הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 ביולי, 2012 9 תגובות

במאמר שפורסם לאחרונה כותב פרופ' אמיר חצרוני, "מרצה בכיר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון", כפי שהוא מעיד על עצמו, כי הוא מסרב להתרשם ממעשה ההצתה העצמית של משה סילמן במהלך הפגנה ברחוב קפלן בתל אביב, שכן הוא רואה בסילמן "מקרה פסיכיאטרי", כלשונו.

נניח שפרופ' חצרוני צודק, והגורם למעשהו של סילמן אכן היה כרוך במידה כלשהי של חולי. דומני שלא יהיה זה מעשה תמים מדי להוסיף ולהניח שפרופ' חצרוני, בהיותו "מרצה בכיר" החותר ל"דיון רציונלי", כדבריו, יוכל מנגד להסכים לחלוטין עם הקביעה שלחולי עצמו יש גורמים משלו.

silman-memorialאזכרה למשה סילמן, ירושלים, 20/7/12 (צילום: אקטיבסטילס)

שהרי חולי אינו דבר אשר מגיח לעולם יש מאין, כאילו היה המפץ הגדול שלא היה לפניו מאומה. הסיבות לחולי טבועות כבר בעולם עצמו, בתנאים ובנסיבות ובסביבה אשר אופפים את האדם החולה. סיבות אלה יכולות לקנן מלכתחילה בתוך תוכו של האדם החולה, אך הן בהחלט יכולות גם להמצא מחוץ לאדם החולה, למשל – בנורמות החברה שהוא חי בה. מפגשן הקונפליקטואלי של נורמות חיצוניות פגומות יחד עם כמיהות פנימיות עמוקות לנורמות אחרות, טובות יותר, עלול לעורר לעתים חולי כזה אשר לא רק שאינו גורע מערכו של האדם החולה ומערך מעשיו, אלא אף לרומם אותם.

נדמיין לעצמנו קבוצת אנשים הנקלעת ללב שדה שזה עתה אירע בו פיצוץ של כמה צינורות ביוב, והוא מלא כתוצאה מכך בגושים רבים של צואה. על קבוצת האנשים שלפנינו לחצות את השדה הזה, ואין היא יכולה למנוע עצמה מהחשפות ניכרת לצואה הרבה שמסביב.

חשיפה לצואה, כידוע, מוכרת כבר זמן רב כגורם העלול להביא להתפרצותן של מחלות רבות, הן בקרב בני אדם והן בקרב בעלי חיים. זיהום צואתי עלול להכיל כמה זנים אלימים של חיידק הקולי, למשל, שיש בהם כדי לחולל סינדרום דיזנטריה קשה, וכן ישנו גורם הצחנה העזה, שגם היא כשלעצמה יכולה להוות מקור לסחרחורות, כאבי ראש, ערפול חושים, ואף עילפון.

כעת, יהיו אנשים מתוך הקבוצה שלפנינו שיצליחו לגלות עמידות מלאה לצואה שמסביב, בין אם משום שהם מצויידים מלכתחילה במסכות מתאימות, בין אם משום שהם ניחנים ביכולת חריגה לעצור את נשימתם לפרק זמן ממושך, ובין אם, וגם זה מקרה שכיח, שהם עצמם כבר נשאים של זוהמה כה גדולה, עד כי פותחו בהם הנוגדנים המתאימים שיחסנו אותם מפני נזקיו של זיהום חיצוני.

אך יש כאלה, בלתי מצויידים במסכות, ובלתי מסוגלים להפסקות נשימה חריגות, אשר דווקא משום שלא קינן בהם עד כה שום רפש פנימי, ודווקא משום שהם שוחרים אוויר זך במידה רבה יותר מזולתם, הצחנה הזו היא עבורם קשה מנשוא, ויש שהיא גם מכריעה אותם, והם מתמוטטים. לפטור את התמוטטותם באמירה נוסח "זהו מקרה קליני שאינו מעיד על שום זוהמה ממשית בעולם" הרי זה בערך מה שפרופ' חצרוני עושה כעת למשה סילמן.

ודוק – אינני מדבר כרגע על אטימות הלב או טמטום הרגש של פרופ' חצרוני, שכבר קוממו עליו רבים מלבדי. אני מתייחס לקוצר השגתו השכלי של פרופ' חצרוני, להבין ש"מקרים פסיכיאטריים", אפילו קשים וקיצוניים, יכולים לצוץ על רקע רעות חברתיות ממשיות, חיצוניות לקורבן, כך שלצד הטיפול בו, יש לטפל גם בחברה שמוטטה אותו.

לפני 32 שנה הופיע ישעיהו ליבוביץ בכינוס השנתי של ארגון העובדים הסוציאליים בישראל ואמר להם כך: " אפשר שהעבודה הסוציאלית היא עיקרה של הפעילות החברתית, ושכל בעיות מדיניות חוץ ובטחון וצורות שלטון וכו' אינן אלא מעין בנין-על מעבר לבעיה הסוציאלית, שהיא הדבר שאתם מטפלים בו". בישראל של היום, לעומת זאת, הממשלה והעומד בראשה רחוקים מלתפוס את הבעיה הסוציאלית כיסוד היסודות של החיים הציבוריים וכגזע עליו מתפתחת החברה כולה, אלא בדיוק ההפך – הם ממשילים את הטיפול בה לאותם "פירות" נחמדים שיכולים אולי לצוץ ביום מן הימים מן העץ הבנוי על יסודות של "בטחון" (קרי – מיליטריזם דורסני)  "ערכים" (קרי – שוביניזם לאומי) ו"כלכלה" (קרי – קפיטליזם פרוע), שהם העיקר, כמשורטט בציורו הידוע של ראש הממשלה במסיבת עיתונאים אחת מלפני כמה חודשים.

עיוות ערכי זה, היפוך יוצרות זה של נורמות במדיניות הישראלית, על כל מה שמשתמע ממנו בנוגע למנטליות החברתית הכללית ולגישתן של הרשויות לאזרח –  כל זה נמצא לדעתי ברקע מעשה ההצתה העצמית של משה סילמן במידה בלתי מבוטלת. איננו יודעים בשלב זה, וספק אם נדע בעתיד, את הילוך תודעתו המדוייק של סילמן שהוביל אותו לעשות את מה שעשה. אך אנו יודעים היטב את זאת: מגעו של האיש עם הממסד הפסיכיאטרי לא נוצר בלידתו או בילדותו או בנעוריו, אלא לאחר התדרדרותו הכלכלית, כשהוא בן קרוב לחמישים, ובד בבד עם האטימות הממסדית שחש בה בעיצומו של עוניו. בהחלט ייתכן שאטימות ממסדית זו היתה ביטוי של אותה צחנה רעיונית שמדיף ראש הממשלה. ובהחלט ייתכן שרגישותו היתרה של סילמן לכך היתה ביטוי של קנאות יתרה לצדק, היא ולא ניוון, היא ולא חולשה, היא ולא רקב פנימי, היא ולא איזשהו מום הרסני ארור שהיה מתפרץ בו גם בחברה צודקת יותר.

נראה שלפנינו אדם שהקריב עצמו למען הצדק החברתי, באופן הירואי ואלטרואיסטי לא פחות מאלה שמקריבים עצמם על מזבח הבטחון והלאומיות והדת. לאחר מעשהו המדהים, אפשר בהחלט לראות את  משה סילמן כנמצא בשורה אחת עם גדולי עולם כאמילי דייויסון אשר השליכה עצמה ב-1913 לרגלי סוסו הדוהר של המלך ג'ורג' החמישי למען הגשמת זכות הבחירה לנשים,  מהטמה גנדי אשר שבת שוב ושוב רעב למען שחרור הודו מהשלטון האנגלי, ויאנוש קורצ'אק אשר הלך ב-1942 אל מותו עם תלמידיו למרות שיכול היה להימלט. "מקרים פסיכיאטריים" אלה, כפי שודאי ראו אותם בזמנם אנשים ברמתו של פרופ' חצרוני, אינם אלא  נפשות אדירות מן הסוג המצעיד את האנושות קדימה.

משה סילמן הוא גיבור שנכון היה לשלם בחייו על אידאל. אלה הפוטרים את סיפורו כ"מקרה פסיכיאטרי" גרידא לוקים בהיפוך נוסף, חמור ושכיח לא פחות – ההיפוך בין סיבה לתולדה. אם לשאול משל מר.ד. לאיינג, הם כאותם רופאים הבודקים אדם שהגיע למרפאתם עם פנס בעין, וקובעים שהדבר נגרם עקב פגם מולד בכלי דמו. ובנוסח עדכני יותר של המשל: הם בודקים גוף מלא בכוויות לאחר אקט מחאה של הצתה עצמית, וקובעים שהדבר נגרם עקב מחלת עור תורשתית.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    יש בישראל אנשים טובים (משני העמים) שאני מלא הערכה ליכולת העמידה שלהם מול חשיפה בת שנים כה מרובות אל ריח הצואה כך זאת מבלי לאבד את מרכז הכובד הלוגי והנפשי באופן הנראה לעין. צלקות הנפש נערמות ומופיעות לא רק בתצורה דרמטית כמקרה הנורא של סילמן אלא לרוב במצבים יציבים יותר של ייאוש כרוני מה שקיים כמעט בכל ישראלי(ת) וכל אחד ואחת מהם בוחרים את שיטותיהם להתמודד. כל זה הופך את ישראל למעבדה מחקרית אדירה בה המדע צפוי לבדוק את שלל התסמינים הפרסונליים והחברתיים.

  2. שירה הגיב:

    מאמר מרשים וכתוב בצורה לוגית מצוינת.
    ולעניין חצרוני, זה שהוא מרצה לא אומר עליו כלום, כמו שזה שליברמן שר חוץ ויובל שטייניץ הוא פילוסוף שבגד בפילוסופיה גם לא אומר כלום, חוץ מזה שאנחנו חיים בעולם של נבלות.

  3. c הגיב:

    שאני יבין-אתה מנסה לנהל דרך האתר ויכוח עינייני עם אמיר חצרוני? תסתכל על כמה דיונים מצולמים בהשתתפות חצרוני ביוטיוב ותבין שזה בזבוז זמן.

  4. מנחם ברינקר הגיב:

    יותר מדי מורכב בשביל בהמה אקדמית מדופלמת כמו חצרוני. אבל מאמר טוב כשלעצמו.

  5. פגיעה בשמו הטוב של האתר הגיב:

    לנהל כאן ויכוח ועוד כזה ארוך אם אחד חצרוני…

  6. מאן דהוא, בריכת ירושלים הגיב:

    מסכים עם כל מלה במאמר. טוב שכיוונת פנס לעבר הצביעות של אלה ש"שפר חלקם" פשוט מפני שבחרו ללכת לעטין שהפרה מזרימה לו חלב רב (בעודה מייבשת את העגלים האחרים; מכללת אריאל והתנחלויות מול סתם עמישראל שלא חשוב)…ככה זה, לכל מי שלא מתיישב על הגבעות, כנראה יש בעיה פסיכיאטרית. סילמן וכולנו בעצם. למה לשלם שכר דירה אם אפשר בחינם? ועוד להרגיש שאתה מציל את המולדת…

  7. אולי הגיב:

    נראה שבישראל קיים שימוש נפוץ מידי בתיוג "פסיכיאטרי" כדי להדיר בני אדם, להשתיק אותם
    ולקחת מהם את היכולת להילחם.

    עצם השימוש בתיוג מורה על חולי וניוון מוסרי עמוק : ההגיון הרווח הוא שעצם התיוג( גם אם יש
    בו אמת) מאיינת את המתוייג ושוללת ממנו את צלם האנוש, מוחקת אותו ל ח ל ו ט י ן.
    מן הגזה-שריפה מנטלית שעצמת האפקט שלה מייתרת שימוש בתא גז פיזי.

  8. ד"ר יוסף צרניק הגיב:

    12-08-05 משה סילמן ז"ל – בקשה לפסילת הרשם/שופט מחוזי בפועל חגי ברנר בתיקים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

    משה סילמן ז"ל
    ירושלים, ה-5 באוגוסט – ד"ר יוסף צרניק, סייג לזכויות האדם (NGO), הגיש בקשה לפסילת הרשם/שופט מחוזי בפועל חגי ברנר בתיקים של משה סילמן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.[1]. מכתבו האחרון של משה סילמן ז"ל הטיח טענות חמורות כנגד בית המשפט המחוזי בתל-אביב. [2]
    הבקשה טוענת ש:
    – "קיים חשש ממשי שחגי ברנר נהג ונוהג במשוא פנים בתיקים" ו- "חשש זה מבוסס על נסיבות אובייקטיביות"
    – "יש לראות בהתנהלותו של חגי ברנר בתיקים אלה 'משחק מכור' "
    – קיים "חשש ממשי שהתנהלות בית המשפט, ובכלל זאת הרשם/שופט מחוזי בפועל חגי ברנר, בתיקים אלה היתה מחוץ למסגרת החוק"
    – "קיים חשש ממשי שהרשם/שופט מחוזי בפועל חגי ברנר מצוי עתה בניגוד עניינים" לגבי גילוי כתבים נוספים בתיקים אלה.
    תלונתה של לשכת עורכי הדין נגד השופטת אלשייך, הנובעת גם היא מכיזוב כתבים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב עדיין תלוייה ועומדת .
    LINKS:
    [1]12-08-05 Moshe Silman v Social Security and State of Israel (1752/08 an

  9. דר' יוסף צרניק הגיב:

    12-11-24 PRESS RELEASE – Self-immolated social protest activist Moshe Silman and the Tel-Aviv District Court – double books in Net HaMishpat
    סילמן ומחוזי תל-אביב – ספרים כפולים בנט המשפט

    In his last letter, Silman levels serious accusations against the Court. The evidence shows that he was indeed subjected to simulated litigation. New evidence from the purported appeal file shows 5 purported decisions from recent months, which appear in the case management system of the court, but not in the public access system, and which were never delivered through service to the filer in the matter. Such five (5) purported decisions by Judge Hagai Brenner appear in the appeal from his own decision. The case of Moshe Silman uniquely documents the way that new electronic record systems in the Israeli courts, and Net HaMishpat in particular, are used as double books, out of compliance with basic notions of fair and public hearings and national tribunals for protection of rights. O

הגיבו לאולי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים