הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בדצמבר, 2012 32 תגובות

גילוי נאות כבר בפתיחת הדברים: אינני תומך מרצ ואין בדעתי להצביע בעדם (אלא עבור חד"ש) בבחירות לכנסת בעוד פחות מחודשיים. ההצהרה הזו איננה מבטאת עוינות ואפילו לא אדישות. מרצ היא רשימה סימפטית, עמדותיה בנושא המלחמה בעזה היו מצוינות וגלאון הצליחה להטביע את חותמה על המדיניות המסורתית של התנועה. אם המגמה הנוכחית תימשך נוכל לומר בפה מלא שלא עוד מדובר ברשימת לוויין של מפלגת העבודה, אלא בניסיון מחודש לבנות חלופה שמאלית לדרכה של גולדה מאיר ויורשיה אהוד ברק ושלי יחימוביץ'. זוהי יוזמה כנה, נועזת ובהחלט ראויה לכל שבח.

galon
מתוך הבלוג של זהבה גלאון

עוד מימי של"י אני זוכר את אנשי מרצ לעתיד כמייצגים מובהקים של שמאל רופס ומתרפס, שפוזל לכיוון המערך ומבליט מאוד את זהותו הציונית, כלומר, הקונפורמיסטית. מנהיגי האגף הימני, כמו רן כהן, יאיר צבן ואפילו מאיר פעיל העדיפו תמיד את אנשי מפ"ם (גם כשאלה ישבו בממשלת הכיבוש של גולדה מאיר ואחר כך של יצחק רבין) על פני הנציגים האותנטיים של האזרחים הערבים, ועשו הכל לתקוע טריז בין השמאל העקבי לבין חד"ש. לכן הם התקפלו בתקופות מבחן קשות, כמו במלחמת לבנון 1982, שבמהלכה התירו לנציג הבכיר של האסכולה הזו, רן כהן, להתפאר ב"אלפי הפגזים" שהוא ירה על הלוחמים הפלסטינים בלבנון. הלאומנות הייתה מוסווה במליצות ציוניות, אבל היא הייתה עילת המאבק הפנימי בכל תנועות השמאל אחרי מלחמת 1967. רצח יצחק רבין בשנת 1995 אִפשר למנהיגים זוטרים יותר של השמאל הציוני להצטרף לחבריהם במפלגת העבודה ולבטל את המחיצות הפוליטיות האמיתיות והמדומות בין שני המחנות. כל התפרצות אלימה של הימין הקיצוני האיצה את התמזגותם של אנשי השמאל הציוני בתנועת העבודה, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהמרכז הלאומני.

גם אחרי הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה שנערכו בשבוע שעבר, ברור לכל המשקיפים הפוליטיים ששלי יחימוביץ' מובילה את המפלגה ימינה. הרטוריקה שלה נגד השמאל ובעד המתנחלים תתמתן במידת מה רק אם הסקרים ימשיכו להצביע על כך שהיא מאבדת קולות למרצ ולחד"ש. אסור למרצ לטשטש את המסר, וגם לא לזנוח לרגע את מאבקה נגד "גולדה" יחימוביץ'. מנהיגת העבודה היא נכס שלא יסולא בפז למרצ, ואת מערכת הבחירות שלה חייבת גלאון למקד בעיקר במלחמה חסרת פשרות נגד מפלגת העבודה.

מובן שפעילי מרצ יציגו את המסרים החברתיים שלהם ואת תהליך ההשמאלה של התנועה בנושאים המדיניים, והמאבק בין מרצ לבין חד"ש הוא שולי מבחינתה של גלאון. אין במדינת ישראל אפילו מאה מצביעים שמתלבטים בין מרצ לבין הליכוד ולכן דעתה (השלילית, יש להניח) של מרצ על בנימין נתניהו ורשימתו המבעיתה היא פחות חשובה. לעומת זאת מרצ יכולה לזכות בחמישה מנדטים באורח ישיר מהעבודה אם היא תוקיע בעקביות את התקרנפותה של יחימוביץ', את היותה ממשיכת דרכו הממאירה של ברק, את הדמיון הגדול בינה לבין גולדה. גלאון צריכה לזכור כי מדובר במחלוקת היסטורית ועמוקת שורשים: גם בעבר חלקו אנשי מפ"ם, למשל, על דרכם של גולדה ושל ישראל גלילי, דרשו להימנע מהתנחלויות ולדבר באורח גלוי על נכונות לסגת לקווי יוני 1967. אבל השותפות הממושכת בממשלות הכיבוש הביאו לשינוי בדרכה של מפ"ם. כך החלה ההתקרבות בין המנהיג הוותיק של השמאל הציוני, יעקב חזן הכריזמטי, לבין גולדה והצהרותיו בזכות ההתנחלויות והמתנחלים "החלוצים", שדמו מאוד לרטוריקה של יחימוביץ'. ההתקפלות הזאת הובילה ישירות לחיסולה המוחלט של מפ"ם בידי יורשיו הרוחניים והפוליטיים של חזן. יש רק לקוות שגלאון תפיק את הלקח מההתנסות הקשה ותמשיך לקבע את הפן השמאלי יותר בתדמית ובמהות של מרצ.

עד שיקום כאן שמאל ציוני אמיתי יצטרכו אנשי השמאל העקבי להעמיק יותר ויותר את בריתם עם האזרחים הערבים במסגרת היחידה שמאפשרת זאת, בחד"ש. אין שום סיבה לחד"ש להילחם נגד מרצ כדי לקבל עוד כמה עשרות קולות במגזר היהודי. מרצ היא כיום מסגרת ואולי אפילו מעבדה רעיונית לצורך גיבוש חלופה ללאומנות ולמיליטריזם בתוך הציבור הציוני. המציאות שלנו בשנת 2013 מחייבת אותנו לחשיבה חדשה על נושאים אזוריים וגלובאליים ועל בחינה מדוקדקת של עיקרים רעיוניים, שאינם דומים לאלה של מרצ. אחרי שמפלגת העבודה של יחימוביץ' הצטרפה לקונסנזוס הלאומני בכל הנושאים (כולל מלחמת עזה וההתנגדות התמוהה והמזיקה להחלטת האו"ם בנושא הפלסטיני) מרצ נושאת לבדה את דגל אוסלו. באורח פרדוקסאלי דווקא תנועת חד"ש, שנחשבת בשמאל לשמרנית ולמקובעת, תחפש עתה נתיבים חדשים לדו-קיום ולשלום אזורי שלא יהיו קשורים לאינטרס האמריקאי או לזה של הרשות הפלסטינית. המשך ההתנחלויות והאפרטהייד בהסכמת יחימוביץ' ייאלצו אותנו לקבל את רעיון המדינה האחת, אולי בהדרגה ובדרכים יצירתיות שונות. לא התנערנו רעיונית מהסיסמה "שתי מדינות לשני עמים" ובנושא הזה אנחנו דומים למרצ, אבל לא קיימת שום דרך "ציונית" להיחלץ ממאֵרת האפרטהייד. ייתכן מאוד שמרצ תהיה בת ברית של השמאל היהודי-ערבי כבר בעתיד הקרוב. לצורך זה היא תהיה חייבת להשתחרר מהמשקל העודף שכרוך בשותפות ההיסטורית שלה עם תנועת העבודה.

האסטרטגיה לטווח ארוך בנויה על אדנים איתנים. משלט של שמאל עקבי פחות או יותר לפחות מבחינה מדינית במגזר היהודי, הוא חיוני מאוד להקמת שמאל יהודי-ערבי חזק ועתיר השפעה בעתיד. כך תתמסד הדינמיקה שהוכיחה את עצמה במקומות אחרים בעולם. החרפת היחסים בתוך הציבור המתון הישראלי בין הרדיקלים של מרצ לקרנפים של העבודה תביא בהדרגה להתקרבות בין מרצ לבין חד"ש. הציבור שיתלכד סביב עקרונות השלום והשוויון יבחן את יחסו לתהליכים הבינלאומיים והאזוריים בהתאם להשקפותיו האידיאולוגיות והמציאות שתתפתח. על מרצ לקבע פרופיל חדש בהתאם לקווים הרדיקליים יותר, שכבר רווחו בעבר במחנה השלום. עידן ההתקפלות בפני מנהיגים נִציים של מפלגת העבודה עובר מן העולם במרצ בהנהגתה של גלאון, וזה פותח את הדרך למאבק אישי ותנועתי קשה בין אנשי גלאון לבין נאמני יחימוביץ'. בתרחיש הזה לא תסתפק גלאון בהבלטת הנחישות של מרצ לא להשתתף בממשלתו העתידית של ביבי (לעומת העמימות של יחימוביץ', שמרמזת על החלטתה להיות חלק מהרשות המבצעת של ממשלת הימין) אלא תעצב מערכת שלמה של עקרונות חלופיים, גם בנושא הפלסטיני, גם בנושא הגרעיני וגם בהתוויית מדיניות חדשה כלפי העולם המוסלמי כולו. מִפנה כזה יהפוך את מרצ לחלק מהשמאל האירופי, ויאפשר לה לרשת את מקומה של העבודה בכל המוסדות הסוציאליסטיים ביבשת, שמהם תגורש במוקדם או במאוחר.

  • פורסם בכל העיר, 7 דצמבר 2012
תגובות
נושאים: מאמרים

32 תגובות

  1. מתמטיקה פשוטה הגיב:

    יש יותר נציגים יהודים ברשימת 120המועמדים של חד"ש לכנסת מאשר נציגים ערבים ב120 המקומות של מרצ. בגלל זה יכול להיות שהפעם אני יצביע חד"ש.

  2. מתי הגיב:

    חיים אני מסכים עם תפיסת עולמך. אך פיספסת נושא מטריד ביותר: מדוע אין ייצוג מזרחי מרכזי במרצ וחדש. אלו שבאות לייצג את הפרולטריון ולא נותנות לו מקום וקול….

    כתבתי על כך בבלוג שלי במאקו מיד לאחר הבחירות הפנימיות במפלגות אלו:

    mobile.mako.co.il/video-blogs-mati-shemoelof/Article-21d713491e8fa31006.htm

  3. אלמקייס הגיב:

    מרצ היא מפלגה מפלגה פאשיסטית בדיוק כמו הליכוד, אולם מכיוון שבסיס התמיכה של מרצ הוא המעמד הבינוני-גבוה ולא המעמדות הנמוכים, מושא ההסתה שלה הוא החרדים ולא הערבים. למי שפספס: היה אפשר לראות הבלחות של האפולוגטיקה הקפיטליסטית בהתקפות האחרונות של זהבה גלאון על עובדי חברת החשמל – משל האשמים במשבר הקפיטליסטי האחרון הם העובדים באותה מידה שאשמים בו בעלי ההון. "שמאל עקבי" צריך לגלות מעט יותר ביקורתיות למתק השפתיים היוניות של מרצ.
    המצע של מרצ הוא לא יותר מקיינסיאניזם כושל והסכמי חלוקת שלל בין הבורגנות הישראלית והפלסטינית בדמות אבו-מאזן או החמאס.

    • דניאל קלטי הגיב:

      "פאשיסטית בדיוק כמו הליכוד"? בחייך.

      גם לי מר"צ אינה מתאימה כלל ועמדות אי-אלו ח"כים (בעיקר יוצאי-מפ"ם) מחרידות אותי, אבל לומר על זהבה, למשל, שהיא כמו ביברמן, זאת בערך האמירה הכי-הכי הזויה, ששמעתי לאחרונה.

    • דניאל קלטי הגיב:

      בהתייחס לתגובתי מקודם – סליחה, חוזר בי.

      וואחד שוק חטפתי עכשיו, למקרא-הידיעה, על הסכם-העודפים, שחתמה מר"צ – עם פושעת-המלחמה לבני, מאגר ביומטרי שטרית והמיליטאריסט הכתום שטרן…

      צדקת לחלוטין אלמקייס. לא תיארתי לעצמי, עד כמה התקרנפה מר"צ, עד כמה העמיק בה הריקבון. לא רציתי ולא יכולתי להאמין….אולם, זה המצב לאשורו כעת: מר"צ = ימין מובהק.

      • גבריאל הגיב:

        מר"צ נאלצה לחתום הסכם עודפים עם ליבני כיוון שיחימוביץ הפרה את ההבנה הבילתי כתובה בין שתי המפלגות על חתימה של הסכם עודפים בין מרץ לעבודה, וחתמה הסכם עודפים עם לפיד….
        מכיוון שחד"ש כבר חתומה על הסכם עודפים, למעשה מרץ נשארה ללא ברירה.
        מי שדחף את מרץ לכך זו יחימוביץ.

  4. אם הכברים לא יצביעו ישראל תשתגע מהר יותר הגיב:

    אז שום דבר לא זז, גם במגזר הערבי. אותם ארבעת הגברים, בראשות מוחמד ברכה, עומדים בראש רשימת חד"ש. נבילה אספניולי, הפסיכולוגית מנצרת זכתה רק במקום החמישי. ברכה אינו טופיק טובי ז"ל, והרכב הרשימה לא הופך אותה לרשימה זוכה. חבל. כי על כתפי המצביעים (הפוטנציאלים) הערבים מונח גורלנו. אילו כל ה-20 אחוז היו מטריחים עצמם לקלפי ומצביעים היו חד"ש והמפלגות הערביות מביאות לפחות 24 ח"כים… זה היה יכול להיות כח שיחד עם השפויים במרצ, היה מסוגל לבלום אבים ממהלכי תהליך הפאשיזציה שמהם אנו סובלים. חד"ש זקוקה לריענון שורותיה ולהחלפת המקובע שעומד בראש רשימתה. טוב תעשה הנהגתה אם תחתום על הסכם עודפי-קולות עם מרצ או עם מפלגתו של אחמד טיבי.

    • דניאל קלטי הגיב:

      מסכים לחלוטין!!

      על חד"ש ומר"צ, לחתום על הסכם-עודפים ביניהן ולהבהיר לכל, שעברו הימים, שמר"צ היתה הערת-שוליים ל"עבודה" ואילו חד"ש – סתם, אחת מן ה"ערביות".

      ובאשר לטיבי: הוא רץ, כרגיל, עם האסלאמיסטים והדבר הנבון יהיה, מבחינתם, לחתום על הסכם-עודפים עם בל"ד: שתי רשימות הימין הערבי.

  5. מכה קלה בכנף הגיב:

    עם מרצ בסביבה זה לא יקרה?…

    http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=vWDR7A9fZcw

  6. שי הגיב:

    ״דגל אוסלו״ הפך להסטוריה כשערפת בחר בהתקוממות עממית אלימה ושלח את הפלשתינים להתפוצץ באוטובוסים בכמות סיטונאית, ״דגל אוסלו״ חוסל כשהפלשתינים בחרו בחמאס- ארגון טרור שאינו מסתיר את כוונתו לחסל את ישראל, ויותר מכל. הסכם אוסלו התחסל עם פניתו של אבו מאזן לאום לקבלת הכרה כמדינה. כל העקרונות של אוסלו היו ואינם עוד, הפלשתינים חזרו לדרך הטרור וההתעלמות המדינית מישראל. הסכם אוסלו דרש מ 2 הצדדים להגיע להסכמה על הסדר קבע תוך דיאלוג. מו״מ והסכמה- אף אחד מאלה כבר לא מתקיים.

  7. אשר פרוליך הגיב:

    עוד פעם מר ברעם לוקה בלשונו. גם אני לא אצביע מרצ,אבל לא בגלל הסיבות שברעם מעלה ואני אפרט ביום אחר.מר ברעם משתמש ברטוריקה ההולכת בין הטיפות אבל מגלה את מערומיו.הוא מדבר על חיזבלה בלבנון וחבורות טרוריסטים כ"לוחמים פלסטינאים".נכון שאין היום שמאל ציוני ראוי,אבל אתה עומד מן הצד ונותן יד לאלה הטוענים שהציונים(מכל הסוגים) על פי הגדרה הם לאומנים וקולוניאליסטים.אינך מסביר לקוראיך שהציונות היא גם (נכון,לא בלבד),המאבק הלגיטימי של העם היהודי,ככל עם אחר,להגדרה העצמית.אינך מסביר לקוראיך ש"הלוחמים הפלסטינים" בחרו בדרך של הלאומנות,הפנטיות הדתית,והגזענות לא פחות מחלקים גדולים של התנועה הציונית,והם לא פטורים מביקורת,מצדך ,וזאת מסיבות נסתרות .מה הכוונה שלך בהגדרתך "שמאל עקבי"?זה שמאל שמפחד להגדיר עצמו כסוציאליסט ואינטרנציונליסט?זה שמאל שמפחד להגדיר עצמו כמרקסיסט,אבל יש לו האומץ להגן על זכות כל עם להגדרה עצמית ,כולל העם היהודי ?זה שמאל שהתפרצות האנטישמיות בכל העולם כתופעה ישנה וידועה בזמני משבר כלכלי לא מענינת אותו?זה שמאל שמפחד מביקורת עצמית נוקבת ?וחוסר הרלונטיות בקרב ההמונים דווקה בזמן משבר כו עמוק?

  8. ע.ג. הגיב:

    לא ברור למה מר"צ בהנהגת גלאון קימת בכלל. עמדותיה תואמות לחלוטין את עמדות חד"ש ולכן היא צריכה להתאחד איתה. פעם מר"צ אכן היתה ציונית אחרי שזהבה נעשתה המנהיגה היא מצהירה על ציונות ובפעל היא מפלגה לא ציונית.

  9. איתן ... הגיב:

    מזדהה עם הביקורת של המגיב מתי .
    אני כואב כמוהו , שאין נציגות של מזרחיים בחד"ש וגם במר"צ .
    מתי , אני מתכונן להצביע חד"ש .
    לנוכח הסכנה של ימין דורסני בשותפות מפלגת עבודה שהפכה סמן ימני , אינני מבקש בחמישים יום שנותרו עד הבחירות לחדד מאבקים פנימיים , הגם שהם צודקים , אלא להתרכז אך ורק בחיזוקה של חד"ש בכנסת ה-19 .
    לחזק את הכתובת הפוליטית היחידה , שיש בה שותפות של יהודים וערבים .
    לאחר הבחירות הייתי שמח שאדם בעל שיעור קומה כמוך , מתי , יירתם לקדם בחד"ש אל קידמת הבמה דור צעיר של מנהיגים מזרחיים , של נשים , תוך הקפדה על שותפות מלאה יהודית ערבית לישראל של שלום ושל שוויון , לישראל דמוקראטית , ולא להתבייש במילה שמבקשים לדחוק אותה – לישראל סוציאליסטית .
    מתי ,בוא נטה כתף יחד , שנזכה לראות את הנציגה החמישית של חד"ש בכנסת – את ד"ר נבילה אספניול .

  10. רע הגיב:

    חד"ש פספסה הזדמנות פז לשיתוף פעולה עתידי עם מרצ, כשלא חתמה איתה הסכם עודפים. מול הכתף הקרה של יחימוביץ' זה מאוד התבקש, אבל למיטב הבנתי, חד"ש העדיפה את התנועה האסלאמית של רע"מ.

    • דניאל קלטי הגיב:

      שאלה לכל מי שיודע: מי האשם בכך, שלחד"ש ולמר"צ, אין כרגע הסכם-עודפים זו עם זו? מי היה הראשון, לחתום עם מי, שלא צריך היה, לחתום עמם?

  11. אשר פרוליך הגיב:

    לע.ג.: לצערנו,מושג השמאל אבד לו כל משמעות ויש צורך דחוף להגדירו מחדש.בארץ,כל אחד המדבר על פתרון טריטוריאלי כזה או אחר,הוא "שמאל",אפילו אם מבחינה חברתית -כלכלית הוא ימני.בחו"ל,כל אחד שנגד הניאו-ליברליזם הוא "שמאל",ואפילו פחות מזה:מספיק להיות אנטי-אמריקאי
    (לא אנטי-אימפריאליסטי)כדי שיגדירו אותו כ"שמאל".אבל כל אלה לא מספיקים:שמאל אמיתי,בשלב זה של האיסטוריה האנושית(כוון שבכל תקופה היסטורית הגדרת "שמאל" היתה שונה,כמובן),מחייבת הגדרה חדשה,ברורה ושקופה:שינוי השיטה מיסודה,לא סוציאל דמוקרטיה,לא "מדינת הרווחה",לא קפיטליזם חזירי או בלתי חזירי,כן לשלטון דמוקרטי של הרוב העצום,אם לא ה99%,אז ה80%,העובדים,העניים,המובטלים.ובמישור היחסים הבינלאומים,סולידריות עם העובדים מכל המדינות,ללא הפרדה לפי דת,לאום,גזע,או תרבות,כוון שלעובדים מכל העולם יש הרבה יותר מהמשותף מאשר מן המפריד,וסולידריות זו הוא תנאי הכרחי לרווחתם וסיסגוגם של כולם,בעולם שהפך לכפר קטן צפוף ומסוכן.

    • ע.ג. הגיב:

      אני לא יודע מי זה שמאל. אני יודע מי זה לא שמאל. חד"ש זה לא שמאל. כמעט כל אלה שכותבים באתר זה הם לא שמאל. כל זה מסיבה פשוטה – אם אתה לא תומך בזכות הקיום של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי אתה לא יכול להיות שמאל. מכסימום אתה יכול להיות לאומן פלשתיני מהסוג שבן ארי בישראל. הרוב גרועים מזה בהרבה בגלל תמיכתם במשטרים האפלים ביותר בעולם כיום.

  12. דניאל קלטי הגיב:

    אישית, התלבטתי זמן-מה, בין חד"ש למר"צ – אולם, לפני חדש בדיוק, באתי למשרדי-מר"צ והאידיוט, שישב שם במקרה אותו זמן, אמר לי, שהוא בהחלט יכול להבין, התלבטות בין מר"צ ל"קדימה" של מופז(!!), אך לא בין מר"צ – לחד"ש… כי חד"ש "אינה ציונית", הלא; כי יש בה "הרבה יותר-מדי ערבים".

    אין לי מושג ירוק, עד כמה אותו אהבל, מייצג את דעות כלל-המר"צניקים אם בכלל; אבל אמירתו זו – בשילוב, כמובן, עם דברי המפ"מניק אילן גילאון, זמן-מה אחר-כך (בהם הצדיק רצח אל-ג'עברי בעזה – ורק הסתייג קצת מן העיתוי) ותמיכת אבו-וילן (עוד מפ"מניק – החתום, גם, על חוק שוד-הקרקעות מ-99') בציידים(!!) – סתמה, כמובן, את הגולל מבחינתי, על אפשרות תמיכה בה… שיקחו קולות מן ה"עבודה", מלבני וכיו"ב. לאיש-שמאל אמיתי, בישראל של בחירות 2013, אין ולא יכולה להיות, שום חלופה אמיתית שהיא לחד"ש.

    יחד-עם-זאת, כמובן שאני מקווה מאד, שידם של אנשי-גלאון, תגבר על אנשי-מפ"ם ושמר"צ, תוסיף לנוע שמאלה, עד לחזרה לעמדות תנועת ר"צ זצ"ל, בטרם מחק אותן יוסי שריד (האחראי המרכזי לשבירה ימינה של מר"צ ולהתרסקותה האיומה). על מר"צ וחד"ש, להיות בנות-ברית.

  13. טובה שיבר הגיב:

    אינני יודעת מה בדיוק אתה זוכר ממחנה של"י שהשתייכת אליו והיית אחד ממנהיגיו, אבל למען הדיוק ההיסטורי אזכיר לך ולמאזינים כמה מן הרעיונות שהתנועה דגלה בהם כפי שהם מנוסחים במצעה וכיצד זנחת אותם לחלוטין (תמיד אני תוהה מה הייתה הסיבה לנטישת ה"אני מאמין" שלך מאז, ואודה לך אם תוכל להסביר).
    להלן הציטוטים:
    "הציונות היא תנועת השחרור של העם היהודי, מחנה של"י רואה בעצמו שותף מלא למפעל ההגשמה הציוני". למותר לציין שההגדרה הזו אינה מקובלת עליך כיום.
    "מחנה של"י דוחה את הדיבה, הטוענת כי הציונות שואפת, מעצם מהותה, להשתלט על עם אחר, לנשלו, ולבטל את זכויותיו". למקרא מאמריך כיום לא עולה שכיום השקפתך מנוגדת לחלוטין לקביעהזו.
    "כל השטחים שיוחזרו ע"י ישראל יפורזו… הכנסת כלי נשק מסויימים בניגוד להסכם יהוו עילה חוקית לישראל לנקוט בצעדי מנע". מעולם לא ראיתי אצלך – ותקן אותי אם אני טועה – אפילו רמז לדרישה ששטח שיוחזר במסגרת הסכם עתידי יפורז. כמו כן, אם במצע של"י נקבע שאפילו הכנסה של כלי נשק אסורים מהווה עילה לפעולת מנע ע"י ישראל הרי שטרור המופעל נגדה מצדיק זאת על כמה וכמה. היכן אתה עומד בסוגיה זו?

  14. טלי הגיב:

    חיים, אני חושבת שיחימוביץ' היא לא גולדה. גולדה באמת האמינה בדברים שאמרה. אצל יחימוביץ הפזילה ימינה היא משיקולים טקטיים-אלקטורלים והיא נראית לי מחויבת ל"שתי מדינות לשני עמים" במתווה קלינטון. היא בסך הכל רוצה להשיג כמה מנדטים של נצים בעלי תודעה חברתית…

  15. משה לופיאנסקי הגיב:

    מדוע לא אצביע חד"ש ?

    לפני כשנה השתתפתי בהפגנה מול השגרירות האמריקאית. אני הנפתי שלט ובו כתוב היה:
    Barak Obama, Please force peace in the Mid East !
    אנשי חד"ש הניפו שלטים וקראו קריאות בגנות האימפריאליזם האמריקאי.

  16. דוד עציון הגיב:

    מר"ץ מהלכת בין הטיפות. היא חייבת להתבדל ממפלגת העבודה (וזה לא קשה הפעם…) אך חייבת לא להגרר שמאלה מדי – כי בבסיסה, מר"ץ היא מפלגה ציונית, ובוחריה הם מה שנקרא "בתוך הקונצזוס" בין אם תאהב את זה ובין אם לא. הליכה שמאלה מדי והתקרבות לעמדות חד"ש יביאו להיעלמות המפלגה.

    • דניאל קלטי הגיב:

      מבחינה עובדתית טהורה, אתה שוגה לחלוטין.

      כאשר היו שלוש המפלגות בנפרד, ר"צ גדלה ועלתה כפורחת, בזכות עמדותיה השמאלניות בִּלְתִי-המתפשרות, של שולמית אלוני.

      בבחירות 1988, ר"צ עלתה, מ-3 (ב-84') ל-5, מפ"ם ירדה, מ-6 (שהיו להּ במסגרת-המערך, ממנו פרשה ב-84') ל-3 ואילו "שינוי" ירדה, מ-3 (ב-84') ל-2 בלבד.

      בבחירות 92', כאשר שולה עֲדַיִן נתנה את הטון, עלתה, מר"צ כולה, מ-10 ל-12.

      אבל, החל מ-1993, גברה, למרבה-הצער, ידם של יוסי שריד ובני-בריתו: אנשי-מפ"ם, הקרובים יותר ל"עבודה" – ועל-כן, מ-1996 עד ל-2009, התרסקה מר"צ – עד שהגיעה, ל-3 מנדטים, בלבד.

      כלומר: דווקא עמדות חדות וברורות, מְסַיְּעוֹת להדגשת-המסר – והבוחר השמאלני, מתגמל המפלגה כיאות… בעוד שגמגומים וזגזוגים והתנצלויות ומה-לא, גורמים לזלזולו ולעזיבתו.

      מר"צ יכולה לחזור, ל-12 מנדטים. מר"צ יכולה להגיע, אפילו ל-19 מנדטים – אם רק תדבר ברורות.

      • דוד עציון הגיב:

        רוב מצביעי מר"ץ בשנות הזוהר שלה היו אלו שראו לנגד עיניהם את המאבק בכפיה הדתית, שאותו הוליכה שולמית אלוני. יכולנו לראות את המצביעים האלה ב"שינוי" של טומי והיום אצל יאיר לפיד. אם אתה זוכר את בחירות 92, היו אנשים שהתלבטו בין מר"ץ לבין צומת של רפול (הכרתי אישית כאלה).
        בבחירות 2003, כאשר שינוי עלתה כפורחת, ובנוסף – בגלל האכזבה מאוסלו – מר"ץ קיבלה את "עונשה" (במרכאות, כי העונש באמת לא היה מוצדק)

        • דניאל קלטי הגיב:

          זה נכון לגבי חלקם.

          מתלבטי מר"צ/"צומת", בהחלט לא היו רבים; פחות ממנדט, להערכתי. ב-2003, באמת עברו אולי שלושה מנדטים, ממר"צ ל"שינוי", עקב האכזבה מבגידת יוסי שריד בהתחייבותו, ממאי 1999, בשום-אופן לא לשבת עם ש"ס. אנשים אלה = אנשי האגף היותר "ימני" במר"צ – הלכו, בהמשך, "לחזק את ציפי", אולי עם עצירה קצרצרה, אצל הגמלאים. חלק ניכר מהם, חוזר עכשיו הביתה, לאחר שהתפכחו מכל אותן אשליות מטופשות, של "תקווה לבנה במרכז בלה-בלה-בלה". אחרים, יצביעו שוב ל"ציפי" והשוטים מכל – ליהיר לפיד הבן.

          אולם, מנגד, איבדה מר"צ קולות (במיוחד ב-2009, אולם גם קודם-לכן) דווקא לחד"ש.

          • דוד עציון הגיב:

            לצערי אני לא רואה חלק ניכר חוזר הביתה. אולי בודדים
            נדמה לי שבבחירות האירונית הגיעה חד"ש לשיא של בוחרים יהודיים – 12 אלף קולות… זה שליש מנדט
            מכל זה אני מסיק שמר"ץ תגיע ל-4 מנדטים לכל היותר – ולוואי ואתבדה

  17. רמי יובל הגיב:

    אינספק שמרצ בהנהגת גלאון היא התקדמות לעומת מרצ שהכרנו, וגם שאר המועמדים שלה הם אנשים/נשים מצויינים, אבל אני – ולא שאין לי ביקורת – אצביע בעד שותפות יהודית ערבית, כי זה העתיד של המדינה והחברה הישראלית. ובכן, חברות וחברים: חד"ש – כן, מרצ – בסדר (כשלב ביניים בהתפתחות הפוליטית שלכם), גולדה יחימוביץ – נייט גמור!

  18. צדוק התקוה הגיב:

    האתר נקרא במה ביקורתית לחברה ותרבות איך אפשר לכתוב ביקורת אם אתה מחוק את תגובתי לא השתמשתי בנבולי פה ולא פגעתי באף אחד כתבתי מדוע מר"צ אין לה ציבור מזרחי צנזורה היתה במשטרים אחרים ……

  19. אשר פרוליך הגיב:

    לע.ג. : אני מסכים אתך וגם אני לא יודע מה זה שמאל היום.וכמוך,לדעתי,מי שלא מכיר בזכות העם היהודי להגדרה עצמית כמו כל עם אחר,הוא לא שמאל.לפחות,לדעת "מה לא",זה יותר טוב מלא לדעת כלום.

  20. שירה הגיב:

    חד"ש היא מפלגה מנוונת ומסואבת שמבטיחה לעצמה מקומות ע"י "נציגים" קבועים בכפרים ערביים. הם לא זקוקים למצביעים היהודים והסיבה לכך שאין ייצוג של נשים ומזרחים זה בדיוק הניוון של המפלגה: זו מפלגה שלא יכולה לזוז לא ימינה ולא שמאלה, היא כולה מקובעת ומטרתה כשמה: להבחר מחד"ש.
    שקלתי להצביע מרצ בתור מחווה לזהבה גלאון ועמידתה לצד הפליטים, אך הוצגה בפניי אופציה טובה יותר ולכן לא אצביע לאף אחת מהמפלגות כי הן לא מייצגות אותי.

  21. אשר פרוליך הגיב:

    כל אדם מצפוני צריך לשאול עצמו למי להצביע לא "מחוסר ברירה" אלא על פי מצפונו ובלב שלם .לצערי,כנסת ישראל הפכה לפארסה ומועדון חברים עם פריוילגיות והטבות אשיות. ההישגים הפרלמנטרים של אלה מחברי כנסת שהצליחו להשחיל פה ושם חוקים ,הם טיפה בים סוער של סחף לתהום חברתי,כלכלי ,מדיני ותרבותי.זה כאילו לעצור תסונאמי עם מעיל גשם או מיטריה. לדעתי,המקום לפעול הוא הרחוב,כפי שהיה בשנת 2011,אבל באופן קונסיסטנטי ועקבי.תקראו לזה מחאה? מהפכה? אביב ישראלי?.השם לא חשוב.

הגיבו לכך חשבתי גם - אבל...

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים