הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 במרץ, 2013 12 תגובות

אין לי ילדים.  זו לא אמירה פוליטית, כי כך פשוט התגלגלו החיים.  עשיית ילדים בחברה הישראלית-יהודית היא כמו שירות צבאי, כולם עושים את זה בלי לשאול יותר מדי שאלות.  זה חלק מהזהות הישראלית ומהשייכות לישראליות. גם כשמדובר בנשים שמאלניות, רדיקליות ופמיניסטיות, גברים ונשים להב"ט – עשיית ילדים היא בלתי נמנעת ורפלקסיבית.  ואי עשיית ילדים מוציאה אותך מהכלל, אפילו מהמיעוט שבכלל.

kindergarden

עד שהגעתי לארה"ב שם הכרתי כמה קולגות נשים שביטאו חוסר עניין טוטאלי בעשיית ילדים, לא עלתה בדעתי האפשרות שלא לרצות ילדים זו מחשבה שניתן לנסח בראש ולבטא בקול. ממש החסרתי פעימת לב כשאמרה לי חברה, כבת 35, "לא, טוב לי ולבן הזוג שלי, טוב לנו החופש שלנו, ויש לנו מלא אחיינים".  ככה – טבעי ופשוט.

זה לא התקשר לי לכלום עד אשר קראתי את הרטרוספקטיבה של ויויאן גורניק על ספריו של א.ב. יהושע במהדורת The Nation האחרונה.  גורניק מתחילה ומסיימת את מאמרה בתיאור שני ביקוריה בישראל.  הראשון בתחילת שנות ה-70, כשהגיעה לישראל כמסאית וכסופרת צעירה לכתוב על ישראל מנקודת מבט של יהודייה אמריקאית. תחושת הניכור שחוותה מהשבטיות הישראלית גסת הרוח – סליחה, מ"הצבריות המחוספסת", השתיקה ושיתקה אותה – ואת הספר לא כתבה.

בעיניה, הישראלים (היהודים) כאילו גודלו להיות בני זוג והורים, ולא גברים ונשים יחידים.  עצם הרעיון של לחיות לבד נתקל במבטים אחוזי תדהמה ובתגובות כגון "זה לא טבעי, להיות חלק ממשפחה – זה טבעי!"  בחווייתה של גורניק, המשפחתיות הישראלית החובקת-כול גם באה לידי ביטוי בהתנהלות הסחבקית, לעיתים קרובות טורדנית ופמיליארית מדי, וגם בהדרה מוחלטת של כל מי שלא השתתף – מרצון או שלא מרצון – בקונצנזוס.  של גאים, של מי שבחרו שלא להינשא, של פציפיסטים שבחרו לא לשרת בצבא.

ביקורה השני היה לא מזמן, כשדור אחר של ישראלים, מנומס יותר וסובלני מעט יותר לשוני נותן את הטון.  אבל גם עכשיו, מכרים ששמעו שבחרה לא להתחתן ולא להוליד ילדים הרימו גבה בתגובה לבחירות אלה.

אני משערת שחלק מחוויית הזרות של גורניק נבעה מכך שאכן הייתה זרה, וגם מעמדת המתבוננת שבחרה בה בביקורה הראשון, אך זה אינו מפחית מהתובנה שצמחה מתוך המבט הביקורתי שלה בנו.  הורות בכלל ואימהות בפרט הן ערך והכרח בחברה הישראלית, גם בקרב נשים אינטלקטואליות, פמיניסטיות, נשים המעורות בחשיבה הפוסטקולוניאלית והפמיניסטית.

בתרבויות מערביות רבות הולדת ילדים כבר לא מובנת מאליה. בהשוואה למדינות אחרות, ישראל מובילה בקרב מדינות ה-OECD עם קרוב ל-3 לידות לאישה, וגבוה באופן משמעותי מהשיעור הדרוש לשמירה על גודל האוכלוסייה (2.1 לידות לאשה). למעשה, במרבית מדינות מערב אירופה (למעט אירלנד שבה הממוצע הוא 2.1 לידות לאשה) שיעור הילודה הנמוך יביא לצמצום האוכלוסייה.

pirion

בארה"ב יש לכאורה מגמה מסוימת של בקלאש. המרחב הציבורי רווי בכתבות רחבות יריעה על נשים שהעדיפו לגדל ילדים על פני קריירה מזהירה, או על נשים המניקות את ילדיהן עד גיל הקולג', וכיוב'.  אך בדיקה יסודית יותר מראה שאין עליה של ממש במספר הלידות. עוד היא מראה, כי על אף שנשים רבות יותר נשארות בבית עם הילדים, הסיבה האמתית לכך היא התרחבות האבטלה הגלויה והסמויה, הגורמת, בתורה, לקיצוצי שכר שאינם מאפשרים תשלום עבור מסגרות לילדים שאינן במסגרת החינוך הניתן חינם.

השאלה היא למה בישראל נותרה ההורות ערך לא עוררין?

להערכתי, אחד הגורמים לכך היא ההפנמה של "המלחמה הדמוגרפית" באופן מרומז או מפורש, וההבנה הלא מודעת להפסד הבלתי נמנע ב"מלחמה" זו.  בתחילה, מלחמה זו נוהלה מפורשות נגד הערבים, עם הרחם המגויס שתוגמל בפרס בן גוריון בסך 100 לירות שהוענק לאשה שילדה עשרה ילדים או יותר.‬ כיום לא נכון פוליטית לגייס את רחמן של נשים באופן מפורש, ובחברה "המנומסת" לא ראוי עוד להתייחס באופן מפורש ל"איום הדמוגרפי".  אי לכך יצרנו מדיניות רווחה המתגמלת בתקציב ילדים רק החל מהילד השלישי ואילך. שיטה זו בעייתית משום שהיא מתגמלת את מי שהאליטה המשכילה, השמאלנית ממש או שמאלנית-מרכז, לא רוצה לתגמל – את החרדים, את המסורתיים (מזרחיים לרב, אך גם דתיים לאומיים), וכמובן – את הערבים.

כדי לשמר את ההגמוניה, את האצטלה של מערביות רב-תרבותית נאורה, המצאנו לנו מאבקים לגיטימיים – "שוויון בנטל", "שתי מדינות לשני עמים" (אולי במדינה האחרת יסכימו לקחת כמה חרדים מירושלים, ואת נוער הגבעות).

המציאות היא שהמדינה המתהווה לנגד עינינו היא מדינה רב-לאומית, מזרחית-ערבית, ודתית. יתכן כי החרדה מפני אובדן הזהות "הנאורה", מפני היבלעות והיטמעות במרחב, היא זו שמשמרת את הדחף האטוויסטי והלא מודע לעשות עוד ילדים, והיא זו שמשמרת את הקונצנזוס גם בקרב המיעוט הפרוגרסיבי בישראל.

אין ספק שמשפחה היא מקור חשוב לתמיכה וחוסן רגשי. אין לי דבר נגד הורות או אימהות, אדרבה, כתוצר של הקונצנזוס יש בי אפילו לעיתים קנאה במשפחתיות וההנאה הצרופה מגידול ילדים.  אך חבל בעיני שדבר יפה כמשפחתיות נעשה נשק פוליטי להנצחה של דיכוי ואמצעי להזרה, בחברה שגם כך נגועה בגזענות, קשיחות לב, וחרדות קיומיות.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. אלמקייס הגיב:

    מאמר מעניין רק חבל שהמציאות אינה תואמת את התזה. שיעור הפריון שמודד ה-OECD מתייחס לכלל האוכלוסיה. שיעור הפריון בקרב יהודיות חילוניות (כהגדרת הלמ"ס) עומד כרגע על 2.1 ילדים לאישה כאשר בשנות התשעים הוא עמד על 1.7. אם הדחף להוליד ילדים אינו אלא ביטוי של הרצון לשמור על ההגמוניה הציונית-אשכנזית ולהילחם בחרדים, "מסורתיים" וערבים, אז הרצון הזה עבר טרנספורמציה די מוזרה.

  2. ק.א. הגיב:

    חוויית הזרות היא דבר שזכור גם לי מגיל צעיר. ברגע שאדם תוהה על קודש-קודשי החברה הזו ועל מעלליה הרצופים הן כלפי עצמה והן כלפי אחרים חוויית הזרות מובטחת. השאלה רק מה עושים עם זה, כיצד מבטאים את זה. הסיפור של גורניק הזכיר לי תוכנית מצולמת של סטיבן פריי כשביקר בישראל וניסה להביט מקרוב במתרחש – זכורה לי ההבעה על פניו שאמרה את הכל. מתוקף הבעייתיות הנפשית הקולקטיבית בה מקויימת המדינה – אין ברירה שגם גידול ילדים ייסחף אל מערבולת האקספרימנט הציוני המבעית שממנו אין מפלט.

  3. יעקב הגיב:

    לא לשפוך את התינוק עם המים.
    חסרה לי ההבחנה בין עצם ההורות והלידה ובין שיעור הילודה.
    ריבוי ילודה הוא אסון ויש לעודד בכל מחיר את צמצומה, בארץ, ולא פחות, בעולם. עם כל הכבוד לגרף של ה OECD, מה שקורה בתוך ישראל בין מגזרי האוכלוסיה השונים הוא בדיוק שיקוף של מה שקורה בעולם, כאשר אותם OECD הופכים יותר ויותר למיעוט.
    לעומת זאת, עצם הרעיון של הבאת ילד לעולם, גם אם ניתן לוותר עליו ולחיות (כנראה טוב יותר) בלעדיו, הוא עדיין ההגשמה הראשונה במעלה של טבענו.

  4. טוביה פרנקל הגיב:

    אנחנו רק מקשיבים לאנשים חכמים כמו יאסר עראפת שאמר "רחם האשה הוא הנשק הלאומי הפלשתיני",וגם ח"כ זכור שקרא למוסלמי טוב לשאת 4 נשים וכך להציף את המקום במוסלמים, מקשיבים ועושים.

  5. צדוק התקוה הגיב:

    כמות תמיד היהודים אשמים כמאמר השיר ילדים זה שימחה או יותר נכון ברכה מענין איך דבר כזה טבעי של הולדת ילדים מיד את הופכת לנשק פוליטי להנצחה של דיכוי ואמצעי להזרה, בחברה שגם כך נגועה בגזענות, קשיחות לב, וחרדות קיומיות.ילדים מבאים לעולם מתוך אהבה ולא מתוך שימוש כנשק נשק הורג
    האם בדקת את המפעל ליצור ילדים במשפחות בדאיות / ערביות?

  6. דניאל קלטי הגיב:

    תגידי,
    עלה מתישהו, איכשהו, בדעתך, שאולי פשוט אנשים *אוהבים* ילדים ורוצים ללדת ולהוליד ולגדל ילדים, בלי שום קשר, ללאום-שמאום ולעדה-שמדה, אלא פשוט, משום שזה הדבר הנהדר ביותר, שאפשר, בכלל, לחוות?

    אני, בתור גבר, מרגיש מתוסכל להחריד מכך, שעקב אפליה טבעית, מולדת, אינני מסוגל, כמובן, להרות וללדת בעצמי.

    ובתור רווק, אני מקווה בכל לבי, לזכות ולמצוא סוף-כל-סוף את האחת, עמה אקים משפחה ואביא ילדים, אותם אגדל, אמנם, באווירה מרקסיסטית ואתאיסטית, אך כמובן, אאפשר להם לבחור את דרכם, גם אם תהיה זו, שונה לחלוטין, מזו שלי…

  7. דוד עציון הגיב:

    השואה נמצאת אי שם ברקע, ובמשפחות רבות הועבר סוג של מסר ש"חייבים לפצות על המשפחה שהושמדה". בנוסף, ביהדות, בניגוד לנצרות, אין אידאל של פרישות, כך שהורות (פרו ורבו היא המצווה הראשונה) היא כמעט מחוייבת המציאות. אפשר ללעוג או לבוז לזה, אבל זו המציאות. זה לא רק אצל דתיים, גם בעולם החילוני-שמאלי שבו אני נמצא, לכולם יש 2-4 ילדים

    למיעוט ילדים, אל מתחת לשיעור התחלופה, יש חסרונות רבים, כי בעתיד (ובאירופה וביפן – בעתיד הקרוב), מספר קטן והולך של "מפרנסים" ידאגו למספר גדל והולך של קשישים

  8. נילי הגיב:

    דניאל קלטי, הפתעת אותי, כל הכבוד!

  9. רוסיה בפוטנציה הגיב:

    כן . אללי . להיות אמא זה תפקיד די מחורבן . לא משלמים טוב . ונחשו מה שעות שינה מחורבנות גם . ושלא תחשבו שזה נגמר בזה אחרי זה באים הפסיכולוגים האלה מהמקום הבטוח שלהם וזורקים את כל האידיפוס שמדיפוס ממבו גמבו ויוצא שאת מזה אמא גרועה היית . לכו מה צריך את זה שאני אשלם משכנתא ? שיהיה לילדים איפה לגור שאני אשלם על סימלק שיהיה לתינוקות מה לאכול ? וחיתולים ? ולול ? וכאלה דברים … בחיי פ׳ינצר יותר זול . ופחות מסובך . ….לכאורה נראה שמתקיים איזה מרדף סמוי של הקרבה ומסירות נפש אבל באמת כל אחד ואחת מאיתנו סהכ רק ממלאים תפקיד ושליחות ברגע מסויים . צריך להתייחס לזה למה שיוצא אני מרוצה בסגנון החיים והבחירות בהם . לאהוב ולהשלים עם האלה.אם הפכנו להורים להיות הורים טובים כמה שאפשר . ואם לא להנות מהחופש ומהזכות להיות לא אחראי . ולהאמין כלא אחראי מצוי באמת שמישהו עושה ילדים כדי לפטור בעיה דמוגרפית כאילו שילדים באים לפי הזמנה מהיצרן !

  10. עוברת אורח הגיב:

    בישראל הורות ללא עוררין ? דווקא יש בישראל די הרבה הפלות . מה שלא תמצאי בשרותי הבריאות מעבר לים . אם כבר ימצא לך מעבר לים איפה לעשות הפלה איך ישלמו עליה ? נק. למחשבה .

  11. יולו הגיב:

    יש במאמר טעם מריר ,ניסיון קצת מדכא להכניס גם את העניין הנהדר הזה לתוך רובליקות פוליטיות מיגדריות ואולי גם גיזעיות……בקיצור לעשות מזה מקצוע , פרנסה

  12. טובה שיבר הגיב:

    הטבלה שמופיעה בכתבה אינה משקפת את המציאות בפועל, משום שאמנם שיעור הפריון בישראל הוא גבוה ביחס לארצות המערב, אבל יש לזכור כי זהו הממוצע המוטה כלפי מעלה בשל שיעור הפריון הגבוה של המגזר החרדי ושל המגזר המוסלמי. אני משערת שלכותבת אין שום התנגדות לשיעור הפריון הגבוה בקרב הנשים המוסלמיות (בכל המאמר אין אף מילת ביקורת על כך) ולא אטעה אם אומר שחורה לה שדווקא נשים יהודיות – חרדיות ודתיות לאומיות רחמנא ליצלן! – מרבות להביא ילדים לעולם.
    אמנם אין פילוח של שיעורי הפריון לפי מגזרים, אבל חישוב פשוט מראה כי שיעור הפריון בקרב החילוניים כפי הנראה עומד על אותו סף שממנו ומטה האוכלוסיה מתמעטת, ואילו בקרב חילוניים שמאלנים שיעור זה נמוך אף יותר דבר שיביא במוקדם או במאוחר להתמעטות האוכלוסיה הזו עד להעלמותה המוחלטת.

הגיבו לק.א.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים