הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בינואר, 2013 6 תגובות

א'

היתה יממה, מתום הבחירות ופרסום מדגמי ערוצי הטלוויזיה, ועד אמש, שבמהלכה התברברו המומחים לדבר פוליטיקה סביב "השוויון" ו"הגוש החוסם". כאילו שיש בחיים הפוליטיים שלנו גוש ימין ובראשו בנימין נתניהו מהליכוד, וגוש שמאל-מרכז שבבחירות התברר שבראשו עומד יאיר לפיד (ולא שלי יחימוביץ'). אז זהו, שאין. ולא רק שאין, גם לא היה.

19electionsתוצאות הבחירות לכנסת ה-19 (מקור)

ראו מה קרה. מיד עם התפרסם תוצאות הבחירות יצאה יחימוביץ' בהצעה מפתה: שלפיד יהיה ראש ממשלה. היא, כמה נדיב מצידה, אפילו הסכימה לעזור לו במעשה המרכבה. לקח ללפיד החביב כמה שעות עד שיצא מהבית ואמר – לא.

די נדיר בפוליטיקה שמציעים למישהו להיות ראש ממשלה, והוא מסרב. הוא אפילו מסרב לנסות. הוא אפילו לא נותן ליחימוביץ' הזדמנות לנסות לסדר לו את זה. למה? בדיוק מאותה סיבה שיחימוביץ' חתמה על הסכם עודפים עם לפיד ולא עם מרצ. כי מרצ זה באמת שמאל ואילו יש עתיד, קדימה והתנועה הם באמת ימין. אם כי יש הבדל בין הימין של נתניהו לבין הימין של המרכז.

נתניהו הוא ימין שקוף. פעם אחת, בנאום בר אילן שלו, הוא התמרכז  – כלומר שיקר – ומלמל משהו על "שתי מדינות ובתנאי..". אבל הקטע הזה מהנאום לא נכלל במצע הליכוד וראשי הליכוד התנערו ממנו במערכת הבחירות. זה ימין שקוף.

ויש ימין מעומעם הנקרא מרכז. הימין המעומעם אוהב לעבוד בעיניים. בעיקר על השכנים הערבים אבל גם על האמריקאים והאירופים וגם על תושבי ישראל. המרכז "בעד הסדר מדיני" – הסיסמא של התנועה. עכשיו מתרוצצת גרסה אפילו יותר עמומה  של הימין הממורכז: "מו"מ עם הפלסטינים" ועל זה אפילו החבר בנט מוכן לחתום. אבל בנט, לשבחו ייאמר, שקוף: הוא בעד מו"מ (כמו נתניהו) אבל הוא ממש נגד שתי מדינות (כמו נתניהו). לעומת זאת המרכז בעד שתי מדינות ובלבד שהמדינה השנייה תהיה משהו שאף פלסטיני לא יסכים לו. אלה ואלה אותו הדבר.

במה יחימוביץ' שונה מהם? היא ומפלגתה אימצו את המצע הכלכלי של מרצ, בעוד שהמצע הכלכלי של המרכז זהה פחות או יותר למדיניות ממשלת נתניהו. בין לפיד, נתניהו ובנט אין כל ויכוח כלכלי. והאמת היא שאלמלא יחימוביץ' בעצמה, מרב מיכאלי ואולי עוד אחד מהח"כים החדשים של המפלגה – גם לעבודה אין ויכוח של ממש עם הימין הכלכלי. בתחום המדיני אין לימינוביץ' עצמה כל ויכוח מדיני עם הימין השקוף. מה שמביא למסקנה שלא היה ולא יהיה בלוק חוסם. בין השמאל והמרכז (שהוא ימין מעומעם) אין כל שותפות של ממש.

ב'

מה שמפתיע הוא העמדה של חד"ש ומרצ. שתי המפלגות האלה, השמאל היחיד שיושב בכנסת, שיחקו את משחק ה"בלוק החוסם". כאשר יחימוביץ', בטריק זול, הפכה את עורה והודיעה כי לא תצטרף לממשלת נתניהו, הם היו צריכים לומר שאין להם כל דבר משותף עם הימין המעומעם וכבעלי עמדות שמאליות אין רואים כל טעם לבחור בין ימין שקוף לימין מעומעם. הבחירה היא בין שמאל וימין בלבד. אלא ששתי המפלגות נתנו גיבוי להצהרה של יחימוביץ'. וגם באותה יממה אומללה – מתום ההצבעה ועד שלפיד גאל את האמת משקר "גוש שמאל-מרכז" – לא התנערו מיחימוביץ'  וחבריה מקרב המנתחים הפוליטיים. לבלוף הזה היו שותפות גם שתי המפלגות הערביות.

זאת כאשר כל ארבע המפלגות האלה יודעות היטב שאף אחד מהימין המעומעם לא סופר אותן באמת. הן רק משמשות כלי ניגוח נגד הימין השקוף ותורמות למשחק התקשורתי שבו יש לכאורה קרב גלדיאטורים בין הימין לשמאל-מרכז. קרב שלא היה ולא הווה.

ג'

בימים הראשונים שלאחר הבחירות נוצר רושם כאילו לפיד ובנט ניצחו את הבחירות האלה. הם לא. אפילו לא  מבחינה חשבונאית. הימין השקוף איבד כ-7 מנדטים ואלה התפזרו בין אגודת ישראל, מרצ, הימין המעומעם והעבודה. מבחינה מהותית הימין המעומעם ("המרכז") גדל לכל היותר ב – 5%. קחו את מה שהעבודה וקדימה קיבלו בכנסת ה-18 והשוו עם מה שהעבודה, קדימה, התנועה ויש עתיד קיבלו כעת – תקבלו מספר קרוב מאוד. מה שמלמד רק על דבר אחד: שיש בישראל כשליש מהמצביעים שאוהבים ימין משקר על פני ימין שקוף.

ד'

לכן, הנה ההימור שלי: קל מאוד להקים ממשלה – והיא תהיה ימנית. ואם יש מה שיקשה על המשימה הזו הוא רק הוויכוח המילולי על גבולות השקר. בעניין הזה, שוב הימור, הימין השקוף ישמח להצטרף למסכת שקר המו"מ המדיני כדי להמשיך את ההונאה. לא תהיה בעיה. גם כלכלית אין בעיה. מה שמשאיר את עניין ה"שוויון בנטל".

זו התביעה המהותית היחידה המפרידה בין לפיד לבין נתניהו. אבל צרותיו של נתניהו בעניין הזה, הן לא בגלל לפיד אלא בשל פסיקת בג"צ ששמה קץ – עקרוני בינתיים – לפטור הגורף מגיוס חרדים לצבא. גם אלמלא היו בחירות ולא הייתה קמה מפלגתו של לפיד, היה המוקש הזה טמון במערכת הפוליטית.

על כן, ברוח חיובית, הנה הפתרון של הפינה הזו לעניין הגיוס: לבטל כליל את גיוס החובה לצבא  ולהמיר את צבא החובה בצבא מקצועי. בדרך זו  גם נפתרת עוד שאלה פוליטית: הקצבאות לתלמידי ישיבה. מאחר והם לא יידרשו ללמוד כעדי להתחמק מגיוס, אין צורך בקצבה מיוחדת עבורם. הם יקבלו קצבאות כמו כל סטודנט.

ותקום ממשלת ימין יציבה ברחבי ישראל המשוקרת.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. יעקב הגיב:

    בלי קשר לשאלת שמאל ימין – אם לפיד היה מנסה/מקבל את תפקיד ראש הממשלה זה היה חוסר אחריות קיצוני מצידו וטוב שהוא לא נפל לפח הזה. תן קצת קרדיט לקשיים ולאתגרים של התפקיד הזה.

  2. דניאל קלטי הגיב:

    מסכים איתך לחלוטין.

    פשוט, בשעת-טביעה – ייאחזו הטובעים בכל קש…

  3. ראובן קמינר הגיב:

    קראתי את מאמרו המצויין של גדעון עשת על תוצאות הבחירות. חשבתי לעצמי עם כל הצניעות ש- GREAT MINDS THINK ALIKE . ביני ובינו הבדלים רעיוניים חריפים. למרות זאת, הוא כמוני מתפלא על כך שחד"ש בנתה את מערכת בהחירות שלה מראשיתה ועד סופה סביב הפרספיקטיבה של גוש שמאל\חוסם.
    חברנו מוחמד ברכה התחיל בסיפור הזה במועצת חד"ש. חברנו דוב חנין המשיך בסיפור אפילו למחרת הבחירות (אצל ישי מנוחין ב"קול השלום".) "הבוקר הסביר למנהיגי המפלגות של המרכז הציוני שלא טוב להם להצטרף לממשלה של ביבי". דב לא מדווח לנו מה הם אמרו לו.
    לפעמים עניין של סגנון מגלה עולם ומלואו. ביום הבחירות הצהיר דבר ברשת "ב" על חגיגה של דמוקרטיה. למחרת היום הציע שהשמאל צריך לעשות חשבון נפש.
    על כך כתבתי בבלוג שלי ב-23 לחודש: בכלל עדיין לא הגיע הזמן למסקנות. כן הגיע הזמן להתיצויות עם הפעילים. עם האוהדים וכינוס מוסדות חד"ש ומק"י לדיונים פתוחים וחופשיים. במקום לרוץ אחרי גוש שמאל פיקטיבי עלינו להעמיק את המאבק נגד הכיבוש.
    אם וכאשר השמאל הציוני ירצה להיפטר מביב הוא מכיר את כתובת שלנו.

    • דניאל קלטי הגיב:

      חד"ש צריכה לעשות חשבון-נפש, ארוך ונוקב.

      בעיקר בסוגיות:
      א' – יחסהּ לאנשים, שהשתוקקו להעניק להּ מעצמם וזכו (כתמיד) ליריקה בפרצוף
      ב' – היתקעותהּ עם רשימה מאובנת, ללא שום שינוי מרענן שהוא, בכל ארבעת המקומות הראשונים

      על א' יש לי הרבה מה לומר, אם תשאלוני; אבל, כאן אתייחס לב':
      1) מבין כל ארבעת הח"כים, דב הוא בעצם היחיד, שעושה את העבודה; כל שלושת האחרים, פשוט יושבים שם ומשתכרים סבבה של משכורת + תנאים נלווים, על-חשבון-כולנו
      2) למיטב-זכרוני, אחרי תקופת-כהונה, זהה במדוייק לזו, של ברכה עד עכשיו, תמר *הודחה*.
      אצלי, זה נקרא איפה ואיפה. מה גם, שתמר, מדי-שנה-בשנה, עשתה הרבה יותר מברכה, במשך כל שנות-כהונתו כולן.

  4. שי הגיב:

    קביעתו של הכותב שצבא מקצועי הוא הפיתרון- אינה נכונה ומתעלמת ממספר עובדות ייסוד :
    ראשית, צבא מקצועי יהיה מן הסתם קטן יותר ומצומצם הרבה יותר בגודלו, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיכנס למלחמה במצב כזה: אין לה די שטח ומשאבים כדי להדוף את האוייב עד שתספיק לגייס, לאמן ולשלוח לקרב חיילים חדשים.
    שנית, הסלידה של חד"ש מגיוס לכול (או אפילו הקמת מסגרות של שירות לאומי) אינה מובנת ועומדת בניגוד להיגיון הבריא, הרי אם הכוונה לעודד דו קיום- הדבר יחשוף הן את היהודים והן את הערבים זה לזה וישפר את ההבנה ביניהם, בנוסף, הדרך לשוויון עוברת גם דרך קיום חובות, דווקא בצבא "עלולים" לגלות ערביי ישראל שמדובר במסגרת אשר אינה מגבילה אותם ולא מתייחסת כלפיהם בגזענות. גיוס לצה"ל או לשירות לאומי של כל הצעירים בישראל פותח פתח לחברה חדשה, שוויונית יותר, סובלנית יותר- משני הצדדים.

  5. יוגופלסטיקה פראג הגיב:

    חד"ש צריכה להתנער באופן רציני ובהרבה מאוד מישורים. צריך מרד בתוך חד"ש, כי המצב עכשיו זה שקרים על גבי שקרים על גבי שקרים. האמנם יפרוש ברכה אם לא תיכנס אספניולי, או שהוא סומך על זה שהבחירות יוקדמו וייערכו בעוד שנה שנתיים ? האמנם יהיה שריון לנשים, או שיגידו שאספניולי כיהנה שנייה וחצי בכנסת (או הייתה אמורה לכהן) ובגלל זה אין צורך לשריין ? האמנם חד"ש מתמודדת באומץ עם תמיכתה החוזרת ונשנית במשטרים דיקטטוריים או שהיא רק יורה בפראות לכל עבר כשהיא נדרשת לנושא, בטענה שנטפלים אליה ? האם האם יתרחש דיון אמיתי והסקת מסקנות (מערכתיות ו/או אישיות) בחד"ש על הנושאים הללו ובמיוחד לאור העובדה שבניגוד לפוטנציאל והחשיפה שיצרה המחאה לתכנים החברתיים המפלגה נכשלה להשיג את המנדט החמישי, ואפילו איבדה מהתמיכה (ירידה מ-28% תמיכה בקרב הציבור הערבי ל-25% בלבד, וכן ירידה חדה בציבור היהודי. בסה"כ הכללי ירידה מ-3.3.% ל-3%, ז"א חד"ש איבדה כמעט 10% מכוחה) ונזקקה לקולות של הסכם העודפים כדי לשמור על המנדט הרביעי ?

הגיבו ליעקב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים