הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בנובמבר, 2012 15 תגובות

ההצעות הרבות לדחות את הבחירות לכנסת בגלל המלחמה אינן הזויות כפי שהן נשמעות. המלחמה אכן הידרדרה: מרצח בלי משפט היא הגיעה לטבח אזרחים חפים מפשע. כצפוי הצליחה "ההסברה" לתעתע בדעת הקהל העולמית רק ליום-יומיים. לסבל הקשה של אחינו תושבי הדרום אין פתרון צבאי, אבל הממסד מכניס אותנו לאותה מלכודת עצמה בכל כמה שנים.

לעסקנים יש, מטבע הדברים,  דאגות אחרות לגמרי. ייתכן שכמה מהמציעים חוששים למקומם בכנסת הבאה ומבקשים למשוך עוד קצת זמן עד ליום הבוחר. אחרים סבורים שפשוט חבל על הכסף. המשחק בדמוקרטיה נמאס על ישראלים רבים, שחושבים על פוליטיקה פנימית וחיצונית במושגים כוחניים.

priceless(תמונה: ברק הררי)

לשמרנים השולטים כאן בכל תחומי החיים אין שום אינטרס ללבות מאבקים חברתיים-כלכליים שיכרסמו בסטטוס קוו. נכון שאזרחים רבים מהמעמד הבינוני גולשים בהדרגה לעשירונים התחתונים, אבל התהליך הזה טרם הופנם סופית. ישנן אמות מידה ברורות כדי להגדיר את השתייכותם המעמדית של בני אדם, אבל אין להתעלם מהממד הסובייקטיבי. אדם יכול לחשוב כמו בורגני מבוסס, גם אם הוא שכיר שמתקשה לגמור את החודש. קרל מרקס צדק כאשר קבע שההוויה מעצבת את התודעה, אבל הוא תיאר גם אנשים שמסרבים להסיק את המסקנות ממצבם הכלכלי בזמן נתון. לאלה שמתכחשים לאינטרס המעמדי שלהם ומצטרפים לאויבי הסוציאליזם יש "תודעה כוזבת", קבע מרקס. לכך יש להוסיף שבתקופות של מאבקים לאומיים ומלחמות מתחדדת תחושת שותפות הגורל האתנית על חשבון הסולידאריות המעמדית. לכן קשה אפילו לחלום על התחדשות המאבק החברתי של 2011 לקראת הבחירות לכנסת.

המאבק החברתי דוכא, לפחות בינתיים, ולא יהיה ניתן לנהל מערכת בחירות שמתמקדת בו. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק ינסו לגבות את ליטרת הבשר שלהם ממבצע "עמוד ענן", ואז יוכלו לתכנן גם את "עמוד אש" בעוד כמה חודשים. כל המהלכים שמתרחשים כיום, וגם אלה החבויים בחיק העתיד, תלויים בגורמים הקבועים המשפיעים על המצב באזור: עמדת ארצות הברית; המאבק לשמור על שרידי הסכם השלום עם מצרים; איראן; הטיפול בהתמוטטות הגבול השקט עם הסורים, שהתקיים מאז 1974.

כמעט כל הפוליטיקאים מתנבאים עתה בקול אחד. גם זה מייתר את הבחירות. הדומיננטיות של נתניהו היא מוחלטת, מפלגת העבודה ואנשי יאיר לפיד (בתוכם גם הפוליטיקאי החדש עופר שלח, שמעלה עובש בטרם מלאו ארבעה שבועות לטקס החניכה שלו כעסקן) תומכים בו, ואילו שאול מופז מְאגֵף את ראש הממשלה מימין. מאז שפרצה המלחמה המגונה הזו עברנו תהליך פוליטי חדש ומואץ מאוד. אם בעבר התלוננו כאן על טשטוש ההבדלים בין הימין לבין השמאל הרי שעכשיו עלינו להתמודד קונספטואלית עם תופעה חדשה: גם ההבדלים בין המרכז הלאומני לבין הימין הקיצוני נמחקו.

נשאר רק השמאל העקבי, המתוגבר עתה במידת מה גם על ידי חלק מאנשי מרצ. ייתכן שמרצ תזכה במנדט אחד או שניים על חשבון מפלגת העבודה, ואולי גם חד"ש תזכה לתוספת של מנדט. באורח פרדוקסאלי דווקא השמאל ירוויח קצת מבחירות חדשות, וגם זה לא בטוח.

כאשר הנושא החברתי והעדתי עמד במוקד הוויכוח הלאומי, ייחסו כמה ליברלים ואנשי שמאל חשיבות מסוימת לעמדות של תנועת ש"ס. אבל בנובמבר 2012 אנחנו רואים, שומעים וקוראים בכלי התקשורת רק את הלאומנים ואילו קולם של המתונים כמעט ונדם. אריה דרעי הוא איש הרבה יותר מוכשר ואטרקטיבי מבחינה אלקטוראלי מאשר שר הפנים אלי ישי, אבל למען האמת דווקא ישי מייצג יותר את רחשי לבם של מצביעי ש"ס. להסתה הלאומנית והאנטי-ליברלית בבתי הכנסת של ש"ס יש תוצאות חד-משמעיות. בש"ס הייתה תמיד מגמה כהניסטית שרוסנה על ידי הרב עובדיה יוסף, שתלמידיו דיברו כמעט כאנשי מחנה השלום בתחילת שנות השמונים. נראה שהוא איבד לגמרי את השליטה באנשיו. אולי זו גם אשמתנו: המגמות המתונות בקרב היהדות החרדית תמיד נדחו בבוז על ידי פעילי שלום חילונים ומנהיגיהם, שהעדיפו להרים על נס לאומן חסר רסן כמו אהוד ברק ולזעוק לכבודו "רק לא ש"ס!" בכיכרות העיר (1999). לטיפשות הזו, שאותה הוקענו לפני 13 שנים בזמן אמת, יש עתה תוצאות ממאירות. היעדר ההידברות בין פעילי שלום לבין חניכיו של הרב עובדיה קיבע את הקרע בין המחנות ואִפשר לכהניסטים לחדור לציבור המזרחי, המתון מבחינה דתית ולאומית.

אפשר לחרוק שיניים נוכח השתקת השמאל והאזרחים הערבים והמדיניות הסופר-פטריוטיות של רוב העורכים, הפרשנים והכתבים. אבל אין לכחד שלא היו כאן הפתעות כלשהן. החולשה האדירה של האופוזיציה נובעת גם מהתמוטטותו של השמאל המוסרי. בזירה הפוליטית וגם בקרב הציבור הרחב רווחת אדישות מוחלטת לנימוקים של יפי הנפש. השמעת התנגדות להרג חפים מפשע מתקבלת באדישות במקרה הטוב ובאיבה גלויה במקרים אחרים. ההיבט האנושי והאוניברסאלי נעלם כלא היה וכל המרכז הלאומני התאחד תחת דגלם של הקברניטים. אפילו במלחמת לבנון הראשונה (1982) היה שלב שבו אנשי שמאל וציונים עם השקפה דמוקרטית התאחדו נגד ממשלת מנחם בגין ואריאל שרון, ולא ראו את עצמם כשותפים לפלישה לאדמת מדינה זרה ולתוקפנות נגדה. עוד מימי דיר יאסין (אפריל 1948) התרגלו אנשי "השמאל הציוני" להגן על כל זוועה שביצעו אנ"ש (כמו כפר קאסם 1956) אבל לגנות את האלימות בהשראת הליכוד. לכן הציבור הרחב החשיב אותם, אולי בצדק, לצבועים. עתה אנחנו כבר מתגעגעים לצביעות, שאת מקומה תפסו האלימות והכוחניות. ההבחנות הכאילו דקות האלה בין יצחק רבין יקירם לבין אריאל שרון שנוא נפשם (עד להתנתקות) נעלמו יחד עם העולם של אתמול.

מהניתוח הזה עולה, שמערכת הבחירות 2013 איננה אלא משחק, שעשוע לא תמים אבל עם כמה אספקטים מבדרים. אחרי שהאבק הדקיק של המאבקים הקלילים ייעלם, תקום ממשלה חזקה מאוד. למונח "אופוזיציה" יש רק משמעות מפלגתית, אבל לא רעיונית. אנשים כמו חיים רמון מופיעים בתקשורת, עמוסים ברעיונות שאין כל קשר ביניהם לבין נאורות כלשהי. ממשלה כזו ואופוזיציה כזו לא ינקטו במדיניות יותר נבונה או יותר הומנית. ייתכן שישראל איחרה את המועד: היא הייתה חייבת להכיר בתוצאות הבחירות להנהגת הרשות, ולראות גם בחמאס שותף (אמנם לא הכי סימפטי) למשא ומתן להסדר. יותר ממיליון וחצי בני אדם דחוּסים ברצועה דקה לא רחוק מאשקלון. הפסקת ההפגזות תלויה גם בהסדר שיתקבל על דעתם. אחרת יוּנצח המצב הנוכחי שרק יסלים בעתיד, יחד עם ההתפתחויות הטכנולוגיות שלא כולן מבשרות טובה.

  • פורסם בכל העיר, 23 נובמבר 2012
תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    מרקס מעולם לא השתמש במושג "תודעה כוזבת". ובוודאי לא סבר שאדם יכול להתכחש למעמדו – אולי ברעם, יכול לחושב שעובד שמרוויח שכר מינימום ונאלץ לבחור כל חודש מחדש בין מגורים ואוכל לילדים ישגה איכשהו במחשבה שהוא בורגני. במושג "תודעה כוזבת" נעשה שימוש מתוך עצלות אינטלקטואלית נוסח זו שמפגין כאן ברעם שמעדיף למלמל משהו על "שמאל עקבי" (?) על-פני ניתוח מעמדי של החברה בישראל.

  2. ק.א. הגיב:

    הגדרת הבחירות (בחמש שורות):

    מי שמשפיע לא עומד לבחירה.
    מי שלא משפיע מוזמן להצביע.
    מי שמצביע לא משפיע.
    מי שלא מצביע לא משפיע.
    אז בואו להצביע!

  3. שמעון הגיב:

    כול מילה בסלע.אבל…שוב בצומת של אין מוצא. ביטול הבחירות יותיר בשלטון את אותה ממשלה… ואותה "אופוזיציה". אמנם יותיר את לפיד בחוץ, ישאיר "מפלגה" גדולה בשם קדימה בראשות מופז…לאומן,ימני חדש.כזה שאינו מצטרף לקואליציה משום שאיש אינו רוצה בו (כולל "מפלגתו"). ליבני בחוץ…הייתה בחוץ גם כאשר הייתה בפנים.שלי ממשיכה להיות זעירה ומוקפת בחברים שאינה "אוהבת". וברק ממשיך להיות בראש מפלגה בת 5 חברים…ושר הבטחון .נקודות חיוביות,רמון באופוזיציה חוץ פרלמנטרית. צחי הנגבי בחוץ וה"בית היהודי ממשיך להיות מטרד זעיר.

    בחירות ,שתתקיימנה במועדן, יוצרות סיכוי,למרצ ,לחדש ולקריסה,מזערית אמנם, של ש"ס.
    בקיצור, אם תתקיימנה הבחירות או תבוטלנה, השינוי היחיד יהיה בחסכון של כמה מיליארדים…שממילא יוצאו במלחמה הבאה לטובת שיקומו של כוח ההרתעה של ישראל.

  4. אשר פרוליך הגיב:

    תסלח לי מר ברעם,אבל קשה להבין בבירור למה אתה מתכוון(ואולי זה בכוונה?).מצד אחד אתה טוען שהבחירות האלה הן מיותרות ומצד שני אתה אומר ש"השמאל העקבי" אולי יקבל עוד מנדטים ולכן,צריך לוותר על הבחירות?אתה עוד טוען שהמשחק הדמוקרטי אפילו מבדר.(דבר שאני מסכים בהחלט)אבל מה אתה מציע? .מהפכה?.מצד אחד אתה אומר שהמאבק החברתי "דוכא" (?)-מי דיכא אותו?-ומצד שני שמאבק זה מותנה בגורמי חוץ ומכאן נתן להסיק שאין לקיים מאבק חברתי לפני "פתרון" בעיות החוץ? אם זו הכוונה שלך אתה טועה בגדול,בגלל שלא נתן להפריד בין שני מאבקים האלה.אתה טוען שישראל הייתה צריכה להכיר בחמאס ולנהל מו"מ אתו (החמאס לדעתך הוא לא "הכי סימפטי" ?)אבל ארגון זה הוא שלא רוצה להכיר בישראל ומנהל מאבק מזוין מתמיד נגד ישראל,בתמיכת אירן.אתה מציע לדבר עם הקיר?
    בתור שעשוע זה לא רע אבל בטוח שלא ישנה כלום.אני שוב מתנצל שלא הבנתי מה אתה מציע באמת,חוץ מאמירות כלליות הדומות מאוד להצהרות כלליות של הפוליטיקאים שאתה בעצמך מבקר כל כך.

    • דניאל קלטי הגיב:

      בנגע להערתך, ש"אתה טוען שישראל הייתה צריכה להכיר בחמאס ולנהל מו"מ אתו (החמאס לדעתך הוא לא "הכי סימפטי" ?)אבל ארגון זה הוא שלא רוצה להכיר בישראל ומנהל מאבק מזוין מתמיד נגד ישראל,בתמיכת אירן.אתה מציע לדבר עם הקיר?" – חשוב מן הצד הפלשתיני: רוב פלשתין כבושה והציונים, רק בונים בה עוד ועוד שכונות, עבור ה"גזע העליון" בלבד כמובן, תוך שוד אדמות פרטיות והכשרתו-בדיעבד. בפלשתין – כלל אינם מוכנים להכיר. אז מה לעזאזל הטעם, לנהל עם הציונים, משא-ומתן? משא-ומתן על מה, על התאבדות פלשתין וכניעתהּ המוחלטת לציונים? אתה מציע לדבר אל הקיר?

  5. צדוק התקוה הגיב:

    מי שירוויח מהבחירות הוא הימין הוא יתחזק למה תשאלו את אנשי החמאס בעזה הם גורמים להתחזקות הימין וכמובן ערבי ישראל הנושאים בגאוה את דגלי אש"ף בחוצות ישראל והתומכים "באחים" מעזה הישראלי לא טיפש נכון הקו הזה לא נוח לשמאל אבל זו האמת ………..

  6. עמיש שחם אשר על האמת הגיב:

    שאלת הדחיה בטלה ומבוטלה. הבחירות מתקיימות כמתוכנן, ביבי מנצח כמתוכנן והשמאל מוזמן להמשיך ולקטר כמתוכנן!
    הרי זה מה שרצינו, ולמה כי נלין על עצמנו?
    מה עשינו 4 שנים כדי לתפוס את השלטון במשך 4 שנים? – כלום!
    אז למה שנחפש עכשיו את צלחת הסוכריות כאשר מה שמגיע לנו זה בקושי קרן הצבי של נפלטים משפיותם?
    את אשר יגורנו לימנמנים בא עלינו בטרם עת!!!!!

  7. טובה שיבר הגיב:

    למעלה מ 70% (!) מן הישראלים היו בעד המשך המבצע וכניסה קרקעית, ואם הסקר נערך בקרב כלל האוכלוסיה הרי שבקרב היהודים האחוז מגיע ל80% ויותר, ואם כך הדבר הרי שהפסקת המבצע היוותה אכזבה גדולה לחלק גדול ממצביע הימין, כך שקשה מאד להבין על סמך מה אתה קובע י "ראש הממשלה ואהוד ברק ינסו לגבות את ליטרת הבשר שלהם ממבצע עמוד ענן". בפועל הם ינסו נואשות למנוע זליגה – שכבר החלה – אל עבור מפלגות המצויות ימינה מהם כמו הבית היהודי ישראל ביתנו ומפלגתו החדשה של אריה אלדד.
    כמו כן אינני מבינה, לאור העובדה שמה"ל נתקשר לעשרות אלפי פלסטינים וביקש מהם לעזוב את בתיהם כדי שלא יפגעו מהפצצה ישראלית באזור בו הם גרים, כיצד אתה יכול לומר כי בוצע כאן "טבח אזרחים חפים מפשע?"
    מי שטבח באזרחים חפים מפשע הוא דווקא החמאס שלא טרח להזהיר, ולו פעם אחת, את האזרחים הישראלים החפים מפשע לפני שירה אל ריכוזי אולוסיה אזרחית.
    כהומניסט הייתי מצפה ממך לפנות אל אנשי החמאס ולתבוע מהם להתקשר לאזרחים חפים מפשע (ישראלים) ולהזהיר אותם לפני שיגור טילים למקום מגוריהם.
    מה דעתך?

    • משה הגיב:

      80% שהיו בעד כניסה הם כל אלא שאין להם אף חייל שאכן יכנס…..תחשבי על זה….
      איך את קובעת מי טובח באזרחים חפים מפשע ? מה המדד? אולי לפי מספר ההרוגים של החפים מפשע שאכן נהרגו? כמה נהרגו חפים מפשע בעזה? כמה ילדים נהרגו בעזה? מתערב שאין לך מושג…..
      נכון שאני צודק?

  8. דניאל קלטי הגיב:

    הסכמתי איתך לחלוטין – עד לנקודה, בה כתבת את ההבל השקרי – או שמא, השקר ההבלותי? – "המגמות המתונות בקרב היהדות החרדית תמיד נדחו בבוז על ידי פעילי שלום חילונים ומנהיגיהם, שהעדיפו להרים על נס לאומן חסר רסן כמו אהוד ברק ולזעוק לכבודו "רק לא ש"ס!" בכיכרות העיר (1999). לטיפשות הזו, שאותה הוקענו לפני 13 שנים בזמן אמת, יש עתה תוצאות ממאירות. היעדר ההידברות בין פעילי שלום לבין חניכיו של הרב עובדיה קיבע את הקרע בין המחנות ואִפשר לכהניסטים לחדור לציבור המזרחי, המתון מבחינה דתית ולאומית"…

    זה שטויות גמורות ואתה גם יודע זאת. הסיבה האחת והיחידה, לקריאה "רק לא ש"ס!!" היתה העובדה, שמפלגה גזענית, הומופובית ורוויית-שנאה, לכלל החילונים באשר-הם – שראשה הישיש והמטורף, השתלח, מדי-שבוע, בקבוצה אחרת, בקרב החילוניות השפויה – זכתה ב-17 מנדטים וראשיה איימו "להפוך את הכנסת, לבית-הכנסת".

    אולי אתה סבבה עם הומופובים טאליבאניים; אולי אתה עצמך אחד, מי יודע. אבל, אל תבלבל, את סדר-הדברים האמיתי:
    א' – ראשי-ש"ס, משתלחים ומשתוללים ומסיתים
    ב' – הציבור השפוי, קורא לברח, שלא לכללם בממשלתו
    ג' – הברח, כוללם בממשלתו *בכל-זאת*

  9. משה הגיב:

    אתם משכיחים את הזוועות בסוריה

    • צדוק התקוה הגיב:

      משה מי רוצה להיזכר בזוועות בסוריה ? ערבי 48[יאני ערבי ישראל] לא וגם השמאל ה"נאור" לא מעונין הכי טוב זה לדבר על " 'טבח" בעזה כאשר נדמה לי מניין הנרצחים בסוריה הוא למעלה מ30 אלף איש זה מראה את הפרצוף האמיתי שלהם

  10. אלי הרחובותי הגיב:

    שמתי לב שברעם לא כתב אפילו פעם אחת "תושבי שדרות" או "תושבי אשקלון", אלא כתב בצורה סתמית "תושבי הדרום". ובכן "תושבי הדרום" הם ילדים, זקנים, נשים וגברים שמופצצים ע"י החלאות החמאסיות שאתם אתה רוצה לדבר!

  11. אשר פרוליך הגיב:

    למשה: תפסיקו לנהל סטטיסטיקות כמה אזרחים נהרגו בכל צד.אין כאן תחרות בכלל.כל ילד וכל אזרח שנפגע,אפילו כל חייל,הוא אסון שאין "למדוד" אותו.החשוב הוא הכוונה.האם ההרג הוא במכוון לפגוע באזרחים או לא.אין ספק שכל פעולה צבאית בעזה ,הכולל את האוכלוסיה הצפופה בעולם ומתוך 1,7 מיליון תושביה יותר ממחציתם ילדים,תהיה כרוכה באסון אנושי עצום.
    מצד שני,הירי ללא הבחנה של חמאס ו"הארגונים" על אזרחים הנו בלתי נסבל ומהווה פשע מלחמה.
    המלכודת הטראגית הזו גורמת,באופן טבעי,לרגשי שינאה ונקמה בשני הצדדים.זו מלכודת מוות שצריך לבדוק כל דרך לצאת ממנה.הפתרון אינו פשוט,כי במדורת אש זו אירן שופכת דלק במתכוון כחלק ממלחמתה האסטרטגית נגד ישראל.לישראל אין הרבה אופציות במלכודת זו ופתרון של שלום ודו-קיום נראה רחוק מתמיד.לדעתי,למצב זה,יש אחריות גדולה לעם הפלסטינאי להשתחרר מהשימוש הציני שעושה בו אירן וסקטורים ריאקציונים בעולם הערבי,ומבלי לוותר על זכויותיו,לדחות את דרך הדמים,הנקמה והטרור ,תוך הצעת יד לשלום עם ישראל ודו-קיום וכבוד הדדי.
    אני בטוח שבדרך זו,תוכל עם זה לצאת ממעגל הדמים שלא חשוב מי התחיל בו,אבל חשוב איך מסיימים אותו.

הגיבו לאשר פרוליך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים