הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באוקטובר, 2012 31 תגובות

קשה להתייחס בשוויון נפש להופעתו מחדש של מירון בנבנשתי על הבמה הציבורית, אבל אחרי עיון נוסף במשנתו מסתבר שאין חדש תחת השמש. בנבנשתי הוא באמת איש מוכשר, מומחה בחקר עימותים אתניים ואולי אף הקדים את דורו בהבנה, שאסון 1967 הוא בלתי הפיך.

כל הרכיבים שעמדו בעבר בבסיס דבריו ומעשיו נשארו גם עכשיו בעיסה שהוא מגיש בראיונות העיתונאיים שלו, בעיקר לארי שביט ב"הארץ": ארוטיקה אגרארית מביכה כלפי ארץ-ישראל; זיקה סנטימנטלית עמוקה לאביו, המורה והמחנך הדגול (בלי מירכאות) דוד בנבנשתי, שהנחיל לבנו מירון תודעה ילידית, ותחושה (שלא תמיד מעוגנת במציאות) שהוא שייך לארץ באורח אורגני, טבעי ושורשי לגמרי, בניגוד לגלי העלייה שהגיעו לכאן אחרי מלחמת 1948; חידוד המורשת הדייניסטית על פתרונות פונקציונליים ולא טריטוריאליים לסכסוך בארץ ישראל-פלסטין; תמהיל מוזר ועתיר ניחוחות לא נעימים של ליברליזם רומנטי כאילו פרו-ערבי, עם הצהרות נאמנות לציונות.

guttmanהפסיפס לזכר הגימנסיה הרצליה, נחום גוטמן, מגדל שלום מאיר, תל אביב (מקור)

כיוון שהציונים מאמינים בקיבוץ גלויות ובהעלאת כל יהודי התפוצות לבנות את חייהם בארץ הזאת, הבוז של בנבנשתי כלפי היהודים המזרחים סותר את ההגדרה שלו כציוני. הוא מכנה את המחאה החברתית של המזרחים בתואר המתנשא "יבבנות" וגם מתפאר במורשת הסוציאליסטית. זה מה שהמאיס את בני דורו, הצברים הלבנים כלשונו, על רוב התושבים (והמצביעים) בארצנו. להתנשאות של בנבנשתי אין על מה להתבסס. הוא בקושי נון-קונפורמיסט, כי הצהרות הנאמנות שלו לציונות והבוז כלפי כל מי ששונה ממנו מהווים את התשתית הרעיונית והפוליטית של החוגים השליטים בישראל.

אם שם המשחק כאן הוא הדרה של מזרחים, של ערבים, של מובטלים, של עניים ושל עובדים לא מאורגנים המשתכרים אל צרור נקוב, הרי מירון הוא אחד המחוננים מקרב מוביליו. הוא אליטה, כיוון שכך החליט, ולכן הוא מלא רהב ושחצנות ובו-זמנית גם מוצף ברחמים דביקים על עצמו ועל בני דורו.

בנבנשתי נוקט לשון גוף ראשון יחיד כתחליף לטיעונים רציונליים. לאיש אין זכות להעיר לו או לערער על דבריו, כיוון שמורשת בית הוריו (אב ספרדי ואם אשכנזייה) העניקה לו מעין קושאן על חלקת אלוהים הקטנה שלו, שממנה הוא רוקם את חזונו במנותק מכל התהליכים החברתיים וההיסטוריים המתרחשים בארץ. ייתכן מאוד שהמסקנות שלו הן דווקא נכונות. רבים מאתנו הגיעו למבוי סתום במאבקם לכינון שתי מדינות, והתחזית שלו על המצב הבלתי הפיך שנוצר כאן הייתה כנראה מדויקת. חבל רק שבנבנשתי מתעלם מתרומתו העצומה למימוש חלום הביעותים של ארץ ישראל השלמה.

כאשר טען, כבר לפני כמעט ארבעים שנה, שההתנחלויות סיכלו את הפתרון של חלוקת הארץ, הוא עזר מאוד לשתק את ההתנגדות בקרב המתונים במחנה הציוני. הנבואה שלו הגשימה את עצמה, בין היתר גם מפני שהוא תמיד רצה במימושה מטעמים מיסטיים שנובעים מזיקה פטישיסטית מובהקת לאדמת ארץ ישראל. כך ברא את עצמו מחדש כיצור כלאיים שממזג ציונות עם ליברליזם, התנגדות להתנחלויות עם מצע רעיוני המאפשר את המשך בנייתן, ואליטיזם אנטי-מזרחי עם נאמנות רגשנית לסוציאליזם של פעם.

האם הילידות הארץ-ישראלית יכולה להיות בסיס לדו-קיום בשלום, חרף הסכסוך, השנאה, הבחישה המעצמתית המסורתית בכל התרחשות, האינטרסים הזרים והניכור? כיצד מיישב בנבנשתי את החיים ההרמוניים עם הערבים בישראל ובשטחים הכבושים עם התיעוב שמעוררים בו רוב האזרחים היהודים הגרים כאן? אין תשובה, בין השאר משום שבעולמו של האיש לא קיימים בכלל בני אדם אמיתיים, אלא רק מזרחים הזויים ומדומיינים שמייללים על מר גורלם חרף העובדה שלדעתו לא מגיע להם לקבל שום דבר מהחברה, שהוא ודור המייסדים שקדם לו הם האחראים הבלעדיים לעיצוב עתידה.

מדינה דו-לאומית בארץ היא ככל הנראה כורח המציאות, כיוון שחלום שתי המדינות לשני עמים סוכל בידי אויביו מימין, גם בסיוע של בנבנשתי וחסידיו המעטים משמאל. אבל חומרי הבנייה שלה אינם הפלסטינים מצד אחד ושרידי הפלמ"ח והתנועה המאוחדת מהצד האחר. הוותיקים האלה, הגונים ככל שיהיו, אינם אלא זן הולך ונכחד מבחינה ביולוגית ותרבותית. ההשלמה עם העובדה הזאת היא חיונית, כדי שנוכל להתמודד עם המציאות החדשה שנוצרה כאן באמת באורח בלתי הפיך.

הקן שלנו ברחוב נרקיס, שהיה צבוע אדום ואחר כך ירוק אבל נעלם מנוף מרכז עירנו כבר לפני שנים, והפך לבית דירות שמיושב ברובו על ידי ירושלמים מסורתיים, קיים היום רק בזיכרונות הענוגים, לעתים גם המשופצים של כמה מאות בני אדם. גם אם מירון יאסוף למחנהו את דני מרחוב הגידם (שהפך לאחרונה לרחוב טרומפלדור) את אמנון מרחוב אוסישקין ואת עוזי ילון מנחלת אחים, קשה להניח שהוא יוכל להציג בפני הפלסטינים נדוניה "ילידית", שתספיק לחתונה שעליה הוא מתיימר לחלום.

כדי שנכונן כאן הרמוניה מסוימת בין כל אזרחי המדינה הדו-לאומית מהירדן ועד הים, עלינו להביא בחשבון גם את היהודים, שרובם נולדו אחרי שהתנועה המאוחדת כבר התפרקה בהעדר חזון, או שהגיעו ארצה אחרי 1948, מנוכרים לגמרי מעצם קיומו של הזרם הציוני-סוציאליסטי. כיצד יכילו הצברים הלבנים המיתולוגיים של בנבנשתי את המזרחים, את עולי ברית המועצות לשעבר, את החרדים ואת שאר הישראלים מכל החוגים, בהם גם אנשי המרכז הלאומני החילוני, שרחוקים מאוד מהפנמה או אפילו מקבלה חלקית של רעיון הדו-קיום במדינה אחת?

האיבה של בנבנשתי כלפי המזרחים איננה מבשרת טובות. כמו השימוש הזדוני בכינוי הגנאי "ערסים" היא מצביעה על ניסיון אכזרי לאושש את האפליה החברתית והמעמדית כלפי אחרים, ולהוקיע את ההתקוממות נגד הדרת המזרחים במקום להציע דרכים ופתרונות. אני קורא עכשיו ספר מאלף של הסופר האנגלי הצעיר אוון ג'ונס (CHAVS, THE DEMONIZATION OF THE WORKING CLASS) שעוסק במסע להוקעת מעמד הפועלים הבריטי כדי להצדיק את קיפוחו, את נישולו ואת הכחדת מקורות פרנסתו.

כינוי הגנאי לפועלים "צ'אווס", המקביל במידה ידועה לערסים, מתואר כחלק מהמערכה נגד החלשים בחברה. השנאה כלפיהם איננה תמימה, אלא שיטתית ומבנית. ג'ונס מדגים כיצד מאשימה התקשורת בשירות הרכושנים את נתמכי מדינת הרווחה בבעיות הכלכליות של בריטניה, חרף העובדה שההוצאות לרווחה אינן אלא אחוז זעיר מהרווחים האדירים שהטייקונים למיניהם זוכים בהקלות מס ובקבלת סכומי עתק, כמנהלי חברות אמיתיות או פיקטיביות.

בנבנשתי לקח צד במלחמת המעמדות של האליטות נגד האוכלוסייה המזרחית הגדולה, ולכן אין לו עם מי להקים את המדינה הדו-לאומית, גם אם היא מהווה באמת את הפתרון היחיד שנותר לנו.

  • הטור פורסם ב"כל העיר" ב-12 באוקטובר 2012
תגובות
נושאים: מאמרים

31 תגובות

  1. יהודה הגיב:

    מי שרצה מדינה יהודית ודמוקרטית יקבל מדינה שאינה יהודית ואינה דמוקרטית.

  2. ק.א. הגיב:

    שיח מול מעשים. נפנוף ידיים מול עובדות בשטח. חלום ומציאות:

    הסנטימנט שאני קולט מבנבנישתי (המביט במיוחד לאחור ולהווה אבל גם לעתיד) הוא של כשלון טוטאלי ואכזבה עמוקה – שבעצם נוצר (באורח פלא?) דבר מה שאין כלל מה להתגאות בו בלשון המעטה (גם אם אין הוא אומר זאת במפורש) – ורק עם תחושה זו אני מזדהה איתו. וזה לא דבר פעוט, שכן יש רבים שאינם (עדיין) חשים כך.

    בהעדר צ'יינג', סליחה מר אובמה (ואחרים), של ממש – השיח מסורס והופך לשיח לשם שיח. מחאה לשם מחאה. בעוד אנו שקועים בלהבין את המערכת "המסובכת" (שאנו עצמינו חלק ממנה) באופן המדוייק, הנכון, הצודק, הסובלני והמנומס ביותר – המערכת מגדרת אותנו (כלומר גם גידור עצמי) במכלאות אישיות וקולקטיביות שבהן ניתן לשוחח, אולי גם להפוך שולחן ולשחרר קיטור אבל אסור ואי אפשר לשנות כלום. כיצד זה יגמר? במחנות ריכוז למתדיינים?

    כמה רלוונטי היה הסרט "ברזיל" לפני יותר מ 25 שנה!
    http://www.youtube.com/watch?v=4Wh2b1eZFUM

  3. אולי הגיב:

    הלוואי והדברים המעניינים של אישיות מרשימה שכנראה קנתה זכות מלאה להשמיעם היו זוכים לקשב
    מעט יותר בוגר וענייני.
    תגובה מבולבלת רגשנית ומלאה אמוציה מרה ושנאתית אינה בדיוק תורמת לנסיונות הבנה והקפה
    מעניינים בהבנתם של תהלכים-במקרה של ישראל- הרי גורל.

  4. רמי יובל הגיב:

    מירון אינו אוייב המזרחיים, חס וחלילה. הוא מבקר באומץ יבבנות מסויימת ואפשר להתוכח על כך (לי אין דעה מגובשת בסוגיה החשובה ואני לא כל כך נוטה לקבל את דעתו של מירון). אבל בין ויכוח ענייני ובין האשמת אדם אינטליגנטי, משכיל, נאור ועיוור צבעים גמור בגזענות, זה ממש לא לעניין.

  5. חיים ברעם הגיב:

    בשום מקום לא האשמתי את בנבנשתי בגזענות אלא בהתנשאות וביחס עוין למקופחים המזרחים. חרף הדברים שנכתבו כאן על ידי המגיבים, זה בלתי נסלח

    • אלי הרחובותי הגיב:

      כל נסיון להפוך גזען כמו מירון בינבנישתי לעוד "סתם מוכיח בשער" לא יצלח. כל מי שקרא את הראיון אתו יודע בוודאות, מירון ביבנישתי הוא גזען שונא מזרחים!!

  6. חיים ו. הגיב:

    לפעמים(רק לפעמים) אחרי קריאת עד טור (ואני קורא אותם כבר לא מעט שנים) אני חושב לי, תודה לאל שיש חיים ברעם. בקרב הקרקפת המתדלדלת שהיא השמאל הישראלי הלבן, לפחות אחד לא נדבק בקדחת ה"אשכנזי האחרון". כאשר איזובים כיוסי גורביץ חשפו את הלבנונית, זה היה חצוף. אבל שבארזים כבנבנישתי אחזה השלהבת, זה היה קצת מדאיג, שלא לאמר עצוב ונלעג.
    מזל שיש חיים ברעם

  7. אשר פרוליך הגיב:

    הכותב מכוון בקורתו על מירון בנבנישתי בגישתו ה"דייניסתית" של פתרונות "פונקציונאלים ולא טריטוראילים" . אני שואל את מר ברעם אם הוא מאמין בתמימות ובאמונה שלמה שיתכנו "פתרונות טריטוריאליים" מבלי מרכיבים "פונקציונאליים" ??. אם הוא כן מאמין זאת,הוא מתיישר עם העמדות ההפוכות לגמרי לאלה שלו,שהן של הימין,שחושב שכיבוש הארץ היא זו שתביא לגאולה,רק שבכוון ההפוך.ברעם גם לא הבין את הסגנון הבוטה,"הצברי" העוקצני של בנבנישתי,בקשר ל"מזרחיים".מירון לא אומר שלא נעשו טעויות,גם חמורות,בעלייתם וקליטתם של יהודי מדינות ערב,אבל הוא מעלה ומגן על דמותו הפגועה והחבולה של "הצבר הלבן",שהותקפה בדמגוגיה רבתית על ידי בגין והליכוד,רק כדי לעלות לשלטון.מירון נוגע בנקודה המרכזית שהיא אי-האפשרות הפיזית,המטריאלית,הקונקרטית,של חלוקת הארץ הקטנה הזו,ולשאילה זו,מר ברעם לא נותן תשובה.

  8. שירה הגיב:

    לפני 2000 שנה היו מאבקים בין הצדוקים (עשירים, שרצו לחלוק את המשאבים החומריים והאינטלקטואלים רק בינם לבין עצמם) לפרושים (שלא עשו הפרדה בין כללו של "עם ישראל"). אומרים שבית המקדש נחרב כי העם היה מפולג. היום זה לא שונה. גם בלי הפלסטינים, מדינה קפיטליסטית ששואבת את תמיכתה ממעצמה שבעצמה חיה ממלחמה למלחמה ושבה יש רוב חילוני מנותק מהדת היהודית ומשמעות היהדות בשבילו זה היטלר, אין לה הרבה סיכוי. נוסיף לכך את המוטיבציה של המדינה הנ"ל לסכסוכים בלתי פוסקים בסביבתה וליצירת פליטות בסדר גודל שלה עצמה וקיבלנו מתכון לאסון. אם הציונים רוצים לשרוד הם צריכים לעבוד מאוד קשה על איחוד אמיתי והגדרתם כעם ישראל, אבל מכיוון שכבר מזמן אין ישראל אלא ציונאל, איחוד אמיתי לא יהיה ומירון צודק שהוא אומר את האמת, שאין למעשה מכנה משותף בין אוכלוסיות בישראל, גם לא יהודיות.

  9. אשר פרוליך הגיב:

    ליהודה:

    מזה "יקבל" ? לא "מקבלים" מדינה כמו שמקבלים מתנה,צריך לעבוד קשה מאוד בשביל לקבל מה שרוצים ואפילו להלחם אם יש צורך בכך

  10. דוד עציון הגיב:

    בין אם נלך לשיטתך ובין אם לשיטת מירון, רעיון "מדינה אחת" הוא רעיון עיוועים שמשמעותו היא רק שפיכות דמים נוראה, או מדינה ערבית מוסלמית עם מיעוט יהודי שגורלו יהיה כגורל הנוצרים בלבנון במקרה הטוב. המצב עודנו הפיך, 90% מהמתנחלים מתגוררים בגושים ששטחם קטן וניתן להחליף שטחים תמורתם.

  11. יובל הלפרין הגיב:

    אני מסכים עם התיאור של בנבנישתי ועולמו, אבל להכריז על ניצחון ההתנחלויות ולהתנחם במדינה דו לאומית בין הירדן לים אי שם באופק זה לשחק לידיו ולשכמותו. לעתים מצב הוא לא הפיך רק מפני שאנשים נוחים להשתכנע שהוא לא הפיך. אובייקטיבית, על פי נתונים שהביא שאול אריאלי לאחרונה במאמרו בעיתון "הארץ", "שקר ההתנחלויות", 85% מהמתנחלים חיים על 6.5% מהשטחים הכבושים, ורוב ההתנחלויות האחרות כוללות עד 2,000 תושבים. "אחד ראה תולעת כגחלת", כלומר הגחלילית נראית בלילה מאוד מפחידה אבל ככלות הכול היא תולעת. הפיך לגמרי, ולעמים יש זכות להגדרה עצמית לפני שהם מחליטים להקים מדינות רב לאומיות.

  12. אשר פרוליך הגיב:

    לדוד וליובל:
    מספר שאילות:איך תחברו בין עזה לגדה?האם תקימו גדרות בין ה"מדינות",עם תחנות משטרת גבולות ומכס?איכן תקימו שדה תעופה בינלאומי פלסטינאי,רכבות וכבישים ועוד 100 שאילות "מעשיות" נוספות? (עוד לפני שאילות כמו זכותה של ה"מדינה" הפלסטינאית לצבא,למטבע ומערכת משפט נפרדת,וכ"ד).האם יש לכם תשובות לכך? אין כל אפשרות של פתרון של שלום ודו-קיום מבלי החלפת הנהגת הימין הריאקציונית הן של הפלסטינאים והן של ישראל,בנציגי העובדים,המובטלים והעניים של שני העמים.כל דיבור על "פתרון של 2 "מדינות" מבלי שינוי רדיקאלי מעמדי בשני העמים ,הוא אחיזת עיניים שתבטיח המשך שפיכת הדמים האינסופית.כשבנבנישתי מדבר על כך שהארץ לא נתנת לחלוקה,הוא מדבר מהכוון ההפוך של הלאומנים,וצריך להבין זאת.

    • דוד עציון הגיב:

      שינוי ההנהגה של ישראל ושל הפלסטינים להנהגה יותר הומאנית וסוציאליסטית תהיה דבר מבורך. אך זה לא תנאי הכרחי להרדה.
      באשר למימוש הפיזי של ההפרדה: כביש עילי בין הגדה לעזה (הוצע כבר בעבר), מערכת משפטית נפרדת כבר קיימת. כמובן שיהיה מטבע וגם כוח צבאי לכל אחת מהמדינות. אם כתוצאה מחלוקה כזו יהיה שלום שמיתי, שדה התעופה הקיים יכול לשרת את שתי המדינות (כמו אלו שבבאזל ובז'נבה). בנוסף, יש בירושלים שדה שיכול לשמש את שני העמים. אבל אלו פרטים טכניים, שיבואו על פתרונם אם נגיע להסכם כזה. להערכתי יש בישראל בשלות לפתרון כזה. אצל הפלסטינים – מסופקני.

      • אצל הפלסטינים - מסופקני הגיב:

        ברור שלא
        כי הבעייה של הפלסטינים היא לא מדינה בשביל הבורגנות מרמאללה אלא הכיבוש הציוני הקולוניאלי ששודד את אדמתם והפך אותם לעם של פליטים

  13. דמוקרט הגיב:

    מדינה דו לאומית תעשה צדק באיזור ?
    לא ולא …
    למה לא להסתכל על דרום אפריקה של היום ? וזו עוד דוגמא עדינה משום שהלבנים היו מיעוט שם.
    הלבנים ממשיכים לשלוט בכלכלה ובאמצעי הייצור ועכשיו יש להם בונוס – המדכאים אינם עוד קלגסים לבנים אלא שוטרים שחורים שטובחים בפועלים שחורים. ממש חזון אחרית הימים.
    וזה לא הולך להיות שונה במדינה דו לאומית ממערב לירדן.

  14. אשר פרוליך הגיב:

    לדוד: כמי שעוסק בתכנון "הפרטים הטכניים" במקרים רבים הם הם החשובים."השטן הוא בפרטים".
    בנוסף,גשר עילי שיחבר עזה והגדה זה,פשוט אבסורד מבחינות רבות.
    אני מציע שנתחיל בכך שההנהגה הפלסטינאית תשנה את האמנה הפלסטינאית(שבתוקף) האומרת שכל שטח פלסטין שייך לעם הפלסטינאי הערבי והוא חלק מהאומה הערבית הגדולה.
    (הדגש על "העם הפלסטינאי הערבי")

    • דוד עציון הגיב:

      מסכים איתך לגמרי לגבי הצורך בשינוי החשיבה, בעיקר בצד הפלסטיני.
      הבאתי את הדוגמאות שלי כדי להראות שבמידה שיש בשני הצדדים הבנה אמיתית לאופי הפתרון, יש פרטים (קטנים כגדולים) כדי ליישם את עניין. ייתכן שאילו היו מקפידים אחרי הסכם אוסלו על "פרטים קטנים" – הוא לא היה מתפוגג כל כך מהר

  15. רמי יובל הגיב:

    כנען אינה ניתנת לחלוקה. מדינת כל אזרחיה חילונית מים עד נהר הוא הפתרון הפשוט, הצודק והיעיל. כל השאר זה נסיון לרבע את המעגל. תהיינה מפלגות מעורבות ואני באמת לא מתחייב לבחור במפלגה יהודית דווקא. טיבי, רק לדוגמא, עדיף בעיני לא רק על ביבי אלא גם על רבים וטובים מהנוכל הנ"ל. ומה דעתכם על תחבורה ציבורית כבישית ומסילתית בשבתות ומועדי ישראל נהוגה בידי גויים בני דת מחמד? זה לא נחמד? ולמה לא המנון כנעני עם מלודיה מזרחית וסיטר? מה רע? אני מכריז על תחרות לטקסט טמנגינה להמנון הלאומי הישרפלסטיני. המילים הראשונות להמנון תהיינה "כל עוד בלבב פנימה" והמנגינה לקוחה מהסימפוניה התשעית של בטהובן. (תמים בעברית זה שלם)

  16. יובל הלפרין הגיב:

    לאשרק פרוליך:
    חיבור בין עזה לגדה הוא עניין טכני שאפשר לפתור באמצעות מעבר בטוח, הרי בין שתי המדינות יתקיימו יחסי שלום. הכול אפשר, רק חמאס וליברמן בפרלמנט אחד אי אפשר.
    בנבנישתי הוא לאומן קולוניאליסט לכל דבר שרוצה "להביא את האור" לילידים הפרימיטיביים.

  17. ח.ק הגיב:

    ישנו סקטור מסויים, דור דינוזאורים לבנים שלא למדו תקינות פוליטית מהי, ושיבתם מרופפת את שליטתם העצמית, ומדי פעם כאשר אחד מהם פוער את פיו – כל השיט יוצא. כך קרה גם עם נתן זך למשל.
    אפשר לזעום עליהם, ואפשר לחייך מהצד ולהניד את הראש.
    אני בוחר בחלופה השניה.

  18. יובל הלפרין הגיב:

    לרמי יובל?

    כנען אינה ניתנת לחלוקה? כשלכנען קראו כנען היא כללה כמה מאות ערי מדינה, ואם תסקור את ההיסטוריה אחרי שקראו לה כנען, ברוב התקופה הזאת היא הייתה מחולקת אתנית ו/או מדינית, כשהקו הכללי לחלוקה היה רצועת החוף מזה והגוש ההררי מזה.

  19. אשר פרוליך הגיב:

    ליובל: אין דבר "טכני" שהוא לא גם פוליטי-חברתי ולהיפך.אם יהיה שלום בין שתי המדינות,למה צריך 2 מדינות? רק לספק את הלאומנים ,הגזענים והבורגנים-בעלי ההון כדי לנצל את ה"מדינה" לרשותם?
    אם אתה מרקסיסט,אזי הייתי מצפה שתהיה אינטרנציונליסט.למעמד העובדים אין מדינה.המדינה הוא כלי שרות של בעלי הון והשליטים נגד העמים שלהם. בעולם גלובאלי "מדינות הלאום" כמעט לא קיימות.הגיעה הזמן ש"השמאל העיקבי" יבין מה שמרקס ו אנגלס הסבירו לפני 200 שנה על "מדינת הלאום".והשאילה העקרית לא אם שתי מדינות או מדינה אחת,אלא מי יעמוד בראשן.האם אתה מצפה ש2 מדינות בהנהגת הבורגנות הלאומנית של כל אחת יוכלו לחיות בשלום?ללא שלטון מעמד הפועלים והמובטלים והעניים בהנהגת מפלגות סוציאליסטיות ואינטרנציונליסטיות אלא בידי הבורגנות
    הלאומנית/דתית/קפיטליסטית,"פתרון "2 מדינות הוא לא מרשם לשלום אלא לשפיכות דמים מתמשכת

  20. יובל הלפרין הגיב:

    לא מכיר את המרכסיזם שלך. תקרא מה כתוב במניפסט הקומוניסטי אחרי המשפט "הפועלים אין להם מולדת":
    "היות ששומה על הפרוליטריון לכבוש קודם כול את כל השלטון המדיני, להתעלות למעמד לאומי, לכונן עצמו בתור אומה – הרי הוא עצמו גם לאומי, אם כי בשום אופן לא במובנה של הבורגנות."
    לפיכך לניו הדגיש את חשיבות ההגדרה העצמית לעמים כמצב המאפשר תנאי פתיחה למאבק מעמדי, כי אחדות מעמד הפועלים היא על בסיס "חטיבות לאומיות", שלכל אחת מהן הדרך שלה אל הסוציאליזם. אינטרנציונליזם אינו "קוסמו פוליטיות", הוא "בין-לאומיות" ולא "אנטי-לאומיות". הוא שיתוף פעולה בין פועלים מאומות שונות, כשכל אומה היא חזית בפני עצמה במסגרת מאבק זה. פועלי כל הארצות התאחדו. ארצות. לקרטלים על-לאומיים לשם חיזוק הקפיטליזם כמו האיחוד האירופי אנחנו מתנגדים בתוקף, והוא הדבר לגבי "איחוד אירופי" בזעיר אנפין בשטח פלסטין המנדטורית.

  21. אשר פרוליך הגיב:

    ליובל: קודם כל,לא אמרתי שלפועלים אין מולדת אלא ש"למעמד הפועלים" (של העולם,כמעמד)אין "מדינה",ואלה שני דברים שונים לגמרה.גם לא אמרתי שמעמד הפועלים הוא "קוסמופוליטי"(?)
    אלא שהוא אינטרנצינלסיטי. המילה "אינטרנציונליסטי" מדברת על הקשר בין עמים שונים ולאומיות
    בעולם גלובאלי,בו הכול קרוב ובקשר מיידי וחזק (שלא כמו בתקופת לנין)אין מצב ש"כל אומה היא חזית בפני עצמה במאבק" על פי דבריך.התנגדות שלך ל"איחוד אירופי" בשטח פלסטין לא ברור ומנוגד למה שאמרתה קודם.השאילה המרכזית שאתה לא מתייחס אליה היא האם נתן להפריד בין השחרור הלאומי והשחרור המעמדי.לדעתי(וגם של מרקס ולנין)לא,כפי שאתה עצמך מצטט,אבל מדבריך לא ברור שתנאי זה הוא הכרחי,ובלבול זה מלווה את "השמאל העיקבי" כשבדרך לשחרור הלאומי שוכחים את מעמד העובדים באחת הפינות ועוברים לנתיב הלאומניות.

  22. יובל הלפרין הגיב:

    כי האיחוד האירופי נועד לכפות נאו ליברליזם קיצוני על כל מרכיביו. זו הסיבה למה שקורה ביוון. לא שהם "בזבזו", אלא שהם התעקשו לשמור על מדינת רווחה בניגוד לצווים של האיחוד, שבראשו עומד בעצם הבנק של פרנקפורט. איחוד של אזורים בעלי פער גדול ברמת הפיתוח התעשייתי משווה את המחירים כלפי מעלה ואת המשכורות כלפי מטה. הפלסטינים צריכים כעת עצמאות מדינית ועצמאות כלכלית. עצמאות כלכלית פירושה ביטוח פרוטוקול פריז הכופה עליהם "מעטפת מכס" אחת עם ישראל.

  23. אמיר הגיב:

    קראתי את הספר של מירון בנבנשתי ולא הבנתי מהטור אם חיים ברעם קרא את הספר, או רק את מה שנכתב על הספר. לא מצאתי כל איזכור לכך – גם לא בתגובות, אז למי שבכל זאת מתעניין מעבר לראיון של ארי שביט, הספר נקרא: "חלום הצבר הלבן, אוטוביוגרפיה של התפכחות", הוצאת כתר.

    אני שם רגע בצד את עברו של מירון, ואת אופיו.

    ראשית, מירון בנבנשתי עושה מה שמעטים, אם בכלל, עשו. אדם שנולד בשנות ה-30, שהוא ואביו היו חלק מהממסד הציוני האשכנזי, שותפים מלאים לטיהור האתני של הפלסטינים, אביו מראשית הציונות, ומירון משנות ה-50 ואלך. שותף לדיכוי המזרחיים. אדם זה כותב 65 שנה אחר-כך ספר ובו הוא מודה בפה מלא שכל זה, כל חייו, מעשיו ומה שהאמין בו היו טעות, והביאו למצב האיום בו אנחנו נמצאים כיום. צריך אומץ לכך, צריך כנות ויושרה.

    המשך ->

  24. אמיר הגיב:

    המשך מהתגובה הקודמת

    הניתוח בספר חד וברור, בלי הנחות ובלי מריחות. מירון מנתץ מיתוס אחר מיתוס, שוחט פרה קדושה אחר פרה קדושה. החל מארץ ללא עם לעם ללא ארץ – שלעולם לא היתה ריקה, דרך יפי הבלורית שלא היו אלא חבורה של פחדנים, ועד הסוציאליזם שהיה לאירופאים בלבד, על חשבון המזרחיים והערבים.

    על מסקנתו אפשר לחלוק, אבל על התרומה שלו לכך שלראשונה (לדעתי), קם בן דור תש"ח (יליד 34') וכותב קבל עם ועדה שמתחילת הדרך, הדרך היתה שגויה. לא רק שנעשו טעויות כמו בכל דרך, אלא שהרעיון הציוני של מדינה יהודית – היה שגוי. היה מוטעה.

  25. אשר פרוליך הגיב:

    ליובל: מצטער אבל הנפילה של יוון לא בגלל שניהלו מדינת רווחה אלא בגלל השחיטות של הממשלות והתחמקות בעלי הון לשלם מיסים וסבות נוספות,כגון כניסה למטבע איורו שהקפיץ את המחירים הפנימיים של יוון והפכו אותם ללא תחרותים.התמונה הרבה יותר מורכבת מאשר אתה מצייר אותה(המשכורות ביוון עלו עם כניסה לאיורו והשתוו לאלה של גרמניה כשהפיריון היה נמוך בהרבה)שוב,אין טעם לדבר על "עצמאות מדינית וכלכלית של העם הפלסטינאי"עם הנהגה בורגנית התלוייה בנדבות מארה"ב או מסעודיה.מאנשי השמאל אני מצפה שלדבר על "עצמאות" של עם בהנהגת בורגנות מושחטת ותלויה בגורמי חוץ ואינטרסים הנוגדים את אלה של העובדים של אותו עם היא עצמאות מזוייפת ושקרית,בעקר בתקופה של גלובאליזציה ותלות הדדית חזקה.אין "קודם עצמאות" ואחרי זה "מלחמת מעמדות".בלי שלטון העובדים אין היום עצמאות בשום מקום.
    כך הייתי מצפה שיחשוב איש שמאל,אבל אולי אני טועה.

  26. אשר פרוליך הגיב:

    לאמיר: אני מודה שלא קראתי את הספר אבל כן את הראיון הארוך ב"הארץ".לפי הראיון לפחות,בנבנישתי אכן טוען שהפרויקט הציוני של מדינה יהודית היתה טעות אבל כאן אני חולק אתו.
    נתחיל בשאילה מה היא "מדינה יהודית".לכך נתן למצוא תשובות שונות לפי המשיב.דתיים יגידו שזו מדינה המבוססת על הדת,לאומנים שזו מדינת אפרטייד,ממשיכי אחד העם שהיא מדינת "אור לגויים".
    אבל אחרים,הפליטים שנרדפו בכל קצבות טבל וסבלו מאנטישמיות,כל אלה שהרגישו על בשרם או על בשר משפחותיהם את הדיכוי,הרדיפה,האפלייה,ואת הכאב של המילה הפוגעת או הסכין הרצחני,כל אלה יגידו שמדינה זו תהיה המקלט ,הבית,פיסת האדמה הקטנה והנשכחת בה לא יבאו שם לגרש,ואם כן יבואו,יוכלו להלחם ולהתגונן.נכון שכל זה לא צריך להיות על חשבון עם אחר,ונכון שלא היה צריך להיות כפי שהיה.אבל מה האלטרנטיבה? ה BUND? .המהפכה העולמית שמאחרת לבוא?.התבוללות בין אחרים שלא תמיד מצליחה?.אינני טוען שהציונות היא הצלחה,אלא כפי שאמר בובר על הקיבוצים: היא כישלון למופת.

הגיבו לחיים ו.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים