הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בינואר, 2013 12 תגובות

בנימין נתניהו הכריז על עצמו השבוע כמנצח, חרף תבוסתו הקשה. הוא בעצם נהנה בעיקר מהיעדרם של מועמדים אחרים לתפקיד ראש הממשלה ומהכישלון המהדהד של שלי יחימוביץ', שאחראית באורח אישי לנדידת שלושה מנדטים למרצ.  מגוחך ממש לשמוע את הפרשנים בטלוויזיה מדווחים על "שוויון בין הגושים", ועל גוש מרכז-שמאל בראשות יאיר לפיד. אלה הם דברי הבל: לפיד, חברי הכנסת של התנועה ושרידי קדימה אינם מועמדים לשותפות בממשלת מרכז-שמאל עם מרצ, חד"ש והסיעות הערביות. לפיד הוא ניאו-ליברל בדיוק כמו נתניהו, איש המרכז הלאומני. כולנו זקוקים ליותר זמן כדי לתהות על קנקנם של חבריו לסיעה, שרובם אינם מוכרים לנו. נקודת המחלוקת העיקרית בין לפיד לביבי היא בנושא הגיוס לצה"ל, ואפילו אריה דרעי מבין שכדאי לסיעתו להגיע לפשרה. השחקנים המרכזיים בזירה הפוליטית אחרי הבחירות הם נתניהו, נפתלי בנט ולפיד, ולכן יהיה רוב, בסופו של תהליך שיכלול גם את התנועה וקדימה, למדיניות כלכלית-חברתית קשוחה כלפי השכירים והעניים ואולי גם להכשלת התהליך המדיני.

lapidיאיר לפיד

הבורגנות החילונית אמרה את דברה בבחירות האלה בקול גדול וצלול, ולכן אסור לראות בבחירה בלפיד משום גימיק. ייתכן מאוד שמפלגתו תתפורר כמו "שינוי" של אביו טומי לפיד, אבל לנתניהו אין כרגע אור ירוק כדי להמשיך במדיניות החוץ האנטי אמריקאית שלו. מאות אלפי תומכי "יש עתיד" אינם מוכנים להקריב את רמת חייהם ואת הנגישות שלהם לתרבות ולאקדמיה באירופה ובצפון אמריקה למען טירוף ההתנחלויות או ההרפתקה המסוכנת באיראן. כך גם רוב תומכי מפלגת העבודה, התנועה, ומרצ. נתניהו ייאלץ למתן את הפרופיל שלו בנושאים מדיניים וביטחוניים ולמנות שר חוץ שיוכל להידבר עם ארצות הברית של ברק אובמה. לכן הקואליציה של נתניהו עם המפלגות המייצגות את האלמנט הצברי-אשכנזי תמוטט  את הלהג על "גוש חוסם", שלא לדבר על ממשלה חלופית.

עם זאת, התהליכים הפנימיים בתוך הליכוד הם מרתקים כשלעצמם וייתכן שהם יובילו למערכת בחירות חדשה כבר השנה או אולי במחצית הראשונה של 2014. סיעת הליכוד עברה טיהור אכזרי של היסודות הדמוקרטיים (לא בהכרח היוניים) במפלגה, ואנשי אביגדור ליברמן בסיעת הליכוד-ביתנו אינם צפויים. ייתכן שהם יתחברו לקו האנטי-חרדי של לפיד, ויקשו על המשא והמתן עם ש"ס ועם יהדות התורה. הליכודניקים המקוריים עצמם ינהו בחלקם אחרי הבית היהודי של נפתלי בנט. הדתיים הלאומנים "המודרניים" נוטים לברית עם לאומנים חילונים, גם על חשבון החרדים, כפי שראינו בבחירות לעיריית ירושלים.

ההישג של לפיד הוא מדהים, וסלידתם של הישראלים מגוש דן מנתניהו ומשותפיו החרדים מוצתה כמעט לגמרי בבחירות השבוע. ההתנהלות שלו ושל שותפיו הטירונים תכריע את גורל התנועה בשנים הקרובות. ניתן לראות בעליל שנורות האזהרה על שולחן העבודה של לפיד כבר מהבהבות: מי שהיה עד לקריסתן של מפלגות מרכז לאומני קודמות (ד"ש, שינוי, קדימה, מפלגת המרכז) חייב ללוות את האופוריה השוררת עכשיו בחוגי לפיד בסקרנות ביקורתית. הסיבה הייתה בדרך כלל מדינית, והבעיות הפרסונאליות נבעו מהתמוטטות התפיסות המבוססות על פשרה טריטוריאלית חלקית. ההצלחות של מפלגות מרכז כאלה הן זמניות ולכן גם מתעתעות; הכישלונות הם מבניים, ונובעים מהיעדר אידיאולוגיה מלכדת וגם מכך שאף פעם לא הייתה דרך שלישית מציאותית בין נסיגה לגבולות 1967 ושלום אמת, לבין החזקה נצחית של השטחים הכבושים ותשלום המחיר המלא עבור השאיפות הטריטוריאליות של כל הממשלות ששלטו כאן.

לפיד יסיק מסקנות ימניות מכישלונותיה של ציפי לבני ולכן יש לצפות לנחישות שלו ושל שותפיו להשתלב בממשלת נתניהו. רבים מתומכיה של לבני אחרי הניצחון הגדול בבחירות הקודמות (28 מנדטים לעומת 27 של הליכוד!) עזבו ומצאו לעצמם מקלט במפלגות אחרות, נוכח סירובה להשלים עם העובדה שרק נתניהו יכול היה להרכיב ממשלה בשנת 2009. בינתיים לִקטה לבני את השברים, השיגה בדרך נס אנשים מוצלחים יחסית לרשימת "התנועה"; זה לא מנע את כישלונה בבחירות. היא ושאר סיעות המרכז לא יתגבשו לישות שלטונית, כפי שלקט של איברים מלאכותיים לא יקרום עור וגידים ויהפוך לאדם אמיתי.

לקואליציה החדשה שתיווצר אין פתרונות לבעיות היסוד של המדינה: איש לא יפרע את הגירעון בתקציב, ולא יוציא מכיסו 39 מיליארד ש"ח; במצב של בידוד מדיני יאלץ נתניהו להפסיק לאיים על איראן, או לוותר על כל סיוע מהקהילה הבינלאומית. הפרדוקס של ממשלה הגורמת למצב כמו מלחמתי ובו זמנית גם מעשירה את המעטים היה זוכה לביקורת נוקבת אפילו של מילטון פרידמן, שתמך בקיצוצים גם בתקציבי הביטחון. יש להניח שהמיסוי שנתניהו ישית על ההון יהיה קוסמטי בלבד, באמתלה שהכלכלה עומדת על עברי פי פחת.

נפתלי בנט יסיר עד מהרה את המסכה הטכנולוגית מעל פניו והכהניסטים הרבים ברשימתו יחברו לעמיתיהם בליכוד ביתנו. הנוכחות שלו בזירה הפוליטית כבר לימדה אותנו כמה דברים מאלפים: חרף העלייה המטאורית של לפיד קיימים ברחוב החילוני עשרות אלפי אנשים צעירים ובגיל הביניים, שדמות המצליחן בצבא ובעסקים, עם עמדות נציות כלפי הערבים בכלל והפלסטינים בפרט, קוסמת להם. חלפו הימים שבהם ייצגו רק השמאל והמרכז את האמנויות, הספרות, המוסיקה, המדע, הקולנוע והטכנולוגיה. את החיבור הראשון בין דתיים לאומניים לבין חילונים שונאי חרדים (חלקם עם תדמית עצמית נאורה) עשה ראש עירנו ניר ברקת. בנט, שכמו ברקת עשה הון בעשר אצבעותיו בהיי-טק, בנה בסיס איתן על חורבות המפד"ל הישנה. כבר מחרתיים, בשבוע הראשון אחרי הבחירות, יגיחו המפלצות שהוא הסתיר מהציבור בווירטואוזיות היי-טקית ממאורותיהם ויפחידו אותנו ואת הידידים שנותרו לנו בעולם.

החומרים לבניית סיעה פשיסטית אמיתית, חזקה וגדולה, שרואה בדמוקרטיה מכשיר לבניית מדינה שפניה לטיהורים אתניים גם במחיר עימות עם העולם החיצוני, נערמו השבוע במשכן הכנסת. עמדת אנשי לפיד כלפי הלאומנות נוכח שנאת הערבים הגואה בכנסת איננה ברורה בשלב הזה. לכן צפויים יחסים מתוחים בין יש עתיד מצד אחד לבין המתונים במפלגת העבודה (אחרי הדחת יחימוביץ') ואנשי מרצ מהצד האחר. מתנגדי האידיאולוגיה הניאו-ליברלית והלאומנית חייבים להיות אופוזיציה שתילחם נגד הימין, נגד הלאומנות ונגד הרחבת הפערים הכלכליים. על השמאל לנקוט בטקטיקה כפולה: ללכד את כל המאמינים בשיתוף פעולה יהודי-ערבי נגד ההתנחלויות ונגד הפשיזם, במסגרת שתאפשר פלורליזם של דעות בתוך השמאל; וגם להרחיב ולשתף פעולה עם מפלגות מהמרכז האמורפי על בסיס פוליטי ולא רעיוני, כדי לאזן את יחסי הכוחות בחברה הישראלית ולהציג חלופה דמוקרטית ללאומנות הדתית והחילונית.

  • פורסם בכל העיר, 25 ינואר 2013
תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. אשר פרוליך הגיב:

    מאמר מצויין ומדויק !

    תודה לחיים ברעם ומקווה שקריאתו בסוף המאמר תיפול באוזניים קשובות

  2. דניאל קלטי הגיב:

    מסכים איתך.

    כעת, מה שעלינו לעשות הוא:
    להקים, לאלתר, ברית בין חד"ש למר"צ, שתקדם עקרונות סוציאליסטיים, תיאבק בפשיזם לגוניו ותקרב, את המבולבלים ממר"צ, לערכיו של השמאל האמיתי.
    להשתדל להוסיף, לברית זו, כמה שיותר גורמים, מארגונים שונים ומגוונים (יהודים וערבים כאחד!), לרבות – בראש ובראשונה – אנשי דע"ם.
    לחזק שיתופי-הפעולה, בינינו לבין בל"ד ורע"ם-תע"ל, למען יצירת חזית מוצקה, ממר"צ שמאלהּ, למען שוויון אמיתי ומלא, בין כלל אזרחי ישראל ללא יוצא-מן-הכלל.
    לעמוד, ללא-פשרות, לצד מהגרי-העבודה והפליטים, אף יותר מאשר בשנים הקודמות.
    לפעול בקרב כלל הארגונים, אשר קמו כתוצאה מן "המחאה החברתית" המבולבלת, במטרה ל"סחבם" שמאלהּ.
    לבחון, לאן מועדות פניה, של שלי יחימוביץ' והאם ניתן לשתף-פעולה, באיזושהי צורה, עם חלק מאנשי ה"עבודה" – בתקווה, שאולי חלקם, אולי אינם שותפים, לתמיכת-יו"רתם בהתנחבלויות, או לתשוקת-הכסא של פואד.
    לבדוק אפשרות לשיתופי-פעולה, עם חרדים מתונים (לא ש"ס = הכהניסטית והקסנופובית, יותר מאשר חרדית – אך, אולי, עם מתוני "יהדות התורה" – בתקווה שנמצאים).
    ל"לחוץ על הגז" ולהיות בכל מקום, בו צריך יהיה למחות!!

    • דוד עציון הגיב:

      צר לי, אך זה לא יעבוד

      רוב מצביעי מרץ (ובוודאי אלו שאני מכיר) יעדיפו לחבור לעבודה או להישאר עצמאיים – ולא לחבור למפלגות המכונות "ערביות". גם חרדים מתונים מהסוג שאתה מחפש – לא תמצא. אולי בודדים.

      ובנוסף: רע"ם-תע"ל ובל"ד אינן בהכרח סוציאליסטיות

      • דניאל קלטי הגיב:

        מר"צ אכן גזענית במוצהר וזאת בעיה. יחד-עם-זאת, לא כולם שם מקשה אחת…

        חרדים רבים, נוטים כרגע להישאר באופוזיציה. אם "יהדות התורה", למשל, תשב באופוזיציה ואילו ביברמן-בנט-לפיד-אקוניס, יעבירו תקציב מפלצתי – בהכרח תיווצר חזית, המשותפת לנו ולהם, כנגדו.

        משם, בהחלט ניתן יהיה, לקחת שת"פ זה הלאה. ורק לידיעתך: כאשר עוד דובר באפשרות של תיקו, ערב הבחירות, חרדים רבים לא פסלו על-הסף, אפשרות של הליכה לקואליציה, דווקא עם שלי יחימוביץ'.

        מפלגות הימין הערבי, אינן סוציאליסטיות; אבל, הן בנות-בריתנו הטבעיות, במאבק בגזענות.

  3. יגאל הגיב:

    "חלפו הימים שבהם ייצגו רק השמאל והמרכז את האמנויות, הספרות, המוסיקה, המדע, הקולנוע והטכנולוגיה". הם חלפו מזמן, עם העלייה מברית המועצות שהביאה לכאן מאות אלפי אומנים, סופרים, מוסיקאים, מדענים וקולנוענים ימניים מאד, חלקם די מזלזלים ברמתם של עמיתיהם הישראלים…

  4. ירון הגיב:

    חיים היקר,
    האם אפשר להגיד מילה טובה על יחימוביץ' שלפחות לא זוחלת לממשלת נתניהו כמו קודמיה וחבריה
    בעבודה..?
    (אני בטוח שפואד ובוזי חולמים גם הפעם לשבת לצד הימין הפשיסטי.)

  5. דרור BDS הגיב:

    טעות ראשונה: "אף פעם לא הייתה דרך שלישית מציאותית בין נסיגה לגבולות 1967 ושלום אמת, לבין החזקה נצחית של השטחים הכבושים".
    טעות שנייה: "מתנגדי האידיאולוגיה הניאו-ליברלית והלאומנית חייבים להיות אופוזיציה שתילחם נגד הימין…" וגו'.
    אם אתה לא יכול להלחם בהם (ואתה לא יכול), הצטרף אליהם, שנאמר: צדיקים מלאכתם נעשית ע"י אחרים, ועוד נאמר: הכורה בור בו יפול. במקביל, סלק, בער, החרם ואל תשתף פעולה עם מפלגות מהמרכז האמורפי, לא על בסיס פוליטי ולא רעיוני. זאת כדי לאזן את יחסי הכוחות בחברה הישראלית ולהציג חלופה דמוקרטית לציונים הקלאסיים – הניאו אשכנזים כפי שמאיר עמור מכנה אותם – אשר באים עלינו לכלותינו. שוויון בנטל, גיוס לכולם, פתרון שתי מדינות זה מרצ, לבני, עבודה, לפיד, ליברמן. אין שום הבדל ביניהם.

  6. ק.א. הגיב:

    "לקואליציה החדשה שתיווצר אין פתרונות לבעיות היסוד של המדינה"..

    לא רק שאין פתרונות לה- היא גם נטולת כל כוונה לפתור! בעיות היסוד- כשמן כן הן- נוצרו עם היווסדה של המדינה הזו- במתכונת הכוחנית והפראית שלפיה נוצרה. ברור ש(בסופו של דבר) היא לא נוצרה לשום דבר אחר מאשר לגרום במישרין, או בעקיפין, למחנק ומשבר תמידי בקרב החוגים ששם משבר-בלתי-פוסק הוא נחוץ. ולראייה היא לא הצליחה להעמיד שום ראש ממשלה שיכיר ויודה במנטליות הרשלנית והזדונית הזו, בטיטוא שיטתי מתחת לשטיח של כל מה שניתן ואפשר לטאטא לשם, ודחיית-קץ נפשעת ובלתי נתפסת משך עשרות שנים. כיום כל הדברים האלה מובנים לכל אזרח מן השורה, ולבטח ברורים היטב לבעל שאיפות מקצועיות-פוליטיות. לכן, כל מועמד שלא פותח את מערכת הבחירות שלו בהצהרת כוונות עקרונית ופומבית הן על העבר-וההווה הקרימינליים הללו והן על מה שמתחייב מכך(!) בכדי להיות מתוקן על ידו בעתיד הוא ב 99.99% חלאה אשר בוודאות יצטרף, ביודעין, לקוו הקיים ויהפוך לחלק מהבעיה ולא מהפתרון

  7. רמי הגיב:

    לפיד, שהוא בעצם שבשבת רגישה, ניצל הזדמנות ובדחותו קריאה להקמת גוש חוסם, השתלח בחנין זועבי. עם זועבי אני אקים גוש חוסם? הוא שאל. למה היה לו להכניס שנאה לנאום ניצחון? אכן קורא מחשבות הינוקה הזה ומבין לרחשי לב העם. אכן העם הוא חציר יבש וחסר כל משקל סגולי, ניזון משנאה לא מנומקת את מי שעומדים על זכותם לשוויון ולא להיות נתון לדיכוי. וזה תל אביב ורעננה, אז מה יגידו השכונות ואופקים?

  8. דליה שור הגיב:

    תודה לחיים ברעם על המאמר המפוכח
    וחבל מאד שלא הצליחו להדיח את ביבי

  9. בין לפיד לבורלסקוני הגיב:

    מי שקרא את חדשות סילביו ודפדף במאמרים על לפיד וה"זועביז" יבין שגם שם וגם כאן שולטת הבור-לסקה. גם אם תחפשו מתחת לפנס לא תמצאו הבדל גדול בין הלפיד השחור לבור-לסקוני.
    ‎נראה שאצלנו ככל שהח"כים המצליחנים עולים למעלה – כך הם מועלים יותר בעקרונות הדמוקרטיה – עכשיו לכו והשוו ל"מקרה Silvio Berlusconi", שהיום שיבח את מדיניות מוסוליני והגן על התייצבותו של מוסוליני לצדו של היטלר – והוא עשה זאת (קשה להאמין) בטקס לזכר נפגעי השואה! ובנו של ניצול השואה טומי לפיד, פסל נבחרת ציבור שמית, ילידת נצרת, וציבור שלם של ילידים, והוא עשה זאת בטקס הכתרתו לזוכה הגדול של הבורגנות הישראלית… אבל כמובן שאסור להשוות בן Vaffanculo איטלקי לנבחרה של הבורגנות שלנו.

    • צדוק התקוה הגיב:

      מה זה לפסול ? אין שום קווים מחברים בין חנין זועבי לבין יאיר לפיד יאיר ציוני[ מילה גסה בשמאל] ישראלי חנין אנטיציונית הקוראת לעצמה פלסטנאית ה"חוגגת" את הנכבה של 48 איזה דבר מחבר בין שנייהם כלום לא הדגל ולא ההימנון היא היתה מעדיפה לחיות תחת דגל פלסטין וההימנון הפלסטנאי בילאדי בילאדי [רק כאשר מדברים על החזרת המשולש [לא בטרנספר]לריבונות פלסטנאית בהסכם שלום היא לא מוכנה כאן היא זועקת אני אזרחית ישראלית[צביעות] מדוע להדביק את השואה לכל דבר שקשור לפלסטנאים זכותו של לפיד [מדובר הבעת חופש הדעה מענין כשלא נוח לשמאל זו הסתה גזענות] להגיד את מה שאמר למצבעי יש עתיד אין שום חיבור לבל"ד מפלגה הדוגלת בהפיכת מדינת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה". התומכת בזכות השיבה זכות זו היא סופה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי זה לא ניצחון הבורגנות זה ניצחון הדמוקרטיה העם בחר אולי נחליף את העם[יצחק בן אהרון]

הגיבו לדרור BDS

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים