלקח למרקסיסטים-לניניסטים להתפכח ולהודות שמה שקורה בסוריה אכן קורה.
      קודם הגישה היתה שזה לא באמת קורה, הכל תעמולה מערבית, ואילו עכשיו: "זה קורה, אבל ראוי שיימשך". אגב, תהיתי מדוע אתה מקיף במרכאות את המילה "אכזר" המיוחסת לאסד?
      האם לדעתך אינו אכזר? קראת את מה שאומרים שליחי האו"ם ואמנסטי על פשעי צבא סוריה?
      על הגישה שלך זה היה אומר אזרח סורי: "אלוהים, שמור אותי מאוהביי".

  9. מיכה רחמן הגיב:

    טבח הוא טבח הוא טבח

    צריך לגנות באופן חד משמעי את מעשי הטבח שמבצע אסאד בבני עמו ולהביא אותו במהרה למשפט על פשעי מלחמה ורצח עם. תמיד יש בעייה של מהימנות מידע אבל שטף המידע הקיים מחייב להאמין. כשאני מגנה טבח אני לא מתחיל לחפש שום אם ואבל. ארה"ב המגנה את טבח אסאד ביצעה פשעי מלחמה בויטנאם ובעוד מקומות רבים אז מה?! זה כרגע לא רלוונטי, אנחנו חייבים קודם כל לגנות באופן ברור וחד משמעי. לא לפשעי המלחמה של אסאד.

    • יואל שם-טוב הגיב:

      טאוטולוגיה היא טאוטולוגיה…

      לגנות נגנה אבל שטף המידע מחייב דוקא לפקפק. הרי השטף והחד צדדיות מעידים על מוסר המידע (כלומר "פעילי זכויות אדם סורים") יותר מאשר על המיודע.

      אם צריך להביא אותו למשפט רק העם הסורי יחליט ואם כך יחליט רק העם הסורי יבצע.

      אפילו אנחנו יהודים/מאמינים/ליברלים/מערביים/נאורים ואפילו אנחנו רחמנים בני רחמנים אין זה מתפקידינו להלחם נגד סורים עבור סורים. ודאי שאין זה מתפקידן של ארה"ב ועבדיה באיזור. דיינו בכך ששפטו את סדאם.

      פידל קסטרו הבין זאת. הוגו צ'אבס הבין זאת. הבה נקשיב להם

      • דינו הגיב:

        ולהילחם עבור פלסטינים נגד ישראלים זה בסדר?
        האם כאשר עם או מדינה כובשים עם אחר , אזי מדובר בחציית קו אדום,
        אך כאשר שליט דיקטטור מענה וטובח בעמו שלו (אגב, עם חצוי ומפולג הנמצא במדינה שמקורה בכמה קווים ששירטטו מדינאים ארופאים) – אזי זה בגדר הנסבל?
        העם הסורי מוחלש, מדוכא ונטבח – האם הוא יריב שקול לצבא הסורי המצוייד היטב ונתמך ע"י משלוחי נשק מרוסיה ויועצים-לוחמים מאיראן?
        אגב, ישנו גם שטף מידע מטעם הממשל בסוריה ותחנות טלוויזיה כמו RT . מי שרוצה – ימצא שם את אשר יחפש.

  10. צדוק התקוה הגיב:

    שכח מר קמינר הנכבד לציין את המשטר באירן אני מקווה שהשמאל לא התחבר לפונדטליזים האיסלמי השוטף את העולם הערבי [מקווה שתגובתי לא תמחק]

הגיבו לדינו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים