הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 ביולי, 2012 3 תגובות

שנת הלימודים הסתיימה עלינו לטובה ועוד אחת כבר רובצת לפתחנו. ומה למדתם השנה תלמידינו היקרים?

שחברון היא "עיר האבות" לנצח נצחים (כפי שציין מדריך הסיור איתמר בן גביר), שרחובה הראשי, רחוב  השוהדא שומם (פגשתם פלסטינים? פלסטינים בחברון? מה פתאום?), שגוש קטיף הנו "מקרה בוחן  לציונות" (ציטוט מערכה חדשה שהפיץ משרד החינוך בשנה שעברה) ולפיכך נוסף יום ציון חדש בלוח השנה: "יום גוש קטיף".

ezrahutמתוך ספר לאזרחות הנלמד במערכת החינוך (יולי 2011)

כמו כן למדתם שמדינת ישראל היא קודם כל מדינה יהודית ואין צורך להתלבט יותר מדי בשאלה האם מדינה יהודית יכולה להיות דמוקרטית, שדמוקרטיה היא מושג גמיש ומותנה, שזכויות אדם ואזרח אינם עוד ערכים מרכזיים בחברה שהמלחמה שהתחוללה פה ב1948 היא היסטוריה רחוקה ואינה קשורה כלל לסכסוך המתמשך עם הפלסטינים (נכבה? מה זה? מי הם הפלסטינים בשטחים הכבושים? מה הקשר בינם לפלסטינים במדינת ישראל? ומה זה בכלל קשור לשיעור  היסטוריה?)

אין זה סוד שמערכת החינוך הנה סוכן סוציאליזציה מרכזי המעצב את הזיכרון הקולקטיבי ואת התודעה של אזרחיה לעתיד, אשר על כן משרד החינוך הינו משרד נחשק ו"הזוכה המאושר"  פונה מיד עם היכנסו לתפקיד לבדיקת ספרי ההיסטוריה, האזרחות והספרות, מאשר או פוסל.

תמיד היה קשר בין הנטייה הפוליטית והאידיאולוגיה השלטת לבין פניה של מערכת החינוך אבל היו גם שוליים רחבים מספיק שאפשרו תכנים ויוזמות נוספים. בשוליים אלה חל כרסום רציני, יחד עם הכרסום המהיר לו אנו עדים בשנתיים האחרונות בערכים ונורמות דמוקרטיות בסיסיות.

אותה אווירה שאפשרה לאחרונה העמדתו של עיתונאי לדין על החזקת מסמכים מאפשרת כבר שנתיים לשר החינוך גדעון סער לרתום את מערכת החינוך לקידום השקפת עולמו ועידוד תהליך צמיחתם של אזרחים תואמי מדינת האפרטהייד ההולכת ומתגבשת מול עינינו, אזרחים צרי מוחין, גזענים, נוחים להסתה ובעיקר בורים וחסרים כלים לביקורת. זאת הוא עושה הן בהתערבות גסה  בתכנים, תוך שימוש ציני בכספי משלמי המיסים וכספי ההורים והן בסתימת פיות חסרת בושה.

אחת הטביעות הבולטות של רגלו הגסה של משרד החינוך באה לביטוי בהשתקת כל ניסיון לגעת בנושא הנכבה ברמות השונות של מערכת החינוך. באופן פרדוכסלי ולגמרי לא במקרה, הולך בשנים האחרונות ומתרחב הדיון הציבורי באחד הנושאים המושתקים והקריטים ביותר (לדעתי) בשיח הישראלי. מספר הכתבות והדיונים מעל דפי העיתונות בנושא הנכבה ומקומה בנרטיב ההיסטורי של מדינת ישראל עולה כמו גם מספר הכניסות בגוגל לברור המושג.

בנושא זה נעמד משרד החינוך על רגליו האחוריות: ביום הנכבה השנה הופעלו לחצים על הנהלת שתי אוניברסיטאות לבל תאפשרנה ציון היום על ידי הסטודנטים ומרצים. בתחילת חודש יוני ניסו מספר סטודנטים לחינוך בסמינר הקיבוצים לארגן פאנל שידון בשילוב נושא הנכבה בכיתות הלימוד. הנהלת הסמינר לא אפשרה את קיום הדיון, נעלה את הכיתה בו היה אמור להתקיים ופינתה את המשתתפים גם מהדשא. לבסוף, התקיים דיון מרתק ופורה על החול, מחוץ לגדרות הסמינר, בשטח בו עמד עד שנת 2003 ביתה של משפחת בידאס, תושבי הכפר שיח מוניס. (ומי מהסטודנטים ,פרט למשתתפי הפאנל, יודע זאת?)

לפני כשנתיים השתתפתי בסיור בית ספר בחיפה שנושאו "חיפה המנדטורית". בתכני הסיור לא היה זכר לתושביה הפלסטינים של חיפה המנדטורית שכן איך נסביר לתלמידינו היקרים מה עלה בגורלם של כשישים אלף איש אישה ילד וילדה?

לפני כעשר שנים צפיתי בטקס "רב הוד" בו השתתף בני כחניך תנועת הצופים. הטקס התקיים בחצר בית ספר התיכון בטירת הכרמל, לצילו של בניין יפהפה, גבוה ועטור קשתות. לפני 1948 שימש  בניין זה ביה"ס לבנים של הכפר טירת אל חיפא שתושביו הועמסו על משאיות ונשלחו אל מעבר לגבול. מי ידע?

לא כל המורים מוכנים להתעלם מנושא כה בסיסי, שלאט לאט חודר לשיח הציבורי. מורים שמתעקשים לאזכר את הנושא ברמה זו או אחרת מסתכנים בזימון לשימוע במשרד החינוך, או בשיחת נזיפה אצל המנהל או בתלונות מצד הורים. שמות של מורים שהשתתפו בהשתלמות קיץ שקיימה "זוכרות" בשנה שעברה הועברו למשרד החינוך על ידי "פורום המשפטנים לארץ ישראל" תוך המלצה לעקוב אחר התנהלותם (לי אישית לא ידוע על תגובה מעשית של משרד החינוך, נכון לעכשיו). מורים אחרים הסתכנו אף הם השנה בשימוע כשחתמו על מכתב המורים בו הודיעו על סירובם ליטול חלק בסיורים לחברון.

הלוואי ויכולתי לאמר לאור זה שמערכת החינוך הפכה ל"זירת קרב" על הזיכרון הקולקטיבי ועל פניה של החברה כולה. לא כך הוא. אבל ברור שבניין שביסודותיו חסרים חומרים חיוניים, בניין שבנוי על חצאי יסודות, סופו שיתמוטט וייבנה מחדש.

הזיכרון הקולקטיבי שמערכת החינוך כה מרכזית בעיצובו, משמש יסוד לתודעת ההווה וכשההווה משתנה מתחילה הבנייה חדשה של הזיכרון. ימים יגידו מה יהיו תכניו.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. צדוק התקוה הגיב:

    ביולי 2008, בסיוע מימון בינלאומי חנכה תנועת הפתח עיתון ילדים משלה, אל-זייזפונה . עיתון זה פרסם בפברואר 2011 דברי שבח להיטלר ולהרג יהודים, דבר שעורר זעם בארגון אונסק"ו שהפסיק את מימונו. עיון בדפי זייזפונה, מדגישה שנדור אלקיים, מלמד שהחומרים מגיעים לעיתון ישירות מבתי הספר הפרטיים והממשלתיים של הרשות הפלסטינית וכולל תכנים של הכחשת מדינת ישראל, דמוניזציה של הציונות, ותפארת ההקרבה והג'יהאד. כך לדוגמא הילדים הפלסטיניים מציירים את התוכן שהם לומדים בספרי הלימוד, למשל, ששטח ישראל הנו כולו פלסטיני. כך, הונחו ילדים פלסטינים לצייר על גבי מפת פלסטין חזיונית החלטת האו"מ מס' 194 משנת 1948.האנטישמיות הכחשת השואה והשימוש בדימויים ומונחים מהתקופה הנאצית ממשיכים להיות נחלתם של רבדים עמוקים בחברה המוסלמית /ערבית ושל אישים ומוסדות ממשל

  2. שי הגיב:

    מה קרה לתושבי חיפה?- רובם נמלטו ב1948 למרות הפצרות הבריטים והבטחות של ראשי הישוב היהודי שלא יעונה להם כל רע (כפי שאכן היה עם התושבים שלא נמלטו), הם העדיפו את לבנון מאשר להישאר בחיפה ולהילחם או לחיות תחת שלטון לא ערבי, אין כאן שום סוד ואין שום "נכבה" בנושא, ואפילו באתר "זוכרות" מצויין שהכפר טירה שציינת היה בסיס ממנו יצאו הערבים להתקפות על ישובים וקווי תחבורה יהודים:http://www.zochrot.org/place/%D7%98%D7%99%D7%A8%D6%B8%D7%94
    אז בבקשה, לא צריך להאשים את היהודים בהכול, אפשר להפעיל מחשבה עצמאית .

  3. צדוק התקוה הגיב:

    שי תבין תפקיד השמאל להגן על הפלסטנאים גם אם הם לא צודקים מעולם השמאל לא העביר ביקורת על הפלסטנאים " מחשבה עצמית" מושג כזה לא קיים שם[אני מקווה שהצנזורה לא תמחוק את התגובה

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים