הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 בפברואר, 2013 61 תגובות

מיודענו, יצחק לאור, פרסם מאמר בסוף ינואר ב"הארץ". המאמר דן, בין היתר, ב"פחדנות" וב"פרברטיות" של השמאל האינטלקטואלי הצרפתי הפרו-סובייטי בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה. כפנסיונר נאור ביקשתי למחות על עמדתו של לאור הנראית לי כסילוף חמור של ההיסטוריה, סילוף שהוא מוזר מאד לאור פרטים בביוגרפיה של לאור. אמת, אין עניין רב בהתפתחות הרעיונית של לאור. אבל יש עניין בצדק היסטורי מינימלי. ומה אפשר לעשות למען מטרה כזאת? שלחתי מאמר ל"הארץ" שלא התפרסם בינתיים… והנה המכתב:

לכבוד מערכת תרבות וספרות – הארץ

בעקבות תערוכה בפריז שבה ביקר לאחרונה, נדרש יצחק לאור (תרבות וספרות 25.1.13) לסוגיית היחס של האינטליגנציה הצרפתית לברה"מ. הנושא אינו חדש ונחרש כבר באלפי הזדמנויות. זוהי זכותו של לאור לבקר בחומרה את מירב האינטלקטואלים הצרפתיים בגין עמדותיהם דווקא אחרי מלחמת העולם השנייה. אך לאור לא מסתפק בכך.

לאור מגלה לנו שאין להבין זיקה זו כעמדה רציונאלית הנובעת מדעותיהם והערכותיהם הפוליטיות של אנשי השמאל הצרפתי. בעקבות התערוכה מבין לאור שהיחסים בין השמאל הצרפתי האינטלקטואלי לברה"מ הם "אניגמטיים – אם לא פרוורטיים". לפי לאור מדובר ב"רומאן, כמעט לא מובן". האינטלקטואלים האלה אפילו לקו ביחס עויין ל"אמריקה".

אך הדברים אינם בחזקת מיסתורין. ניתן בהחלט להבין את הרקע לאהדה של השמאל הצרפתי דאז. ברה"מ יצאה מנצחת ממבחן אדיר לאחר שנשאה בעיקר הנטל של מערכה גורלית לחיים ולמוות. תגובת האינטלקטואלים בצרפת (ולא רק בצרפת – בניגוד לנאמר על ידי לאור) היתה ביטוי להערכה עמוקה לעמידה זו ולהישגי המשטר הסובייטי וההנהגתו הפוליטית שאיפשרו ניצחון זה.

דווקא בצרפת אפשר היה להשוות בין העמידה ההרואית הזאת, שיש אומרים שהצילה אל האנושות כולה, ובין הבגידה וההתקפלות שאיפיינו את המדינה ואת הממסד הצרפתי. בעקבות הניצחון של ברה"מ רבים בעולם ראו בשימוש בנשק אטומי בהירושימה על ידי אותם האמריקאים ובהשפעת צ'רצ'יל על מדיניות ארה"ב הכנות להתקפה על ברה"מ. לאור לועג לכל הנימוקים האלה אך הם אינם נחלת השמאל בלבד. בכל מקרה אין משהו מוזר או חולני בעמדות אלה. אפשר היה לשמוע דעות פרו-סובייטיות בהרבה מקומות בעולם, כולל ישראל (כעשרים אחוז של חברי הכנסת ב-1948). יצחק לאור אינו מסתפק בויכוח ענייני אלא מתאמץ לשפוך רפש על דור שלם של אינטלקטואלים. כנראה שהתנגדותם להגמוניה של "אמריקה" היתה חטא בל יכופר, חטא שמשמש ראייה לחולי פרוורטי. איך, באמת איך אפשר לחשוד במניעים של "אמריקה". ועל החתום: ראובן קמינר

70 שנה לקרב על סטלינגרד

ומה עושה אלוהים? כעבור שבוע אחד אחרי פרסום מאמרו של לאור, מסתבר שהתאריך של 31 בינואר הוא יום השנה ה-70 של הקרב על סטלינגרד. סביב המועד הזה נמשך ויכוח ההיסטורי על המשמעות של הקרב האדיר. ובהקשר זה אך טבעי שידונו רבים באישיותו ופועלו של סטלין. אך קודם כל ראוי שנחזור ונדון בקרב עצמו.

נקודת המפנה

ב-31, בינואר 1943 שיחרר הצבא האדום את סטלינגרד. התברר שהישג זה בקרב שבו השתתפו מאות אלפי חיילים (ויש אומרים מיליונים) משני הצדדים היה לנקודת המפנה של המלחמה כולה.

"הקרב על סטלינגרד היה נקודת מפנה פסיכולוגית במלחמה של גרמניה הנאצית לכיבוש ולרצח. יוסף גאבלס, שר התעמולה של הרייך, הודה ב-4 בפברואר, שהחדשות מסטלינגרד זעזעו את העם הגרמני. ההיסטוריון אריק הובסבאום סיכם את המצב: "מסטלינגרד כל אחד ידע שהתבוסה של הצבא הגרמני הייתה רק שאלה של זמן." (דר שפיגל, 11.02.13). רצוי לציין שהיו כאלה שייחסו, בסגנון המלחמה הקרה, את הניצחון של הצבא האדום לאכזריות של ההנהגה הסובייטית והפרימיטיביות של החייל הסובייטי. אך בנושא זה חלה תפנית דווקא במחקר בגרמניה.

stalingradחייל סובייטי מניף את הדגל האדום מעל הכיכר המרכזית של סטלינגרד, 1943 (מקור)

האינדפנדנט האנגלי (30 בינואר, 2013) מצטט את יואכן הלבק שחקר מסמכים מקוריים של ראיונות עם משתתפים בקרבות: "[המסמכים] משנים באופן יסודי את הדעות הקדומות באקדמיה במערב: ראשית, שהחיילים היו איכרים בורים ללא שמץ של נאמנות למדינה הסובייטית; ושנית, שהכריחו את אותם איכרים להילחם תוך איומים על חייהם." דר שפיגל מרחיב את הדיבור על מה שנקרה: "'הפרוטוקולים של סטלינגרד' אשר מגלים שאי אפשר לייחס לאמצעי כפייה את הנכונות של החיילים הסובייטיים להקרבה. תפקיד מבטיח מילאו אלה שכונו 'המפקדים הפוליטיים' שחזרו ושכנעו את החיילים שהם מסכנים את חייהם למען חרות העם … הקונצפציה היתה שזו מלחמה עממית … 'הצבא האדום היה צבא פוליטי' קובע ההיסטוריון הלבק." (דר שפיגל – כנ"ל).

שאלת סטלין

הדיון בקשר לקרב על סטלינגרד חושף כמה נתונים ועובדות שאינם מתיישבים עם התעמולה הנדושה האנטי-קומוניסטית על מעמדו של סטלין. אין זה מפתיע שהויכוחים על סטלין נמשכים בקרב האזרחים הרוסיים. אך העלייה הגדולה בפופולאריות של המנהיג שנפטר לפני 60 שנה מפתיעה מאוד.

"משאלי דעת הקהל מצביעים על פופולאריות גדלה של הרודן, למרות אחריותו למותם של עשרות מיליונים של בני ארצו (הדגשה שלי, ר.ק.). נתונים ממרכז לבדה, מכון משאלים במוסקווה, מגלים שב-2012 רק 22% של הרוסיים האמינו שסטלין מילא תפקיד שלילי בהתפתחותה של רוסיה, כלומר ירידה תלולה מ-60% ב-1998". (NYT, 31,ינואר 2013).

צורת הבאת הממצאים הכוללת התקפה על סטלין מחוץ לכל הקשר רומזת שעורכי המשאל רואים את עצמם חייבים לקלל כשאינם שבעי רצון לגבי הממצאים. סטלין אינו אלא רודן ורוצח ולא חשוב ההקשר. רצוי שהעורכים יציעו ממצאים המסבירים את התופעה של הפופולאריות הגדלה של סטלין במקום ההשמצה המוכרת.

מועצת העיר וולגוגרד הצהירה באקט רשמי על החזרת שם העיר לסטלינגרד במשך ששה ימים בשנה. כתב ה-NYT מסביר: "ההחלטה מתקבלת בתוך גל של פטריוטיזם ממלכתי ונוסטלגיה לברית המועצות – ואפילו לסטלין בכבודו ובעצמו." (כנ"ל).

רבים מאוד מסרבים לקבל את הגרסה הפשטנית והחד-צדדית בגנות סטלין. "בנוסף לחיבה לשם הקודם של העיר, יש נוסטלגיה במיוחד בקרב הדור הוותיק, ליוסף סטלין האיש. ישנו מוזיאון ליד הפסל של אמא רוסיה המוקדש כולו למנהיג … רובם של הוותיקים מצדדים בהערכה חיובית כלפי סטלין. עבורם סטלין היה גאון צבאי וכפירה בהנהגתו נחשבת לחילול הקודש … סטלין הציל את הארץ … הוא האיש שראה כי אנו יכולים לנצח בסטלינגרד". (האינדפנדנט האנגלי, 30 בינואר 2013)

והערה אישית לסיום: אינני מבקש לפסוק בשורות מעטות אלה בסוגייה המורכבת של תפקידו ופועלו של סטלין. בכל זאת יורשה לי וידוי "קטן". אני דוחה בכל תוקף את הנסיון של התעמולה "המערבית", הריאקציונית לקבוע שמדובר בשני רודנים, היטלר וסטלין, שהם שניהם התגלמות הרוע וכי הם עמדו שניהם בראש משטרים טוטליטריים הראויים לגנאי כאוייבי האנושות הנאורה. וזה, חברים יקרים נושא למאמר אחר.

תגובות
נושאים: מאמרים

61 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    בו בזמן שקמינר מאשים את הממסד הצרפתי בבגידה ו"התקפלות", הוא בוחר להשמיט מסיפור המעשה את ההסכם של שנת 1939 בין בריה"מ וגרמניה הנאצית. מאחר שכנראה קמינר לא רואה בהסכם זה בגידה, ניתן להניח שקמינר סבור שאין זה אלא הסכם בין ידידים. אבל אולי באמת מוטב שקמינר בחר להתעלם מהחלקים בהיסטוריה שלא נוחים לו וחסך מאיתנו האפולוגטיה הסטליניסטית השחוקה.

    קמינר ממשיך בשיר הלל על סטלינגרד משל נצחון של צבא אחד על צבא אחר ופיתוח אסטרטגיה צבאית הם ההישגים של הסוציאליזם וברוח האינדוקטרינציה הישראלית היה רוצה לראות את סיסמת הסוציאליזם כ"פועלי כל העולם, התגייסו לצבא ותלמדו לירות".

    • דניאל קלטי הגיב:

      הוא משמיט הרבה דברים.

      משמיט את הרעבתם-למוות, של עשרה מיליוני איכרים אוקראינים (שואה של-ממש!!)
      משמיט את משפטי-הראווה, תוצר הפראנויות של סטאלין
      משמיט את הטיהורים (שבשלהם לא היתה ברה"מ מוכנה – הרי סטאלין רצח, כמעט, את כל הגנראלים שלו…)
      משמיט את הטראנספר לתושבי-הקווקז

      ועוד ועוד ועוד.

      שהרי, לו היתה ישראל מעוללת לפלשתינים, ולו אחוז אחד ויחיד, משעולל סטאלין לאוקראינים ולקווקזים, היה קמינר בראש-הקוראים להחרמתהּ, אם לא למחיקתהּ מן המפה.

      אבל לצביעות הסטאליניסטית אין סוף, כמובן.

      נשאלת רק השאלה: האם זוהי, כעת, עמדתן הרשמית, של מק"י וחד"ש? האם גם אפרים דוידי, דב חנין ותמר גוזס'נסקי, יצהירו אמונים, לזכר הרודן הנתעב?

      • צדוק התקוה הגיב:

        דניאל תוסיף את רצח הקצנים הפולנים בקאטין משפטי הרופאים היהודים רצח חברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי" ידיו של סטאלין היו מגועלות בדם חפים מפשע של מילונים ולהפוך אותו לאל הדבר אבסורד
        ://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%92%D7%99_%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%95%D7%AA_(1952)

    • אלכס מסיס הגיב:

      היכן מצאת שמק"י "חווזרת לסטאליניזם"? – הראה לי בבקשה את מקורותיך כדי שאדע להזהר

      ועוד: לכל המגיבים ההיסטריים המתנפלים על קמינר:
      על צ'ברלין שמעתם? הידעתם שההסכם הבריטי-נאצי ק ד ם להסכם
      מולוטוב – ריבנטרוב?

      הידעתם שפלסטינה (א"י) הייתה עלולה להכבש בידי גרמניה הנאצית?

      הידעתם/שמעתם על הצהרת גרומיקו ב1947 ? על הכרת ברית המועצות בהנהגת סטאלין בישראל –
      כשאר"הב סרבה להכיר בה (הכירה "דה פקטו") והטילה אמברגו על המדינה הצעירה

      • כלומר בריה"מ תמכה בציונות שיצאה לבצע את הנכבה הגיב:

        מעניין שבין הנימוקים של תומכי סטאלין הבאים להסביר את עמדתם בולטת תמיכת בריה"מ בראשות סטאלין בישראל הציונית שכבשה וגירשה מאות אלפי פילסטינים ממולדתם.

        מעניין מה חושבים על זה החברים הערבים בחד"ש המהווים יותר מ-90% מחברי ותומכי התנועה.

  2. יוסיפון שרעבי הגיב:

    מדהים! הסטליניזם חי וקיים! סטלין והיטלר אינם זהים ובמדד הרוע היטלר מוביל בסנטימטרים. אבל שניהם יחד היו בעלי ברית – מאז תחילת שנות ה-30, עד שהברית הזאת נחתמה בגלוי ב-1939. מעבר לכל מערכת מחנות הריכוז הידועה וההשמדה המכוונת ברעב ובהוצאות להורג – איך אפשר להצדיק דבר כזה?! מעבר לזה, אחרי שחיסל את היטלר הנאציזם לא מת אלא מצא לו שני בסיסים טריטוריאליים חדשים: בברית המועצות הסטליניסטית, שפתחה במסע אנטישמי קיצוני, ובארצות ערב. סטלין תכנן בתחילת שנות ה-50 להשלים את שואת היטלר. למה נערכו משפטי הסופרים ועלילת הרופאים? מציע לקרוא בהקשר זה את הביוגרפיה המעולה של רובנשטיין על איליה אהרנבורג. אז מי שרוצה להיות קומוניסט – שיבושם לו. אבל מה לניאו קומוניזם של היום, שגם ממנו אני סולד, ולסטלין? כל הכבוד ליצחק לאור, איש השמאל הרדיקלי היחיד שכותב בשיטתיות נגד הסטליניזם. על החתום: איש ימין

  3. אדם קלר הגיב:

    אני חושב שלא יכול להיות ספק רציני לגבי הגבורה של החיילים שנלחמו בסטלינגרד והחוב שהעולם כולו חייב להם, ועם זאת אי אפשר להכחיש את העובדה שהיה בהחלט אלמנט של כפיה ושחיילים שניסו להמלט משדה הקרב היו צפויים להוצאה להורג מיידית. שני הדברים נכונים.

    לגבי היחס כלפי ברית המועצות וכלפי סטלין אישית במערב באותה תקופה, כמובן שהיחס ביטא את העובדה שברית המועצות נחשבה ובצדק כבעלת ברית חיונית כנגד הנאצים. ידוע כי בתקופת המלחמה היתה נפוצה בבריטניה התופעה שהקהל בבתי הקולנוע (לאו דווקא אינטלקטואלים) פרץ במחיאות כפיים כשנראה סטלין על המסך ביומני החדשות, והקריאה שנשמעה אז לעיתים קרובות היתה

    Long live the King and three cheers to Uncle Joe

    "הדוד ג'ו" היה כינויו של סטלין באותה תקופה.

    אין פלא כי התיחסות זאת כלפי ברית המועצות נמשכה עוד כמה וכמה שנים אחרי המלחמה, במיוחד בין אינטלקלטואליםץ.

  4. אדם קלר הגיב:

    ההתיחסות לסטלין ברוסיה של היום היא לדעתי סיפור אחר. אחת התוצאות מהתפרקות ברית המועצות היתה למחוק ולבטל את הדה-סטליניזציה שביצע חרושצ'וב ב-1956. כיום ברוסיה ההיסטוריה של ברית המועצות נתפסת כחטיבה אחת. יש השוללים את כלל ההיסטוריה הסובייטית מ-1917 עד 1989 מכל וכל, יש המתיחסים אליה בחיוב כחטיבה אחת ובין אלה נתפס סטלין כדמות המרכזית והחיובית ופשעיו נשכחים.

  5. שאלת סטלין והסוציאליזם הגיב:

    הכשל של הקומוניסטים הוא הגדרת ברה"מ, לפחות עד להתמוטטותה, כמשטר סוציאליסטי והקרבת האינטרס הסוציאליסטי לטובת האינטרס המעצמתי של ברה"מ. מנהיגי מהפכת 1917 לא הרהרו כלל באפשרות להנהיג סוציאליזם במעצמה ברובה אגררית מפגרת. הם קיוו לפרוץ את השרשרת בחוליה החלשה ביותר ומשם תתגלגל המהפכה לכל אירופה הקפיטליסטית המפותחת ובפרט לגרמניה. לאחר שנכזבה תקווה זאת לא נותרה להם ברירה אלא לבסס את שלטונם בהפיכת האימפריה הצארית למעצמה תעשייתית. העקבי ביותר להגשמת מטרה זו היה השלטון הדיקטטורי בהנהגת סטלין. במשך עשר שנים, בכפייה אכזרית ובחיסול כל מתנגדיו ואלה שנחשדו כמתנגדיו, בעיקר מתוך הנהגת המפלגה, הוקמה בברה"מ תשתית תעשייתית שייצרה אמצעי לחימה יותר מאשר התעשייה מהמפותחות ביותר בעולם של גרמניה הנאצית. זו היתה התשתית שהביאה לברה"מ ולעולם כולו את הנצחון על הנאצים. אפשר להתווכח, ואי אפשר להשלים עם האמצעים המפלצתיים שנקט שלטון סטלין אבל התוצאה עיוורה עיני רבים וטובים מלראות נכוחה את המהות של המשטר כשלטון מעמדי מנצל של הבירוקרטיה, הפכה את המפלגות הקומוניסטיות לגרורות של ברה"מ וחיסלה אותן ככוח סוציאליסטי מהפכני

  6. צדוק התקוה הגיב:

    ראובן קמינר. :ברה"מ יצאה מנצחת ממבחן אדיר לאחר שנשאה בעיקר הנטל של מערכה גורלית לחיים ולמוות. מר קמינר ברה"מ הביאה את המערכה על עצמה סטאלין חתם על הסכם לאי התקפה הסכם נקרא הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הסכם שנחתם בין שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ ושר החוץ הסובייטי, ויאצ'סלב מולוטוב, ערב מלחמת העולם השנייה, ב-23 באוגוסט 1939, לתקופה של עשר שנים. ההסכם היה הסכם אי-התקפה בין ברית המועצות לגרמניה, ובחלקו החסוי קבע את חלוקתה של פולין בין שתי המדינות. ההסכם הופר על ידי גרמניה הנאצית ב-22 ביוני 1941 עת החל מבצע ברברוסה זה שסאטלין היה טיפש והיטלר ערמומי זה ההיסטוריה הוכיחה לאחר החתימה על ההסכם, העניק סטלין להיטלר את כל הקומוניסטים הגרמנים והאוסטרים, שהוחזקו במחנות סוביטיים לידי הגסטאפו ברית המועצות עוד סיפקה פחם וברזל לתעשיה הגרמנית בעוד שגרמינה פולשת למדינות מזרח אירופה עד שהיטלר פלש לברית המועצות

  7. ע.ג. הגיב:

    רוסיה נשאה בעיקר הנטל של מלחמת העולם השניה? החבר קמינר שכח את האוניות האמריקאיות והבריטיות שעוד לפני שארה"ב הצטרפה רישמית למלחמה וכשבריטניה היתה תחת מתקפה כשכל אירופה נכנעה שטו בים הצפוני עם אבידות נוראות להביא לברה"מ נשק, חמרי גלם ומזון. החבר קמינר שכח שבהסכם מולוטוב-ריבנטרופ ברה"מ השאירה את אירופה להלחם לבד כנגד הנאצים ולמעשה היתה חלק מהמלחמה של הנאצים במה שהפך אח"כ למזרח אירופה בכלל ופולין בפרט. החבר קמינר שכח שארה"ב פתחה במלחמה בסין בנגוד לאינטרסים שלה כדי להקל על ברה"מ את המלחמה על רוסיה האירופית כולל סטלינגרד. כדאי שהחבר קמינר יתפלל חמש פעמים ביום לגדולתה של ארה"ב כי היא אפשרה את הנצחון הסוביטי הגדול ואת קיומה של אימפרית הרשע הקומוניסטית במזרח אירופה שנים רבות אחרי מלחמת העולם ה-2.

  8. יואש הגיב:

    הבריונות של הימין בהנהגת צחי הנגבי בהפגנה לפני 30 שנה נושאת באחריות לתוצאה המרה .
    האחריות היא של המשטרה ,שנתנה למחזה העועים הזה של בריונות בחוצות ירושלים להשתולל באין מפריע.
    הדממה של המשטרה באותה הפגנה היתה בבחינת מתן אישור שהכל מותר, מותר להכות , מותר לבעוט , מותר לירוק , מותר לקלל, אז מי ימנע ממישהו גם לרצוח.
    הרצח הזה בוצע באווירה של רצח , שלצחי הנגבי יש אחריות רבה , כמי שהתחרה ברב כהנא בלהיות מה שיותר בריון ויותר אלים.

  9. אבו אימאן הגיב:

    ראובן קמינר – שפתיים יישק. מאמר נהדר!

    והרי האינטלקטואלים הליברלים של נ"י טיימס לעולם לא יוכלו להזכיר את סטלין ללא ריטואל השנאה הקבוע שלהם (וע"ע "הרודן האכזר").

    וכך תתחלק האחריות לתוצאות באותו מחנה: התהילה על הגבורה והנצחון תיפול בחלקו של הצבא האדום, העם הסובייטי או הגנרל ז'וקוב ואילו הכשלונות, המפלות ומעשי האכזריות תמיד יהיו אשמתו האישית של סטלין. כמה פנאטי, כמה פאתטי הינו הניתוח הבורגני.

    מוכרחני לחשוב שאם ישנאוהו כל כך (ואף ייתיישרו בעניין זה עם ד"ר גבלס), אזי מן הסתם עשה סטלין משהו הראוי לתמיכה.

    אגב, אמנם מפקד הארמיה השישית הגרמנית, פילמרדשל פון פאולוס, נכנע לצבא האדום בסטלינגרד ב-31 בינואר 1943, אך שארית הכח הגרמני בסטלינגרד נכנעה רק בשניים בפברואר.

    ובאותו היום בישר לעולם קריין הרדיו הידוע יורי לויטן על הנצחון ההיסטורי.

  10. שמעון הגיב:

    רק הערה אחת והארה אחת –
    הערה, את היטלר, באמצעות פון פאולוס ,הביא לסטלינגרד…סטלין. איך שהוא נשכחו ,כמו נמחקו, כול מחדליו של סטלין בהכנת הצבא האדום והאזרח הרוסי לפלישה הגרמנית. "ההפתעה" הייתה כפולה. מול המודיעין שזרם מזורגה ביפן, ומול העדר האמן המלא ששרר בין סטלין להיטלר. הצבא האדום הופתע…ועד לרגע האחרון לא הפסיקו הרכבות הרוסיות, לספק,בדרכן מערבה, מזון ,דלק ואמל"ח, אחרים לצבא הגרמני.

    הארה – סטאלין חתם על הסכם מולוטוב – ריבנטרופ באוגוסט 1939. עד יוני 1941, לאחר שאירופה כולה הוכרעה, לא נעשה דבר על מנת להכין את רוסיה למלחמה. סטלינגרד, הייתה בגדר עצירת תבוסה, יותר מאשר ניצחון. המחיר ששילמה רוסיה תמורת ההסכם, היה בגדר של ניצחון פירוס. "עוד ניצחון כזה ואבדנו".

  11. דניאל קלטי הגיב:

    יופי!!

    פייגלין מגדיר את היטלר (רוצח אחד-עשר מיליון אזרחים, בנפרד מפעולה מלחמתית כלשהי), כ"גאון צבאי שלא קם כמוהו. הנאציזם קידם את גרמניה ממצב של שפל למצב פנטסטי … נוער האשפתות למצוחצח, מסודר, וגרמניה זכתה למשטר מופת, משפט תקין וסדר ציבורי. היטלר התרפק על מוזיקה טובה, צייר. לא מדובר בחבורת בריונים"…

    וקמינר מהלל ומשבח את סטאלין (רוצח עשרים ושלושה מיליון אזרחים, בנפרד מפעולה מלחמתית כלשהי), בתור "גאון צבאי נוסף" ונעלב, בשמו(!), כאשר מעז מישהו להזכיר, שידי-הרודן, מגואלות היו, בדם עשרות מיליוני בני-אדם, מאזרחיו-שלו!!

    חד"ש,
    מבינים עכשיו, מדוע הציבור נרתע מכם?

    אני קורא בזאת, לחברי-המערכת, לסלק זאת מן האתר – ולכלל חברי-מק"י, להתנער מן הדברים – ולהוקיע, רשמית ופומבית, את ראובן קמינר.

    אם לא תעשו כן – אנטוש את חד"ש, אתפקד למר"צ ואמליץ לכל חבריי לעשות כן.

    • שמעון הגיב:

      עשיתי זאת לפני שנים רבות…המעבר מחד"ש למר"צ. אני קורא ונהנה מקריאה ותגובות,ב"גדה השמאלית", בשל האנכרוניזם ההיסטורי, וכמה קטעים חכמים. … וגם משום שאלה היו נעורינו התמימים, נעורינו ששרו יחד עם המיליונים שנפלו בשדה הקרב. המיותר, של סטלינגרד ,"למען המולדת ,למען סטלין".
      את ראובן קמינר לא הייתי מדיח מן האתר וזאת בדיוק בשל הסיבה ,שכך היה נוהג הפוליטבירו, עם כול מי שלא הסכים עם קביעותיו. שם לא הדיחו, פשוט שלחו לגולאג, אם לא הוציאו להורג לפני כן.
      מה שאינני מבין,פסיכולוגית, איך אדם חכם כמו קמינר,נותר בנעוריו, גם לאחר שעבר את ה70? בעצם,במחשבה שנייה,אני מבין. מי לא היה רוצה, אפילו דוריאן גרי. אז נא להתייחס בכבוד. ראובן קמינר הוא נצחי.

    • דרור BDS הגיב:

      "אם אתה רוצה לנטוש את חד"ש, נטוש, אל תדבר". (עזמי בשארה, 1995).

      אפשר להתנגד לדעתו של קמינר, אפשר אפילו להתפקד למרצ (מעשה ציוני עליו אפשר להשפט בהאג, בייחוד אם יראו אותך בצוותא עם ניצן הורביץ ופושע המלחמה אבי דיכטר בהפגנה למען גיוס לכולם), מה שלא ראוי לעשות הוא לקרוא לסילוקו של אדם המביע עמדה – תמוהה ככל שתהיה – מהאתר, או לקרוא להוקעתו הרשמית והפומבית.
      טוב שירדת מהרעיון להצטרף לבל"ד – אין לך מה לעשות שם. המשטר הציוני מעולל לפלשתינים אחוז אחד ויחיד (לכל הפחות) ממה שעולל סטאלין לאוקראינים ולקווקזים, וטוב תעשה זהבה גלאון אם תתייצב בראש הקוראים להחרמתו, אם לא למחיקתו מן המפה.

  12. גופי הגיב:

    כמעט הקאתי. אפילו מרקסיסטים אנטי-אמריקנים דוגמת נועם חומסקי ואפילו חיים ברעם מתנערים מרב המרצחים ומדרכו. מדובר באחד מפושעי המלחמה הגרועים ביותר בהיסטוריה. איך אדם כמוך בכלל מעז להטיף ובצדק מוסר על הכיבוש הישראלי, אשר קטל חייהם של אלפים עד כה (דבר חמור ונפשע שלעצמו) בעוד שמש העמים סטלין אימלל, הרעיב ורצח מיליונים על גבי מיליונים. ייתכן שעמידתו העיקשת החישה את הניצחון הסובייטי ההירואי על הנאצים, אך אין הדבר גורע מרצחניותו של הרודן.

  13. גופי הגיב:

    עכדעת הקהל ברוסיה לא כל כך רלוונטית למען האמת. גם דעת הקהל בישראל מאוד עוינת כל ביקורת על הכיבוש הישראלי. האם הדבר מצדיק ולו במעט את מדיניות הסיפוח? אל תשכח גם שעברו עשרות שנים מאז שלטון האימים שלו. גם אם נניח שלדעת קהל יש לגיטימציה להכשיר שרצים, הרי שעליך להביא נתונים מזמן האמת.

  14. לתומי האמנתי הגיב:

    לתומי האמנתי שכוונת המאמר הביקורתי שראובן כתב על מצבה של חד"ש נועד, בין היתר, לשפר את קשרינו עם חברים הקרובים לנו בדעותינו. והנה קמינר מקדיש טור להגנה על ההילה של סטלינגראד בכותרת "שם נולנדו מחדש, והוא שופך קיתונות לא רק על אימפריאליסטים אלא אפילו על איציק לאור. הגזמתה הח' קמינר. הירגע. אנו זקוקים לידידים ולא לאויבים. אם אתה אכן דוחה את העובדה שגם סטלין היה דיקטטור, אציע לך לבקר בבית הקברות דונסקי שבמוסקבה, שם נקבר עפרם של כ- 600,000 אזרחים סובייטים שנרצחו בידי הדיקטטור הגרוזיני יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי – ובכינויו "סטלין – איש הפלדה.

  15. אחד העם הגיב:

    מאמר מדהים. פשוט מדהים. באתר שיוצא נגד כל הגנה עצמית ישראלית יש אהדה לרוצח של מיליונים כמותו לא ראתה ההיסטוריה, למעט היטלר. העיקר שקמינר יזעזע עמוקות מכך שצה"ל פוגע בפלסטינים או שילדים יהודיים נולדים בשילה.

    • צדוק התקוה הגיב:

      לאחד העם הם תמיד מגינים על דקטטורים ראה אסאד ראה קאדפי סאדם חוסיין היום אחמניגאד שלא לדבר על צבאס שבתי הכלא אצלו מלאים באסירים פוליטים כנ"ל קובה כל מי ש"נגד" ארצות הברית הוא ידיד השמאל הנאור ולא משנה אם ידיו מגואלות בדם חומר למחשבה

  16. אורי ברלב הגיב:

    איכס

    הסטליניסטים והאסדיסטים של חד"ש הם התופעה הכי מגעילה ומאכזבת היום בשמאל הישראלי, אבל צריך להודות שהם צומחים על קרקע פוריה, רוויית דשן מרקסיסטי ישן ומרקיב – שמצמיח תמיד את אותם גידולים – ולהסיק אחת ולתמיד את המסקנות:

    לפח הזבל של ההיסטוריה ומהר.

  17. לדניאל קלטי מ"לתומי האמנתי" הגיב:

    גם אם הבקורת על מאמרו של ראובן קמינר מוצדקת, זה לא רציני לאיים על כל חד"ש בעזיבה וחבירה למרצ. ברה"מ לא היתה רק "שמש העמים" או "איש הפלדה", וחד"ש אינה רק קמינר או מוחמד ברכה. ולשאלת המחיר ששילמו האזרחים והצבא על מדיניות הדיקטטור סטלין עבור הניצחון המאוחר על גרמניה הנאצית. זו שאלה כבדה מאוד. סטלין שחתם ברית עם הנאצים (מולוטוב-ריבנטרופ) הורה גם לרצוח רבים מהגנרלים ב"צבא האדום" – שהאדים מדם – לאחר שפקד לרצוח מיליונים ב"טיהורים". גם זה חלק מהמחיר ששילמו העמים הסובייטים עבור הניצחון ב-8 במאי. נזכור גם אותם כשנחגוג ביער הצבא האדום, ליד ירושלים — על אדמות בית תול — הכפר שנכבש על ידי חטיבת הראל ב"מבצע דני" ב-12 ביולי 1948. שם נטעה "הקרן הקיימת" כמנהגה "גן הלאומי", נהגו לנאום חברי הנהגת מק"י וראשי השמאל הציוני בשבח ברית המועצות ובגנות המקארתיזם האמריקאי ודיכוי המגזר הערבי באמצעות הממשל הצבאי.

  18. אלכס מסיס הגיב:

    התנפלות על סטאלין ועל קמינר נעדרת הבחנה שמדובר כאן בשני אישים שונים
    כמי שנולד ערב מלחמת העולם השנייה וגדל עת בה נשמע קולו של לויטן הקריין האגדי בראדיו מוסקבה
    שסיפר לנו על נצחונות הצבא האדום – עלי להזכיר שאז בשנות הארבעים היו סטאלין וברית המועצות –
    אישיות א ח ת בעינינו הארץ-ישראלים
    אפילו מפא"י הקימה אז את "הליגה לידידות עם ברית המועצות" בראשותו של אחד ממנהיגיה: דוד רמז.
    ה"ישוב" כולו ישב במקלטים ועקב בנשימה עצורה אחרי הקרב בסטאלינגרד – נקודת המפנה בשבירתו
    של התקדמות הצבא הנאצי באפריקה, לכיוונה של פלסטינה (א"י) ואת ההקלה בתחזית הנוראה של
    כיבוש ארץ ישראל בידי הנאצים – זקפנו אז לזכותו של סטאלין
    לאחר הנצחון – שוב ישבנו במקלטים במלחמת 47/48 ולא ידענו שבהפוגה כבר לא היו מספיק נשק ותחמושת
    לצבא ההגנה לישראל – רק בדיעבד נודע שבברכת הקומינפורם הקומוניסטי בראשותו של סטאלין – פתחה
    צ'כוסלובאקיה הקומוניסטית את מחסניה ומכרה לנו רובים ותחמושתם כשארצות הברית הטילה חרם
    אמברגו על הספקת ציוד מלחמה – שוב, היתה זו מציאות של להיות או לא להיות ובריהמ/סטאלין הם שסייעו לנו.

    • דניאל קלטי הגיב:

      כל זה נכון.

      אבל אז, איש בארץ לא ידע, על פשעי-סטאלין.

      אז, באמת ראו בו מנהיג הסוציאליזם העולמי, מראשי הלוחמים נגד היטלר (