הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בדצמבר, 2012 3 תגובות

"אם כן, נקיטת לשון זכר גם במקום שיש רוב נשים היא דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו. אם דובר מן הדוברים רואה לנכון לנקוט דרך אחרת, יעשה זאת על דעתו."

כך סיימה האקדמיה ללשון עברית את פרסומהּ, תחת הכותרת "איך פונים לקבוצה שרובה נשים" באתרהּ. עבור יוסי ורטר, הכתב הפוליטי של עיתון "הארץ", זהו נוהג מטופש וילדותי. עיקר התייחסותו לבחירה במקום גבוה במרב מיכאלי ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, היתה שבשל בחירתה להשתמש בהטיית נקבה "היא תהפוך מהר מאד לבדיחה של הכנסת ה-19", כפי שפורסם בגיליון סוף השבוע של העיתון תחת הכותרת המזלזלת היחימוביצ'ים החדשים של שלי והעבודה" (30.11.12).

diurfemנשים בתנועת המחאה, יולי 2011 (צילום: אקטיבסטילס)

כתיבתו של ורטר מושחזת תמיד, והוא מכיר היטב את כוחן של מילים. אני תוהה לעצמי אם שם לב לקונוטציות של המילים בהן בחר לתאר את מושאות כתיבתו: "יחימוביצ'ים קטנים", "ילדות" – שבאו להמעיט בערכן, להקטינן ולהקניטן. ברובד סמוי יותר, שוכנים הקשרים מיניים ואפילו פורנוגרפיים: מרב מיכאלי וסתיו שפיר אינן סתם "ילדות", הן "ילדות שובבות". הראשונה אוכלת בידיים, יושבת על שולחנו של הבוס (ראש הממשלה, כמובן) וחושפת חזייה. השנייה, קטנטונת שכמותה, היא "ג'ינג'ית וזה אומר הכל" (מה, לעזאזל, זה אומר?).

השתיים אינן רק פעוטות. הן חצופות, והדיבור אודותיהן מתייחס לאופן החצוף בו הן עושות שימוש בגופן – ורומז למשמעויות המיניות הכמוסות בשימוש זה.

לפני כשנתיים כתב עיתונאי ותיק אחר (מיותר לציין, גבר) על האופן החושפני בו הצטלמה שלי יחימוביץ' לעיתון. תחת הכותרת "יש להן כוח" פירט ברנע על בגד חושפני "שנועד להבליט את מה שביקשה להבליט".

יש קרבה תרבותית בין שתי הכתבות, של ורטר ושל ברנע, ולאו דוקא בשל ההשתייכות המפלגתית של הנשים המתוארות בהן. ברנע ו ורטר בוחרים לכתוב על חיצוניותן של הפוליטיקאיות, וממנה לגזור מסקנות על כוונותיהן, יכולותיהן, עמדתן. ברנע האשים את יחימוביץ' בהתנהגות מינית בוטה. ורטר משחיל רמזים מיניים (אישה אוכלת בידיים, אישה על שולחן ראש הממשלה, אישה שמהותהּ שהיא ג'ינג'ית) הלקוחים מעולם הפורנו. הפסקה האחרונה שלו הזכירה לי את יונה וולך: "עברית היא סקסמניאקית. עברית מפלה לרעה או לטובה… ברבים יש זכות קדימה להם, עם הרבה דקות וסוד כמוס… עברית היא סקסמניאקית… כמעט מראה כמעט תמונה", היא כתבה פעם בשיר "עברית" (הופיע בספר "צורות", שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. תל-אביב, 1985).

ורטר ודאי מכיר את האפליה המגדרית המובנת מאליה והטבועה בשפה העברית. הקלות בה אנו פונות ופונים לנשים בהטיית זכר הלמה היטב חברה פטריארכאלית קדומה, אולם היום היא מקבעת יחס מתנשא מקטין ופטרוני כלפי חצי מאוכלוסיית המין האנושי, שעודנה סובלת מיחס מפלה ברב תחומי החיים.

השפה העברית ידעה תחייה והתחדשות בעבר הלא רחוק. אני מברך את מרב מיכאלי על התעקשותהּ להעניק לנו התחדשות נוספת של השפה, ולהטמיע במילותינו היום-יומיות והכתובות יחס מאוזן, בהטיית תואר גברית לגברים ונשית לנשים.

ראוי לגברים ולנשים רבות ורבים לאמץ עברית שיוויונית, על דעת עצמם ועל דעת עצמן, בלשון האקדמיה. בעיקר אלו מאיתנו כמו יוסי ורטר, שמילותיהם נשמעות באוזניים רבות כל כך.

  • הכותב מלמד עברית לגילאי יסודי ולומד בתכנית לפדגוגיה ביקורתית בסמינר הקיבוצים
תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    לורטר אין סבלנות לשתיים האלה, זה ברור.
    השאלה היא האם הוא צודק בבקורת (הלא חיובית) שהוא (בסגנונו) מעניק להן – או שלא?

    כל ניסיון להציל את השפה והסגנון מהשחתה – נדון לכשלון. העולם שלנו מושחת כבר טוב טוב.
    גם הביפים שה BBC משמיע על גבי היכן שיש 'פאק' לא הועילו כלל, אולי אפילו להיפך!
    שמעתם פעם שני בני נוער משוחחים זה עם זה? בעצם למה בני נוער – סתם אנשים, חיילים, מפקדים…?
    אי אפשר לצפות שזה לא יכנס גם לעיתון מכובד. לא היה עולה בדעתי בכלל להרהר על זה.

  2. דני הגיב:

    קצת תמוה שהכותב קושר אפליה כנגד נשים למאפיין כזה או אחר של השפה. ישנן הרבה שפות נטולות מין, למשל האנגלית, והרי באנגליה נשים לא יכלו אפילו לבחור בבחירות עד המאה הקודמת. גם ארה"ב, שבה השפה נטולת מין, הנשים מופלות ומנוצלות לא פחות מבארצנו דוברת העברית הסקסיסטית. השפה בהחלט יכולה לשמש ככלי דיכוי, אבל לא נראה לי שהתופעה שהכותב מצביע עליה יש לה בסיס במציאות.

  3. לוסי הגיב:

    מאמר מצוין. אחת ההתייחסויות הטובות שקראתי בעקבות הפסקה המביכה של ורטר.
    תודה!

הגיבו ללוסי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים