הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-3 בפברואר, 2013 16 תגובות

וגם עת לחשיפת השקר סביב הקרן הקיימת לישראל.

לא זכור לי רגע אחד מסוים בחיי בתור רגע ההתפכחות. ההתפכחות שלי היא אוסף של המוני רגעים והיא נמשכת כבר כמה שנים. אני עדיין נדהמת, כמעט כל פעם מחדש, לגלות עוד פיסה בפאזל השקרים שגדלתי לתוכו. שקרים של מחיקה, השכחה, השתקה, פוליטיזציה של זיכרון, הכול מעשה ידי הציונות, להתפעל. רק לפני כמה ימים עמדתי על גשר הצופה על ההרים שסביב עירי החדשה, מעל ליפתא היפה וההרוסה, נחל שורק פרוס לפני, ופתאום קלטתי: וואו. כל ההרים כאן מיוערים. ייעור. כל הארץ הזאת עברה ייעור מסיבי ואגרסיבי. האדמה החצי מדברית חצי ים תיכונית עליה אני חיה נאנסה לקלוט לתוכה מאות מיליונים של עצים זרים. וכל זאת כדי לטשטש את עקבות הריסת הכפרים הערביים בסוף שנות הארבעים, למנוע אפשרות של שיבת הא/נשים לאדמותיהם ולסמן באופן חד צדדי בעלות יהודית על הקרקע. המחשבה הזאת מכאיבה לי בבטן.

בסוף השבוע האחרון ראיתי שני סרטים בסינמטק ירושלים. גם בשישי וגם בשבת. הראשון היה סרט אירופאי קטן, מקסים, מלא רגישות ומצמרר על יחסי אב ובנו ויחסי האירופאים למהגריהם (השבועה, בלגיה, 1996). השני היה סרט ישראלי פומפוזי, מייגע, במידת מה מאכזב ובמידת מה חשוב, ובמידת מה מועמד לאוסקר האמריקאי (נו אתם יודעים איזה. לא, לא זה עם המצלמות השבורות. השני).

לאחרונה עלתה לי למודעות שאלת המחיקה של הזיכרון ועיצובו מחדש גם סביב מבנה הסינמטק עצמו, לאחר ששמעתי לא מזמן שהוא נבנה על בית פלסטיני. באתר הסינמטק, האינטרנטי כמו הממשי, לא מוזכר דבר על המבנה המקורי, ובכלל ההתייחסות ההיסטורית-פוליטית למקום בו הוא פועל דלה ביותר. וכך כתוב באתר האינטרנט על בחירת המיקום של הסינמטק: "הרצון להפריח את גיא בן הינום, למרגלות חומות העיר העתיקה, הוביל את הקבוצה אל האתר המושלם". אני קוראת את המילים "הרצון להפריח את גיא בן הינום" והן שקופות לי. אני רואה דרכן. רואה את השקר נשקף מעברן השני. "להפריח", כאילו היה שומם ולא פצוע מלחמה, כאילו רק חיכה לגאולתם של גואלי ציון. אינני יודעת מהו עברו של מבנה הסינמטק, ואולי עוד אצא לחקור בדבר, ובכל מקרה ניתן לראות בהתייחסות שלהם על המקום בתור עוד מקרה פרטי של מיתוס הפרחת השממה השקרי של כל הארץ. יש עוד מקרים כאלה, כמו הסינמטק, של מוסד המתיימר לייצג ערכים של שמאל, אמנות משנת-תודעה, מחקר בלתי מתפשר, ביקורתיות, אוניברסליזם, דו קיום, שאיפה לשוויון אזרחי, ועוד, כאשר הבניין עצמו יושב על בית פלסטיני שתושביו גורשו ב-48', והמוסד ה"ביקורתי" מתעלם התעלמות מוחלטת מההיסטוריה המורכבת של הבניין. דוגמאות לכך הם מוזיאון "על התפר" במוסררה, אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון הסובלנות שמתעתד להיבנות על בית קברות מוסלמי בירושלים, ואני מעלה סימן שאלה לגבי מבנה המוזיאון לאמנות באסלאם בירושלים.

עם כל המחשבות הטעונות הללו – על מחיקה ועיצוב מטעה של הזיכרון, על גילוי חלקים נוספים ומטרידים בפאזל שהסתירו ממני, תסכול מהאינסופיות של שכבות השקרים ואיך לעזאזל אפשר לקלף אותן מעלינו – עם כל המטען הזה הגעתי לסינמטק. ירדתי לקומה מינוס שתיים בדרכי לאולם המקרין את הסרט, וכשחשבתי שירדתי הכי נמוך, גיליתי את זה: על הקיר מתנוססת, ואולי מתבוססת, תערוכת כרזות קרן קימת לישראל לט"ו בשבט 2013. כמו שניתן לראות בתמונה המצורפת: קק"ל קיימה תחרות כרזות לכבוד ט"ו בשבט 2013 בשיתוף האגודה למעצבים גרפיים בישראל. אני משפשפת את עיני, לא בדיוק מבינה מה אני רואה. חשבתי שאולי זו תערוכת וינטאג' משנות השמונים, אבל זה לא. השנה "2013" חזרה בעקשנות בכל אחת ואחת מהכרזות. חשבתי שאולי מדובר בפרודיה אבל זה לא, שהרי אחד הפלקטים הכריז על המנצחים והפרסים. בייאושי חיפשתי טיפת חתרנות, ביקורת פנימית, הטלת ספק, אך כל שראיתי זה רק צייתנות מוחלטת. כאילו לקחו המעצבים הגרפיים את הציורים שלהם מכיתה ג' שדרגו אותם קצת מבחינת העיצוב והגישו לתחרות.

הסתובבתי לי עם חמיצות כל היום, נעצבתי שהתודעה השקרית הזאת, של קק"ל ירוקה, כל כך נפוצה עדיין. קק"ל יצרה קיר ברזל משוגע, בכוחה הפוליטי הדרקוני, לפיו מלמדים אותנו מגיל אפס על מעלותיה כביכול של קק"ל, על החשיבות בנטיעת עצים, על איך שהקרן הקיימת מיטיבה עם הארץ ותושביה, וכל הדברים האלה נצרבים בנו עמוק. מסתירים היטב את הגזענות שמאחורי הגוף הזה. צובעים אותו בירוק. ואם הסינמטק והמעצבים הגרפיים משתפים ככה פעולה עם קק"ל, ללא כל מודעות וביקורת, אזי שהסוד כנראה עודו שמור היטב. למחרת כשהגעתי בשנית לסינמטק עלה בי הרעיון לצלם את הכרזות ולכתוב את הפוסט הזה עם הסבר למה קק"ל עושה לי צרבת. גם אם כל שבידי הוא פטיש קטנטן, אני אנסה לנפץ את הקיר הזה. אז הנה, שירות לציבור, כמה דברים שלא סיפרו לנו – בגן מינה בשעת ריכוז, או בכיתה א', או בטקסי ט"ו בשבט, או במנגל של יום העצמאות, או כשנטעו עץ על שמנו מסיבה כזו או אחרת ביערות קק"ל או בטיולים השנתיים (וכו' וכו') – על הקרן הקיימת לישראל:

  1. קק"ל נוסדה ב-1901 בהחלטה של הקונגרס הציוני במטרה לקנות אדמות בפלשתינה/ארץ ישראל למען העם היהודי.
  2. כיום, משזכה העם היהודי להכרה ועצמאות מדינית על אותן אדמות, קק"ל מתעסקת בעיקר בפוליטיקה מלוכלכת באופן לא גלוי, ובשמירת אדמות הלאום באופן מוצהר. כלומר בייעור הארץ. כלומר בייהוד הארץ.
  3. קק"ל לא מסתירה שהיא לא מוכנה למכור לערבים דירות שיושבות על אדמותיה.
  4. קק"ל כן מסתירה הרבה דברים אחרים, כמו למשל פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון שלה. ויש שם הרבה מה להסתיר לגבי התנהלות של כספים ושל מינויים. כלומר מדובר בגוף שלא נותן חשיבות לערכים כמו שקיפות ואחריותיות, כלומר, גוף שאינו דמוקרטי בעליל.
  5. הגוף הלא שקוף הזה מחזיק בכ- 13% מאדמות המדינה.
  6. מאז הקמתה ועד היום נטעה קק"ל מאות מיליוני עצים בעשרת יערות מלאכותיים, כשפעמים רבות זה נעשה על הריסות כפר פלסטיני שתושביו ברחו/גורשו ובתיו הופצצו ע"י צבא ההגנה לישראל. פרקטיקה מטונפת של "שמירת אדמות לאום".
  7. קק"ל לא עצרה עם הפרקטיקה הזאת ב-48', אלא ממשיכה בה עד עצם היום הזה. הדוגמה הבולטת והמכוערת ביותר היא הכפר הבדואי בנגב אל-עראקיב. מאז 2010 הכפר נהרס כבר 46 פעמים, באדיבות מנהל מקרקעי ישראל ידידה הטוב של הקק"ל, בעוד הקרן דואגת להפוך את אדמותיהם של הילידים ל"ריאות ירוקות" למען תושבי הארץ המובטחת. כך הוקם על אדמותיהם ועל אף מחאות רבות ב-2005 "יער השגרירים" ולאחרונה שוקדים על נטיעת "יער טלוויזיית האלוהים" (נשבעת שכך קוראים לו) בעזרתם האדיבה ובאינטרס משותף של אוונגליסטים המאמינים כי ייהוד ארץ ישראל הוא הדרך לגאולה משיחית. נשמע מופרך אבל אני שוב נשבעת שהדברים נכונים.
  8. מעבר למתן זכויות לילידים, אלף-בית של החוק הבינלאומי, תחשבו רגע, למה לעזאזל צריך יער בנגב?!?
  9. רבות כבר נכתב והוטח בקק"ל על הנזק הסביבתי שנטיעותיה גורמות, הן בגלל הזנים הזרים והמזיקים שהיא נוטעת, והן בגלל שיטות הייעור ההרסניות לצמחייה הטבעית.
  10. קק"ל היא לא גוף ירוק! זה השקר הגדול שלה! אני גדלתי בתחושה שקק"ל היא מינימום גרינפיס, ובא לי עכשיו לזעוק אלף פעמים עד שזה יישמע ייטמע בי ובכולם – קק"ל היא לא גוף ירוק! לא גוף ירוק! לא גוף ירוק! תנסו לומר את זה. מתעתע קצת בהתחלה, אבל משחרר. תנו לשקר רגליים כדי לצאת מהארון.

JNFull

בתמונה המצורפת עשיתי קולאז' ממספר כרזות שהשתתפו בתחרות והוצגו על גבי קירות הסינמטק. מצרפת הערותיי עליהן, מימין למעלה ובכיוון השעון:

  • "רואים רחוק רואים ירוק" – מבט קולוניאליסטי, מבעד לעדשת המשקפת של הכובש, על שטח הררי שיוער ע"י קק"ל. מזכיר לי את נחל שורק ואת הערתי מהפסקה הראשונה.
  • האיצטרובל. כמו הרבה סמלים שקריים מעולם הטבע המתיימרים לייצג את כל מה שיפה בישראל, גם הוא מלא סבטקסט על כל מה שמכוער וקולוניאליסטי-דורסני בה (בדומה לתפוז, לצבר ולזית)
  • "נצבע את ישראל בירוק" מעניין… מתרגמת בחופשיות לאנגלית "green-washing", כלומר שימוש תעמולתי בסוגיית שמירה על הסביבה כדי ליצור מראית עין ערכית או מתקדמת (בדומה למושג pink washing המתייחס לשימוש תעמולתי בסוגיית זכויות להט"ב)
  • "240 מיליון עצים" וכו'. הטקסט הזה נכתב על גבי אחת מכרזות התחרות, והוא מצוטט מאתר קק"ל. אוברוולמינג. כיום אגב, יש כ- 120 מיליון עצים בישראל. "קק"ל הפכה ארץ שוממה לירוקה" שוב השקר על ארץ שוממה: כ- 720,000 ערבים גורשו מבתיהם וכ-500 כפרים נהרסו במלחמת כיבוש הארץ. בנוסף, חדשות מפתיעות, מדבר הוא לא שממה. וגם ככה לא כל הארץ הייתה מדבר. "…ריאות ירוקות התורמות לאיכות הסביבה" שוב השקר שמטפטפים לנו מגיל אפס, למטה יש קישורים של כל מיני ביקורות חמורות על קק"ל והנזקים שהיא מסבה לטבע בארץ.
  • "קק"ל. הריאה הירוקה של כולנו". אם לשפוט לפי התמונה עם תשע הדמויות המניפות ידיהן באושר, "כולנו" מתייחס לאוסטרלים או דנים. כלומר, כולנו הלבנים היפים והאמיצים.
  • "פה יש פרפרים…" אתם שומעים את ההדגשה של המשפט כמוני? בניגוד ל*שם*, *פה* יש פרפרים. בניגוד לאיפה? אתם יודעים את התשובה, נו, איפה שאין פרפרים. משואה לנטיעה.
  • "זכות קדימה לטבע". הפוסטר הזה מגדיר יפה את סדר העדיפויות של המדינה ביחס לתושבים הילידים של הארץ. התמימות השקרית הזאת קורעת את לבי. בדיוק על זה גדלתי. שום אפשרות לדעת שהקסם הזה הוא בעצם שקר גדול. הייתי צריכה לחכות 25 שנה לגלות את זה לבד.
  • והאהוב עלי ביותר – הפוסטר הזוכה מבחינתי – "עת לנטוע". אני מרגישה את ההדהוד של החץ הננעץ באלימות בפתק הזה כאילו זה הרגע קרה, על גבי העץ *הכרות* המוצג בתמונה, כשהחצי של המשפט זועק באי קיומו כנוכח-נפקד "…ועת לעקור נטוע". זה מסכם יפה מאד את קק"ל, מטרותיה ופעילותה בשטח: את מי שהיו נטועים בארץ הזו – והעץ פה הוא רק משל – כבר עקרנו. ואף נטענו אחריהם יערות אמריקאים כדי להשכיח את מה שהיה – להשכיח מהם, מאתנו, מהדורות הבאים ומהעולם כולו. ההוראה שבכרזה מזמינה אותנו להמשיך לנטוע באובססיה, כדי שלא יהיה לנו זמן לעצור רגע ולפקפק בשלמות הסיפור שאנו מספרים לעצמנו.
תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. יניב הגיב:

    בהקשר של גוף ירוק ושמירת טבע, אני אוסיף שני ציטוטים של היינריך מנדלסון, ממייסדי הפקולטה לזואולוגיה בוניברסיטת ת"א, כשהתייחס ל"יערות" של קק"ל-

    'אלה חורשות נטועות, יער הוא מערכת אקולוגית המתפתחת באופן טבעי במשך אלפי שנים'

    '..מדבריות האורנים, בהם אפילו הלטאה לא תשרוד' (האורנים, שניטעו בצפיפות אדירה, הם בעלי תכונה הנקראת אללופתיה, כלומר עליהם מפרישים חומר המונע נביטה של צמחים אחרים)

  2. משה הגיב:

    יערות היו עוד קודם אבל הטורקים בזמן שילטונם (כיבוש?) בארץ עקרו את רובם לשימוש קטרי הרכבות שלהם בזמן מלחמת העולם הראשונה (הקימו קוי רכבות באזור כבוש)
    חורבן-קרה גם בגוש עציון (היה טבח של יהודים), עטרות,ועוד.

  3. צביה הגיב:

    מורן!
    מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!

  4. ירון הגיב:

    מורן, תודה. כמה תוספות למאמרך המצוין:
    1. לרשימת מוסדות התרבות הבנויים על דחיקת הפלסטינים אפשר להוסיף את מרכז פרס לשלום שנבנה בפתח בית קברות מוסלמי ביפו, ותקוע לתושבי עג'מי כמו עצם בגרון.
    2. מיד לאחר הגירוש ב-48', "מכרה" הממשלה לקק"ל כמה מיליוני דונם שנכבשו ונגזלו זה עתה מהפלסטינים תמורת כסף שגויס מיהודים עשירים בעולם.
    3. האדמות האלה היו האדמות הכי טובות, במיקומים הכי טובים בארץ.
    4.המעשה הזה, מלבד לספק כסף לממשלה לרכישת נשק והבאת מהגרים, יצר את המצב הנוח הבא: כל מעשי הניבזויות שבחלוקת קרקעות ליהודים בלבד ועל בסיס מוצא הועברו לגוף פרטי הממומן על ידי אנשים (יהודים) פרטיים, בעוד הממשלה רוחצת בנקיון כפיה ומציגה עצמה דמוקרטית כלפי כל האזרחים.
    5. מאז ועד היום, כל הקמת היישובים ליהודים בלבד התאפשרה בזכות המניפולציה עם קרקעות קק"ל (מ-48' לא הוקם אף יישוב ערבי למעט עיירות הבדואים בנגב שנועדו למנוע מהבדואים לנדוד בין אדמותיהם). כך גם לגבי מכירת דירות ליהודים בלבד בבניינים חדשים בערים שהוקמו, וכך גם לגבי כל מיני תחבולות "חוקיות" להעדפת היהודים כמו שכונות לאנשי קבע, משכנתאות ליוצאי צבא וכן הלאה.

  5. ירון הגיב:

    המשך:
    6. לגבי נטיעת עצים. בתקופות אחרות בארץ, הצמחייה כללה עצים רבים ויערות, שהלכו והתמעטו ככל שגדלה האוכלוסיה, שהשתמשה בעצים להסקה וגידלה בעלי חיים (כמו עיזים, למשל), שדיללו מאוד את הצמחייה. הבעיה עם קק"ל היתה המניע. כוונתם לא היתה החזרת האיזון לאחר מאות שנים של שימוש גובר בצמחיה, אלא כפי שציינת, בעלות, דחיקה והסתרה.

  6. איל מורג הגיב:

    כמו כל גוף גדול יש דברים טובים ויש דברים רעים. ראשית הקרן הקימת קשורה לתנועה הציונית לכן יש לה העדפות בכיוון. מכוון שללא התנועה הציונית הסבים והסבתות שלי היו מומתים בגז/נורים בבורות אני רואה בתנועה הציונית גם יתרונות. מלבד זאת כפי שמגיע לפלסטינים זכות למדינה מגיע גם ליהודים. עד 48 הקרן הקימת לא פעלה לנישול/ נטיעה על אדמות גזולות.
    העובדה שבמלחמת העצמאות ננטשו כפרים קשורה לעובדה שהצד הערבי לא קיבל את הסכם החלוקה. וכן לפעולות טרור שיצאו מיתוך חלק מהכפרים. כמובן גם הצד היהודי לא היה תמיד צודק (דיר יסין+) אבל ברור שגם לצד הפלסטיני יש חלק בתוצאה.
    .
    בכל מקרה לא הקרן הקימת גרשה או ביקשה לגרש אף אחד בשנת 48. אם הקרן הקימת עוזרת לשמור על קרקעות מדינה הכתובת העיקרית היא המדינה ולא השומר.
    כיום הקרן הקימת עוסקת במיגוון פעולות ולא כל דבר שלילי או על אדמה פלסטינית.

    לא כל יעור הוא רע ויעידו על כך כל עשרות אלפי המבלים ביערות. ממתקניי משחקים ופארקים נהנים כול אזרחי ישראל. ולדוגמה ממיתקנים ליד שפרעם רוב הנהנים הם לאו דווקה יהודים.
    אין פרפרים פה-טרזין-שואה
    לא כל מעשיי הקקל ראויים אבל לא כולם שלילים

    • דוד עציון הגיב:

      מסכים ומוסיף:
      "מדבריות האורן", כלומר, היערות של קק"ל שרובם עצי אורן, ניטעו בסוג של תום-לב וחוסר ידיעה, ורצון ליצור בשטח עובדות מהירות. האורן צומח מהר, ירוק עד, ומזכיר במידת מה את יערות אירופה, ממנה הגיעו רוב היהודים בתקופה בפורמטיבית של הציונות.
      לימים, כאשר הובנה הטעות, הנטיעות מגוונות הרבה יותר, וכוללות מינים נוספים (האורן עצמו הוא מקומי, אך בדרך כלל לא צמח ביערות ענק רציפים).
      כיום בין הנהנים והעובדים של קק"ל יש ערבים כמו גם יהודים, וקק"ל איננה אחראית יותר לשיווק קרקעות לבניה. ראוי באמת לשקול את מעשי קק"ל לשני הכיוונים ולא לראות בה (כפי שמקובל באתר זה…) זרוע עשוקת וזדונית של הנישול והכיבוש

    • מורן בריר הגיב:

      שלום איל ותודה על תגובתך.
      אני מסכימה שלא כל ייעור הוא רע, ואפשר לדון במקרים של הצלת יערות, שחזור מרקם אקולוגי וכדומה. אבל העניין של "כל אזרחי ישראל המבלים ביערות" (יהודים או ערבים) זה חלק מרכזי מהבעיה. אינני מתכוונת שהבעיה היא הישראלים המבלים. הבעיה היא שזה נעשה על קרקע שנגזלה ובחסות ההשכחה. אני לא קוראת לחזרה אחורה בזמן, אלא ללקיחת אחריות על גרימת עוול. ולא כמשהו סמלי, זה לא סמלי. אנשים נגזלו נעשקו והוברחו (ולעתים הומתו נאנסו ונבזזו) ולא זכו לתיקון ופיצוי מעולם. הם עדיין חיים את הטראומה שלא באה על תיקונה. כתבת שכפי שמגיע לפלסטינים זכות למדינה מגיע גם ליהודים. ובכן, היהודים זכו לתיקון לעוולות הקשים והחמורים שנעשו להם. לא תיקון מלא כי אין תיקון מלא, וקשה מאד לכמת טראומה ולהציע אל מולה משהו שבאמת מפצה עליה. אבל דווקא "הקמת מדינת היהודים" – יש יגידו שזהו תיקון הולם. נדמה לי שגם אתה מרמז על כך. ובכן, הפלסטינים, לעומת היהודים, מעולם לא זכו לתיקון כזה או אחר והטראומה שלהם ממשיכה להתקיים. ובתור האחראים לכך, גם אם לא היחידים, מן הראוי שנפעל למען תיקון שכזה.

  7. צדוק התקוה הגיב:

    "לאחרונה עלתה לי למודעות שאלת המחיקה של הזיכרון ועיצובו מחדש גם סביב מבנה הסינמטק עצמו, לאחר ששמעתי לא מזמן שהוא נבנה על בית פלסטיני" ואני צדוק התקוה בביקורי בירושלים מסתכל על שני המסגדים בעיר העתיקה מסגד כיפת הסלע, מסגד אל אקצה שניבנו עם הכיבוש המוסלמי, בשנת 638 לספירה, על שטח שהיה בו פעם בית המקדש שהיה שייך לעם היהודי והדבר לא עושה לי כאב בטן אלה כאב לב ואני מסתכל על כפרים ערבים שהוקמו על חורבות יישובים ישראלים קדומים שגילו ארכולוגים לפני מאות שניים http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11146 לדוגמא הכפר שפרעם היישוב מוזכר בתלמוד ובמאה שנייה היה אחד המקומות אליהם נדד מושב הסנהדרין אחרי חורבן בית המקדש. בתקופת השלטון הרומי חי במקום הרב יהודה בן בבא אשר הסמיך תלמידים לרבנות. הרומאים הוציאו אותו להורג בשל כך בשנת 144. קברו שוכן בעיר ומשמש אתר עלייה לרגל.

    משרידי הכנסייה הביזנטית שבמרכז העיר ניתן ללמוד כי ביישוב התגוררו, נוסף על היהודים, גם נוצרים. עם הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל התיישבו בעיר גם מוסלמים, ובסביבות המאה ה-12 או ה-13, בתקופה הצלבנית, נוספו אליהם גם דרוזים.

  8. דניאל קלטי הגיב:

    כ פ י ר ה

    ח מ ו ר ה

    ב ע י ק ר .

    *לעולם* אין זו "עת לעקור נטוע" חס-ושלום, אלא-אם-כן שמך דניאלה וייס – או חמור מכך, אתה עובד בחברת "(היעדר)דרך-ארץ" (הכי ברררררררררררר).

    שמאלני אמיתי, הוא קודם-כל וראשית-חכמה, ירוק וקנאי לשמירת-כל-ירק; רק אחר-כך פעיל-שלום, סוציאליסט וכל שאר הפק"ל הטוב.

  9. איתן זוכרת הגיב:

    טקסט מעולה מורן! המון תודה שביקרת שם וכתבת לנו. ועם האנרגיות שאת משדרת בעניין קק"ל לא נותר לי אלא להזמינך לחשוב ולקדם פרויקט בנושא שמתרוצץ אצלי זמן רב.

  10. דני הגיב:

    לדעתי את מצביעה על תופעה רחבה המשותפת גם למרחב הפרטי וגם לציבורי. רוב בני האדם חיים בהכחשה מתמדת למצבם. זהו מצב הבורות עליו מדברים בבודהיזם למשל. מי מאיתנו קונה חולצה שיוצרה בסין, ובאמת חושב על התופרת המנוצלת, האוניה המזהמת שמובילה אותה, המוכרת שעומדת שעות על הרגליים בשביל שכר מינימום וכו' … מי מאיתנו שטס במטוס לחופשה באמת חושב על הנזק הסביבתי אותו הוא גורם, ומי מאיתנו שאוכל פרוסת עוגה באמת חושב על הסבל שעברה התרנגולת שהלול שלה מואר 24 שעות בימימה כדי שתטיל יותר ביצים לעוגה? לרובנו אין את ההדרכה ותעצומות הנפש לצאת ממצב הבורות. מה שאת מתארת זה הרחבה של המצב האישי, הכל כך נפוץ, למרחב הציבורי. ומה הפלא? כשנצא ממצב הבורות, שאגב מסב לנו סבל רב, והוא אב כל ההתמכרויות השונות שלנו, תאמיני לי שגם ההכחשה של קק"ל תיראה לנו שטותית. בינתיים נאחל לעצמנו התעוררות מהירה!

    • מורן בריר הגיב:

      לגמרי!

    • דניאל קלטי הגיב:

      אתה תומך במאמר, הקורא לרצח-עצים(!!) – ומקרקש על "הנזק הסביבתי" מטיסה…

      מי שמדבר על עיוורים ועל הכחשה.

      ואז עוד מתפלאים, למה הגוש האומלל שלנו, נראה כפי שהוא נראה כיום.

  11. י הגיב:

    נכון – לא צריך לטעת אילנות אירופים כאן – לא על בתים של ערבים – לא להסתיר את כפרי המרצחים אלא להנציח אותם
    נעשה סדר: של מי האדמה הזאת – זו שאלת המפתח לפתרון הסכסוך .
    היהדות טוענת לזכות אבות – הישמעאלים לא טוענים לזכות אבות גם לא על הר הבית.
    מ"י איננה טוענת טיעון דתי-הסטורי -היא טועה .המלחמה היא מלחמה דתית – נקשיב לקולות ולהסתה מעבר לגדר
    יהודים חיו בארצות האסלאם הרבה לפני הולדת מוחמד.
    נלחמו בו וניצחו בחלק מהקרבות עד שהפר הסכם 'הודנא' וטבח ביהודים – נשמע מוכר ואקטואלי . תושבי מדינות ערב טענו כל הזמן במשך מאות דורות כי על היהודים לשוב לארצם – לארץ ישראל – הנה שבנו .
    יהודים גורשו לארצם ולכן על שאינם יהודים להקלט בארצותיהם בסיוע מ"י – אין משמעות לישיבתם כאן במאה השנים האחרונות – למה טיעון זה נזנח .
    לעניין זה ראו סכסוכים בחבלי ארץ בכל העולם : טמילים , בסקים , אריתריאה וכיוצא בזה . תושבי א"י שאינם יהודים הגיעו ממקומות רבים ללא קשר או זיקה הסטורי תרבותי דתי לשוני טריטוריאלי ..
    לא היה כיבוש ושום דבר לא נלקח מפלסטינים שלא היתה ישות כזאת .

הגיבו לדני

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים