הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באוקטובר, 2012 17 תגובות

אשליית העימות בין בריוני הליכוד לבין מפלגת ג"ג: גולדה-גלילי

כאשר התפזר עשן הקרב והמפיקים יצאו למסדרונות לעשן בהיחבא סיגריה נינוחה ולהתברך בכך ששוב יצרו "טלוויזיה טובה" למען ההמונים הנבערים, נשכחה לגמרי העובדה ששתי המתמודדות אמורות להשתייך לאותה קואליציה בכנסת הבאה, להצביע יחדיו בעד הצעות החוק של בנימין נתניהו ועושי דברו במשרד האוצר, ולהחניק את כולנו בצבת הניאו-ליברלית.

shafir-regevעימות טלויזיוני בין סתיו שפיר למירי רגב (צילום מסך, ערוץ 2 )

סתיו שפיר הנחמדה ומירי רגב האנטיפתית אינן דוגלות באותה אידיאולוגיה אבל במבחנים הפוליטיים הקשים שיפקדו אותנו החל בשנת 2013 הן יתמכו באותן עמדות. מפלגת העבודה לא תתקומם נגד שלטון ההון אלא תבטיח שגם כמה ועדים גדולים יזכו בחלק קטן מהשלל, איש לא יפרק אף התנחלות קבועה, לא ישנה את עמדת ישראל בנושא הגרעיני או בנושא עזה, ואף לא את עתיד היחסים עם חמאס והרשות הפלסטינית. לשתי הנשים אין רעיונות מיוחדים לשיפור היחסים בין יהודים וערבים בתוך מדינת ישראל. המנהיגה של שפיר, שלי יחימוביץ', מדברת בגלוי על ביטול ההבדלים בין ימין ושמאל בנושא השטחים וההתנחלויות.

ברשות הפלסטינית לא שמעו על יחימוביץ', כיוון שהיא לא קיימת כלל בחזית החשובה של המאבק לשלום ולמימוש הצעדים הדרושים לקידומו. במהלך מערכת הבחירות היא תצייץ בנושאים אלה, לפי הנחיות היחצנים והסקרים שהם יערכו. אם יתברר שהיא מאבדת קולות של "השמאל הציוני" למרצ, ייתכן שתוציא את יונת השלום החנוקה מהכלוב, תמחה ממנה את האבק ותתנבא בסגנון האגף הימני בשלום עכשיו; אם ידווחו לה שהמאבק העיקרי ניטש דווקא מול יאיר לפיד ושרידי קדימה, היא תנסה להתנער מהתווית השמאלנית שדבקה בה. אנחנו יכולים לעזור ליחימוביץ' בנושא זה: מדבריה, ממעשיה ומכוונותיה לעתיד עולה שהיא ממשיכה של גולדה מאיר ושל ישראל גלילי ומשה דיין, שהביאו את ישראל לשוקת השבורה הנוכחית. הליכוד רק השלים את פרשת בגידתם בכל רעיון של שלום והתפייסות בין העמים.

שפיר היא חלק מהנהגת המחאה החברתית של קיץ 2011, ההר שהוליד המון עכברים. היא מזוהה לחלוטין עם הבטחה גדולה שהסתיימה בכישלון חרוץ. נותרו רק כמה שרידים עשנים מהמהומה התקשורתית הגדולה סביב המחאה, שבאמת עוררה תקוות גדולות בקרבנו. אחרי שכמה מחבריה עשו שליחות הסברתית למען ממשלת נתניהו, בחרה שפיר בקריירה פוליטית. אין בכך שום רע; היא לא תהיה גרועה יותר מחברי כנסת אחרים וייתכן שיהיו לה גם כמה רעיונות טובים לשיפורים קוסמטיים קלים. נוכח כוונתה הגלויה של הנהגת העבודה לקחת חלק פעיל בקואליציה הבאה הפרשנים נעשו כה ציניים, עד שאיש מהם איננו דורש ממנה התחייבות להישאר באופוזיציה. באקלים הנוכחי נכונותה לשרת תחת נתניהו נתפסת כיתרון המוכיח את הפרגמטיזם שלה, לעומת מנהיגת מרצ זהבה גלאון, אישה עם עקרונות שמצהירה מראש שלא תהיה בממשלת ימין-מרכז לאומני. שפיר בחרה ביחימוביץ' ולא בגלאון, ובכך הפכה, אולי שלא בטובתה, לשותפה אמיצה של היריבה המרה ב"פגוש את העיתונות" של ערוץ 2.

העימות היה בעיקר אישיותי. רגב הִקְצינה בשנים האחרונות יחד עם עמיתיה בליכוד והיא הביאה ל"עימות" את העגה הימנית שהושפעה גם מהרוח שמנשבת בצבא בעשור האחרון. היא הייתה דוברת צה"ל, כלומר, עסקה יום ולילה בטיהור שרצים ובניסיון נואל ובלתי מוצלח להציג את הפשעים הנגזרים מעצם הכיבוש כהגנה עצמית של מדינה במצור. בכנסת למדה את כל רזי הרטוריקה הזולה: הפצת שנאה איומה כלפי הערבים והתעלמות מסבלם של בוחריה ובוחרי השותפה הקואליציונית ש"ס כדי להיטיב עם העשירים, להפחית ממִסיהם, להכניס אותם לסוד המעשים והתוכניות, ולהרחיב את הפערים הכלכליים בשם התאצ'ריזם בצורתו האפלה והחמסנית. לכן קיבלו אותה המפגינים בשנה שעברה בקריאות בוז. התדמית העצמית שלה הייתה של אשת העם, שבאה מתוכו ומקיימת את הבטחתה לדאוג לו; אנשי המחאה החברתית ראו בה, ובצדק, את התגלמות המשת"פיות עם הממשלה הימנית הכוחנית ביותר בנושא הכלכלי-חברתי מאז קום המדינה.

למחאה החברתית היה ערך תרבותי מסוים, כיוון שהיא יצאה נגד העיקרון הבסיסי של הניאו-ליברליזם, שמייחס אחריות אישית בלבד של הפרט לגורלו ומתעלם מההשפעות החברתיות על סיכוייהם של גברים ונשים לגשר על פני הפערים החברתיים-כלכליים. מרגרט תאצ'ר הבליטה את נושא האחריות האינדיבידואלית יותר מכל פוליטיקאי בדורה, ובכך הצדיקה את הריסת מרקם החיים של קהילות שלמות בבריטניה בשם ההתייעלות הכלכלית שהייתה, לדעתה, כרוכה בקעקוע המכרות והתעשיות ובהדרת העובדים, שבאמצעות האיגודים המקצועיים חתרו להשיג עוצמה פוליטית. טוני בלייר ואנשי הלייבור שהחליפו את יורשי תאצ'ר מהמפלגה השמרנית בשנת 1996, אימצו את עיקרי הפילוסופיה התאצ'ריסטית (כך עשה גם שמעון פרס, אפילו כאשר כיהן כסגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי חרף תיעובו הגלוי כלפי האידיאולוגיה השוויונית) והשבוע טען מנהיג הלייבור אד מיליבנד שגם אם מפלגתו תעלה לשלטון היא תנקוט במדיניות "החיסכון" של השמרנים. יחימוביץ', שהיא כאמור נציגת מורשת גולדה בנושא המדיני, הולכת בדרכו של הלייבור החדש בבריטניה בנושא החברתי-כלכלי. לכן הייתה כה קרירה כלפי המחאה, שבאה דווקא להדגיש את המחויבות החברתית כלפי החלשים ולא האשימה את המובטלים ואת האמהות החד-הוריות בגורלם המר. לכן בחירתה של שפיר הייתה גורלית: היא בחרה בשיתוף פעולה בין-מעמדי לטובת החוגים השליטים ולטובת בעלי ההון במקום מאבק מתמשך להפלת הקפיטליזם החזירי, שמכונה ניאו-ליברליזם.

העימותים הטלוויזיוניים הם כעת מאוד אופנתיים, בהשפעה אמריקאית ברורה. גם בארצות הברית הם נעוּרים בדרך כלל מכל תוכן. המנצח הוא זה שצורח, משפיל את יריבו או מעבד, בעזרת יועציו, בדיחה ישנה להברקה חדשנית. בארץ הפך אותם דן מרגלית לבמה לצרחנים מקצועיים, שמצטיינים יותר במיתרי קול חזקים מאשר בטיעונים שׂכלתניים ו/או צודקים. טומי לפיד עשה קריירה פוליטית משגשגת אבל ריקה מתוכן מהופעותיו המתריסות על המרקע, שהסוו את העובדה שהוא היה עובד ותומך נלהב של רוברט מקסוול, האיש ששדד את קופות הפנסיה של אנשי קבוצת עיתוני ה"מירור" באנגליה. מירי רגב הולכת בדרך הסלולה הזאת.

קראתי באינטרנט וגם בעיתונות הכתובה המון תגובות על העימות. החברים שלי בפייסבוק כעסו מאוד על רגב. היא באמת אגרסיבית ולא נעימה, אבל נדמה לי שההתמקדות היתרה בוויכוח שלה עם סתיו שפיר באה בעיקר כדי להפיח רוח חיים בקונפליקט לכאורה בין המפלגות ההיסטוריות הישנות. אם שפיר מבקשת לְבַדֵּל את עצמה מטיפוסים כמו רגב, עליה להצהיר שהיא לא תשב עם הליכוד ועם המפלגות הימניות האחרות בממשלה. אחרת, היא לא תוכל למלא אפילו את תפקיד מנהיגת האופוזיציה כלפי יחימוביץ' בתוך מפלגתה החדשה.

  • פורסם בכל העיר, 26 אוקטובר 2012
תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. יוסף איזנשטדט הגיב:

    איך קרה שלמרות שהשמאל צודק מאין כמותו, הוא הלך ונמוג בעוד שהימין פורח למימדים מפלצתיים? – העניין מפתיע בעיקר אחרי רצח רבין שכל ההיגיון שבעולם חייב שהיה מגדיל את מחנה השפוי ורודף השלום. והאשמה לא רק על שמעון פרס שנמנע לחקור רבנים ולהוקיע במרץ הסתת הימין אשר סללה את הדרך לרצח. על כן עכשיו, מצביעי מפלגת העבודה נתנו אמונם בשלי יחימוביץ גם משום שיש בדרכה כדי למנוע סתירות פנימיות וחסמים בפני עורקים מהליכוד ומצטרפים חדשים שכבר עברו שטיפת מוח כאילו השמאל מוכר את בטחון ישראל והפכו חרשים כתוצאה, לכל טיעון סותר או הנוגע לעניין חברתי. שלי הפכה את טיעוני השמאל (ההולך וכושל מבחירות לבחירות)- מעיקרם על ידי שינוי סדר הדברים וההיגיון הפנימי. לא עוד "כשיבוא שלום- אחר כ נתפנה לטפל בחברה בארץ". באה שלי וטוענת כי הקדמת שינוי פני החברה והכלכלה בארץ- יוביל בשלב הבא גם ליתר נכונות לשלום כי צדק חברתי יגביר את הרצון גם לצדק מדיני. היכולת לסמן דרך אחרת- נמנעה עד כה מהשמאל ומהמרכז. אפשר לעמעם מסרים בעניין שטחים ולהאיר באור חזק את עניין הפריריות וניצול החברה בידי הממשלה הימנית וטיקוניה.

  2. אשר פרוליך הגיב:

    לחיים: שוב הגזמתה. לטעון שסתיו הנמרצת ומירי המושחטת הימנית (לא רק אנטיפטית) הן אותו דבר זה ניבזי בלשון המעטה.מפלגת העבודה עוברת מהפכה שמפלגות השמאל לא הצליחו לעשות:
    הצטרפות צעירים לוחמנים שיצאו לרחובות ובאים להחליף את העסקנים הותיקים שכמו במפלגות האחרות,קפאו בחשיבתם ובכיסאותיהם ובתפקידם. ממאמרך נראה שכל המבחן שלך הוא בקשר לסיכסוך עם הפלסטינאים והנושא החברתי-מעמדי הוא משני,ומספיק לדבר על 2 מדינות כדי לקבל "הקשר" כאיש שמאל.טעות בידך.לא נתן לפתור את הסכסוך ללא שינוי בשלטון והעברתו לצעירים,לעובדים,למובטלים לסטודנטים,לעניים ,מידי המפלגות והעסקנים המשרתים את בעלי ההון וזה גם נכון לגבי העם הפלסטינאי. אתה מצפה שאבו מזן וחבורת הגנבים הלאומנים שלו מסוגלת להגיע לשלום?(שלא נדבר על ביבירמן ).יש משהוא מוזר ב"שמאל" הישראלי: פשוט שכח שבכל עם יש מאבק מעמדי פנימי והוא זה שמביא אותו לשלום או למלחמה.למחאה לא היה רק "ערך תרבותי" לפי דברך,אלא ערך מהפכני מעמדי,וזה ההבדל שאתה לא מצליח להבין.

    • דניאל קלטי הגיב:

      אשר,
      צר לי, אך אין לך מושג ירוק, על מה אתה מדבר.

      כמי שהיה פעיל במחאה, במשך למעלה מארבעה חדשים (עד שקיבלתי בחילה פיזית, מכל מה שהלך שם), הבנתי בדיוק, מי הם ההולכים עם שלי:
      איציק שמולי = הבנאדם תקע, לכל חבריו, סכין בגב, ראשית-חכמה, לקח שוחד (אין מלה אחרת) מדנקנר, אז נמנע(!), מלהגיע להפגנת-מוצ"ש בסופ"ש השחור (23.6.2012) ואז, בחר להאמין לYNET, במקום לחבריו ולהצטרף לרגב, אקוניס וכל השאר, בהשתלחותם ב"מנפצי-הזגוגיות ובוזזי-החנויות"…
      סתיו שפיר = ב-1.7.2012, פרסמה המלאכית הג'ינג'ית הקטנה, בעלת הפרצוף התמים והמתוק, מאמר באתר-המחאה, בו הצהירה במפורש, שלא חברה לשום מפלגה ושלא תחבור גם, לשום מפלגה (ולו גם כמעודדת מן החוץ…), שלא בעצה אחת, עם כלל חבריה וש"עצוב לה", מאז ששמעה על ה"שמועות המרושעות", אשר אינן נכונות כלל ועיקר כמובן…

      אז – אלו הם איציק וסתיו, ה"צעירים הלוחמנים" הנהדרים שלך – שהצטרפו, למפלגתו של לא-אחר, מאשר רון חולדאי.

    • חבורת הגנבים הלאומנים הגיב:

      כנראה שסתיו הנמרצת ומירי המושחתת ישבו באותה ממשלה (אם הראשונה בכלל תבחר)
      לתפארת הציונות ומעמד הפועלים…

  3. ע.ג. הגיב:

    חזית המאבק לשלום? בפעם האחרונה שראיתי חזית כזאת זה היה ליד אילת כאשר לוחמי חפש פלשתינים תקפו מכוניות אזרחיות. לא מעט כובשים ישראלים מזוינים נהרגו שם במאבק בידים חשופות של גבורי האומה הפלשתינית. ברעם יחד עם כל השמאל הסהרורי מסרבים להכיר בעובדה שהיחידים שאחראים לכבוש המתמשך ולכך שאין מדינה פלשתינית הם הפלשתינים עצמם. העצוב הוא שהם ממשיכים לבצע פעולות כדי לסכל הקמת מדינה כזו וזאת כי הם מעדיפים להמשיך לרצוח יהודים ומקוים שיצליחו לחסל את מדינת ישראל.

  4. אלכס מסיס הגיב:

    לא ידעתי על הצטרפותה של שפיר ל"עבודה" – על פי דבריה בשבוע המאה – סברתי שתתצטרף לחד"ש
    אלא שכרגיל (כמעט) טעיתי בתרגום הדיבור למעשה,

  5. מיכאל לינדנבאום הגיב:

    לברעם,
    על סמך מה הקביעה שיחימוביץ היא משת"פית עתידית של משטר פושעי ההפרטה בראשות ביבי?.
    שלי אמרה שהסיכוי הוא קלוש,בדיוק כמו הסיכוי שביבי יהפוך לסוציאל-דמוקרט.
    עם כל הכבוד אתה טועה וגם מטעה.
    חבל.

    • "אמרה" הגיב:

      אבל כבר למחרת נבהלה מעצמה וחזרה שוב להצהרה שאינה פוסלת אף מפלגה. היא סוללת את דרכה לממשלה (וסביר להניח שזאת תהיה ממשלה ימנית יותר מהנוכחית).
      לצורך זה היא גם מצהירה שבנושאים המדיניים אין הבדל בין ימין לשמאל. האמת יצאה לה מבלי שתתכוון לכך, אכן בין המפלגות הציוניות אין באמת הבדל מהותי ביחס לזכויות הפלסטינים ולכיבוש.

  6. שום בצל הגיב:

    1. צביעות לשמוע מהצד הרדיקלי על "הפצת שנאה איומה" כנגד הערבים, בעוד שהשנאה לציונות ולישראל
    שמונפצת ע"י אותו שמאל רדיקלי גדולה עליה אלפי מונים.
    2. שלי יחמוביץ' התבטאה לא פעם בנושאים מדיניים, ובעניין הכיבוש, היא בעמדה שיש להמשיך לפי
    מתווה קלינטון. הבעיה היא לא יחימוביץ', אלא אם יעלה מנהיג פלסטיני שיסכים
    למתווה קלינטון. בינתיים, אין חיה כזו.
    3. לגבי עמדותיה הכלכליות של יחימוביץ':
    השאלה היא האם תיתכן בעת המודרנית כלכלה לא חופשית, מתוכננת ממעל,
    שתשמור מחד על צמיחה כלכלית, רווחה כלכלית, יוזמה ויזמות טכנולוגית ומדעית, ומאידך, על
    רווחתם של כל פועליה.
    אם לכך אתה חותר, מר ברעם, אזי כנראה שיחימוביץ' לא הולכת לשם.
    4. רגב מבטאת היטב את גדילתו של האלקטורט הימני על חשבון השמאלני, וקשה שלא להבין זאת (אם
    כי אין בכך להסכים עם הימין…), לאור כישלון אוסלו, החרפת העמדות, אינתיפאדה 2,
    וההתפכחות לגבי כוונותיהם של הפלסטינים והנהגתם. מלבד ביזויו של הימין הישראלי, אין דיון
    אמיתי לגבי התהליכים, ואין התמודדות כנה עם דרישותיהם של הפלסטינים שלא מתיישבים עם
    הציונות, זולת הפצת רפש ושנאה.

  7. שירה הגיב:

    מאמר מצוין, נהניתי לקרוא.

  8. אשר פרוליך הגיב:

    לשום בצל: אני מסכים לגמרי עם תשובתך בנקודות 1-2.לגבי נקודה 3: אין ולא קיים בישראל ואפילו בארה"ב "שוק חופשי".תמיד היה שוק בלתי חופשי שנוהל על ידי השלטון לטובת בעלי ההון והכוח
    כפי שאתה יודע,גם בארה"ב יש מערכת מיסוי,ממשלה,ביטוח לאומי,ביטוח רפואי,דמי אבטלה ובנק מרכזי.השאילה היא לא שוק חופשי או מתוכנן,אלא מי מתכנן אותו ולאיזה מטרה.בעולם של היום,הצורך של כלכלה מתוכננת חשוב פי 1000,אבל לא על חשבון הדמוקרטיה וחופש הבחירה,ולטובת ה99% ולא ה1%
    לגבי נקודה 4,חבל לבזבז זמן על גב.רגב,כוון שעדיף להפסיד מול חכם מלנצח מול טיפש.

  9. אלכס מסיס הגיב:

    רפש ושנאה – אני מצטט את המגיב מעלי שמתהדר בשם הטבעוני "שום בצל" – הם כלי העבודה של
    מערכת ה"הסברה" הישראלית

  10. צדוק התקוה הגיב:

    מי שהביא ומביא לעלית הימין ולהתחזקותו הם הפלסטנאים+השמאל הישראלי רק הם והם גורמים לישראלי לפנות ימינה

    • ודאי הגיב:

      הפלסטינים תובעים את זכיותיהם הצודקות ונאבקים עליהם והשמאל האנטי ציוני תומך בהם.
      חוצפה…

  11. אשר פרוליך הגיב:

    ל"ודאי": האם "זכויותיהם הצודקות" הן להקים בפלסטין מדינת שארייה איסלמיסטית? האם אלה כוללים מחיקתה מהמפה של ישראל והיהודים מהמזרח התיכון? ואם מדובר בגבולות 67 האם בכך תהיה הכרה מלאה וסופית של מדינת ישראל?ואם זה נכון,למה לא משנים את האמנה הפלסטינאית בתוקף גם היום המדברת על מדינה ערבית בכל שטח פלסטין כחלק מהאומה הערבית הגדולה?(אנא תבדוק בעצמך באמנה הפלסטינאית).קל להפריח "בלונים" כל "זכויותיהם הצדוקות" מבלי לנקוב בפרטים.ה"שמאל האנטי ציוני" הזה בהמנעותו להבהיר נקודות אלה,ורבות נוספות,עושה שירות רע מאוד לשני העמים הגרים היום על אדמה צרה ורבויית דם זו.

  12. "שירות רע" הגיב:

    הזכות להחליט בעצמם איזו מדינה הם רוצים, כולל מדינת שריעה איסלמיסטית, אינה כלולה בזכויותיהם הצודקות של הפלסטינים "כמובן" (בהנחה שאת זה באמת הם רוצים). אם כך הילידים המפגרים צריכים להתבגר ולהתחנך עד שיהיו זכאים לעמוד ברשות עצמם.

    זאת בדיוק ההשקפה הקולוניאלית הקלסית. בכל פעם שציוני נוגע במשהו המרצע הזה יוצא לו מן השק משום שהקולוניאליזם טבוע בד.נ.א שלו, אפילו אם הוא "מרכסיסט"

    מי שנמחק ממפת המזרח התיכון הם הפלסטינים ע"י הציונים ולא ההיפך, לא רק עפ"י הכתוב אלא בשטח במציאות. זאת "כמובן" הזכות הצודקת של הציונים להקים מדינה "דמוקרטית" (עם רוב יהודי) בשביל יהודים באמצעות טיהור אתני ומשטר אפרטהייד לילידים המפגרים כאמור עד "שיתבגרו"…

  13. אשר פרוליך הגיב:

    ל"שירות רע":
    כן.אין זכות להקים מדינת שריע איסלמית לא רק בפלסטין,אלא בשום מקום,בגלל שמדינה זו תפלא נשים,תחזיר את העם הזה לימי הביניים ותהיה בכייה לדורות לכולם.באותה מידה,אין "זכות" למדינה נאצית,פאציסטית או מדינת אפרטאייד גזענית.ה"ניתוח הביולוגי" שלך לגבי הד.א.נ. הציוני עלוב למדי.
    הפלסטינאים לא נמחקו מהמפה של המזרח התיכון ועדיין חיים במיליונים במחנות פליטים של מדינות ערב שכנות שלא קיבלו אותם עד היום (סוריה,לבנון,ירדן)ומחזיקים אותם כדי להסיט את תשומת הלב של הבעיות הפנימיות שלהן. אזכיר לך ש"הזכות" שאתה מציין נתן על ידי האו"מ ב1948 בהחלטה על החלוקה ברוב קולות אומות העולם (פרט כמובן ממדינות ערב)אבל אתה שולל גם זכות זו. אזכיר לך שהיו אלה מדינות ערב שדחו את תוכנית החלוקה,אבל לגביך "פרט קטן" זה לא נחשב.המפגרים האמיתיים היו השליטים הערבים שהובילו את העם הפלסטינאי והעם היהודי לאסון מתמשך.שליטים אלה הם הם שהיגיע זמנם לעבור מן העולם ולתת מקום לאביב ערבי אמיתי ומתקדם,אבל,שוב,זה לא חשוב עבורך שכל מהשמוביל אותו זו שינאה עיוורת לישראל.

הגיבו לאלכס מסיס

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים