הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 ביוני, 2012 15 תגובות

באחד משיטוטיי הרבים באינטרנט גיליתי התכתבות ערה ומרתקת אודות נושא חביב עלי במיוחד: טיבם של אוהדי הכדורגל בכלל, וההבדלים בין אוהדי ברצלונה וריאל מדריד בפרט. זירת ההתגוששות בין המגיבים הייתה במדור הספורט, אבל לנושא לא היה שום הקשר ספורטיבי. ניטש שם ויכוח מר, ספק תיאולוגי ספק פוליטי, שעניינו זיקתם של האוהדים בספרד לדת ולשאלת קיומו של אלוהים. סקר שנערך בשנה שעברה העלה, שרוב אוהדי ברצלונה אינם מאמינים באלוהים, ולעומתם רוב אוהדי ריאל הם מאמינים מושבעים.

church-barcaכנסיית סגרדו קורזון  בברצלונה (צילום: Canaan)

נחמד, ודי משתלב עם מה שחשבתי ממילא על הנושא, ועם הספרות הענפה על מלחמת האזרחים בספרד (1939-1936), שתמיד תיארה את הפעילות האתיאיסטית בקטלוניה, מבצרם של אוהדי ברצלונה, לעומת השפעת הכנסייה בבירה מדריד. בברצלונה תמכו בדרך כלל ברפובליקה, ולא בהפיכה הצבאית של הגנרל פרנסיסקו פרנקו נגד הדמוקרטיה שהייתה כרוכה בכינון משטר אוטוקרטי עם סממנים וסמלים פשיסטיים מובהקים, כולל ברית צבאית ופוליטית עם גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית בזמן המלחמה ואחריה. היו לשנאה לכנסייה בקטלוניה גם היבטים כלכליים. הליברלים החילונים, הסוציאליסטים, הקומוניסטים והאנרכיסטים ראו בכנסייה אויב מר גם בשל תמיכת רוב הכמרים הבכירים בפרנקו (היו גם אחרים) ובדיכוי הלאומיות והתרבות של קטלוניה, אבל בעיקר בגלל השתלטותה על אדמות רבות, וחלקה המכריע בניצול הפועלים והאיכרים הזעירים בכל ספרד. לצד הצבא, הבורגנות ובעלי האדמות נחשבה הכנסייה לעושקת עניים מובהקת ואכזרית. תהליך התרחקותם של המוני פועלים, מובטלים ועובדי אדמה מרוששים מהדת היה איטי. המובילים בהתנערות לא רק מהכנסייה כמוסד, אלא מעצם האמונה באלוהים, היו אינטלקטואלים מהשמאל ומהאגף הליברלי של הבורגנות. האיבה לקלריקליזם (הדת הממוסדת והמנגנונים המסועפים שלה) אִפיינה את המעבר מחברה חקלאית לחברה תעשייתית יותר, ואת עליית המעמד השלישי, כפי שהדבר בא לביטוי במהפכה הצרפתית בשנת 1789.

במשך מלחמת האזרחים עצמה, שגבתה את חייהם של מאות אלפי ספרדים, בוצעו מעשי זוועה על ידי כל הצדדים הלוחמים. השנאה ההדדית הייתה איומה וכמרים רבים שילמו בחייהם על הזדהותה של הכנסייה עם המתקוממים נגד הרפובליקה הדמוקרטית. המיעוט בקרבם, כמרים עממיים שצידדו בחלק העני באוכלוסייה הספרדית והקטלונית ותמכו ברפובליקה, נרדפו עד צוואר אחרי שהפשיסטים נחלו את ניצחונם הסופי (בעזרת חיל האוויר הנאצי של הרמן גרינג). בנושא זה היה הבדל עקרוני בין אדולף היטלר ותנועתו לבין אנשי פרנקו: היחס לדת בגרמניה הנאצית היה עוין ברובו, והיטלר שאף לשליטה מוחלטת גם במה שנותר מהכנסייה; בספרד הפגין פרנקו יראת כבוד כלפי הבישופים, והבין שהכמרים הם נכס לביסוס שליטתו באומה. האתיאיזם נחשב לפשע בספרד, אבל לא בגרמניה. היטלר לא היה זקוק לאל מתחרה ואילו פרנקו ראה בישות המופשטת ששמה אלוהים כלי יעיל נגד הדמוקרטיה, וייתכן שבאמת האמין. הכנסייה המשיכה להיות חלק בלתי נפרד מהסדר הפשיסטי-רודני-שמרני שהוא הנהיג בספרד אחרי ניצחונו, וזה איפשר למרצח ולקלגסיו להוציא להורג עשרות אלפי אנשי שמאל וסתם דמוקרטים, מבלי שהדבר יעורר מחאה ממשית מצד הכמרים החסוּדים.

בסוף שרשרת התגובות באינטרנט כתבה אישה בשם מלי ש"חיים ברעם בוודאי שמח לקרוא את הסקר, וזו גם הסיבה שאני אוהדת את הבלאנקוס (הלבנים, כינוּיָם של אנשי ריאל מדריד)". זה רק עזר להמחיש לי, שחילוקי הדעות ההיסטוריים הפכו לאחרונה לאקטואליים מאוד בארץ, ולא ניתן עוד להתעלם משום היבט שלהם. חשבתי על כך שלאורך 27 השנים האחרונות כתבתי כאן מאות טורים, אבל לא עסקתי הרבה בנושאים דתיים טהורים, שלא לדבר על אתיאיזם. האם זה נבע מהסתייגות מהאנטישמיות של חלק מהשמאל הציוני ומרצון להיבדל ממנו? זה די ברור והגיע לשיא בעקבות ההחלטה המחפירה של מרצ לתמוך בלאומן מסוכן כמו ניר ברקת לראשות העיר, רק בשל עמדתה המסורתית האנטי-דתית.

הדת בספרד, על רקע נחישותו של הרוב הקסטיליאני לדכא את השאיפות של העם הקטלוני והעם הבאסקי, נרתמה ליעדים השמרניים של הלאומנות הספרדית, גם כדי לשמר את שליטתה על אחוז ניכר מהאדמות במדינה. הלאומנים הספרדים, שלא היו חלק מהכנסייה אבל השתתפו בתפילות בחגים ובימי ראשון, הפנימו ערכים דתיים לתוך המסכת הרעיונית שלהם, והשתמשו בהם נגד יריביהם האתיאיסטים מהשמאל. אבל גם ללאומנים הפחות דתיים הייתה מִשנה סדורה של איבה לדמוקרטיה, לשחרור הנשים, לאיגודים המקצועיים, לסולידאריות בינלאומית על בסיס מעמדי, וגם שנאה איומה כלפי מיעוטים מיניים (רצח המשורר הדגול פדריקו גארסיה לורקה נבע לא רק מאהדתו לרפובליקה, אלא גם מזהותו המינית ההומואית). הם טיפחו גם אסטרטגיה לשליטה במערכת החינוך, ולדיכוי החירויות הדמוקרטיות וחופש הביטוי. נדמה לי שהאישה הקרויה "מלי" יודעת בדיוק לאן היא שייכת ומי הם אויביה האמיתיים. המרצע יצא מהשק, יחד עם חישולה של הברית בין הדתיים לבין הלאומנים שונאי השמאל בארצנו.

שר הפנים אלי ישי השלים את התהליך הארוך שנגדו התרענו במשך שנים, וש"ס שלו, שהיו בה הרבה היבטים ואישים שמשכו את לבנו לפני עשרים שנה, הפכה לתנועה כהניסטית מובהקת. מהמפד"ל של משה אונא ומשה שפירא לא נשאר כמעט דבר, חרף כיווני החן "המתונים" של ח"כ זבולון אורלב. כשהייתי כתב "העולם הזה" בכנסת אמר לי פעם עסקן מצעירי המפד"ל (אחרי שקוננתי על התקרנפותו של המנהיג המנוח זבולון המר, שר החינוך לשעבר): "אתה עוד תתגעגע להמר…" חשבתי שהוא מתלוצץ. המר הצטייר כאויב אידיאולוגי מר, שמשך את מפלגתו ימינה ושבר את השותפות ההיסטורית שלה עם תנועת העבודה לטובת עבודת האלילים של ארץ ישראל השלמה. זה היה רק בתחילת הופעתה של החרד"ליות המפחידה בקרב הציונות הדתית ואין טעם להתגעגע להמר בעטיו של אורלב: הראשון חנך את התהליך, והיה האב המיילד שלו; השני כבר משתף פעולה עם הגרועים שבקרב הכהניסטים והוא בעצם אחד מקברניה של התנועה המפוארת לתורה ועבודה, של בני עקיבא ושל הקיבוץ הדתית כפי שהִכרנו בעבר הלא רחוק.

בחודשים האחרונים הותרה הרצועה. גזענים דתיים התחרו עם עמיתיהם החילונים בהתבטאויות מחפירות שכמוהן לא נשמעו בתכיפות כה גדולה בחלל הציבורי שלנו. ההומופוביות הדתית התחרתה עם שנאת השונה בקרב החילונים הלאומנים, ואפילו איש כוחני כמו אביגדור ליברמן איבד שליטה על המטורפים בסיעת "ישראל ביתנו". נראה ששעתם של הוויכוחים התיאולוגיים המסורתיים טרם הגיעה. השאלה איננה האם אנחנו מאמינים באלוהים, אלא האם אנחנו מוכנים להירתם למלחמה בגזענות חילונית ודתית כאחת. זהו המבחן ואין כרגע בלתו.

  • פורסם בכל העיר, 20 יוני 2012
תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. צדוק התקוה הגיב:

    דבר מענין אולי קשור או לא כמעט כל השחקנים במשחקי הירו לפני הכניסה למגרש הצטלבו לפי התוצאות ישו כנראה עזר לא לטובים[תלוי את מי אתה אוהד]

    • איילה סבאג הגיב:

      במקום בו מסתיימת רמת ההבנה והשכל שלנו…(הרי בכל זאת זה מוגבל אנחנו רק בני אנוש ולא רובוטים)
      מתחילה האמונה!!! ולאמונה מוקצב מקום גדול ורחב פיזית… הרי אף אחד מאתנו לא באמת ראה את האלוקים (לפחות בעידן זה בו אנו חיים) ובכל זאת השמש הירח והכוכבים לא תלויים שם משום סיבה …. יש אלוקים ויש כוח עליון ובשורה התחתונה האמונה מעדנת את המצוקה….

    • יוסף איזנשטדט הגיב:

      אלוהים הוא התקווה היחידה של חסרי התקווה.

      אבדה האמונה הפנימית האישית- היהודית- והתחלפה במוחצנת ,ריקה ועדרית.

      בהעדר חוקה חילונית ודמוקרטית- הכנסת הדת לפוליטיקה גרמה לרדוקציה של הדת לכדי אינטרס פוליטי צר לדתיים ולמתנחלים בלבד. חרב הבית השלישי עבור חילוניים בהעדר תפנית הסטורית.

      כל חברה פאשיסטית מתפקחת רק בקטסטרופה. כי האגואיזם הלאומי מלא בעצמו בלבד ומונהג ע"י מוח
      מוכה סרטן העוצמה הריקה.

    • דינו הגיב:

      גם ב"כדורגל" שלנו בישראל נפוץ השיח הדתי בקרב השחקנים, ולאחרונה נצפו לא מעט שחקנים מבצעים אקט דתי או כמו-דתי לאחר הבקעת שער (תפילה, הצבעה לכיוון השמיים, הוצאת כיפה יש מאין, וכו').
      הז'ארגון משתנה כמובן לפי התוצאה: הנצחון – לאלוהים, ההפסד – "בגלל שספגנו שער מוקדם והשתבשה תוכנית המשחק שלנו"

  2. דרור מרמת גן הגיב:

    כמה עיוורון יש בשמאל "הנאור"?!

    מי אם לא אורלב וחבריו מהמפז"ל,איפשרו את בגידתו של שרון בבוחריו ואת ביצוע העקירה והגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון?

    הרי הם יכלו להפיל את הממשלה מספר חדשים לפני ששרון פיטר את השרים לקראת ההצבעה בממשלה?

  3. ע.ג. הגיב:

    להאשים את השמאל הציוני באנטשמיות זו כבר בדיחה כשמי שאומר את זה שיך לשמאל החום האנטי ציוני. בנוסף יצרת רושם כאילו פרנקו שיתף פעולה עם הנאצים בזמן מלחמת העולם השניה אבל נדמה לי שספרד דוקא לא היתה שיכת למדינות הציר ולא שיתפה פעולה עם גרמניה הנאצית בזמן המלחמה אלא רק לפניה. משטר פרנקו מספיק שחור ולא צריך להוסיף דברים לא נכונים.

  4. אריאל שתיל הגיב:

    חיים, לפני כמה שנים שלחתי לך מאמר ארוך וגרוע מאתרו של פייגלין שבו הכותב הביע תמיכה בהיטלר. התזה שלו על רגל אחת היתה שהלאומיות היא אופן ההגדרה העצמית המיטבי של עם. "השמאל" (כותרת המאמר) התבולל בלאומיות הגרמנית וזיהם אותה ובכך הביא לתגובה הנגדית המוצדקת, שהבעיה העיקרית שלה היתה שהיא גלשה גם ליהודים אמיתיים ולא הסתפקה רק בשמאל.

    אני זוכר שאז מאמרים כאלה נראו כקוריוז שלא שווה אפילו לכתוב עליהם. לפי התגובה שקיבלת מ "מלי", כנראה שמחסום הבושה האחרון (הזדהות עם הנאצים) נפרץ.

  5. ברהם שומרוני הגיב:

    אני רגיל לקרוא את דבריו של חיים ברעם בתשומת לב אבל הפעם אני תוהה לגבי הביקורת על מרצ. כאנשים פוליטיים, עלינו תמיד לבדוק את האפשרויות הקיימות ולא האידאליות ואלה היו לופיאנסקי, ברקת או פתק לבן. הבחירה באיש שהראה בעברו גישה רציונלית לא היתה אז ביטוי של עוינות לדת בעיקרו. לא זכור לי על מי ברעם המליץ ובאיזה מידה הוא ראה מראש את מעלליו של ברקת. כולנו מבינים היום.

    אברהם ש.

  6. אב לבנות הגיב:

    אין כזה דבר ימין חילוני. הימין כולו מחובר לאורח החיים המסורתי או הדתי ומקבל הרבה מהנחות היסוד של השיח האמוני. אמנם, כמו פרנקו, האליטות של הימין משתמשים בדת בשירות הלאומנות, אבל הם עצמם, וקהל היעד שלהם פי כמה, מתענגים מהשימוש בשיח המטפיזי. אין בישראל הרבה אנשים עם אידאולוגיה חילונית אמיתית

    בעיניי אין ספק שהוקעת האלמנט הדתי אלוהי מהשיח הישראלי הכולל יעזור לשמאל באין ספור מובנים.
    תזכרו – לא במקרה רוב היהודים בישראל מאמינים באלוהים. לא במקרה המסיונרים הרוחניים מצאו מקום חם בלב הקונצנזוס.

  7. OPUS DEI עד El Diagonal ומשם אלינו הגיב:

    אופוס דיי הוא ארגון כנסייתי-פשיסטי שתמך בפרנקו, וממשיך לדרוש "קדושה לכל" – ו"חייכו-גם כשמצבכם גרוע". בברצלונה רחוב ראשי El Diagonal נקרא אז Avenida Generalismo Franco. אבל תושבי ברצלונה סרבו לבטא את 'השם המפורש' והמשיכו לקרוא לו אל-דיאגונל.
    לאזורנו: היום נסתיימו הבחירות במצרים. למרות כל נסיונות הגנרלים להמליך גנרל, הם הבינו שהעם ימשיך במהפכה של ממש, והגמישו את התנגדותם ל"אחים". אבל כמו בשד' רוטשילד, צבא-הון-שלטון ממשיך להחזיק במושכות וחוקה אין – לא שם ולא פה. (אבל להבדיל: מצרים לא כבשה את ישראל)

    • דינו הגיב:

      העם במצרים בחר באחים המוסלמים שהם סכנה פוטנציאלית למצרים ולאזור כולו , הרבה יותר מאשר "הגנרלים" .
      הכל יתברר כאשר הנשים, הליברלים, ההומואים והמיעוטים יתחילו לשלם את המחיר.
      הסוציאליסטים והליברלים במצרים עוד ייתגעגעו לגנרלים. כולם יודעים מה עלה בגורלם של הסוציאליסטים באיראן לאחר אותה "מהפיכה של ממש".
      מעניין כמה מהם חשבו "העיקר שדפקנו את ארה"ב" כאשר היו בדרכם האחרונה לגרדום.
      אין מוזרה כמו הברית בין השמאל העיקבי לאיסלם הקיצוני.

      אגב, לא זכור לי שישראל כבשה את מצרים. אשמח להתעדכן.

    • שום בצל הגיב:

      מצרים ניסתה לכבוש את ישראל, אם במלחמת העצמאות ב-48', או בכוונותיה המוצהרות לפני יוני 67'.

      אגב, הנשיא המצרי החדש, למרות השכלתו המרשימה, או אולי בגללה, הוא בעל עבר של הצהרות לוחמניות כלפי ישראל, הדומות לאלו מבית מדרשו של האדמו"ר אחמדאינג'ד ותלמידיו בחמא"ס.

  8. שמעון הגיב:

    לא כול כך מבין את "הויכוח" שבין דתיים לאתאיסטים. מאז שפינוזה, אם הסכמנו ,שאין ולא חסר אלוהים,אזי הויכוח הוא בין האמונים על הטבע וחוקיו (חשוב לזכור ,כי חסרות לנו משהו כמו 3 דקות להבין איך והיכן זה התחיל, הפיצוץ הגדול. את הכאוס כבר הבנו) לבין האמונים על המצאות הכמרים,הרבנים והאימאמים,למען המוני הבערים,שאינם מבינים את הטבע שסביבם. חשוב לזכור ,כי הנביאים הם האחרונים שדיברו עם האלוהים. זה היה מזמן.

    הצעה – לקרוא את "בעיית שפינוזה"של אירווין יאלום, על מנת להבין ,שאין ויכוח. למהר,עדיין 4 ספרים ב100.

  9. חיים ברעם הגיב:

    דינו, יפה שאתה כותב מכתבים מתלהמים אבל מדוע אתה מדחיק את העובדות? שכחת את כיבוש חצי האי סיני, שטח מצרי עצום בגודלו בשנת 1967, ואת "מרחב שלמה" ושאר הביטויים הקולוניאליסטים שפיארו אותו?

הגיבו לאיילה סבאג

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים