הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 באוגוסט, 2012 14 תגובות

אינני יכולה לדמיין לעצמי אשה, ולו שרת ביטחון, שתאמר בטון סמכותי משפט כמו: אל תגזימו בהפחדות, במלחמה אזורית לא יהיו לנו "יותר מ-500 הרוגים". אינני מסוגלת להעלות בדעתי אשה בראשות ממשלה שתחזיק את אזרחיה כשבויים מרוטי עצבים בשדה הקרב הפסיכולוגי שהיא מנהלת נגד מעצמה עולמית כדי לגרור אותה למלחמה בלתי רצויה. לא שנשים בעלות שררה חסינות בפני יצר התוקפנות, ואפשר תמיד להצביע על נשים שבעת כהונתן בתפקידים בכירים תמכו בפתרונות צבאיים לבעיות מדיניות. אך הכלל הוא שגם במאה ה-21 גברים מחליטים על יציאה למלחמה, גברים אחרים, שחונכו לציית לפקודות, אמורים לבצע את ההחלטה ונשים נמחקות מן ההיסטוריה.

hiroshima2012הפגנה ביום השנה להפצצת הירושימה, 6/8/2012 (צילום: חדוה ישכר)

אם מלחמות העבר של ישראל התנהלו על "אדמת האויב" ומן הנשים בעורף ציפו להמשיך בשגרת היומיום ולשמור על מורל גבוה למען הלוחמים, הרי שבמלחמה הבאה את ואני נהיה לשדה קרב חסר הגנה. על רקע תחזיות האימה והשאלות העקרוניות העולות מעצם תוכנית התקיפה, תמוהה התופעה של מיעוט משתתפים שאינם מזוהים עם השמאל העקבי בהפגנות המחאה המתקיימות כמעט מידי ערב בתל אביב למרגלות מגדל מגוריו של שר הביטחון. זכרון התעוררותה של המחאה החברתית הגדולה אך בקיץ שעבר פוסל את הטענה שהציבור מדיר את רגליו מן ההפגנות בגלל אדישות או אי אמונה בכוחו לשנות מציאות. הוכח מעל לכל ספק, שאפילו קיץ מהביל לא מפריע למנהיגות כריזמטית הקוראת למאבק נכון להוציא עשרות אלפי נשים וגברים להפגנות ולאירועי מחאה. אם כך, מדוע רוחות המלחמה של הקיץ הזה אינן מצליחות לשחזר את ההצלחה ? האם הרוב השקט אינו מאמין למחרחרי המלחמה, או שמא הוא בוחר בהכחשת הסכנה כמנגנון של הגנה עצמית ? ואיפה עומדות הנשים ביחס לסוגיית איראן ? בסקרי דעת קהל שפורסמו עד כה לא נבדקו ההבדלים המגדריים בגישותיהם של גברים ונשים לתקיפה צבאית באיראן, אך יש מקום להנחה שנשים מהוות רוב בקרב המתנגדים לה.

נכון, חסרה לנו מנהיגות ואין לנו כריזמה, ובמיוחד חסר בימים האלה קול קבוצתי נשי חד וצלול שיצליח לאחד נשים משכבות חברתיות שונות סביב ההתנגדות למלחמה באיראן. קול דומה לקולן של נשים בשחור בזמן האינתיפאדה הראשונה, קואליציית נשים לשלום באינתיפאדה השניה או ארבע אמהות שקמו בשלהי מלחמת לבנון הראשונה. את הקול הזה נחוץ להשמיע לא בתגובה להסתבכות בעוד מלחמה מיותרת, אלא במאבק החשוב למניעתה. חלק נכבד מן הסוגיות הנדונות בשיח הגרעין האיראני אינו מחייב ידע צבאי רחב מזה שעומד לרשותנו באמצעי התקשורת השונים. סיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, או הבחירה בין תגובה אלימה לאיומים מתלהמים המופנים כלפינו ובין ניסיון כן לפתרון של שלום, הן שאלות שאינן מחייבות הבנה בקריאת חומר מודיעיני, אלא שכל ישר ועמדה מוסרית. גם אין צורך להיות מומחית לבליסטיקה כדי להבין שאסטרטגיה הגנתית המתבססת כולה על אלימות מאורגנת היא אשליה מסוכנת. לא זו בלבד שהיא לא מקנה ביטחון, אלא שמימון המלחמות וההשקעות העצומות בהתחמשות ובטיפוח מערכת צבאית הנעשית בור ללא תחתית, פוגעים בהכרח בתחומים חיוניים לביטחון האנושי כגון חינוך, בריאות ורווחה, ומעמידים את התשתית הכלכלית כולה בסכנת קריסה.

הדרת נשים מחוגיהם של מקבלי ההחלטות (אם אפשר בכלל לדבר בהקשר הנדון על יותר משני מקבלי החלטות) מהווה הפרה של חוק שיוויון זכויות האשה מצד הממשלה. התיקון [מספר 4] לחוק שהתקבל ב-23 במרץ 2005 מחייב אותה לדאוג לייצוג הולם של נשים בצוותים המייצגים את המדינה, או הפועלים מטעמה, בנושאים הקשורים לתהליכים מדיניים וביטחוניים. החקיקה סיימה תהליך ארוך שהובילו ארגונים פמיניסטיים, ובראשם אשה לאשה וכיאן, להטמעת החלטה 1325 על נשים שלום וביטחון, שהתקבלה במועצת הביטחון של האו"ם באוקטובר 2000, בתרבות הפוליטית בישראל. החלטה זו מדגישה את החשיבות שמדינות העולם מייחסות למעורבותן המלאה והשוויונית של נשים בשמירה על שלום ועל ביטחון, ואת הצורך בהגדלת חלקן בקבלת החלטות בנוגע למניעת סכסוכים.

ישנן נשים שסבורות שעלינו לתבוע מן הממשלה לקיים את החוק כלשונו ולשתף נשים בדיונים העוסקים בסוגיית איראן. אני סבורה שמוטב להשאיר את החוק כאות מתה, כפי שיאה לו. בנסיבות הזמנים האלה בהם אין סיכוי לעמדה המבטאת התנגדות למלחמת ברירה כתפיסת עולם להתקבל כעמדה שיש להתחשב בה, מה תועיל לנו אשה בדרגת אלוף משנה בדימוס, לדוגמה, שתשמש עלה תאנה להחלטה הנוגדת את האינטרסים של כלל הנשים ?

לפיכך, אם שיתוף נשים בהחלטה על מלחמה עלול להכשיר מדיניות כוחנית, מוטב לוותר על השיתוף המדומה כאקט של מחאה. האלטרנטיבה הרצויה היא הרחבת ההתנגדות למלחמה ופעילות לפירוז האזור מנשק גרעיני. עד כה לא התפתחה בארץ מסורת פמיניסטית של פעילות נגד פיתוחים של נשק גרעיני ונגד הצבת טילים בליסטיים באזורים מאוכלסים כפי שהתפתחה במדינות כמו בריטניה, ארה"ב, יפן, קנדה ואוסטרליה. נראה שהעמימות, הטאבו והצנזורה עשו את שלהם בדיכוי פעילות אנטי-גרעינית משמעותית. הדיבורים על מאזן אימה גרעיני כאפשרות של קיום עתידי באזור משנים את המצב. ואמנם, בהפגנות של הזמן האחרון בולטים גם המסרים האנטי-גרעיניים של שרון דולב וארגונה "על פי מקורות זרים". מעניין יהיה לראות אם מן ההפגנות המצומצות עדיין הללו תצמח בעתיד תנועה רחבה שתעשה את החיבורים הנכונים בין סיום הכיבוש ופתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובין פירוז האזור מנשק להשמדה המונית, על ההשלכות הכלכליות והסביבתיות שתהיינה להתפתחות שכזאת בכל מדינות המזרח התיכון.

זה אינו עניין למומחים בלבד וחשוב לשכנע נשים בכך שמדיניות של ניהול סכסוכים בכוח צבאי נוגדת את טובת האנושות שבמובנים רבים נמצאת באחריותן. נתניהו מתיימר להציל אותנו מ"שואה" דמיונית עתידית על ידי מלחמה הרת אסון בהווה ? נאמר לו: לא בשמנו ולא להגנתנו, ובכך נחזק את סיכויינו להשפיע לטובה על מהלך היסטורי מסוכן. אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות הזאת.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. איילה סבאג הגיב:

    לצערי הרב, מדינת ישראל היא בן המדינות הצועדות בראש ושאינה מאפשרת לנשים למצות את זכותן ולהשמיע את קולן ולא רק בתחום המדובר במאמר הזה אלא בכלל ובאופן כללי, במדינת ישראל מספר הנשים אשר נרצחות הינו מבן הגבוהים בעולם, במדינת ישראל מתנהל סחר בנשים בהיקפים גבוהים,במדינת ישראל מספר הנשים המוכות שבר שיאי עולם, מספר הנשים אשר עוברות תקיפה מנית ואונס הוא גבוהה יותר ממינות ערב,
    במדינת ישראל אין כבוד לנשים כמעט בכל מגזר שנביט לו בלבן של העין. הערבים, החרדים, המזרחים, האתיופים ויוצאי אירופה הם הדוגמא הלקלאסית לרמיסת האישה במעטפת של שיויון בן נשים לגברים… סתם דוגמא אשית: כאשר ניסיתי לגבש קבוצות של נשים עניות ומזרחיות משכונות המצוקה לנשים אמידות ואשכנזיות זה היה אסון אדיר כאשר הנשים האשכנזיות לא סבלו את הישיבה סביב השולחנות בגובהה העינים עם המזרחיות הענות…
    בגדול: אין לי מילים!

  2. ד"ר דוד סנש הגיב:

    אני לא מאמין בזה. ראה: מרגרט טאצ'ר, תזכורת נוספת: גולדה מאיר. אני מאמין שהן היו יכולות לעשות את זה בקלות יתרה. אבל אם ההתייחסות היא מגדרית ולא פיזיולוגית, יתכן שאז אפשר יהיה לטעון זאת, אבל אז כמובן שזה כבר הרבה פחות מעניין.

  3. אולי הגיב:

    חדוה, את באמת סבורה
    שעקרות בית, מורות וגננות, קלדניות, בוגרות לימודי "רוח"( ספרות, סוציולוגיה, עבודה סוציאלית)
    יכולות לקחת על עצמן אחריות בענייני מדינה,מדינות ביטחון, ניהול, תכנון הנדסי ואחר?
    האם את יכולה להצביע על ארגון נשים אחד שלא התפרק מאליו בשל סכסוכים קטנוניים בין
    חברותיו?

    • שרון דולב הגיב:

      זו באמת אחת התגובות הכי שוביניסטיות שראיתי. כן. נשים יכולות לקחת על עצמן אחריות בענייני מדינה בדיוק כמו אנשי צבא, שאינם באמת מכירים את החיים האמיתיים, מכיוון שהצבא הוא סוג של קונכיה. רק בגלל שאתה יודע איך לנהוג בטנק, לא אומר שאתה רואה משהו מעבר לכוונות הטנק או מבין באסטרטגיה, אפילו אם עברת קורס הכרחי בפו"ם.

      האם את/ה יכול/ה להצביע על ארגונים גבריים שלא התפרקו מאליהםן בשל סכסוכים קטנוניים בין חבריהם? מה זו השטות הזו? כל הנשים קטנוניות? מאיפה הבאת את זה? מהמאה הקודמת?

      ובכל זאת, קואליציית נשים לשלום, אשה לאשה – חיפה, מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, פרופיל חדש ועוד.

  4. שמעון הגיב:

    לראות את הסרט המצורף .בו מדברים חכ"ים של חד"ש אל כנסת ריקה., לראות בזוית העין כי יש ל"גדה
    השמאלית",כ400 מגיבים. לקרוא את תלונותיה של חדוה ישכר על יצוגן של הנשים באמירת הלאו למלחמה
    ולקרבנותיה הצפויים (500?). כל אלה מלמדים, שמיעום כזה ,אינו הולך למחאה. הוא הולך,או חייב ללכת אל המהפכה. בעיקר בדמוקטטורה (כבר חזה אותה פרו"פ טלמון בשנות ה50 של המאה הקודמת… ה"הדמוקרטיה הטוטליטרית"),כמו זה המתהווה,שלנו. או הוותרות ,לנצח,כמיעוט בועט,שהשיירה עוברת
    על פניו.

  5. ישראלי הגיב:

    מה את רוצה בכלל? האם גם המצב עם האיראנים – זה רק משהו לפוליטיקה בגרוש לכאורה מבחינתכם?! האם לא הספיקה לכם "המחאה החברתית" שהיתה לא חברתית בכלל לדעתי, כי אם פוליטית-שמאלנית-קיצונית???

  6. חמורבי הגיב:

    המאמר גורם רק נזק הן לשוללי התקיפה באירן והן למצדדים בהגברת כוחן של הנשים בסוגיות השונות של חיינו. האם חנה לא "הקריבה" את שבעת בניה בשם קנאות אידאית מיותרת.גולדה לא שלחה את מיטב הבנים למלחמת יום כיפור ומה בדיוק מנע ממיליוני נשים גרמניות מלבחור בהיטלר?
    ( למי ששכח ,היטלר נבחר בבחירות "פחות או יותר" דמוקרטיות).אז בואו לא נבלבל ולא נתבלבל ובאותה הזדמנות כדאי להזכיר לשלי יחימוביץ מנהיגת השמאל (ובפירוש לא מנהיג-זכר) שאם שמאל אז בלי כיבוש ,יחד זה ממש לא הולך.

  7. ערן הגיב:

    יש איזהשהו שבב של ביסוס אמפירי לטענות שלך לגבי נשים, או שזו סתם התלהמות נוחה? גולדה מאיר? מרגרט תאצ'ר?
    אין שום הבדל מוכח בין נטייתם של גברים למלחמות לבין נטייתן של נשים למלחמות. אני בעד ייצוג ושיתוף מלא של נשים, אבל לא כי זה יביא שלום, אלא כי זה צודק. אין שום סיבה לחשוב שזה יביא שינוי פוליטי או מדיני.

  8. שירה הגיב:

    אני לא יודעת, חדווה, אני פמיניסטית אבל לא יכולה לחשוב שנשים כקבוצה הן שוחרות שלום מטבען. אמהות בישראל שולחות את ילדיהם למלחמה לפעמים אפילו בגאווה רבה. אני במקום מרים פרץ הייתי מתאבדת, אבל היא מתראיינת וצוברת הילה של גבורה כך שבקרוב אולי עוד יבנו על שמה מונומנט או יקראו על שמה רחוב. ומירי רגב ואנסטסיה מספיק להיות פריחות צעקניות אין להן אפילו את הסטייל של הנוכל האולטימטיבי שיש לביבי.
    הפתרון מבחינתי הוא להעיף מההיסטוריה העולמית את החלוקה למדינות ולעמים, שפות יכולות להשאר ולהצטמצם גם לכמה בודדות. גם אלו שמדברים אותה שפה הם מאותגרים תקשורתית בגלל עניינים של סטיגמות וחינוך לדעות קדומות. לא להצביע, להתעלם ממנהיגים, לחיות רחוק בצורות חיים אחרות בחלקי עולם שזה אפשרי. רק אתמול עזבו את הבית שלנו 2 אורחות אינדונזיות שחיות שנים בהולנד ונחשי למי הן הולכות להצביע בהולנד בספטמבר? אין תקווה למין האנושי בצורת חיים של עמים ומדינות, אנשים טיפשים מידי וממשיכים לשחק בחיילי צעצוע ובמונופול גם עשרות שנים אחרי הילדות. בני האדם לצערי הם לא חכמים מספיק.

  9. טובה שיבר הגיב:

    הטיעון אותו את מעלה אינו מחזיק מים, חדוה יקירתי:

    במאה העשרים היינו עדים לשתי נשים שהמיטו אסון על עמיהן דווקא כשכיהנו כראשי ממשלה:
    מרגרט תאצ'ר שבמדיניותה הפכה את בריטניה למדינה שבה הפערים הכלכליים החריפו ומעמד הביניים והמעמד הנמוך הפכו לקורבנות הכלכלה החזירית קפיטליסטית אותה הנהיגה "גברת הברזל".בנוסף יצאה הגברת למסע מלחמה אימפריאליסטי (מלחמת ברירה) במרחק של עשרות אלפי קילומטר מבריטניה – איי פוקלנד.

    גולדה מאיר, האישה השניה שהמיטה אסון גדול יותר על עמה מספר פעמים:
    פעם אחת שסירבה להצעות השלום של נאצר וסאדאת, סירוב שגרם להמשך מלחמת ההתשה המיותרת שגבתה מאות קורבנות מיותרים.

    פעם שניה שלא נענתנה ליוזמת השלום של גולדמן, שהפציר בה לפתוח במשא ומתן עם המצרים.

    פעם שלישית כשויתרה על הדרישה להרחיק את טילי ה"סאם" אותם קידמו המצרים אל התעלה בניגוד גמור להסכם הפסקת האש שנכנס לתוקפו באוגוסט 1970 (נוכחותם הטילים האלה ליד התעלה גרמה לאסון בימים הראשונים למלחמת יום הכיפורים, מנעה סיום מהיר של המלחמה והביאה למאות קורבנות מיותרים)

    ופעם רביעית כשנמנעה מלתקוף ב6.10.73.את המצרים והסורים.

  10. חדוה ישכר הגיב:

    אמרנו תאצ'ר, הזכרנו בפעם המי יודעת כמה את גולדה ואני מוכנה להוסיף גם את ציפי ליבני שהיתה שותפה בכירה להחלטות שהביאו למלחמת לבנון השנייה ולתקיפה הפראית בעזה. כולן פוליטיקאיות שמרניות וחסרות תודעה פמיניסטית. הניסיון הבלתי מוצלח שיש לנו עם פוליטיקאיות מסוגן אינו סותר שום טענה שהעליתי במאמר ובוודאי לא את הציפייה מנשים להשמיע קול קיבוצי נגד כוונות התקיפה באיראן.

  11. טובה שיבר הגיב:

    האם את סבורה שלו היו נשים בפרלמנט הבריטי לפני פרוץ מלחמת העולם השניה המלחמה הייתה נמנעת?
    סתם מחשבה שמנקרת במוחי – האם אישה בראשות ממשלת בריטניה הייתה מגיעה להבנה עם הצד השני ומונעת את המלחמה?

הגיבו לשירה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים