הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 במרץ, 2013 7 תגובות

בעטו של חמי שלו, כתב "הארץ" בוושינגטון, מתוארת השדולה היהודית הפרו-ישראלית אייפא"ק כארגון מתון יחסית. מנהיגיה גילו איפוק ותבונה בפרשת מינויו של שר ההגנה האמריקאי החדש, צ'אק הייגל, והותירו את הזירה לאירגונים "פרו-ישראלים" קיצוניים יותר, שגייסו את השמרנים במפלגה הרפובליקנית למאבק חסר הסיכוי והנואל נגד המינוי. בוועידת אייפא"ק שהתכנסה השבוע השתתפו אלפי נציגים, וההצגה, כרגיל, היתה מרשימה וצבעונית. אבל הזיקוקים, הרעש והמוסיקה אינם אלא איפור מגושם, שלא יצליח להסתיר את תחושת הכישלון.

Chuck_Hagel(משמאל:) צ'אק הייגל, הנשיא ברק אובמה ושר ההגנה היוצא לאון פאנטה בהודעה על מינוי הייגל, ינואר 2013 (מקור)

בפרשת המינוי, כמו בבחירות לנשיאות בסוף השנה שעברה, נכשל ניסיונו של בנימין נתניהו להשפיע על המדיניות האמריקאית ועל בחירתם של נציגים, שאינם מחויבים למצע הליכוד, למשרות החשובות ביותר בפוליטיקה של ארצות הברית. ההימור המגלומאני של נתניהו, שתוגבר מאוד על ידי מקהלת המעודדים בניצוחו של שלדון אדלסון, לא רק שסוכל על ידי דעת הקהל בארצות הברית אלא שגם פגע ישירות באינטרסים ישראלים ממסדיים. נתניהו טווה סביב עצמו קורי עכביש מעובים, ובסופו של התהליך נלכד בהם בגופו שלו.

מנהיגי אייפא"ק הסתבכו על אף שלא חיבלו באורח ישיר בתהליכי השימוע של הייגל, ששפעו ממילא עוינות כלפי המועמד לתפקיד שר ההגנה, בסיוע כמעט גלוי של ישראל ואוהדיו השוטים של הממסד הימני כאן. הייגל עצמו אמר בגלוי שהוא פוליטיקאי אמריקאי ולא ישראלי, ובעידן של קיצוצי ענק בתקציבי הביטחון של ארצות הברית יש לדברים משמעות רבה ועמוקה. אייפא"ק, שרוב החברים והתורמים שלו שיייכים לקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות, מצטייר כנמר בלי שיניים. השלב הבא בתהליך עשוי להפתיע את נתניהו, ולצמצם עוד יותר את כושר התמרון שלו בזירה הפוליטית של ארצות הברית: הארגון היהודי שנחשב במשך שנים לזרוע אימתנית של מדיניות החוץ של ישראל, חושש מאוד להצטייר כג'ונתן פולארד קולקטיבי. כאשר יתעוררו חילוקי הדעות בין ישראל לבין ממשלו של ברק אובמה בנושא ההתנחלויות, יהיו רבים וחשובים באייפא"ק שידרשו מנתניהו לגלות גמישות רבה מול נשיא ארצות הברית או לאבד את תמיכת יהודי אמריקה. אדלסון העמיד אמצעים רבים לרשותו של נתניהו, כדי שראש ממשלת ישראל יסייע לו ולחבריו השמרנים לשכנע את הקהילה היהודית לנטוש את המפלגה הדמוקרטית ולתמוך ברפובליקנים. התרגיל הזה נפח את נשמתו בצורה מכוערת בבחירות לנשיאות ובפרשת הייגל ולכך יש השלכות אסטרטגיות. זה לא סתם עניין "יהודי פנימי" או נושא של "הסברה". ישראל הממסדית איבדה את כוח ההרתעה שלה בארצות הברית. זה פוגע ביחסי החוץ של ישראל ויפגע בעתיד הקרוב גם בכלכלה ובביטחון.

בסיפור הזה גלומה גם הבטחה. כישלונו של הממסד פוגע במאמץ להנצחת הכיבוש ולהבטחת קיומן של ההתנחלויות הממאירות. אלא שגם בנושא הזה נמצא ביבי במלכּוּד, שממנו אין לו שום מוצא. ראש הממשלה יקים בסופו של דבר קואליציה שתיהנה מתמיכתה של רוב הבורגנות החילונית הוותיקה, ויהיה בן ערובה של סרבני שלום רבים מספור: יותר משני שלישים מחברי סיעתו יתנגדו לכל ויתור משמעותי בנושא השטחים וההתנחלויות. לסרבני השלום בליכוד יחברו כל נציגי הבית היהודי בכנסת, ואולי גם כמה ח"כים מסיעתו של יאיר לפיד. גם אם ביבי יצרף בשלב יותר מאוחר את ש"ס, אחרי שכל תיקי המפתח כבר יחולקו ליש עתיד ולבית היהודי, עלולים אנשי אלי ישי ליצור חזית עם נאמני ההתנחלויות בסיעתו של נפתלי בנט. המשקעים בין החרדים לבין הדתיים הלאומנים הם ענקיים, ויש ביניהם תהום בנושאי התקציבים והמשרות במשרד הדתות, הרבנות הראשית ומינוי רבנים בערים הגדולות. אבל נוכח ההפגנות הסוערות הצפויות בשטחים נגד כל התמתנות בלחץ אמריקאי (אם יהיה כזה) ברור שהמכנה המשותף בין ישי (שלא לדבר על נסים זאב) לבין אורי אריאל יכריע את הכף. השיחות בין ציפי לבני לבין ראשי הרשות הפלסטינית, יהיו חלולות ויהפכו נושא לסאטירה נשכנית. בשם מי תעשה לבני ויתורים כלשהם לרשות? ומה באמת היא מוכנה לעשות למען השלום? מינויה נועד לצרכים קואליציוניים ואולי גם למען ההסברה. איש בממסד אינו מוכן למסד מדיניות חדשה כלפי החמאס, ורק מיעוט זעום בקואליציה מוכן לרַצות את הנהגת הרשות. שוב יהיה ניסיון למשוך זמן כדי לשמור על התיקו הנצחי.

הקמת ממשלה בלי החרדים (לפחות בשלב הראשון) תשמח את אייפא"ק שמקווה לשינוי מהותי של המדיניות כלפי הרפורמים והקונסרבטיבים בעזרת לפיד. הסיכוי לכך איננו גדול. בסיעתו של בנט לא שורה חיבה רבה כלפי היהדות הליברלית האמריקאית, החשודה בעיניהם ביוניות ובנטייה להצביע בעד אובמה והדמוקרטים, השנואים בהתנחלויות. בנושא הזה טמון מוקש, שעשוי לפוצץ את ההרמוניה הדביקה שבין בנט ללפיד. הברית בין השניים היא די עמוקה. יש בה היבטים דוֹריים, פוליטיים, סוציו-אקונומיים ואפילו עדתיים. אלא שעלינו לזכור שבסיעת יש עתיד מכהנים עוד 18 חברי כנסת מלבד המנהיג, ומאחורי בנט בבית היהודי מקננים עוד 11 ח"כים, שרובם קיצוניים מאוד בנושא הדתי ובנושא המדיני. המכנה המשותף הניאו-ליברלי הוא חשוב, וארבע הסיעות שעתידות להרכיב את הקואליציה (הליכוד, הבית יהודי, יש עתיד והתנועה) תומכות בשלטון כמעט בלעדי של כוחות השוק בכלכלה ובצמצום כוחו של ציבור העובדים המאורגן, שלא לדבר על המשך קיפוחם של האזרחים הערבים. כיוון שהקואליציה הניאו-ליברלית הזאת איננה מוכנה אפילו לשלם מס שפתיים לאידיאולוג של מילטון פרידמן ולכונן מדיניות של מניעת מלחמה וצמצום ההוצאות הצבאיות, היא בנויה לפגיעה אדירה, כואבת מאוד ומתמשכת בכל חמשת העשירונים התחתונים בחברה הישראלית.

מי שמוכן להתנחם ברדיפת החרדים ובהתרוששות נוספת של המגזר הערבי, שיבושם לו. מוטב לכל השְׂבֵעִים והשאננים לבדוק את מצבם נכוחה: הכלכלה שלנו תיפגע, המשבר הגלובלי ישפיע מאוד עלינו בשנה הקרובה, המזרח התיכון השתנה, מצבנו בדעת הקהל העולמית הורע מאוד ואין לנו הרכב כוחות פוליטי שעשוי לשפר את המצב.

לא בנינו גשר אל האומות המוסלמיות ודעת הקהל הישראלית נשבתה במִקְסַם השָׁוְוא של נתניהו, אודות ישראל כראש חץ ב"מאבק נגד הטרור" שאינו אלא מלחמת נצח בין העולם השׂבע והעולם הרעב. העמדה הבלתי מוסרית של הממסד הישראלי כלפי הפלסטינים, המדינות השכנות והאזרחים הערבים איננה מושתתת עוד על כוח אמיתי. כוחניות בלי כוח משמעותה אסון, מלחמה נגד מאות מיליוני מוסלמים בלי תמיכת המערב ואולי אף קרע עם ושינגטון. "הסברה" איננה אלא קוסמטיקה; מדיניות, לעומתה, מחייבת פעולות המבוססות על הבנת המציאות. המרת המדיניות בהסברה רדוּדה תגרור תוצאות קשות לאומה הישראלית כולה.

  • פורסם בכל העיר, 8 מרץ 2013
תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. דרור BDS הגיב:

    1. בשם מי יעשה עבאס ויתורים כלשהם לציונים? ומה באמת הוא מוכן לעשות למען מה שמכונה שלום? 2. מה רע שרק מיעוט זעום בקואליציה מוכן לרַצות את הנהגת הרשות? מה רע ששוב יהיה ניסיון למשוך זמן כדי לשמור על התיקו הנצחי?
    3. "הכלכלה שלנו תיפגע", [מי זה אנחנו?] המשבר הגלובלי ישפיע מאוד עלינו בשנה הקרובה [מי זה עלינו?], מצבנו [כנ"ל] בדעת הקהל העולמית הורע מאוד ואין לנו [לנו?] הרכב כוחות פוליטי שעשוי לשפר את המצב". ממה אתה חושש חיים ברעם? אין מצב טוב מזה באילוצי המציאות הקיימים ובהם נדרש להתחשב כשכותבים מאמר.
    4. כוחניות בלי כוח משמעותה קץ הציונות, מלחמה נגד מאות מיליוני מוסלמים בלי תמיכת המערב ואולי אף קרע עם ושינגטון זהו חלום שיתגשם בקרוב. "הסברה" איננה אלא עידוד הדה לגיטימציה; התנגדות מחייבת פעולות המבוססות על הבנת המציאות. המרת ההתנגדות בהסברה רדוּדה תגרור תוצאות קשות לאומה הפלסטינית כולה. באיזה צד אתה, חיים ברעם?

  2. ליכּוּד-מלכּוּד הגיב:

    אכן הליכּוּד-במילכּוּד, ולא רק הוא. גם שליטת ארה"ב במגדל הקלפים שלה באזורינו היא "על כרעי תרנגולת". ולכן עדי לייצב את שליטת ארה"ב נסע ג'ון קרי לסעודיה הווהאבית. ע"פי דיווחי סוכניות הידיעות ההסכם שבין המלכים "הדמוקרטיים", לקולגות מארה"ב מוכיח שכוונת ממשל אובמה היא לפרק את סוריה לגורמים. ארה"ב עושה זאת בשיתוף פעולה עם המשטרים המפגרים והאפלים ביותר בחצי האי-ערב, וכמובן עם "הדמוקרטיה היהודית היחידה בעולם" — וכל עוד זה המצב אין לתת תקווה בג'ון קרי או אובמה. זה המצב ולכן אל לנו להיות אופטימיים מדי באשר לסיכויי ה- PAX AMERICANA – השלום האמריקאי – זה אינו השלום האמיתי והיציב שבו השמאל האמיתי מעוניין.

  3. מוני תחכמוני הגיב:

    ………."שלא לדבר על המשך קיפוחם של האזרחים הערבים"………אשמח מאוד אם הכותב יבהיר את המשפט הסתום הזה , שכל "שוחר שלום" רואה לעצמו חובה לשבץ באמירותיו.
    לפחות שאלה מביננו שמעוניינים להבין על מה אנחנו דנים , יצליחו .

  4. חיים ברעם הגיב:

    דרור, עצם השאלה שאתה מציג היא חסרת שחר. אנחנו גרים כאן ורוצים ברווחת כולם. בטור הזה, שקיים כבר 28 שנים בעיתון כללי שאותו קוראים אנשים מחוגים שונים, תמיד ניסיתי להבחין בין האינטרס של הממסד לאינטרס של כל אזרחי המדינה. לא זנחנו את הלאומנות הציונית שעליה חינכו אותנו כדי לאמץ לאומנות ערבית. לכן אתה בבל"ד ואני במקום אחר. אני בהחלט מכבד את אנשי בל"ד אבל לא את הניסיון שלך להסית נגד כל מי שאינו חושב כמוך.

  5. דרור BDS הגיב:

    יובל הלפרין: "כיום ה-BDS מזוהה עם שוליים פוליטיים משמאל. כדי שיהיה אפקטיבי הוא צריך להתרחב לעבר השמאל המתון והמרכז. אך כדי לאמץ צעד כזה זקוק השמאל-מרכז בעולם במידה רבה לאישור מצד השמאל הציוני בישראל, אך אלה מתייצבים על הרגליים האחוריות בכל פעם שרק מוזכרת שיטה זו של מאבק". מתוך: סותמים בידיהם את החור בחומת האפרטהייד, אתר זה.

    השאלות ששאלתי אינן חסרות שחר ומטרתן אינה להסית נגד אלו שאינם חושבים כמוני. השאלות ששאלתי נשאלו על מנת לקבל תשובות עליהן. בניגוד אליך, בל"ד, וגם יובל הלפרין שאינו בבל"ד, מקדמים את האינטרסים של כלל התושבים בין הנהר לים וכן את האינטרסים של הפזורה הפלסטינית, לא רק של אלו הנהנים מפריוילגיית האזרחות. אי התמיכה בBDS, קולותיהם של תושבי עזה ושל הפליטים מחוץ לשטח בין הנהר לים שאינם נשמעים ואינם נלקחים בחשבון בשיח של חד"ש, התמיכה הבלתי מסוייגת בעבאס אותה ביקר ראובן קמינר (אתר זה) שאינו בבל"ד, הופכות את שאלותיי לרלוונטיות. תמיכה באינטרסים הפלסטיניים אינה אימוץ לאומנות ערבית. כשתהיה לך ביקורת עניינית יותר מאשר "בל"ד היא מפלגה לאומנית" אשמח – וישמחו גם קוראים נוספים – לשמוע אותה

  6. המשק - הנשק - וארה"ב הגיב:

    צ'אק, פאנטה ואובמה – אבל האינטרס של הממסד בארה"ב ב"מדינה היהודית" עודו קבוע. זו המדינה היחידה שעוד "מנדבת" את כל הסביבה כשדה-ניסויים לנשק חדש. זה אפשרי כי ישראל הרשמית היא מדינה דוחת שלום. אבל ארה"ב החלה לדעוך, ואירופה –שהזדנבה אחר אמריקה– החלה להבין שמדיניות ארה"ב מוליכה לתהום. זה החל עם משבר Wall St שנגרם ע"י סירוב הרשויות לכפות על המוסדות הפיננסים הגינות מבוקרת. עכשיו אירופה מסרבת להמשיך במדינות הקונפליקט והמלחמה ודורשת שלום, וגם מזרח-תיכון יציב, וסוף לכיבוש הציוני. השפויים בעולם רוצים שלום (גם אם זה לא בדיוק השלום שלו מייחל DBDS).

  7. צפור בודד הגיב:

    ברכות לח. ברעם על מאמר מבריק במיוחד (לדעתי).
    במילים בודדות מתמצת חיים תקופות דור שלמות, למשל:
    "לא בנינו גשר אל האומות המוסלמיות ודעת הקהל הישראלית נשבתה במִקְסַם השָׁוְוא של נתניהו, אודות ישראל כראש חץ ב"מאבק נגד הטרור" שאינו אלא מלחמת נצח בין העולם השׂבע והעולם הרעב.",,,
    שאפו, פשוט ללכת וללמוד המאמר הזה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים