הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 ביולי, 2012 7 תגובות

בימים אלה תצוין שנה לתחילת המחאה החברתית ההמונית ורבים עוסקים בסיכומים: מה הושג (מעט מאוד) ומה טרם הושג (הרבה). בשנת המחאה המבורכת האחרונה כולם דיברו על הצדק אבל אף אחד לא דיבר על השכר. וייתכן ששאלת השכר, או היעדר התייחסות לרמת השכר הנמוכה ואף המחפירה של רבים מהעובדות והעובדים בישראל, היא אחת הסוגיות המרכזיות שאמורות לעמוד במרכז המערכה לצדק חברתי. הממשלה לא מעוניינת לעסוק בזה, וברור מדוע: הדרישה לחלוקה אחרת של עוגת ההכנסות תפגע ביקיריה – בעלי ההון. גם ההסתדרות של עיני אינה מעוניינת לעסוק בסוגיית השכר. היא כעת עסוקה בלדכא עובדים (במקרה הזה עובדי הרכבת המתנגדים להפרטה) בשירות הממשלה שבשירות בעלי ההון. כל הסכמי השכר שחתמה ההסתדרות בשנים האחרונות אף לא שמרו על רמת השכר הריאלית של העובדים.

may12הפגנה למען צדק חברתי בתל אביב יפו, 12/5/12 (צילום: אקטיבסטילס)

אבל עוגת ההכנסות מתחלקת כל פעם בצורה פחות ופחות צודקת. על פי הנתונים שפרסם מרכז אדוה לכבוד יום העובד הבינלאומי, האחד במאי, חלקם של יותר מ-3 מיליון עובדים בעוגת ההכנסה הלאומית נותר כשהיה בשלוש השנים האחרונות – 63% – והוא עדיין נמוך משמעותית משהיה בתחילת העשור הקודם: 69%. חלקם של רבבות המעסיקים הגדולים נותר כפי שהיה ב-2010 – 13% – גבוה משמעותית משהיה בתחילת העשור הקודם – 8% עד 9%.

גם כאשר מדובר בתנודות של אחוזים בודדים, הסכומים בפועל הם משמעותיים: ב-2011, לדוגמא, עמדה ההכנסה הלאומית של ישראל על 735 מיליארד שקל. אחוז אחד מזה היה 7.35 מיליארד שקל. אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2011 על 69%, כפי שהיה בשנת 2001 (ולא על 63%, כפי שהיה בפועל), היו העובדים מקבלים ב-2011, כקבוצה, 44 מיליארד שקל נוספים. לצורך המחשה: אם נחלק את הסכום הזה בהיקף הכולל של כוח העבודה בישראל – ב-2011, כ-3.2 מיליון (לא כולל עובדים לא ישראלים) – נמצא, כי באותה שנה עשויים היו כל עובד ועובדת לקבל, בממוצע, תוספת של 13.763 שקל, או כ-1.147 שקל לחודש. בסיכומו של דבר, העשור 2011-2001 היה טוב למעסיקים, פחות טוב לעובדים: ההכנסה הלאומית גדלה ב-35%, אך בעוד שחלקם של העובדים גדל ב-23%, זה של המעסיקים גדל ב-85%.

המאיון העליון נוטל לעצמו חלק גדול והולך מעוגת ההכנסות. הדבר עולה משני מקורות: לפי נתוני הלמ"ס על הכנסות של שכירים, המאון העליון של השכירים ריכז בידיו ב-2010 6.8% מכלל הכנסות השכירים בישראל – השיעור הגבוה ביותר בעשור האחרון. ועוד: לפי נתוני מינהל הכנסות המדינה על הכנסות של כלל הנישומים, שכירים ועצמאים גם יחד, המאון העליון ריכז בידיו בשנת 2010 14% מכלל ההכנסה ברוטו בישראל – גידול של 34% בתוך חמש שנים בלבד, בין 2005 ל-2010. נתון זה מציב את ישראל קרוב לראש רשימת הארצות הקפיטליסטיות שבהן המאיון העליון עשיר במיוחד. חלקו הגדל של המאיון העליון בעוגת ההכנסות נובע, בין השאר, מהתגמולים שקיבלו המנהלים הבכירים במשק. מנכ"לים בחברות "תל אביב 25" קיבלו בשנת 2011, בממוצע, 9.8 מיליון שקל בשנה – בתוך זה 3.0 מיליון שקל שכר, 2.8 מיליון שקל מענק (בונוס) ו-4.2 מיליון שקל תשלום מבוסס מניות.

עובדות אלה מעידות, מצד אחד, על ריכוז של הון והכנסות בידי מיעוט; ומצד שני, על היחלשות של כוח המיקוח של רוב העובדים והעובדות בישראל – קרי חולשתה של ההסתדרות. התוצאה על פי אדוה: שוק עבודה שאינו מצליח לפרנס בכבוד חלק גדול מן המועסקים בו. רווחי המיעוט היום עלולים להתברר כהפסד עתידי של ישראל, שכן עובדים ועובדות המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ולהנחיל לעצמם ולילדיהם הכשרה והשכלה נאותים יתקשו להוות תשתית איתנה לפיתוח כלכלי בר-קיימא.

אגב, נתונים אלה ידועים בהסתדרות. על פי החישובים של כלכלני ההסתדרות בחמש השנים האחרונות (שנות הכהונה של עופר עיני בראש הארגון) נשחק השכר הממוצע במשק שחיקה ריאלית של 0.7%. כלכלני ההסתדרות סבורים ש"נתוני 2012 אינם מבשרים על שינוי מגמה". גם שכר המינימום באותה תקופה עלה רק בכ12.5%, לעומת עלייה של 17% במדד המחירים. ויש להדגיש שמדובר בממוצע, כי באותן השנים המזון עלה בכ-22% והדיור ב-32%!

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. שני הגיב:

    הכוח של ההמון מול ממשלה גנבה העוסקת יום יום בעושק האדם העובד הוא: צרכנות חכמה!
    כיצד?
    לקנות במזומן ולא בכרטיסי אשראי,
    לקנות מיחידים ולא מרשתות (מכלת שכונתית, שוק, חנות ספרים באלנבי או ברח' יפו או החלוץ ולא בסופרמרקט או בצמתים למיניהם,
    ואידך זיל גמור.

  2. אנג'לו איידן הגיב:

    לשני,
    זה בדיוק המתרחש אצל המרוששים בדרגה ג' (העניים "בינונית"), וגם, חלקית, בדרגה ד'. אבל, עבור המרוששים בדרגה א' ו-ב', אפילו התנהגות כזאת לא מסייעת בעדם. אחרים מתרוששים ויגיעו לדרגותיהם. ובכלל, מתרבים אלה שקונים פחות ופחות. על כך היא הכוונה כאשר אנחנו מצביעים על המשבר הכלכלי כמשבר של ייצור יתר – המייצרים הישירים (הפועלים) מגיעים למצב של צריכה מחוסרת, של דורשי-מיצרך שהם מיצרים בעצמם. כלומר שהשווקים מוצפים במצרכים הניתנים למחירה בעזרת הלוואות נושאות ריביות גבוהות, אשר אי-פידיונן מוליד את הצורך

  3. דני הגיב:

    אני תומך במחאה, אבל שאלה לי לאפרים דוידי. דירת 3 חדרים חדשה בפרוייקט מאד נחמד בבאר-שבע תעלה כ 600 אלף שקל או פחות. רכבת ב"ש-ת"א לוקחת 55 דקות. למה שלא יילכו הזוגות הצעירים לגור שם? הרי 600 אלף שקל זה בהחלט מחיר שרובם יוכלו לעמוד בו. בהרבה מקומות בעולם אנשים נוסעים מעל שעה לעבודה. אני לא אומר שמחירי הדיור לא מוגזמים במרכז, באבל בהחלט יש אופציה שפויה! למה לא עטים עליה? בנוסף החיים בבאר7 זולים יותר כמעט מכל בחינה אפשרית – וזה חיסכון נוסף. גן ילדים לא יעלה 3000 שקל לחודש כמו בתא אל 1500 שקל …

    • שירה הגיב:

      אחותי גרה בבאר שבע, היא ובעלה עובדים בחברות טובות יחסית והם נחנקים תחת עול גני הילדים והמשכנתא.

      • דני הגיב:

        זה שבארץ זה הפך לאופנה להביא 3 ילדים בהפרש של שנה, זה לא בעייה של המדינה. מה רע בשני ילדים בהפרש שבו רק אחד בחינוך פרטי? האם עולם מדולדל משאבים באמת צריך עוד כל כך הרבה ילדים?!

  4. אשר פרוליך הגיב:

    בעיית השכר היא בעיית השיטה.להלחם על העלת שכר מתוך השיטה הקיימת זו מסימה סיסיפית שיכולה להצליח באופן שולי (על ידי גופים חזקים כמו ועדים גדולים )ותשאיר את החלשים בחוץ (כמו עובדי קבלן או עובדים ללא ועדים)ולזמן קצר.בכלכלה גלובאלית של היום,העלת שכר (ללא שינויים יסודיים ב"שיטה"),תגרום למיתון ולבריחת התעשיות והמגזרים היצרנים למדינות עם שכר נמוך כמו הודו או סין.שיפור בתנאי תעסוקה והשכר אין לו סיכוי ללא שינוי רדיקלי של כל המערכת,ובעקר,שלטון בידי העובדים עצמם .ההסתדרות היא משרתה של בעלי הון,וחלק מהשיטה.

  5. אנג'לו איידן הגיב:

    (המשך)אי-פדיונן מוליד את הצורך הקפיטליסטי של הממשלות להקציב כסף ציבורי למען הלווה(הבנקים). וזה על חשבון ייקור צרכים, כמו רפואה או חינוך. ייקור זה מקדם ייקור במצרכים האחרים. וזה בזמן של מחסור של מישרות עקב פיטורים(שביחד עם הייקור הכללי)מרוששים מחמת עודף התאספות של מוצרים במדפי השווקים. לכן ההכרח במלחמות וכיבושים(לוב וסוריה למשל, כאשר בועות השגשוג הכלכלי פגות ונעלמות). הצלחות בתחום זה ממלאות קופות, גם לשיחוד שיתוף-פעולה. לכן ההכרח האלים הנגדי: אפשר לדחות, אבל אין למנוע, את ההכרח(כולל מה ציין דוידי

הגיבו לאשר פרוליך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים