הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בינואר, 2013 11 תגובות

כמה שאלות מטרידות אותי לקראת הבחירות הקרובות ובכלל.  שאלות שאינני מוצאת להן מענה בשיח הבחירות בתקשורת (דאה…) ולא במצעי מפלגות השמאל האמיתי, קרי: חד"ש, בל"ד, דע"ם.

האם זה מוסרי לקרוא לפירוק ההתנחלויות?

מפלגות המרכז ימינה כולן תענינה שלא גם אלה הדוגלות בפתרון "שתי המדינות" מציעות מיני פתרונים חד צדדיים של החלפות קרקעות, בסגנון תכנית ברק המפורסמת שבה "נתנו להם הכל." התכנית נכשלה כי יש שיטה לשיגעון, פריסת ההתנחלויות הופך את השטח המיועד למדינה הפלסטינית לעבודת טלאים שאיננה בת קיימא.

כך, הפתרון "הלגיטימי" המוצע ע"י מפלגות השמאל הוא פתרון חזרה לגבולות 1967. החזון המדיני של מפלגות המרכז שמאלה הוא של שתי מדינות, אך הן מציעות מתווים שונים לאופייה של המדינה הישראלית לאחר הפירוד.  למרות שכולן קוראות לשוויון בין קבוצות אתניות ודתיות (אם כי לא בהכרח שוויון מגדרי), ישנה אי הסכמה לגבי הדרך הנכונה להשגת שוויון זה, אם באמצעים כלכליים-חברתיים או באמצעים אזרחיים-אתניים.

אבל האם שוויון באמת אפשרי לאחר שכחצי מיליון איש, למעלה מ-7% מהאוכלוסייה, יפונו מבתיהם? גם אם יפוצו יפה על אבדן הרכוש הם אלה שלמעשה יישאו בנטל של מדיניות נפסדת בת עשרות שנים של גזל אדמות והרחבת התיישבות בסגנון אפרטהייד לתוך אדמות כבושות.

חלק מהיהודים הגרים בשטחים אכן עברו להתנחלויות מסיבות אידאולוגיות, אך רובם היו זוגות צעירים ומשפחות צעירות שעברו למעלה אדומים, פסגת זאב, אריאל, וכד', כדי לחיות חיים קצת יותר נוחים, עם קצת גינה, ושטח לילדים לרכוב על האופניים, במחיר שווה לכל נפש. העלות אמנם הייתה מסובסדת, אבל זה סבסוד שלא עורר את זעמם של הניאוליברלים, וכך נותר שקוף לציבור הרחב.  בחוג בית עם נבילה אספניולי, שבו תיארה את עבודתה עם נשים בישובים הלא מוכרים, היא הסבירה כיצד לעיתים עמדה פמיניסטית רדיקלית יכולה להיות עמדה פריווילגית. כך גם להיות שמאלן שחי בצד הנכון של הקו הירוק.

נכון להיום כבר נולדו דור וחצי של יהודים במובלעות של בנייה ליהודים על אדמות גזל. אבל הגזל לא זעק מהרצפה והקירות, ולא נראה בעיתונות המיינסטרימית. מערכת החינוך היהודית עזרה למחוק את ההיסטוריה, וכמוה גם הסכמי אוסלו ומשאי המתן המתארכים לאין קץ, כמו גם המתווים המטשטשים של הקוורטטים. הגבול נע עוד ועוד מזרחה ואתו ההתיישבות והתודעה של "אותנו לא יפנו".

תאמרו ההיסטוריה מלאה במקרים של פינוי של מתנחלים לא חוקיים. מושבות בריטיות, צרפתיות, בלגיות, הולנדיות, באפריקה ובמזרח אסיה, שנאלצו להתפנות בתום השלטון הקולוניאליסטי. אבל לא זו לא האנלוגיה הנכונה.  האנלוגיה המתאימה היא שלמען עשיית צדק עם האבוריג'ינים באוסטרליה, המאורי בניו-זילנד, או העמים הילידים באמריקות, יתפנו הלבנים מכל אזור שהיה מיושב ע"י עמים אלה בטרם הגעת הפולשים הלבנים. או שהלבנים האפריקנרים יעזבו את דרום אפריקה כדי להחזירה לתושביה השחורים. למרות שאין ספק שהצדק הוא עם אלה שאדמתם וזהותם נגזלו באכזריות, בשלב מסוים נעשה גם האדם הלבן – המנשל –  יליד עם זכויות אדמה. כמה דורות צריכים לחלוף כדי שיהיו למתיישב זכויות אדמה?

אולי הגיע הזמן להכיר בעובדה שמרצון או שלא מרצון מחקנו את הגבול. שהמשמעות האמיתית של "מדינת כל אזרחיה היא מדינה אחת. לא דו-לאומית אלא רב לאומית, שבה חיים דרוזים, פלסטינים, בדואים, יהודים, ועוד קבוצות מיעוט של המזרח הים התיכוני. השאלה היא רק אם נוכל לחיות בשלום.

המפתח לבית שנגזל ב-48' נהיה סמל הנכבה הפלסטינית. האם השטח הזה, והלאומים היושבים עליו, יכולים לשאת עוד צרור מפתחות ללא דלת?

 אם כבר מתעקשים על חלוקה, למה 1967?

יהיו שיטענו שמדינה אחת היא מבוא למלחמות אזרחים בלתי פוסקות.  קשה להתווכח עם טענה זו.  בין אם זו יוגוסלביה לשעבר, או סוריה ועירק של היום, בעידן מדינות הלאום קבוצות אתניות ודתיות נוטות לריב. והסכסוכים עקובים מדם ונמשכים עשרות שנים.

July15

אז בהכירנו בטבע האנושי, יתכן וחלוקת הארץ היא פתרון הגיוני – לפחות לטווח הקצר.  אבל מדוע 1967? למה לא 1948? הרי אלה היו הגבולות שהותוו בהחלטת האו"ם 181. מדוע גם מפלגות ערביות כגון בל"ד ודע"ם מפנימות את נרטיב המלחמה הצודקת?

בספרו 'לידתה של ישראל: מיתוסים ומציאויות', שמחה פלפן מתאר כיצד העדיף בן גוריון להסתמך על סרבנותו של המופתי לחלוקה, כדי לשנות את הגבולות המוצעים לשתי המדינות, על-פני מציאת אפיק הידברות עם מנהיגויות פלסטיניות מקומיות שרצו להימנע מעימות שידעו שיפסידו.  מכאן שגם המלחמה הראשונה כמדינה עצמאית הייתה מלחמת ברירה שנועדה להרחיב את הטריטוריה של המדינה הציונית.  והתוצאה של אותה מלחמה הייתה הגירוש ההמוני של תושבי פלסטין הערביים.

מכאן שהנקודה ההיסטורית אליה צריך לחזור היא 1948.

 האם מותר לסרב פקודה לפנות מתנחלים?

כשאנשי הימין קוראים לחיילים לסרב לפקודה של פינוי מתיישבים, משום מה מתרעמים עליהם בשמאל-מרכז. לעיתים אלו אותם אנשים התומכים בזכות לסרב לשרת בשטחים הכבושים, ואילו אחרים טוענים שאין לסרב לא לזה ולא לזה.

שלא תהיינה אי הבנות, אין פה הקבלה מוסרית או חוקית. ההתיישבות בשטחים אינה חוקית והכיבוש  אינו מוסרי. כלומר סירוב לשרת בשטחים היא העמדה המוסרית והחוקית, והסירוב לפרק התנחלויות היא אמצעי להנצחת הפשע.

יחד עם זאת הייתי מעדיפה שלכל חיילת וחייל תהייה הזכות לסרב פקודה שאינה עולה בקנה אחד עם מצפונם, כולל עצם הגיוס לצבא. אולי זה יפחית קצת את יתר מרעין הבישין של השירות הצבאי כמו ההתעללויות המביאות חיילים לכדי ניסיונות אובדניים, הטרדות מיניות, והתעללות בפלסטינים.

אולי כך כחברה נגדל לנו מצפון. אולי נחליט שהמקום המרכזי שנתנו לצבא בחברה ובתרבות הישראלית הוא כשלעצמו מדכא את המצפון.

 ומתי כבר נדבר על איכות הסביבה?

אמנם במצעי מרצ וחד"ש ישנה התייחסות נרחבת ל"צדק סביבתי". וכמובן יש את מפלגת הירוקים. מצע הירוקים הוא מעין גיבוב מוזר של עקרונות שימור משאבי הסביבה עם רעיונות ליבריטריינים ("הירוקים בעד משק חופשי ממונופולים, מעצורים ביורוקרטיים וקרטלים למיניהם, ויתמכו בתכניות הפרטה שתועלתן למשק תהיה בריאה ותיצור תחרות הוגנת ויעילה"), ומשפטים מחשידים בלאומנות ציונית כגון: "שימור הנוף, החי והצומח של ארץ-ישראל, במקביל למורשת התרבותית וההיסטורית שלה, הוא ערך יסוד של הירוקים והוא המפתח לשימור הטבע והתרבות בישראל."

מה שחסר בשיח הציבורי הוא העיקרון שצדק סביבתי הוא חלק בלתי נפרד מצדק חברתי.  כל המפעל המקומי הזה, בין אם הציוני, הישראלי, או הפלסטיני, לא ישרוד את המאה ה-21 ללא התייחסות מידית להתדרדרות לכיליון המשאבים הסביבתיים.

אם רוצים באמת לדון בנושאים סביבתיים צריך לשים על השולחן את נושאי הילודה, ההגירה ("עולים", עובדים זרים), ודיור.  המאבק לצדק החברתי – השאיפה שלכל אחד יהיו דירה ומכונית – הוא שאיפה מופרכת מבחינה אקולוגית. צריך דיון ציבורי, הכולל את הקבוצות החלשות, באופנים לשימור והגדלה של מקורות המים במקום לגזול את מי התהום של הפלסטינים; לפתח חקלאות אקולוגית, הקטנת הצריכה והפחתת ייצור הפסולת – המושלכת על אדמותיהם של מיעוטי היכולת.

יש קשר הדוק בין מדיניות חברתית, מדינית, וכלכלית מצד אחד והסיכויים שלנו – כולנו – להמשיך לחיות פה, לנשום אויר נקי ולשתות מים נקיים, מצד שני.

עד שהחיבור הרעיוני הזה לא יעשה, כל הדיונים על פתרון מדיני, צדק חברתי, הם דיבורים בעלמא.

 ואם בעניין סביבה עסקינן – מה עם פירוז גרעיני?

הפיל הוורוד הענק במערכת הבחירות – שאלת הגרעין (האירני).

עד מתי נמשיך לגלגל עיניים או לקבל פיק ברכיים למשמע הדיבורים על איום הנשק הגרעיני האירני. או למשמע חרחורי המלחמה של נתניהו וליברמן?

עד מתי נטמון ראשינו בחול ולא נשאל מה לעזאזל עושים עם הפסולת הגרעינית? מי מפקח על תהליך הייצור, על בטיחות הכור (שנחשב עתיק), על מקומות האכסון?

הדיון הפוליטי-מדיני הוא טריוויאלי בעיני.  לא נוכל לעצור את פיתוח הגרעין האירני, ואף אחד לא באמת רוצה מלחמה עם אירן.  אז נצטרך ללמוד לחיות עם זה.  השאלה האם נוכל להתעלות על עצמנו ולדמיין מזרח תיכון ללא נשק גרעיני, שבו ישראל אינה הגמונית בכוחה הצבאי.  הגמוניה שגם היא מוטלת בספק לאחר הכישלונות והכשלים בשנים האחרונות בדרום לבנון ובעזה.

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. מי "השמאל האמיתי"? גדעון גיתאי #1 הגיב:

    במאמרה אילנה שואלת הרבה שאלות. רובן רטוריות, אבל הן מהוות חלק מהקושיות ששואלים רבים. אבל אילנה פותחת בטעות כשהיא מכניסה גם את בל"ד לשמאל!
    אפתח בסיפא של אילנה: "מה עם הפירוז הגרעיני?" בפינלנד התקיים לפני כחודש כינוס על פירוז המזה"ת מנשק גרעיני. הישראלי היחיד שהשתתף בו היה עיסאם מח'ול (חד"ש). מח'ול מצא שפה משותפת עם שר החוץ הפיני, ד"ר Erkki Tuomioja, שלו עבר עשיר בתנועה לפירוז הגרעין. השניים הסכימו להרחיב את שיתוף הפעולה במטרה להביא לפירוז האיזור. [[בניגוד לצרפת "הסוציאליסטית" שסיפקה לישראל כור דימוני, ולבריטניה שיצאה את המים הכבדים (כתודה על עזרת בן-גוריון ופרס לנסות להחזיר להם את השליטה בתעלת סואץ) – לפינלנד לא היה חלק בעיסקה. שלא כגרמניה פינלנד אפילו לא מימנה את העיסקה מכספי 'השילומים' Wiedergutmachung, כפיצוי על טבח יהודים בשואה]]. אילנה שואלת: "האם זה מוסרי לקרוא לפירוק ההתנחלויות?" –תשובתי: כן. הרבה יותר מוסרי מאשר לגזול ולגרש פלסטינים שגרים דורות על דורות במקום! כך גם פוסק החוק הבינלאומי. חלק מהאחריות לכיבוש ולבניית ההתנחלויות נופל בחלקה של ארה"ב, וגם היא תצטרך לשאת בנטל הנסיגה.

    • משה הגיב:

      גם יהודי חברון עד 1929 גרו דורות על דורות במקום!

    • צדוק התקוה הגיב:

      האם ח"כ עיסאם מח'ול (חד"ש). ימצא שפה משותפת עם מנהיג אירן [ספקית הכור ברית המועצות ] לפירוז הנשק הגרעני מעולם ישראל לא קראה לחיסול מדינה אחרת באזור נדמה לי שאירן קוראת לחיסול השטן הקטן [ישראל] חומר למחשבה

  2. שמעון הגיב:

    בטרם קריאה. רק עם הפתיחה. איזה סיכוי יש לאחדות שמאל אם מר"צ, כבר בהארת הפתיחה, נדחית ממנו?
    כך ,חבר הכנסת השמאלני, "האמיתי", היהודי היחיד הוא דב חנין?

    אנא פיתחו ספרי היסטוריה, בפרקים העוסקים בהתאבדותו של השמאל. כאשר ברגע בו החליט לפתוח את וורידיו, עשה זאת תוך הגדרה ברורה ש"רק אני שמאל אמיתי. כול היתר…הם כול היתר).

  3. דניאל קלטי הגיב:

    למערכת: למאמר כזה, בלתי-אפשרי יהיה, להגיב רק ב-1000 תווים. אז – בחיאת, תהיו בני-אדם, פרסמו כל חלקי-תגובתי!!

    אפתח בציון עובדה מעניינת: כבר לפני עשור(!!), כתבתי אני מאמר, שהסתייג מפינוי-ההתנחבלויות, תוך העלאת הטיעון, שפה ושם, כבר נולד דור שני לילידי אותם מקומות. וכבר עם סיום הועידה הכושלת ההיא, בנובמבר 2007 (אנאפוליס כמדומני), חזרתי לנושא זה (במאמרי הפרו-קונפדרטיבי, שלפחות חלקכםן קראתםן ואשמח מאד, לתרגמו לעברית ולפרסמו כאן) ואף ציינתי, שהקו הירוק, היה קו-גבול במשך 18 שנה, בסך-הכל, מתוך כששים שנות-המדינה – ושעבור מרבית התושבים, כאן ושם, הוא רק עובדה קטנה, בספרי-ההסטוריה.

    יחד עם זאת!! יש לי בעיה קשה מאד, עם הצגת אנשי "נוער הזוועות", למשל, בתור "קרבנות אומללים של השיטה" – או עם ההתייחסות לאנשים, המדכאים אוכלוסיית-שכניהם, בששון ובשמחה, כאל מסכנים גדולים.

    האנשים האלה, ידעו *בדיוק*, מה הם עושים ועברו לשם, מטעמים גזעניים טהורים.

    זה קודם-כל.

  4. בעד הלגיטמציה - גדעון גיתאי #2 הגיב:

    ‎מדינת ישראל היא ישות שאינה יודעת גבול, היא נטולת גבולות ובעלת יצר התפשטות יוצא מהכלל, ז.א. מכלל מדינות העולם. וכשמדינה מסרבת לחזור ל'גבולות הישנים' ז.א. לקווי הפסקת הנשק. את מי שתבע ממנה להתפשר, את מתווך האו"ם הראשון, הרוזן פולקה ברנדוט (שבדי שהציל אלפי יהודים מהשואה) רצח הלח"י (ב-'48 לפי פקודת יצחק שמיר). היום מציעה הגב' הרסטון-לוטן לתגמל את ישראל, והיא מכניסה את המילה ל ג י ט י מ י למרכאות כפולות. צריך לומר לאילנה שהדרך היחידה לעצור בעד הזרם האקפנסיבי של הציונות האקטיביסטית ומאז 1967 של "תנועת ישראל השלמה" שאינה יודעת גבול, היא להגיד ל א! מספיק ודי בשלטון ההון-שלטון, הכיבוש, ההתנחלות והגירוש החוזר על עצמו מידי כמה שנים. נאמר להם: !NO PASARAN¡
    התגובה נשלחה בשעה 23:20 ב- 19 לינואר… שלושה ימים "לפני הרעש"

    • דינו הגיב:

      אז מה, עכשיו ישראל "נטולת גבולות ובעלת יצר התפשטות יוצא מהכלל"?
      איזה כיף שאין כאן קנסות על שקרים. הרי מאז 67 ישראל נסוגה שוב ושוב (סיני, עזה, 300 קמ"ר שניתנו לירדן). היכן בדיוק בא לידי ביטוי אותו יצר השתלטות נטול גבולות?

      • יצר הנסיגה הגיב:

        מיד לאחר הכיבוש הראשון של סיני ב-1956 הכריז בן גוריון על מלכות ישראל השלישית מתוך יצר הנסיגה כמובן. ברה"מ וארה"ב איימו ממש על ישראל להשתלט אבל בן גוריון מתוך תאוות הנסיגה נסוג.
        ב1967 דיין הסטאר של המלחמה ההיא הכריז כי טוב שארם אלשיך… מתוך רצון בלתי נשלט כמובן לנסיגה…למרות מלחמת 1973 והלחץ של ארה"ב וסאדת על ישראל שיועילו להשתלט ישראל מתוך תאוות הנסיגות נסוגה. אז באמת איזה כיף שאין קנסות על שקרים..
        אל דאגה, גם מיתר כיבושי 1967 ישראל תיסוג מתוך אותו יצר הנסיגה כמובן. אז ישארו רק כיבושי 48… אם תפתח מפה של האזור תווכח שגם שם אם "יצר הנסיגה" ושכרון הכוח לא ימותנו, עתיד הנסיגה לא מופרך. אלא שאין טעם לפתוח מפה לעיוור.

  5. צדוק התקוה הגיב:

    האם פולין החזירה את השטחים שנכבשו מגרמניה לאחר מלחמת העולם השני? האם ברטניה יצאה מהאי הארגנטני פוקלנד? אלה דוגמאות קטנות ויש עוד הרבה נשאלת שאלה אחרת מדוע הפלסטנאים [ממתי קיים עם כזה בחפירות ארכולגיות לא מצאו מעולם ממצאים של עם כזה] לא הסכימו לחלוקה ב47 מדוע יצאו למלחמה ב67 ? ואחר כך לדבר על" הישות" שלא יודעת גבולות אם הפלסטנאים היו מסכימים לחלוקה לא היתה " נכבה" אילו ב67 מדינות ערב [אחמד שוקרי מנהיג הארגון לשחרור פלסטין ב67 בנאמו במצרים נזרוק את היהודים לים] לא היו יוצאים למלחמה לא היתה בעיה של כיבוש מדוע לא קמה מדינה פלסטנאית בשטחי ירדן [הגדה] ובשטחי עזה [מצרים] עד 67 מי מנע מהם להקיים את פלסטיין אבל האמת לא מעניית כנראה …………………

  6. טובה שיבר הגיב:

    אנא ממך, כותבת יקרה, דייקי בדבריך ובמקום לדרוש "פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני" אימרי "נטילת הנשק הגרעיני מישראל".
    כשמדברים על פירוז הכוונה היא שכל הצדדים מנוטרלים מנשקם או שהם מתחייבים לצמצם את כמויות הנשק באיזור השנוי במחלוקת: כך למשל בהסכם הפירוז של חצי האי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים נקבע ששני הצדדים יסיגו את כוחותיהם מן השטח בו נמצאו קודם להסכם, וישאירו בו כוחות מועטים בלבד.
    זה פירושו של הסכם פירוז -הוא דו צדדי. כשדורשים רק מצד אחד להתפרק מנשקו זו הגדרה שונה לחלוטין והמילה "פירוז" אינה מבטאת את מהותו האמיתית!

  7. אדם קלר הגיב:

    לא צריך לפנות את המתנחלים בכח. צריך לפנות את הצבא ולמסור את השטח לריבונות פלסטינית מלאה, ולמתנחלים צריך להשאיר את הברירה האם להתפנות יחד עם הצבא או להשאר במדינת פלסטין כאזרחים או תושבי קבע. ההערכה שלי – רובם הגדול של המתנחלים יתפנו מרצונם ויחזרו לישראל ובשטח פלסטין ישארו בין חמשים (50) למאה (100). אבל אם מספר משמעותי יותר ירצו להשאר, צריך לתת להם את האופציה הזאת.

הגיבו לשמעון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים