"המסקנה היא ברורה: מדינת ישראל צריכה ליטול אחריות על ביטחונם התזונתי של אזרחיה ולא להותיר אחריות זו בידי עמותות וגופים פרטיים. הצעת החוק מציעה תשתית ארגונית, תכנונית, ומעשית לפתרון בעיה כאובה זו".
כך ח"כ רוחמה אברהם בלילא (קדימה) בעת שהציגה בכנסת את הצעת החוק שיזמה שמטרתו להבטיח בטחון תזונתי לתושבי ישראל. זה היה במאי 2011. לא מכבר מינה שר הרווחה, משה כחלון, את המועצה לביטחון תזונתי שהיא "מסגרת פורמאלית בין משרדית ולאומית שתאפשר להתמודד ולבחון סוגיות רוחב בכל הנוגע לביטחון התזונתי. המועצה תביא את המלצותיה בפני השר והממשלה ותהיה הגורם המקצועי הרשמי שיעסוק בקביעת מדיניות הממשלה בנושא הביטחון התזונתי", מסבירה דוברת המשרד. והנה משהו קצת פחות חשוב: למועצה אין תקציב.
מה שלא מפריע לח"כ אברהם להתהדר ביוזמת חוק, שבהעדר תקציב, לא יוכל להזיז גרם של לחם לפיו של אדם אחד מתוך כחמישית מתושבי המדינה שלפי סקר הביטוח הלאומי סובלים מאי ביטחון תזונתי.
(צילום: Amir Taj)
תקשורת עוינת
מה החשיבות של דיון בחברת כנסת שהצליחה לחוקק חוק נטול כל חשיבות מעשית?
ראשית לתקשורת. כלי התקשורת שדיווחו על האירוע המסעיר כתבו כי "המדינה תספק אוכל לנזקקים". מה שכלל אינו נכון. עיתונאית שראיינה לאחרונה את ח"כ אברהם אף לא עשתה את שיעורי הבית המבקשים ופרגנה לחברת הכנסת הנמרצת והדאגנית שפעלה בתחום הכל כך חשוב הזה. לקרוא את הפרסומים בתקשורת סביב החוק הזה גורם למבוכה לא קטנה.
מי הוא עני?
שנית, למהות. כאמור אין מהות. יש מועצה המורכבת מפקידים ובראשה פרופסור דב צ'רניחובסקי מאוניברסיטת באר שבע ומרכז טאוב שלבטח תתכנס ותבבל"ת עצמה לדעת. אבל בניסיון לשכנע את חברי הכנסת בטיב השקפותיה הסבירה אברהם כי הרעיון המרכזי הוא להנפיק "תלושי מזון" נוסח ארצות הברית.
איך יודעים מי זקוק לתלושי מזון? מי הוא עני שזכאי לתמיכה? מה ההבדל בין עני "רגיל" ועני עם "אי ביטחון תזונתי"? עם השאלות האלה פניתי לח"כ אברהם שבאופן מפתיע לא השיבה. אני מוכן לנחש מדוע: אין לה מושג.
אלא שהדיון הזה עוזר להבדיל בין שמאל וימין במדיניות רווחה. הימין, עתיר חמלה, יגדיר עניים הסובלים מאי ביטחון תזונתי, וייתן להם תלושי מזון. למעשה מדובר ב"תעודת עני" שמן הסתם יהיו לה שימושים נוספים: בהנחה לתיאטרון, לתחבורה ציבורית, לחידוש תעודת זהות, בריבית על משכנתה, ועוד.
למה זה לא יעבוד?
אפשר להתקומם כנגד מדיניות שכזו כי היא צובעת אנשים ומנפיקה להם טלאי זיהוי (כחול-לבן, לא צהוב). אלא שחוץ מהסטיגמה ההצעה בלתי אפשרית מבחינה מעשית. הנה כמה הסברים:
- נניח שהגדירו עני והגדירו אי ביטחון תזונתי. נניח שפלוני נכנס להגדרה וזוכה לענוד טלאי כחול לבן. האיש עובד (לא נשכח כי כמחצית מהעניים הם ממשפחות של עובדים) וקיבל תוספת שכר של 10 שקלים לחודש. איך המדינה, מחלקת הטלאים, תדע מזה? ואיך היא תדע אם שכרו ירד בעשרה שקלים ובכך נהיה זכאי טלאי? למדינה אין מידע, בזמן אמיתי, על מצבם של האנשים, גם לא על מצבם הכלכלי, ולפיכך אין דרך מעשית לטפל בבעייה בצורה מסודרת ובהתאם לצרכים.
- נמשיך ונניח שמצאו לכך פתרון. למשל באמצעות דיווח חודשי של כל אדם על הכנסתו. ניקח שני אנשים. האחד בעל הכנסה הנופלת בעשרה שקלים מקו הטלאי והשני שהכנסתו נופלת במאה שקלים מקו הטלאי. האם יקבלו תלושי מזון באותו סכום?
- נמשיך לשני אנשים אחרים. האחד שלו הכנסה גבוהה בשקל מקו הטלאי והשני בעל הכנסה נמוכה בעשרה שקלים מקו הטלאי. בעל ההכנסה הנמוכה יותר זכה לתלושי מזון. אם לדוגמא תלוש המזון המינימלי הוא בשווי 20 שקל הרי שהאיש מתחת לקו הטלאי יקפוץ מעל לאיש שמעל לקו הטלאי. זה הגיוני?
- נניח שיש שני אנשים מתחת לקו הטלאי. האחד עובד והשני לא מוכן לעבוד. האם מה שקובע את הזכאות זו ההכנסה בפועל או הכנסה פוטנציאלית? האם דין מי שמעשן ולילדו חסר מזון, כדין מי שאינו מעשן עם ילד באותו מצב?
ובקיצור: הניסיון להגדיר עניים, למצוא אותם ולצ'פר אותם הוא לא רק לא מוסרי. הוא בלתי אפשרי. מה שלא יפריע לח"כי הימין להמשיך בדרך הנלוזה הזו. לפעמים, כמו במקרה הזה, טוב שאין תקציב.
השמאל, למי שתוהה, ידאג שלכל ילד יהיה מזון שיסופק לו במערכת החינוך בלי קשר למוצא והכנסת הורים. גם ליבוש.
- פורסם במקור בבלוג של גדעון עשת
ההצעה גרועה ובעלת פוטנציאל 1984 מפלצתי, בין-השאר על-מנת "לעקוב, בזמן-אמת, אחר הכנסתם האמיתית של אנשים"…
אבל, בכלל: כל דבר, המאלץ אדם – במטרה להשיג את מה, שהוא ראוי לו מטבע-לידתו!! – ללכת ולהתחנן "תעזרו לי, אנא מסכין"… במטרה להשפילו עד-עפר, *חייב*, כמובן, להיות מוגדר בתור תועבה. גם כל הדיבור על "ילדים רעבים" הוא, כמובן, דמגוגי. חובת-הממשלה לדאוג לכך, שלכל אדם, מכל מוצא ומקום ובכל גיל ומצב, יהיה המינימום הנדרש וקצת מעבר לו, גם אם אינו מקיים, את כללי ה"ארבאייט מאכט פראיי", של כנופיית מצביעי-שינוי=לפיד=קדימה.