הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 במרץ, 2013 2 תגובות

שנת 2012 הסתיימה עם גירעון גדול מן החזוי. בתגובה לכך התכוונה הממשלה להעלות מסים ולהנהיג קיצוצים תקציביים. ראש הממשלה העריך כי יתקשה לקבל לכך את הסכמת שותפיו הקואליציוניים וקרא לבחירות. בעת כתיבת שורות אלה מתנהל מו"מ להרכבת קואליציה שלטונית חדשה. סביר להניח שעם כינון הממשלה החדשה היא תתבקש לאשר את אותה חבילה של העלאות מסים וקיצוצים תקציביים שאותה רצה ראש הממשלה להעביר בממשלה הקודמת.

את החבילה המוצעת יש לבחון על רקע הפולמוס המתנהל באיחוד האירופי ובארצות הברית, על הדרכים להתמודדות עם המשבר הכלכלי והפיננסי המתמשך שם. בצד האחד ניצבים אלה הקוראים לקיצוצים עמוקים וארוכי טווח בטענה שללא כן יתפח החוב הלאומי של הארצות השונות עד לרמה של חדלות פירעון ושיתוק כלכלי. בצד השני ניצבים אלה הטוענים שצנע תקציבי מתמשך מקשה על התאוששות כלכלית בהווה, מאמלל שכבות רחבות של האוכלוסייה למשך שנות דור ומערער את היסודות של צמיחה עתידית.

בישראל כבר חווינו בעבר הלא רחוק – תקופת האינתיפאדה השנייה – קיצוצים תקציביים עמוקים ורצופים שאת השלכותיהם השליליות אנו חשים עד היום – התרחבות העוני, היחלשות מעמד הביניים וערעור מערכת ההשכלה הגבוהה.

לדעתנו, הדיון בהצעת התקציב לשנים 2014-2013 צריך להתנהל תוך מבט לטווח ארוך ולא תוך התמקדות בלעדית בבעיה התקציבית השוטפת. על רקע זה אנו קוראים לכנסת שלא לתת יד לקיצוצים שיפגעו בתשתית החברתית-כלכלית של ישראל, כדוגמת פגיעה בשכר עובדי המדינה או קיצוץ בשירותים המדינתיים השונים. במקום זאת על הכנסת לדרוש מן הממשלה להציג תכניות של פיתוח וצמיחה שלא רק ייטיבו עם קבוצות אוכלוסייה הנמצאות כיום בשולי הפעילות הכלכלית אלא גם ירחיבו את ההזדמנויות הפתוחות בפני כלל הישראלים.

מעל לכל, על הכנסת להימנע מלתת יד למדיניות תקציבית שתכניס אותנו למצב של דריכה מתמשכת במקום. ממשלת ישראל, כמוה כממשלות רבות אחרות, מוטרדת בראש ובראשונה מדירוג האשראי שיעניקו לה חברות דירוג האשראי הבינלאומית. אלא שדירוג האשראי החשוב באמת הוא זה שיעניקו הדורות הבאים לכנסת ולממשלה הנוכחית.

  • ד"ר שלמה סבירסקי הוא המנהל האקדמי של מרכז אדוה
תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. ק.א. הגיב:

    הפשע המושלם? – הכסף נשפך כמים על חורבן מלחמות שקר וכיבושים מדממים בני עשרות שנים. הציבור מממן מכיסו את תאוות הכוח והשלטון של מטורפי האימפריה. בתמורה לכך מקבל (בשמחה ובצהלה) רוב הציבור צ'אנס להחזיק במקל עם סמרטוט צבעונית, להתגודד יחד על טריבונה, בד"כ במגרש כדורגל (רצוי עם אלכוהול), ושם להגיד 'פאק' (או ס'האמק) מדי כל 22 שניות בערך. ולמפעל המעגלי המדרדר הזה יקרא דמוקרטיה נאורה.

  2. לסבירסקי הגיב:

    אתה כותב:"על רקע זה אנו קוראים לכנסת שלא לתת יד לקיצוצים שיפגעו בתשתית החברתית-כלכלית של ישראל" ומוסיף: "במקום זאת על הכנסת לדרוש מן הממשלה להציג תכניות של פיתוח וצמיחה.".
    אלו שני דברים שונים הנעים במקביל. מה הקשר בין שטרות ממון שיקוצצו לכל מיני תכניות שיתוספו?
    כלומר, למה להיות נאיבי? העם בחר באלה שיקצצו מכיסו. והעם כנראה יודע, שרק אם יקצצו משם, יתכן ולא נדרדר למיתון כלכלי וצנע. שהרי אחרת, היה בוחר באלה שיקצצו מכיסי האוליגרכיה, או באלה שישכינו כאן שלום באזורנו והוא לא בחר. ע"כ הטענה שקיצוצים בחינוך יובילו לבערות ובערות תוביל להנצחת השלטון שמקצץ בחינוך היא נכונה מאד. אלא שהיא לא רלונטית משום שהשינוי המתבקש לא יוכל להבנות בתנאים אלה (פחות כסף היום ויותר תכניות מחר). לכל היותר הוא יוכל להסתים במאבק אלים רווי הפגנות ועשן עם "מנהיגים" חסרי הבנה סוציאליסטית ויכולותיה. צריכה להתרחש כאן פעילות סוציאליסטית דרמטית במישור התרבותי פוליטי. עם חזית אינטלקטואלית מרוצפת במיטב המוחות. עוד נדבר על זה.

הגיבו ללסבירסקי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים