הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 באוקטובר, 2012 13 תגובות

מדי שנה מתכנסת ועידת האו"ם במסגרתה מושמע נאום התוכחה התורן של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ועיקרו הגרעין האיראני, תוך התעקשות על צימודו ההיסטורי לאירועי השואה. הרטוריקן המוכשר נתניהו משתמש בעזרים למכביר, ובהם תכנית המתאר של מחנה ההשמדה אושוויץ ומכתבי הנספים. הצעקה האחרונה היא פצצה מאויירת לתפארת וקו אחד אדום ומביך. שומעי נאומיו כבר עייפו מהשימוש השחוק בשואת יהודי אירופה כתחליף להצגת טיעונים מבוססי לוגיקה, וכך גם התגובות הפושרות. אך נתניהו בשלו, ממשיך למסחר את זכר השואה ומות הנספים לצרכים תעמולתיים-ציניים, ונוהג בהם כבמריונטות בתיאטרון הבובות הפרטי שלו.

blackpanthers-maydayמתוך כרזה של הפנתרים השחורים, 1/5/1980 (צילום: Israeli Left Archive)

מבט מעמיק יותר על חיי הניצולים מטיח ביושבי הארץ אמת מרה. המדינה שאצה להטיף מוסר לכל אומות העולם, נוהגת בשורדי השואה בשרירותיות ואוטם לב, תוך צמצום הסיוע הכלכלי שהם זכאים לו, ומחכה למותם. ואכן בקרוב יעברו מן העולם כל הניצולים, בכל שעה מת אחד, שלושים וחמישה ביום ושלושה עשר אלף בשנה.

וכשהללו לא יהיו עוד, באיזה סמל ישתמש הממסד השלטוני כנגד הגויים? איזו קבוצת אוכלוסייה בישראל תשמש כ"ניצולי השואה" החדשים, בהם ישתמשו לנאומי הרהב ויזרקו לאחר השימוש? תשובה לשאלה הזאת סיפק כינוס בנושא ה"פליטים היהודים", יוצאי מדינות ערב וצפון אפריקה שנערך באו"ם בחודש שעבר. כעת הדרישה היא להשיב את רכושם של יהודי ערב,שנותר במדינות המוצא, כחלק מפתרון הסכסוך.

אחרי שנים רבות של התעלמות ממסורותיהם, השכחת ההיסטוריה שלהם וניכור לתרבותם,  מבקש השלטון בישראל לפעול למען האינטרסים של יהודי ערב. הכצעקתה? האם מדובר בהכרה אמיתית בסבלם של אלו, או בתעלול נוסף לצורכי עימות פומבי עם מדינות ערב?

יהודי ערב, בדומה לניצולי השואה, זכו ליחס אכזרי מהתנועה הציונית ולהשפלה מידי האליטה השלטונית בישראל הצעירה. החזון הציוני, הוגיו ועיקרו מגיעים מאירופה ולא כללו את יהודי ערב במסגרת הטריטוריאלית העתידית. זו הייתה אמורה להיות מדינת כל יהודיה האירופיים. ההתעלמות המכוונת נמשכה כל אימת שאירעו פוגרומים בקהילות יהודי ערב, ללא כל ניסיון לסייע להם, שכן כל מאמצי התנועה הציונית הופנו לעליית יהודי אירופה.

במקביל, התעלמו בתנועה גם מהפוגרומים באירופה, מתוך מחשבה כי אלו מאיצים את העלייה לישראל. משהתחוור להנהגה הציונית בישראל ובראשה בן גוריון גודל החורבן של שואת יהודי אירופה, הדמוגרפיה הרימה את ראשה הערמומי, נוכח ההבנה כי לא ניתן למלא את הארץ ביהודים אירופיים שישמשו לבניינה ולמאבק אלים למול המקומיים. אז נזכרה ההנהגה בפוטנציאל הגלום בהעלאת יהודי ערב, וזאת חרף סלידתם העזה מתרבותם והווייתם. יהודים אלו הפכו בעלי ערך לתנועה הציונית כשלל וחומר גלם בבחינת "מה נרוויח בעזרתם".

"לעשות מהם בני אדם"

מי שהופקדו על העלאתם ארצה, שליחי המוסד לעלייה ב', ראו ביהודי ערב בורים ונרפים בשל העדר תודעה ציונית לאומית בקרבם. הם השתחלו לקהילות בסהר הפורה בכדי להפיץ אקסיומות שהתבררו כפנטסיות בדבר הארץ מלאת החלב והדבש, במטרה לחנכם מחדש ולעודד עליה על דרך ההפחדה מפני פרעות. תהליך הדה-הומניזציה שחוו יהודי ערב וצפון אפריקה זכור בעיקר מאמירתו היהירה והפוגענית של פעיל המוסד אנצו סירני בדבר היותם "שפלים ונעדרי תרבות אך אפשר לעשות מהם בני אדם". טרם הגירתם לפלסטינה השאירו את רכושם בארצות המוצא, לעיתים לאחר הסכם בין התנועה הציונית לשלטונות.

כידוע, לבסוף היגרו יהודי ערב וצפון אפריקה לישראל הצעירה שהוקמה על ידי אליטה בעלת מורשת, תרבות וצביון אירופיים, ומאז ועד היום נאלצים לשלם על כך מחיר. הושתה עליהם מדיניות הפרדה נוסח "פיזור אוכלוסין", כשמשרד הקליטה ייעד להם למגורים גטאות פריפריאליים שם ידורו "עם אנשים משלהם". התנאים היו ירודים ונעדרי תשתיות ראויות ללא אפשרות להתפתחות מקצועית או פדגוגית והיוו כר פורה לפשיעה.

מערכת החינוך כפתה עליהם בורות ארוכת שנים, בהעדר כוח הוראה מיומן ופיקוח הולם מצד השלטון על איכות המבנים הארעיים. מתי המעט שהשכילו ללמוד גילו שמורשתם העשירה והמגוונת של יהודי ערב וצפון אפריקה נמחקה כלא הייתה. ההיסטוריה רודדה לכרונולוגיה תיאולוגית בלבד, וחמור מכך, בשל היות המדינה במאבק מתמשך עם אויב ערבי כפה הממסד הפוליטי על יהודי ערב להשיל מעליהם כל סממן הכורך אותם לערביות לרבות השימוש בשפה הערבית, ובמנהגים והמסורות שהורגלו בהם.

למעשה, הביאו לשבירת אישיותם לכדי יצירת צבר ישראלי נטול כל זכר למוצאו ה'איום'. על כך ניצחה הנהגת השמאל הציוני ודור מייסדי המדינה שראו באזרחים אלו מלאי חובות ונעדרי זכויות מהותיות. דוד בן גוריון, שמעון פרס, משה שרת, יגאל אלון, לוי אשכול, זלמן שזר, דוד רמז, בן ציון דינור ועוד רבים אחרים תרמו כל אחד בתחום אחריותו להשכחת עולמם המוכר של יהודי ערב וגדעו כל ניסיון להמשיך מסורות עבר במסגרת מדינת ישראל. הפקעת ההיסטוריה של יהודי ערב הותירה את מורשתם במסגרת הפולקלור הקולינרי, המוזיקלי והדתי.

'מזרחים' כמשאב פוליטי

תפיסתם כמקשה אחת ללא הבלטת עושרה ועומקה של כל תפוצה הביאה לכדי יצירת מושג כוללני שישתרש לזרה – מזרחים. פירות המדינה מניסיונות השכחת עולמם הערכי לא איחרו להגיע לאחר שיהודי ערב הפכו לאוכלוסייה הלעומתית ביותר כנגד הפלסטינים בפרט ועמי האזור הערבים בכלל. תופעה זו מוצאת את דרכה עד ימינו.

תופעת הדה-הומניזציה נפסקה בתהליך הדרגתי באמצעות היכרות קרובה בין יוצאי אירופה ליהודי ערב במסגרות רבות ובעיקר השירות בצבא. בכך נוצרה תשתית לדיאלוג שונה מפוליטיקת הזהויות שהורגלו תושבי ישראל לפעול במסגרתה, גם אם לא הכירו בכך באופן מודע. אירועי ואדי סליב והובלת מחאת הפנתרים השחורים הוכיחו לממסד השלטוני, אך גם ליהודי ערב כי ביכולתם לפרוץ את תחומי הגטו הפריפריאלי ולדרוש הכרה כשווים בקהילה בה הם נושאים באותם החובות.

חרף התמורות הרבות שחלו ביחסי הממסד בישראל ליהודי ערב וצפון אפריקה, שהובילו לשיפור תנאיהם ללא הכר, עדיין נותרו פערים והשסע עודנו קיים. גם היום שכרם הממוצע של יהודי ערב נמוך באופן ניכר משל יוצאי אירופה, זכאותם לבגרות ולתארים אקדמיים פחותה; הם נושאים פחות במשרות ציבוריות רמות דרג ואחוז הכלואים מקרבם בבתי הכלא גבוה באופן מובחן מאוד.

כעת מבקש הממסד הפוליטי בישראל מאומות העולם להכיר ביהודי ערב וצפון אפריקה כפליטים, חרף העובדה שהוא ראה בהם כעולים לכל דבר, וכך מצויין הדבר בהיסטוריוגרפיה הציונית. כעת מבקשת ישראל ממדינות ערב לפצותם בשל העוול הגדול שנגרם להם, וזאת מבלי שתיקח אחריות על כך שלפרקים התנועה הציונית ייצגה אותם ומכרה את רכושם – מבלי שרצו בכך. מדינת ישראל דורשת שיושב רכושם בין היתר בכדי לשפר את מצבם הכלכלי, וזאת מבלי שתכיר בצורה אמיתית בכשלים, העוולות, מנגנוני הדיכוי וההדרה שהובילו את יהודי ערב למצב בו הם משתכרים פחות, משכילים פחות, בעלי סטטוס מעמדי נמוך יחסית ונעדרי אפשרויות ניעות חברתית ראויה כשל מי שנולדו ליוצאי אירופה.

אל ליהודי ערב וצפון אפריקה להפוך לניצולים החדשים, בהם משתמשים לצורכי ניגוח פוליטי, כלי לעשיית הון מדיני. עליהם לדרוש מהמדינה להכיר במעשיה ולפעול לשינוי בכך שתעביר תקציבים כפולים ומשולשים לאותם האזורים אותם זנחה בפקודה. עליהם לדרוש קביעת יעד של זכאים לבגרות ולתעודות גמר אקדמיות באזורים אלו. עליה להקים מקומות תעסוקה ולפתח נתיבי תחבורה לאותם אנשים שמהם שכחה בכוונת מכוון. על משרד התרבות להקים מרכזים לשימור המורשת הייחודית לכל קהילה יהודית ערבית, מבלי לחשוש שהדבר יחשוף אותה להתמודדות עם גילויים העצמי המחודש של יהודי ערב. ביכולתה של ההנהגה להשתמש בהון האנושי והתרבותי הגלום בחברת יהודי ערב, גם אם זו הצליחה "לשכוח" מהם, בעזרתה האדיבה של המדינה שליחיה ושלוחותיה.

אסור ליהודי ערב לשמש טרף קל לניצול, עליהם להתנגד לכל ניסיון נואל לשימוש ציני ותעמולתי בהם וסבלם, ובמידת הצורך לצאת כנגד ההנהגה שתעשה זאת. אחרת יהיו הם ל"ניצולים החדשים" שמנפנפים בהם כדגל שחור, רק כדי לאפסן אותו בבוידעם עד לכנס האו"ם הבא.

  • המאמר פורסם בבלוג TheView
תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. ע.ג. הגיב:

    כמה שאתה מדיק. אנצו סירני הוצא להורג במחנה דכאו בשנת 1944 אחרי שנתפס כאשר יצא להציל יהודים מהשואה ולארגן התנגדות לנאצים. כך שהוא לא היה יכול להיות נציג המוסד ולא לומר את מה ששמת בפיו. ככה זה כשמתעקשים להכפיף את המציאות לאידיאולוגיה שגם היא בפני עצמה עבר זמנה וגם כשנעשה נסיון לישם אותה זה נראה כמו מהדורה רעה עוד יותר של המשטר הנאצי.

  2. ק.א. הגיב:

    כבמעשה קסמים לאימפריה יש מלאי בלתי נדלה של שפנים חבויים בכובע. לכל פשע (מלחמה או אחר) ישנו השפן שלו שמוקפץ החוצה כתירוץ נהדר לצורכי השעה. לעיתים השפן אף יגלה את עצמו במפתיע עוד לפני הפשע כדי לרכך את דעת הקהל עוד בטרם. לאימפריה נוח שהשת"פ עם מדינת היהודים מספק לה את שירותי העבודה המלוכלכת. כמה שנים עוד ימשיך העולם לבלוע את ההצגה? מצדם של הביבי וטייקוניו – לנצח נצחים. זוהי הצורה בה המאפיונרים משוחחים עם הציבור: שיטת "דבר אלי בשפנים". הופ שפן מלפנים, הופ שפן מאחור. זהירות שפנים קופצים!

    • משה הגיב:

      מי זה האימפריה?

      • שום בצל הגיב:

        ה"אימפריה", על בסיס הסיפור של "מלחמת הכוכבים", היא התגלמות הרשע בדמותם של האמריקנים ימ"ש, והגרועים יותר, העשויים מרשע צרוף, הם הציונים הרשעים.
        (ע"פ ק.א, לקרוא לציונים "ציונאצים" מעליב את הנאצים יתר על המידה).
        מ"כוכב המוות" של הציונים, קרי ישראל, הם רוקמים מזימות ומשתלטים על ה"גלקסיה"….
        ואחרי זה אומרים לי שאני חי בסרט…

  3. אשר פרוליך הגיב:

    המאמר בסדר ומזכיר אמיתות עצובות,אבל בסוף,הקריאה ל"יהודי ערב" מוזרה וריאקציונית. הכותב תקוע במציאות מלפני 50 שנה.דברים רבים השתנו וגם יש כאלה שלא,לצערנו.אבל הדברים שהשתנו גוברים על אלה שנשארו בעינן.הניסיון לעורר שוב את השד העדתי בזמן שהנתק והמאבק הוא בין עובדים ,מובטלים,זקנים ועניים מכל מני עדות נגד הטייקונים,הביורקרטים המשרתים אותם ובעלי ההון המנצלים אותם,זה,פשוט מאוד,מעשה ריאקציוני המשרת את אינטרסים שפלים.

  4. נתן הגיב:

    אכן באמת נמאס כבר מ "השימוש השחוק בשואת יהודי אירופה" לעומת זאת השימוש השחוק בעוול הנורא שעשו למזרחיים הוא כמובן לגיטימי ורצוי….

  5. הנרי הגיב:

    מאיפה הנתונים האלו ? אחוזם בבתי הכלא גבוה בצורה מובחנת? מאיפה אתה יודע את זה ?
    מדינת ישראל שנת 2012 טובעת בכול כך הרבה בעיות שהדבר האחרון שאנחנו צריכים הינו קריאה להתעוררת "מזרחית", במיוחד עקב העובדה כי הקריאה הנ"ל לא מדויקת וממש לא נכונה, יכול להיות כי ישראל גדלה והתפתחה ובתהליך עשתה המון טעויות אבל היום בעייתנו הינה הטייקונים שיושבים על צווארנו ותאמים לי מזרחים, אשכנזים הם עולם אותו דבר…

  6. אשר פרוליך הגיב:

    לנתן: איו כל "שימוש שחוק בשואת יהודי אירופה" .השואה היתה תופעה יוצאת דופן בהסטוריה האנושית שאין לה אח ורעה מכמה סיבות,ובמיוחד בשיטתיות התעשיתית האבסולוטית שלה והטירוף של הנאצים.
    זה לא אומר שלאנושות היו ויש גם היום אסונות נוראים אבל השואה היתה נקודת מפנה של ה"ציביליזציה" האנושית.העוול שנעשה למזרחיים בישראל זו תופעה שיש לגנות אותה אבל אין לה כל קנה מידה של השוואה והערבוב בין הדברים מוטעה,רע ומזיק גם לבני עדות המזרח.ערבוב כזה הנו מניפולטיבי ושקרי מהסוג הגרוע ביותר ומנוצל היטב על ידי מנהיגי אירן וגופים שונים בצורה דמגוגית ושקרית

  7. נילי הגיב:

    אשר היקר, נתן כותב בציניות. הוא חושב בדיוק כמוך.

  8. דינו הגיב:

    גם אם כוונותיו טובות, רועי רז עושה סלט: אין שום קשר בין היחס ה"אכזרי" כביכול וההשפלה להן זכו יהודי ערב כאן, לבין זכותם (אם קיימת כזו) להשבת רכוש. מה עניין שמיטה להר סיני?
    ומה יאמר רועי רז אם יתברר לו "חס וחלילה" שיהודים יוצאי ערב בעצמם רוצים את השבת רכושם?
    האם יאמר אז שהם נפלו קורבן לשטיפת מוח ציונית כנגד ארצות מוצאם?
    לא בכדי התעלם רז מנסיבות עזיבתם את ארצות ערב, החרמה והלאמת רכושם, האלימות ממנה סבלו ומקרי גרוש פר-סה. מבחינתו הם פשוט עלו לארץ מתוך בחירה. איזו היתממות….
    ההגיון כלל לא ברור. יוצאי ארצות ערב הופלו בישראל ללא ספק, האם זה מצדיק ומלבין בצורה כלשהי את העוולות של ארצות ערב כלפיהן?
    רז מציג את הדברים כאילו המזרחים גרים עד היום במעברות: "משתכרים פחות, משכילים פחות". ובכן, מנסיוני אפשר כבר לנטוש את הגישה הזו. בחברה בה אני עובד (היי-טק) שווה מספרם ומעמדם של יוצאי עדות המזרח לזה של האשכנזים, ולא מדובר בחברה פילנטרופית.

  9. טובה שיבר הגיב:

    נו טוף, הנה מאמר ה"מוכיח" שיהודי המזרח מופלים לרעה ע"י הממסד האשכנזי- ציוני. הרי זה בדיוק אותה טענה מניפולטיבית שמשמעים עסקני ש"ס לדורותיהם כדי לקושש קולות בקרב המזרחיים.
    נמצא שלשמאל העיקבי ולש"ס יש מן המשותף: שניהם משתמשים באותה טענה חבוטה בכדי להוכיח את צדקת דרכם.

    • מופלים לרעה? הגיב:

      חלילה, גרוע מכך. המזרחיים שמשו אז בשר תותחים דמוגרפי וכוח אדם לאיכלוס השטחים שנוקו מפלסטינים.
      למזרחיים שאבדו את רכושם בארצות מוצאם (בקנוניה?) יש כל הזכות לתבוע אותו. אבל לא זאת היוזמה להשיב את רכושם של יהודי ערב,שנותר במדינות המוצא, כחלק מפתרון הסכסוך.
      הפעם מתבקשים המזרחיים להקריב את רכושם האבוד כדי לקזזו עם הרכוש הפלסטיני שנשדד בנכבה.

הגיבו לטובה שיבר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים