הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 בינואר, 2013 10 תגובות

השינוי המשמעותי הנובע מתוצאות הבחירות הוא מעבר של ארבעה מנדטים מהימין הקשה הסמי-פאשיסטי לימין השמרני של לפיד. קדימה, שהתפוררה נשארה עם שמונה מנדטים (התנועה שש, מופז שניים). עשרים המנדטים הנותרים חזרו לעבודה – שניים, למרץ – שלושה, ו-15 עברו ללפיד.

diur-hamonimמחאת הדיור, 150,000 מפגינים בתל אביב, יולי 2011 (מקור)

זהו סיכום אריתמטי. השינוי הפוליטי האמתי נובע מהמחאה החברתית שכמעט נשכחה. מלבד קומץ הפעילים שאולי עברו לשמאל (חד"ש, בל"ד, דע"ם), או שנמנעו מהצבעה, המאסות הגדולות של המחאה, שהייתה אמורפית מבחינה פוליטית, הצביעו למפלגת לפיד ששידרה גם היא תדמית אמורפית מבחינה פוליטית. לפיד, ששולט ללא מיצרים במפלגתו, כלל אינו אמורפי. הוא ימין שמרני, ניאו ליברלי מבחינה כלכלית ופרו אמריקאי מובהק מבחינה מדינית. בכדי להבין את השנויים שכנראה יתרחשו מתוצאות הבחירות צריך להכיר את המגבלות של הפוליטיקה הישראלית, את תקרות הזכוכית שאותן לא ניתן לשבור:

תקרת הזכוכית המדינית של הימין היא קצה גבול הגמישות של מדיניות ארה"ב לגבי השתלטות סופית על השטחים הכבושים. פתרון אמריקאי לסכסוך הישראלי-פלסטיני ישרת טוב את מדיניות ארה"ב באזור משום שהבעיה הפלסטינית היא טריגר להרבה בעיות במשטרים חוסים של ארה"ב. זאת הסיבה שארה"ב לא תניח לממשלת ימין לחסל כליל את האפשרות להקים מדינה פלסטינית, בגרסה כזאת או אחרת. מצד שני, לחץ משמעותי על ממשלת ימין עלול לערער את המשטר בישראל, שהוא הבסיס המוצק של המדיניות האמריקאית באזור, כך ששימור הסטטוס קוו על ידי ניהול משא ומתן מתמשך וללא תוצאות, הוא האפשרות הפחות גרועה מבחינת ארה"ב.

תקרת הזכוכית המדינית של "השמאל-מרכז" היא היעדר האפשרות לכפות על הפלסטינים פתרון ציוני לסכסוך. כלומר פתרון שמשאיר בידי ישראל את כל הישגי הציונות עד עכשיו, כולל גירוש הפלסטינים והפקעת אדמותיהם מ-48' ו"גושי ההתיישבות" מ-67', שמבחינתם הם עובדה קיימת, שמירה על "אחדות ירושלים" שלפיד הוסיף למשוואה הבלתי מאוזנת הזאת, ו"סידורי ביטחון" השוללים בפועל את עצמאותה של מדינה פלסטינית, והופכים אותה לחסרת אונים ותלויה לחלוטין בחסדי מדינת ישראל.

כך, לגבי שני הגושים המתמודדים בבחירות הסטטוס קוו הוא הפתרון היחיד, אלא שהם חלוקים בשאלה איך לשמור עליו. הימין מעוניין לנצל את הקיפאון להרחבת ההתנחלות והמשך נישול הפלסטינים ובכך לחתור תחת כל פתרון ולהמתין לשעת כושר כדי "לגמור עניין" בדרך זו או אחרת. הסיסמא שטבע ברק "אין פרטנר" משרתת בדיוק את המטרה הזאת. ה"מרכז-שמאל" מעוניין להוכיח שיש פרטנר כדי להנציח את הסטטוס קוו באמצעות משא ומתן אינסופי ובכך לנסות ולזכות בתמיכה בינלאומית "למדיניות השלום" הישראלית. כלומר, להמשך הכיבוש עד שהפלסטינים ישתכנעו… ההישג של לפיד בבחירות יטה את הכף לטובת המדיניות של ה"מרכז-שמאל" בתיאום עם ארה"ב, עד כמה שתהייה מוכנה לתמוך בה.

הנושא נוסף שעלה במערכת הבחירות הוא המדיניות הכלכלית והחברתית. גם בשאלה זו אף אחת מהמפלגות הציוניות (כי כאן החלוקה היא לא בדיוק לפי הגושים) לא שוברת את תקרת הזכוכית – השיטה הקפיטליסטית השלטת בכלכלה הישראלית. אולי יותר משנהוג לחשוב, הניאו ליברליזם והסוציאל דמוקרטיה שניהם ענפים במסגרת השיטה הקפיטליסטית. עכשיו בהנהגה הכלכלית של נתניהו–לפיד ברור שהשיטה הניאו ליברלית, אולי בשינויים קוסמטיים, תכריע.

הנושא השלישי עם תקרת הזכוכית שלו הוא טיבה ואמינותה של הדמוקרטיה הישראלית, והאפשרות להקים בתוכה אלטרנטיבה אופוזיציונית לשיטה הציונית-קפיטליסטית.

הפוליטיקה הישראלית היא פוליטיקה ציונית הנשענת על קונצנזוס. תחת המכבש של התעמולה המונוליטית הציונית, ומתוך המקום הפריבילגי שהמדינה הציונית מעניקה ליהודים, מרבית האזרחים היהודים מסכימים שהמדינה צריכה לממש את מטרות הציונות במובן האידיאולוגי הרחב ביותר. כלומר, מדינת ישראל כפתרון לבעיית העם היהודי והזכות שלו להגדרה העצמית. ומיהו יהודי? אליבא דכל המפלגות היהודיות, יהודי הוא מי שאינו ערבי. ההסכמה הזאת מוציאה מהמשחק הפוליטי הפרלמנטרי את כל המפלגות המוגדרות "ערביות" וגם את אלה המגדירות את עצמן כערביות-יהודיות.

המדינה היהודית, כוננה את עצמה מסיבות היסטוריות ציוניות, ומטעמים של מקובלות בעולם היהודי ובעולם המערבי, כמדינה דמוקרטית עפ"י הנוסחה "יהודית ודמוקרטית". לכן המפלגות הערביות זוכות להשתתף בבחירות ולייצוג בכנסת בהגנת בית המשפט. אך מעבר להשתתפות ולייצוג הפורמלי יכולתן של המפלגות הערביות לפעול לטובת הציבור אותם הם מייצגים הוא מינימלי או זניח. עם כל הכבוד לחוקים שהמפלגות הערביות יוזמות, הם אינם יכולים לעבור ללא תמיכת המפלגות הציוניות. כלומר, כל עוד שהצעות החוק אינן מזיקות לאינטרס הציוני. אי לכך, השפעת המפלגות הערביות על חיי האוכלוסייה הערבית כה מועטה עד שאפילו המצביעים הערביים נוטים לחשוב שהמפלגות הערביות עוסקות רק בעניין הלאומי הפלסטיני. כנסת ישראל, לצורך ניהול ענייני המדינה והאזרח, היא בפועל בת 110 חברי כנסת (או 109) ולא יותר.

החולשה של המפלגות הערביות קשורה באינטרס של הימין שמצוי ברוב המפלגות הציוניות, להבליט את הערבים כאויב ולהשתמש בערבים כשק חבטות. ולראיה, האקט הפוליטי הראשון שלפיד עשה מיד לאחר שנודעו תוצאות הבחירות היה לירוק בפרצופה של חנין זועבי. כך מתחת למעטה המלוקק, שטרם התחלנו לגרד, התגלה השוביניסט, הגזען-שונא ערבים וגס הרוח. זאת פרצופה החדש-ישן של הפוליטיקה שהוא מייצג. להיות שק חבטות הוא התפקיד הקבוע המיועד למפלגות הערביות בכנסת הציונית, בנוסף לתפקידן כעלה תאנה לדמוקרטיה "היהודית-דמוקרטית". מה שעצוב בסידור הזה הוא שמפלגות אלו לוקחות על עצמן את התפקיד הזה ואפילו נלחמות עליו.

האופוזיציה המשמעותית לפוליטיקה הציונית היא כמובן פוליטיקה אנטי ציונית. זו כאמור לא יכולה לקבל ביטוי בכנסת הציונית. עד שהמפלגות המכונות ערביות, שהמכנה המשותף שלהן הוא התנגדות למדיניות הציונית, לא תצאנה להקים את "הקונגרס הלאומי האפריקני" בישראל (שבו השתתפו גם לבנים), האופוזיציה היחידה הבלתי מאורגנת היא זאת של אלו שמאסו בפוליטיקה הנוכחית, "הישנה והחדשה", ונמנעו מהשתתפות בהצגה. המסוכנות שלהם לשיטה התבטאה בשטיפת המוח בסגנון של "מי שמצביע משפיע" שהתנהלה באגרסיביות לא פחותה מתעמולת הבחירות האחרת, והביאה "לגוש חוסם" שלא קיים, ולפוליטיקה חדשה הגרועה לפחות כמו הישנה.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. דניאל קלטי הגיב:

    נו בחייך.

    לו כל המסרבים להצביע, היו מצביעים כאיש אחד לדע"ם (למשל), היתה מפלגה זו, זוכה ל-19 מנדטים לפחות ואסמא אגבריה, היתה או ראש-הממשלה, או (במקרה של תמיכת שלום עכשיוניקים לסוגיהם בפייגלינים, נגד "הערבים שבשער") ראש-האופוזיציה.

    הנמנעים מהצבעה, הם האנשים הראשונים, להם צריכים פייגלין, בנט, לפיד וליברמן, לשלוח זר-פרחים.

    • "לו יהי" הגיב:

      לו כל המסרבים להצביע היו מצביעים "עוצמה לישראל" אז מרזל היה שר החוץ.
      אז השמאל צריך לשלוח זר פרחים לנמנעים מהצבעה

      לו התנועה האיסלמית הצפונית היתה משתתפת בבחירות והיתה זוכה לחמישה מיליון קולות היתה לנו כאו מדינה איסלמית

      אז לו יהי או לו לא יהי

      לולו

  2. דוד הגיב:

    מעולה, ישראל.
    כדאי להוסיף המלצה לקרא את אווה אלוז ב"הארץ" יום שישי.

  3. ק.א. הגיב:

    ובצד השני של תקרת הזכוכית יושבת לה הפלוטוקרטיה. שם מהקומה הגבוהה הם יזרקו לנו "מזון" (מורעל). מן סוג של הנאה ושביעות-רצון עצמית.
    כל מי שיביט מעלה ויתלונן, יצעקו לו מיד מהגג – שתוחלת החיים הממוצעת ממשיכה לעלות – ושיסתום!

  4. אשר פרוליך הגיב:

    כמה שניסיתי לעבור על המאמר ולהוציא ממנו דבר,לא הצלחתי,פרט לקריאה למפלגות הערביות להקים "קונגרס לאומי אפריקאי בישראל".הכותב מנסה לשכנע,ללא הצלחה,שהסיכסוך בין היהודים והפלסטינאים כאן הוא סכסוך בין גזעי,ולא סכסוך דו-לאומי.לעובדה שבסכסוך המקומי יש סממנים של גזענות,משני הצדדים,מלווים בכוהני הדת המסוכנים (שוב,של שני הצדדים)עדיין לא אומר שמדובר במצבים זהים,ועל זה כבר נכתב רבות.ההשוואה המוטעית והמסוכנת הזו של הכותב אינה תורמת כלל לפתרון הסכסוך,והמשפט "האופוזיציה המשמעותית לפוליטיקה הציונית היא כמובן פוליטיקה אנטי ציונית" הוא משפט לאומני ורדוד,בכך שמפריד את המאבק להגדרה העצמית של העמים מן המאבק המעמדי המשותף לכל העמים,ומוביל,מחוסר בררה ללאומנות וריאקציה.המאבק להגדרה העצמית ושחרור העמים לא עובר מעל למאבק המעמדי,אלא בתוכו וכחלק ממנו.

  5. משה לופיאנסקי הגיב:

    ישראל חייבת לקבל את תוכנית השלום הסעודית.
    השלום הזה יבוסס על התוכנית הסעודית ועל הכסף הסעודי (ושל נסכויות הנפט). הגבול לא יהיה בהכרח הקו הירוק, אבל שטחה של ישראל יהיה 20,770 קמ"ר ושטחה של פלסטין, 6,220 קמ"ר.

    למרות הקונוטציה השלילית שנושא הבטוי "שלום כפוי", חובה עלינו, שוחרי השלום, לקרא לברק אובמה שייפעל להצלתנו ע"י שיכפה שלום באיזורנו. השלום הזה יבוסס על התוכנית הסעודית משנת 2002 ועל הכסף הסעודי (ושל נסכויות הנפט). הגבול לא יהיה בהכרח הקו הירוק, אבל שטחה של ישראל יהיה 20,770 קמ"ר ושטחה של פלסטין, 6,220 קמ"ר. כפי שאני רואה זאת, ישובים כביתר עילית ומודיעין עילית וכן מספר שכונות בירושלים יוכלו להיות מסופחים לישראל ובתמורה תעביר ישראל לפלסטין שטחים בדרום הר חברון וגם ליד רצועת עזה..
    כל משפחה שתפונה תפוצה על סך של חצי מליון שקלים פלוס 100,000 שקל בעבור כל ילד מתחת לגיל 1. בשלב הראשון יחליפו חיילי צהל את משפחות המתנחלים. שלב זה עשוי להמשך כשנה.. עם סיומו יחליפו חיילי נאטו את חיילי צהל. לאחר כשנה תחל העברה מדורגת של השטח לפלסטינאים תוך דילול .מדורג של חיילי נאטו.

    • צדוק התקוה הגיב:

      יש עוד אפשרות להעביר את המשולש שניתן לישראל לאחר הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות בין ישראל לירדן לשליטה ישראליתאותם כפרים ערבים לא אוהדים במיוחד את מדינת ישראל אותם ערבים החיים באותם כפרים קורקאים לעצמם פלסטנאים של 48 [ערבי 48] אי לכך בצדק בעת הסכם שלום ניתן להעביר את המשולש [לא טרנספר] את השטח לשליטה פלסטנאית וכך ניתן יהיה לפתור שני בעיות אחת התנחליות ישארו בידי ישראל חלקם ובתמורה יקבלו הפלסטנאים את המשולש בהקשר ללמי יחליף את חילי נאטו לאחר שהם יעזבו זו באמת בעיה

  6. פתק שחור הגיב:

    אתה בעצם מציע להחרים את הבחירות או לשים פתק לבן.
    לצעד זה היתה יכולה להיות משמעות אם פתקים לבנים היו נכנסים לאיזושהיא ספירה או סטטיסטיקה כלשהי. אני חושב שלא לספור פתקים לבנים זהו עוד צעד לא דמוקרטי.
    עם כל ההערכה שלי לדבריך, אני כן רואה הבדל בין בנימין נתניהו ובין מנהיגי מפלגות מתונות יותר (גם אם גזעניות בנימוס), אני כן רואה הבדל בין אביגדור ליברמן ליאיר לפיד. ולעניות דעתי, ערביי ישראל פספסו הזדמנות מצוינת להפיל את בנימין נתניהו וכמו כן לאלץ את השיח הפוליטי הישראלי לעסוק גם בדמוקרטיה "לא ציונית", 15-18 חכ"ים ערבים היו יכולים לשנות משהו.
    החרדים הצביעו באחוזים נמוכים עד שש"ס באה וטרפה את הקלפים, מאז, אחוזי ההצבעה של החרדים הם הגבוהים ביותר שיש לאוכלוסיה כלשהי ותראה איך זה משנה את פני המדינה.
    הערבים חייבים להתעשת ולהתחיל להצביע בצורה גורפת, אם לא ישנו שום דבר לפחות יחשפו את פניה הגזעניות של מדינת ישראל. כך או כך זה משרת את האינטרס שלהם (כפי שאני מבין אותו).
    נראה שכמו היהודים, גם לערבים נמאס מהפוליטיקאים שלהם.

  7. ע.ג. הגיב:

    מה שכתבת על "הפתרון הציוני" לסכסוך מראה שהפתרון היחיד בעיני הפלשתינים הוא חסול מדינת ישראל. לכן מה שאתה קורא תקרת הזכוכית אינה המדיניות האמריקאית אלא הרצחנות הפלשתינית והטפשות של השמאל החום בישראל. כאשר השמאל החום והפלשתינים יבינו שישראל היא עובדה קימת שצריך להכיר בקיומה זה יהיה הרגע שרוב בעיות האזור תפתרנה והרגע שבו נקודת הכבד תעבור מבעיות מדיניות לבעיות כלכליות עם פתרונות אחרים מאלה שקימים היום.

  8. אלכס מסיס הגיב:

    בניגוד לפרוילך אני סבור שהסכסוך הוא בין-דתי ולא לאומי על כי יהדות אינה לאום אלא דת

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים