הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 בדצמבר, 2012 7 תגובות

חבר הכנסת בשאיפה, (לפי סקרי דעת קהל) מיקי רוזנטל ("העבודה") מאיים להלאים את העסקים של משפחת עופר וביניהם, כמובן, מפעלי ים המלח. "אם תמשיך להגזים מר עופר, ניקח בחזרה את מה שממילא שייך לנו" כתב רוזנטל במאמר בעיתון "גלובס" מיום 9 לדצמבר.

באותו יום התראיין ח"כ (על אמת) דב חנין (חזית דמוקרטית לשלום ושוויון – חד"ש) ב"הארץ" ואמר שיש להלאים את התאגידים הפרטיים שמפיקים משאבי טבע – ים המלח, גז טבעי. חנין גם תומך בהלאמת הבנקים.

dovheninדב חנין (צילום: חד"ש)

אם הייתי עידן עופר (מעסקי הכימיקלים) או שרי אריסון (מעסקי הבנקים) לא הייתי מוטרד במיוחד. לחנין אין סיכוי להתקרב אפילו  לשלטון ורוזנטל מדבר מהרהורי ליבו ולא מהפוליטיקה של מפלגתו. אבל יש חן בכך שהלאמה חוזרת לדיון ציבורי. לעיתים בגלל כישלון של המגזר הפרטי (בתי חולים לחולי נפש, טיפול בבריאות תלמידים), וכמו במקרה הזה: בדיון רציני על בעלות פרטית מול בעלות ציבורית. במובן הזה ראוי להודות לשלי יחימוביץ' ששינתה משהו בשיח  הציבורי בענייני חברה.

ניהול משאבי טבע?

חשוב לציין כי המציעים הלאמה אינם מתכוונים לעצור את הפעילות של הוצאת מלחים מים המלח או גז טבעי ממעמקי האדמה. להפך, המציעים מאוד מעוניינים להמשיך בהפקה, על אף הנזק האקולוגי הכרוך בכך. הם אפילו לא מציעים לצמצם את ההפקה של משאבי הטבע – עניין שיש בו השפעה על חלוקת המשאב על פני הדורות. לא, העניין של ההלאמה נוגע רק  לסוגית הניהול והבעלות של התאגידים המפיקים.

במילים אחרות: אין כאן דאגה לים המלח ההולך וכלה מול עינינו או לתוחלת חייהם של אוצרות הגז. העניינים האלה אינם  על סדר היום של המלאימים. וחבל.

האם יש חשיבות לשאלה מי ינהל את הפקת משאבי הטבע? "כימיקלים לישראל", התאגיד שמפיק כיום את האשלג מים המלח, היה פעם בידי הממשלה שהפריטה אותו. האם יש הבדל ניכר לעין, בין התאגיד כשהיה מולאם לבין התאגיד בבעלות פרטית? התשובה היא שלילית. הרווחים של הפקת ומכירת תוצרים של משאבי טבע תלויים כמעט לחלוטין בגורם אחד: מחיר  המשאב – אשלג, גז טבעי, מלח או כל משאב אחר.. אין כאן "חכמה" יתרה, הצלחה טכנולוגית או יזמות יוצאת דופן.

למה לא מלאימים את ייצור המזון?

כאשר מדברים על כסף העניין היחיד שחשוב הוא מי מקבל וכמה? כלומר מה שמעניין בפרשת ההלאמה הוא מה התמורה שהמדינה – נציגת הציבור – מקבלת מול מה שמקבל התאגיד הפרטי. לכאורה התשובה לשאלה הזו פשוטה: בתאגיד מולאם כל התמורה הולכת למדינה. בתאגיד פרטי חלק מהתמורה הולך לגורם פרטי. לכן, לעולם, עדיף להלאים.

אבל לא זה העניין העומד על הפרק. לפי הגישה  הזאת  ראוי להלאים  את הכל. ובטח, במערכת עדיפות מקובלת, בראש וראשונה את יצרני המזון. כי מזון הוא החשוב ביותר. והנה, הן חנין הקומוניסט והן רוזנטל מהסוציאל דמוקרטים כלל לא מעלים על הדעת הלאמת ייצור מזון. זאת על אף הטענות על היוקר במחירי המזון. הם גם לא עוסקים בהלאמת מפעלי המים הפרטיים, על אף הטענות על מחיר המים.

הדיון האמיתי הוא על כסף

אם אין כאן מערכת עדיפות על פי צורכי החברה והתושבים, מה יש כאן? יש כאן ויכוח מאוד פשוט על כסף. כמה מס (כולל תמלוגים) ראוי שהמדינה תיקח ומה ראוי שיישאר, אם בכלל, בידי התאגיד ובעליו הפרטיים. במיוחד בעסקים שמרוויחים הרבה, כפי שמקובל לחשוב  בבנקאות ובניצול משאבי טבע.

אבל את זה קל מאוד להסדיר.  במיוחד אם אתה חבר כנסת.  אין כל מניעה שהכנסת תחוקק חוק שלפיו, למשל, תאגיד שיש לו חובות לא יוכל לחלק דיבידנד. וכך עופר ואריסון ותשובה וכל טייקונינו לא ייראו גרוש בשנים הקרובות, עד שיגמרו לשלם את חובותיהם – חלקם הגדול לציבור באמצעות קופות גמל וקרנות פנסיה. אפשר לחוקק חוק שלפיו תאגיד  שיש לו חובות לא ישלם שכר העולה על 40,000 שקל לחודש, וכל שכר מעל לסכום זה לא יוכר כהוצאה לצורכי מס הכנסה. ואז גם המנהלים של התאגידים העושקים לא ירוו נחת פיננסית. אפשר לחוקק חוק כי המס על דיבידנד יהיה 60% ולא יהיה פטור מניכוי מס במקור על תשלום כזה. אפשר לחוקק חוק כי לא ישולם דיבידנד בתאגיד שבו השכר המינימלי הוא לא לפחות עשירית משכר המנכ"ל.

בין הלאמה ומיסוי

ואם זה כל כך פשוט, לפחות במובן העקרוני, מה הקשקוש הזה על הלאמה?

בבסיסו של דבר מדובר בהתחזות.  כי רק מי שלא רוצה לחוקק  את כל החוקים החביבים האלה מאיים בנשק יום הדין – הלאמה. ובכך פוטר את עצמו מהתעסקות רצינית  במערכת המס הישראלית שהיא זו שמסדרת לאלפיון העליון ולמאון העליון את כמויות הכסף הבלתי נסבלות  שהם מקבלים.

ונקודה לסיום: על הלאמה משלמים. אפילו חנין מציע לשלם לתשובה ועופר על אובדן רווחי משאבי הטבע בעת הלאמה. זה יעלה הון עתק. האם לא יותר פשוט, הגיוני, זול ורצוי פשוט לקחת את המס הראוי?

  • פורסם במקור בבלוג של גדעון עשת
תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    קשקוש: קודם כל הלאמה לא נוגעת רק בסוגית הניהול והבעלות של משאבי טבע,אלא על חלוקת הרווחים המופקים מהם.כוון שלבעלים הפרטים כל עינינם אך ורק ברווחים לכיסהם ולבעלות ציבורית שיקולים נוספים של עלות-תועלת בהתחשב בגורמים נוספים (למשל נזקים אקולוגיים)כאן ההבדל המהותי.הטענה היחידה שהיא רק דמגוגיה פשוטה היא ש"הניהול" הפרטי יעיל יותר מהניהול בידי המדינה או הציבור.אין כל הוכחות לטענה הזו.ובכל מקרה,אין שום בטחון שניהול פרטי מוצלח יותר ולראייה המפעלים והעסקים הפרטים הרבים שפושטים רגל מדי שנה.ניהול פרטי או ציבורי יכול להיות כושל או מוצלח באותה מידה,ותלוי כמובן איך מתבצע. אינני מבין למה לכותב מפריע כל כך ההלאמה ומעדיף לפתור את הבעייה באמצעות מיסוי.האם הכותב לא יודע שעובד שכיר פשוט משלם יותר מסים באופן יחסי (לפעמים גם אבסולוטית)מאשר העשירים מאוד?אינני נגד שינוי מערכת המיסוי אבל
    זה לא פתרון פלא.(והכותב,בסיום אף אומר זאת ובכל סותר את עצמו).ולבסוף,למה צריך לשלם לאלה
    שלקחו את הכסף ש"השקיעו" מקופות הגמל והפנסיה של העובדים ולא מכסיהם הפרטיים?

  2. דמוקרט הגיב:

    סליחה על הבורות אבל אם "הלאמה תמיד עדיפה" אולי יתכבד הכותב ויבהיר מדוע התיאוריה הנפלאה הזו נכשלה באופן מחפיר בהיסטוריה של המשטרים הקומוניסטיים למינהם ?

  3. מיכאל לינדנבאום הגיב:

    זה לא רק "למה צריך לשלם לאלה
    שלקחו את הכסף ש"השקיעו" מקופות הגמל והפנסיה של העובדים ולא מכסיהם הפרטיים?",אלא גרוע הרבה יותר.אליבא דהעיתונאי גדעון עשת צריך לשלם הרבה על הלאמה.
    השאלה הגדולה היא מדוע כאשר מפריטים פרות מזומנים,ממשאבי טבע ועד מפעלי יסוד וחברות עסקיות עשירות במיוחד,המשטר הניאו-ליברלי עושה את בחינם או בחצי-חינם,אבל כשמדובר להלאים את הבזיזה ,אז צריך לשלם הרבה כסף?
    הפרטה כמו הלאמה היא החלטה פוליטית של פוליטיקאים.אז מה הבעיה?.

  4. נעה הגיב:

    בעצם לא מדובר פה בהלאמה של רכוש פרטי במקורו, אלא בהלאמה של רכוש ציבורי שנמכר לידיים פרטיות שקנו אותו בכסף ציבורי.תוך קשירת התאגידים בקשר גורדי כשאחד יכול להפיל את כולם.

    וכבר היה לנו סיפור דומה עם הבנקים בשנות ה-80 . זה יחזור על עצמו ממילא.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ל"דמוקרט" : א)אין שום מחקר רציני התומך בכך שהלאמות תמיד נכשלו.אשמח לשמוע על אחד כזה.ב)ה"משטרים הקומוניסטים" לעולם לא הוקמו. העובדה שכך קראו את עצמם לא אומרת שהיו משטרים כאלה.מדובר יותר נכון ב"קפיטליזם מדינתי" שזה דבר אחר: שם המשיכו לשלם משכורות לעובדים וחלק מהערך העודף של העבודה נשאר בידים של ביורוקרטיה שלטונית,לא דמוקרטית,בה לעובדים לא היה כל דרך להשפיע.היו כמובן מדינות שהלאימו (סין,ברה"מ) אבל אלה לא היו מדינות קומוניסטיות על אף שכך קראו לעצמן.ג)הלאמה זה כמו פטיש ותלוי בידיים של מי נמצאת. אפשר אתה(כמו עפ פטיש),לבנות או להרוס,אבל זו לא אשמת הפטיש.(או ההלאמה)

  6. אשר פרוליך הגיב:

    התגובה האחרונה היא המשך של התגובה הקודמת שלי (אנא ראו את הפיסקה האחרונה מתגובתי),
    ואני תמיד כותב בשמי המלא.

  7. דמוקרט המקורי הגיב:

    רצוי לומר קפיטליזם ממלכתי (כמו בית ספר ממלכתי ולא בית ספר מדינתי).

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים