איזה נטל נחמד, וכמה נעים וחביב להתלונן עליו. "מעשה המרכבה" של קואליציית הצ'ילבות הרחבה מתקשה להתרומם מעל גלי החשדנות והאגו, והבון טון בתקשורת והפוליטיקה הוא להתאחד בתלונה נרגנת על כך ש"הם" (חרדים, ערבים, סתם משתמטים מימין ומשמאל) לא סוחבים על גבם את ה"נטל" שהאזרחים הבלתי ייחודיים סוחבים גם סוחבים, בעיקר שירות בצבא החובה: שלוש שנים לגבר כשיר, 20 חודש לאישה.
תחרות הקיפוח נפרשת במלוא תפארתה. האם מקופחים יותר החילונים האליטיסטים שבניהם ובנותיהם משרתים בצבא (לא פעם במסלולים נחשקים ומתגמלים) או האברכים ותלמידי הישיבה העניים, דור שלישי ליצרני מצוקה? שוב ושוב נזכרים בזקנים המקופחים במסדרונות בתי החולים: למה שעוד בחורות ובחורים ערבים לא יקדישו שנתיים מחייהם לנקות סביבם? במחוזות היאפיים של מצביעי בנט-לפיד לא תהיה רגיעה עד שבני ובנות 18 שגדלו במציאות חיים שונה ומסוגרת ייעקרו ממנה כדי לעבור מטמורפוזה במדים ולהפוך לחיילים, או לפחות לפועלי ניקיון בחינם.
האמת היא, שיש בכל זאת משהו משותף לבני הטובים – אשכנזים ומאושכנזים – ולילדי המצוקה הכלכלית, האתנית או החרדית. בני ה-18 הם אנשים צעירים מאוד, על הגבול שבין הנעורים לבגרות. גיוס החובה הוא הדרך האכזרית שבה קשישי השבט תובעים מהם את ליטרת הבשר – תרתי משמע – בטרם יהיו ראויים להמשיך בחייהם, בלימודיהם, בהתפתחותם האישית. חייבי הגיוס – גם אם הוריהם פרופסורים והייטקיסטים מצליחים – הם עצמם צעירים חסרי השכלה, חסרי הון עצמי עצמאי. רובם עדיין אינם מגובשים רגשית וחברתית. זוהי, במילים אחרות, אוכלוסיה חלשה ועניה. גם אם חלקים ממנה נהנים מנדבת ידם של בני משפחה בוגרים ועתירי ממון. המערכת הבטחונית המשומנת, העשירה והמנופחת של מדינת ישראל משתמשת באנשים הלא-בשלים האלה כחלקי חילוף המגיעים חינם בהמוניהם, ואף מרמזת מפעם לפעם שאין לה ממש צורך באלה מהם שלא מגיעים מהרקע הנוח ללוש ולעצב ממנו חיילים יעילים ובלתי בעייתיים.
מי שבאמת רוצה "שוויון בנטל" מוזמן לתבוע שכל אחד מהאנשים הצעירים האלה יתוגמל על ידי הצבא בשכר מינימום לפחות. זו לא הוצאה בשמים: מספר חיילי החובה באומדן גס יכול להגיע לכל היותר ל-150 אלף. שמשרד הבטחון יתכבד וישלם להם 600 מיליון שקל לחודש, או 7.2 מיליארד שקל לשנה – סכום סביר לצד מה שממשלת ישראל מוכנה להוציא על גחמות פחות חשובות (מלחמה מיותרת כבר רשמנו?). דווקא עבור אלה הנחשבים "משתמטים", לא עלינו, התשלום המובטח עשוי להוות הזדמנות חד פעמית לבצע שינוי באורח חיים קשה ודכאני. כיום לתלמיד ישיבה צעיר אין בכלל סיכוי להמלט מהכלא המפרנס אותו ולפתוח בחיים חדשים, שהרי עד שלא יהפוך לחייל אסור לו בכלל להשתתף בכוח העבודה, על פי ההגיון המעוות שפיתחה המערכת הפוליטית הישראלית. שכר המינימום צריך להיות משולם גם למגוייסי ה"שירות הלאומי" – עוד המצאה לנצל עבודת חינם של נוער מתבגר בפינות שהחברה המבוגרת והממוסדת מתנערת מהטיפול ההוגן והמקצועי בהן.
מה שבטוח, מערכת הבטחון והמימסד הרבני יהיו המתנגדים הראשונים לרעיון שאנשים צעירים יורשו לקחת את גורלם בידם, ולקבל שכר על עמלם שיאפשר להם עצמאות וזקיפת קומה, שהם זכותו הבסיסית של כל עובד. למה נועדה בעצם אותה "עבודת הצבא", ואיזה חלקים ממנה מיותרים לחלוטין – זה כבר נושא לדיון אחר.
- ספרה של עפרה ישועה-ליית "ארץ, ברית; מדוע אין לישראלים מדינה דמוקרטית חילונית" פורסם בהוצאת "מעריב" (2011)
כמה פשוט. איך לא חשבו על קודם. חייל בשייטת או בבמחנה יקבלו אותו שכר.
לפני שמגיעים לפתרונות, צריך להסכים לבעיות. ראשית, החרדים הם מגזר עני, אבל מי אם לא הם עצמם אשמים בכך? הם לא רוצים להשתלב בשוק העבודה (כי הם לא רוצים להתגייס), הם מוכנים למות באוהלה של תורה, ובכך גם להגן עלינו, החילונים, מכל צרה העלולה לבוא עלינו (אבל בתנאי שיקבלו קצבאות לילדים, לאברכים, לכוללים ולישיבות), וחס וחלילה, אסור להתקרב ללימודי הליבה, לעיתוני הפיגולים ולאינטרנט. בקיצור, מה שהם רוצים זה לא לשרת, לא לעבוד, לא להתקדם אבל לקבל כסף, גם אם זה כרוך בכל מיני רמאויות וקומבינות.
הפתרון של תגמול ראוי למשרתים בצבא לא יביא את החרדים לשם, כפי שעפרה י"ל מציינת בעצמה.
אז הבה נפריד בין הבעיות לפתרונות. שוויון בנטל של החרדים מכאן, וכל השאר מכאן.
הדבר הברור כשמש דהיינו זיהוי הפרופגנדה והאינדוקטרינציה הציונית (כלומר האימפריאלסטית) כהתעללות בחסרי-ישע (ילדים צעירים בגיל 18) הוא ראוי ביותר להערכה שלא. האופי ה"יהודי" של ישראל הוא פיקציה ותרגיל PR. רק כמדינה "יהודית" היא זוכה לקבל הכשר דיפלומטי-עולמי לאג'נדות האימפרילסטיות. זוהי סימביוזה קרימינלית מיסודה, עם האימפריה תאבת הדומינציה. אין לישראל, כפי שהיא, שום לגיטימציה אבל בגלל "יהדותה" אי אפשר לבוא אליה בטענות כי אז אנחנו "אנטישמים". הבדיחה הדוחה והבזויה הזו עובדת בהצלחה כבר עשרות שנים. זו אינה מדינה כלל אלא פשוט הונאה מפלצתית, אך יש להודות מוצלחת. לא לחינם האימפריה היא אימפריה.
"אל מלא רחמים" התפלל החזן לעילוי נשמת ההרוג. שמים רייקים נענו לתפילה. חילונים ציונים אינם רגישים לעובדה שהחרדים נושאים בנטל ולקחו על עצמם את שירותי הקבורה, וזו לא תעסוקה נעימה. את הטיפול בגופות הרוגים ובגויות המתים השאיר הצבא וגם יתר "שירותי הבטחון" לחרדים, שחויבו לחלוק כבוד אחרון "לחללי מערכות ישראל" בגרסה ציונית מיוחדת: "אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוכֵן בַּמְּרומִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכונָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלות קְדושִׁים, טְהורִים וְגִבּורִים, כְּזהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים ומַזְהִירִים. לְנִשְׁמות החיילים והחיילות שֶׁל צְבָא ההגנה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפְלוּ בְּמִלְחָמוֹת יִשְׂרָאֵל בפעולות הֲגָנָה, תַּגְמוּל וביטחון וּבְעֵת מילוי תפקידם וּבְעֵת שירותם… בְּמַעַרְכוֹת הָעָם ולקהילות המודיעין, הביטחון והמשטרה שחרפו נַפְשָׁם לָמוּת עַל קדושת הַשֵּׁם וּבְעֶזְרַת אלוהים מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הֵבִיאוּ לתקומת האומה והמדינה ולגאולת הָאָרֶץ וָעִיר האלוהים וּלְכָל אֵלֶּה שנרצחו בְּאֶרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בְּיָדִי המְרַצְּחִים מארגוני הטרור". אלא שזה לא מספק את הדרישה לליטרת בשר חרדי.
מעניין. מעורר מחשבה. מטריד.
מבט אחר. יוצא דופן, על המציאות השבירה עליה אנחנו עומדים.
מעולה
מאמר מצוין והגיוני ביותר והסיבה לכל עבודת הצבא הזו הכרחית להבנת מהותה של מדינתנו: מאז 1948 מתפקדת מדינת ישראל כמנגנון צבאי שיש לו מדינה. הצבא ושירותי המודיעין הם עמוד השדרה שסביבו מסתדרים המבנים הממלכתיים השונים, לרבות הכלכלה והחברה. והרי כך נגזר על המדינה הזאת להתקיים. סיבת הקמתה הייתה כדי לשמש אבן ראשה של הסדר האימפריאליסטי באזור.. כל קיומה בנוי על היותה מבצר שמירה מרכזי על האינטרסים של האימפריאליזם. הכוח הצבאי שלה הוא סיבת קיומה היחידה. כל היתר זו אידאולוגיה שנועדה להסתיר את מהותה של ישראל, הן מעיני אזרחיה הנושאים בנטל והן מדעת הקהל בעולם. הממשל האמריקני וממשלות אירופה תומכות באופן מלא בישראל למרות הביקורת הנשמעת מפי יסודות מתקדמים של האוכלוסיה, ישראל ממשיכה לשמור על זרימת נפט זול יחסי מהמזרח התיכון לעולה המערבי. תפקיד ההנהגת המדינה במערכת זו היא להכין את בשר התותחים של מחר.
אפשר להסכים לכל התגובה אלא שאינה קשורה כלל למאמר ולכן לא ברו מהיכן לקח המגיב את המסקנה שבראש התגובה שהמאמר "מצוין והגיוני ביותר"
הכותבת טוענת שהשוויון בנטל מחירו 4000 שקל. כמובן ששוויון פורמלי בנטל, שהיא הבעייה שאיתה הכותבת כלל לא מתמודדת, הוא נכון גם אם מחירו הוא 400 שקל בלבד. ואילו המגיב טוען בכלל משהו אחר מהותה של ישראל כמנגנון צבאי שיש לו מדינה. טוענת בחיטים ומשבח אותה על שעורים?…
והנה מחשבה בכיוון מאונך לגמרה למה שכתבת. בחברה שבה עומד "האני" במרכז, ובמקדש האגו אנחנו מקריבים קורבנות כל יום, האם אין משהו יפה בביטול העצמי, למשך 3 שנים, אם זה במסגרת שירות צבאי תובעני, או במסגרת שירות לאומי? האם המסר הזה של הביטול העצמי למשך כמה שנים, לא יכול לשמש מקפצה לחברה בריאה יותר, ועם אגו-לייט?
מעניין גם אם כדוברת הבנק הבינלואמי הראשון, הגברת ליית הייתה כה מילטנטית בדבריה נגד בעלי הון, מלווים ברבית, ועוד מרעין-בישין הקשורים למערכת הכלכליםת המייצרים במו ידם פה שתי מדינות לשתי עמים (אלה שיש להם ואלה שאין). או שמא אז היה הטון הרבה יותר לייט?
המשמיץ הזה הוא נציג הצבא או אפילו של בנקים?
את מציעה בעצם סובסידיה זהה לבני עשירים ולבני עניים.
שכן, יצאת מנקודת הנחה שיכולתיו הכלכליות של נער בן 18 שמתגורר בסביון זהות לאלה של נער בן 18 המתגורר בכסייפה או בפרדס כץ.
תיאורטית – זה אמנם נשמע מעניין. אבל האם זה תואם את המציאות?
מה, אין הבדל בין בניהם של הטייקונים לבניה של עוזרת הבית שלך? מה, הם אוכלים את אותו מזון? נהנים מאותה רפואה? מעשירים עצמם באותם מערכי חינוך ותרבות? לובשים אותם בגדים? נוסעים באותן מכוניות?
את רוצה להפוך את צהל לצבא מקצועי – גם השירות הבסיסי יהא עבור שכר? והרי ברגע שאת מציעה זאת, את פותחת דלת ענקית לשכר דיפרנציאלי. יש מקצועות כאלה, ויש גם כאלה….
חד, ברור, הגיוני ומובן שאין שום חשש שאוזן אחת בציבוריות הישראלית מורעלת הצבאיות – תיפתח.
הרעיון יפה, אבל הנתונים והעובדות- מצוצים מהאצבע. חבל.
ראשית- מי משתכר בצבא 4000 ש"ח? כחייל קרבי לשעבר, לפני לא כל כך הרבה שנים, הרווחתי 750 ש"ח בחודש.
איזה חרדי משתכר 4000 ש"ח? לו היית בודקת מעט לפני שכתבת את הדברים היית מגלה שבחור ישיבה חרדי משתכר לכל היותר 1000 ש"ח בחודש. במקרה בו הוא נשוי עם ילדים הוא גם זכאי לקצבאות ילדים. והיתר את שואלת (כי הרי קדימה כתבו 4000 אז זה בטוח 4000)? היתר מקרנות של נדבנים יהודים מכל העולם. לא שקל מכספי המיסים שלך.
ועכשיו לעניין האחרון- המיסים שלך. יש מע"מ, יש מס הכנסה, ויש מס שהוא לא בכסף- הוא בעבודה. על פי חוק, כל אזרח ישראל בגיל 18 מחוייב להתגייס. הרעיון הוא שמאחר ובמהלך חיי (עד גיל 18) אנשים אחרים לקחו חלק במשימה הזו שהיא שמירה על מדינת ישראל (לדעתך כנראה לא צריך, כי הרי השכנים ידועים בהלכותיהם המנומסות, ובכל זאת, צריך) בגיל 18 תורי לעשות זאת. אפשר להקביל את זה ל"אמנה חברתית" בה כל אחד מוותר על חלק מזכויותיו על מנת לאפשר לגוף גדול יותר לשמור על יתר זכויותיו. ולמי שצבא זה קשה לו מדי- יש אופציות אחרות. שירות לאומי לדוגמא. זה הבסיס.