הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 במרץ, 2013 19 תגובות

הודעה מטעם "המכון לאסטרטגיה ציונית" בישרה ערב החג כי המכון הקים בשעה טובה ומוצלחת תנועה חדשה – ארגוני זכויות אדם. על פי ההודעה, התנועה תאגד תחתיה "שלושה ארגונים הדואגים כל אחד לפן אחר בסוגיית "שמירה על כבוד האדם וחירותו". נראה כי רגע חגיגי זה מתאים מאין כמוהו לסקירה היסטורית אמיתית של האסטרטגיה הציונית לדורותיה בכל הנוגע לזכויות האדם, כבוד האדם וחירותו.

המילים "אסטרטגיה ציונית" אמורות לתאר את המאמצים לעצמאות של הישוב היהודי בפלסטין ההיסטורית. פחות מפורסמת היא העובדה שנדבך מרכזי באסטרטגיה הזאת היה (ונשאר) חזון סילוק האוכלוסייה הערבית מתוך הטריטוריה שעליה אמורה להשתלט התנועה הציונית. ככל שמדובר בציונות, שאלת הטריטוריה וטיהורה האתני קשורים זה בזה באופן הדוק.

רעיון סילוק האוכלוסייה הילידית מהארץ כדי לפנות מקום למהגרים יהודים נעשתה לדיון פוליטי חשוב הרבה לפני שהמונח "טרנספר" נכנס ללקסיקון הפוליטי הציוני. רעיון זה – העומד כמובן בניגוד מוחלט לערכי "כבוד האדם וחירותו" שבהם מתקשטת התנועה החדשה של המכון לאסטרטגיה ציונית – נדון לראשונה בצורה גלויה בתקופת המרד הערבי. אולם גם קודם לכן, ולאורך כל תקופת ההתנחלות הציונית בוטאה בגלוי הדעה כי את ארץ ישראל יהיה צורך לטהר מערבים. בעוד הימין לא היסס לדבר במפורש על כיבוש הארץ כצורך וכזכות, השמאל נזקק לרוב לכפל לשון ולצביעות כדי לפעול לאותה מטרה בדיוק.

המיינסטרים הציוני-סוציאליסטי אמנם עסק הלכה למעשה בסילוקם של ערבים ממקומות יישובם, אך לא העניק לכך גושפנקה אידיאולוגית ברורה.

"החורבן של יפו בוא יבוא"

לא במקרה, אחת ההתבטאויות הגלויות הראשונות שקראו לחורבן הפלסטיני העתידי היה לא אחר מאשר מנהיג היישוב, דוד בן גוריון, איש "פועלי ציון שמאל". שנים רבות לפני שניצח על הגלית רוב רובו של העם הפלסטיני ממולדתו, הוא כבר פרס את חזונו, וקודם כל לגבי העיר יפו, העיר החשובה והמשגשגת ביותר בתקופה ההיא. בן גוריון לא הצטעצע במילים: "…החורבן של יפו, העיר והנמל, בוא יבוא וטוב שיבוא. עיר זו שהשמינה מהעלייה וההתיישבות היהודית ראוי לה להיחרב כשהיא מניפה גרזן על ראש בוניה ומפרנסיה. אם יפו תרד שאולה לא אשתתף בצערה" ( בן גוריון, זיכרונות בן גוריון, 11.7.1936, כרך ג' עמ' 335).

בעת כתיבת הדברים האלו פעל בן גוריון במרץ להקמת נמל בתל-אביב וכדבריו היה זה "מפעל שיירש מקומו של נמל יפו" (שם. שם.). הוא כמובן התעלם מן העובדה שבלעדי יפו לא הייתה יכולה תל אביב לקום. רק העיר יפו שהייתה עיר מעורבת שרוב מוסדות המתנחלים היהודים שכנו בה, יכלה לספק לשכונה החדשה שנבנתה ב-1909 בסיס, תשתיות, שירותים ותמיכה לוגיסטית. מי בכלל היו הפועלים שבנו את הבתים הראשונים של "אחוזת בית"? לאן נעלמו הדיירים הערבים של האזור הזה?יוסף אליהו שלוש בספרו "פרשת חיי" מתאר כיצד הכניס ועד המתיישבים היהודים רפתות ואורוות ליד אדמתם של שכנים ערבים אשר "סירבו למכור לנו האדמה במחירים מתאימים." ("פרשת חיי" מאת יוסף אליהו שלוש, הוצאה מחודשת, בבל 2005, עמוד 137)

ועידה לתכנון הטרנספר

תכניותיו לעתיד של בן גוריון נחשפות גם במסמך רשמי של מפלגתו שכותרתו: על דרכי מדיניותנו – דין וחשבון על המועצה העולמית של איחוד פועלי ציון (צ.ס.) – התאחדות, בהוצאת איחוד פועלי ציון, ת"א, 1938. המועצה התקיימה לאחר הצעת ועדת פיל לחלוקת פלסטין לשתי מדינות בחסות בריטית. ד"ח זה מצוטט חלקית בספרו של שמואל דותן "פולמוס החלוקה" הוצאת יד בן-צבי ירושלים תש"ם. בכינוס האמור שנערך בציריך מצטט הפרוטוקול מפי בן גוריון: "מדינה יהודית זו המוצעת לנו עכשיו, גם אם יחולו בה התיקונים ההכרחיים והאפשריים אינה המטרה הציונית – בשטח זה אין אפשרות לפתור את הבעיה היהודית. אולם היא עלולה [כך במקור] לשמש שלב מכריע בדרך להגשמה הציונית הגדולה. היא תקים בארץ את הכוח היהודי שיביא אותנו למחוז חפצנו ההיסטורי… הוועדה עצמה לא התעלמה מזעירותו של השטח שהיא מציעה למדינה היהודית ובהצעת העברת האוכלוסין הערבית ממקום, אם אפשר ברצונם טוב ואם לא על ידי כפיה, ניתנה האפשרות להרחיב את ההתיישבות היהודית… הוועדה אינה מציעה נישול ערבים, היא מציעה להעבירם וליישבם במדינה ערבית. כמדומה שאיני צריך להסביר את ההבדל היסודי והעמוק שבין נישול ובין העברה. גם עד עכשיו עשינו את התיישבותנו בארץ על ידי העברת האוכלוסין מנקודה לנקודה…" (דוד בן גוריון – שם).

במילים אחרות: בן גוריון פותח את דבריו בהצהרה שהתנועה הציונית הגיעה לשלב חדש, בו מוצעת לה הקמת מדינה יהודית בפועל. הוא מצביע על כל שמדינה כזו יכולה לשמש בסיס ליצירת צבא יהודי שיוכל להגשים את מטרות הציונות. כלומר להשתלט לא רק על פלסטין המנדטורית אלא אף על עבר הירדן וגם על השטח שמצפון לנהר הירמוך שנמסר למנדט צרפתי. אולם החלק החשוב בדבריו מתמקד ברעיון הטרנספר, ונשען על העובדה שהוועדה הבריטית הציעה לסלק את הערבים מתוך המדינה היהודית "אם לא בהסכמה אזי בכוח". כאן קורם רעיון הטרנספר המשוקע באידיאולוגיה הציונית, עור וגידים פוליטיים. גם אם ממשלת בריטניה לא אימצה בנושא זה את המלצת הועדה, הרי שהיא הוצבה בגלוי על סדר היום המדיני. אליבא דבן גוריון הטרנספר אינו מהווה נישול כיוון שהוא בעצם "העברה מנקודה לנקודה כמו המפעל הציוני מתחילתו". וכך רואים זאת גם מנהיגים ציונים אחרים באותה מועצה: "לא אכנס עתה בפרטי שאלת הטרנספר של הערבים. אבל אין זה הוגן לדמות את ההצעה הזאת לגירוש היהודים מגרמניה או איזה ארץ אחרת. פה אין מדברים על גירוש אלא על העברה מסודרת של מספר ערבים משטח אחד, שימצא במדינה העברית , למקום אחר במדינה ערבית. ז"א – לסביבה של בני עמם, ורוצים להבטיח להם את קיומם בכל אופן בתנאים לא יותר גרועים מאשר התקיימו קודם. הלוואי שהיו מבטיחים תנאי יציאה כאלה לחלקים גדולים של העם העברי…" ועוד מוסיף האיש שיהיה מאוחר יותר שר האוצר הראשון של מדינת ישראל: "להוצאות הטרנספר של החקלאי – אם ניקח בחשבון את דוגמת יון – נזדקק ל 9-12 מיליון לירה…" (אליעזר קפלן – שם).

והנה דבריו של הקיבוצניק "הסוציאליסט" שהיה קודם איש "אחדות העבודה" באותה מועצה: "ואשר להעברה הכפויה – בתור חבר לרמת הכובש הייתי שמח מאד לו אפשר היה להשתחרר מהשכנות הנעימה של אנשי כפר מיסקי, טירה וקלקיליה… ובכן הישנה תקווה שהערבים יסכימו לכך מרצונם הם? איזה חשבון פוליטי כלכלי, לאומי יחייב אותם לעבור לעבר הירדן העני – ולעזוב שטח קרקע פורה ומפותח של מדינת היהודים? הדוגמה שמביאים לנו מהעברת תושבים שהייתה ביון ובתורכיה אין לה כל השוואה כאן. כי אז עמדו הם בפני הכרח לעזוב את הארץ, אחרת ישחטו אותם והם 'הסכימו' להעברה..". (יוסף בנקובר – שם)

גישתם של קפלן ובנקובר מעניינת ביותר. הם מקדמים את הרעיון שיש צורך בטרנספר בכפיה, אך מתעלמים לחלוטין מן העובדה שוועדת פיל דברה על חלוקת פלסטין המנדטורית לשלושה חלקים. חלק יהודי, חלק ערבי וחלק שיישאר בשליטה בריטית. שני הדוברים מתעלמים מאפשרות קיומו של חלק ערבי עצמאי ואת הטרנספר הם מציעים להפנות למדינה ערבית אחרת מחוץ לפלסטין, למשל לעבר הירדן.

עוד אחד ממנהיגי מפא"י אמר "התביעה לערבים שיזוזו ויפנו לנו את המקום כי להם די מקום לאן לזוז, ולנו אין כל מקום וכל פינה בעולם כולו שנוכל לשבת בו לבטח – התביעה הזאת כשהיא לעצמה צודקת מאד ומוסרית מאד – אבל במצב זה אין ביכולתנו להעמיד אותה בפני העולם הפוליטי כתביעה רצינית, ובעל כורכנו עלינו להשלים עם החלוקה… יחד עם זה נשאיר לעצמנו אפשרות של מלחמה על שאר זכויותינו בארץ ועל זכותנו הטבעית וללחום על כל שטח פנוי בארץ ובסביבתה … עכשיו עם השינוי בסטאטוס הפוליטי של הארץ, יש מקום לחדש את תביעתנו על עבר הירדן, או יותר נכון על העמק שמשני צדדי הירדן, מפני שהשטח הנופל בחלקנו אחרי החלוקה אינו מספיק לנו והשטחים שבעמקי הירדן עומדים שוממים…" (ש. לביא – שם).

בעניין הצורך בטרנספר ובצדקתו המוסרית ישנה הסכמה רחבה בין משתתפי המועצה, אולם יש כאלה החוששים שהתוכנית לא תצלח בשל רמתם המוסרית הגבוהה של היהודים! אחד מהם הוא איש קיבוץ יגור שמאוחר יותר היה שר פנים בממשלת ישראל: "נכון שיון ותורכיה החליטו בזמנם 'מרצונם הטוב' על החלפת האוכלוסין, אם כי מספר היוונים היוצאים עלה פי כמה על מספר התורכים. אבל זה קרה אחרי שתורכיה בכוחה הצבאי שברה את אונה של יון, והיוונים ידעו כי באם לא יסכימו 'ברצון' לצאת את אסיה הקטנה – תהיה אחריתם מרה. רק מפני האיום בהשמדה פיסית הסכימו ללכת. אבל הערבים לא יסכימו לכך, כי הם בטוחים – ובצדק שאף שערה לא תיפול מראשם ארצה מידי היהודים…" (ישראל אידלסון [בר יהודה] – שם).

עוד "סוציאליסט", חבר עין חרוד וממקימיו, שהיה לאחר הקמת המדינה שר החקלאות הראשון שלה הוסיף: "אינני שולל את זכותנו המוסרית להצעת חילופי אוכלוסין. אין כל פגם מוסרי בהצעה, שתתכוון לרכז התפתחות חיים לאומיים. נהפוך הוא, זה יכול להיות ועלול להיות, במשטר עולם חדש, חזיון אנושי כביר… מתקבלת יותר על הדעת – כמציאותית – האפשרות לחילופי אוכלוסין, ממש, בין א"י אחידה בעתיד מסוים, לבין עיראק וארצות ערב אחרות, דרך העברת יהודיהן לא"י. ואם גם רחוק חזון זה – אולם הוא מצטרף לאינטרס היכול לעלות בקנה אחד משותף לגמרי…" (אהרון ציזלינג – שם).

חבר מועצה נוסף המעלה גם הוא על נס את מוסריותו ואנושיותו של הטרנספר אומר: "העברה זו, גם אם תיעשה מתוך כפיה – כל המפעלים המוסריים נעשים מתוך כפיה – נצדק בכל המובנים. ואם נשלול כל זכות של טרנספר, הינו צריכים לשלול מה שעשינו עד כה. הטרנספר מעמק חפר לעמק בית שאן מהשרון להרי אפרים וכו'. אמרו כאן שהטרנספר הוא פרובוקציה פוליטית. אין בזה שום פרובוקציה. זאת היא תכנית צודקת והגיונית, מוסרית ואנושית בכל המובנים" (א. לולו – שם).

גם החברה שהפכה מאוחר יותר לשגרירה, לשרה ואף לראש ממשלת ישראל מתפארת במצפונה הנקי: "שאלת הטרנספר באונס, גם אותה יכולים לפרש אחרת מאשר עושה בן גוריון. הנוכל לחשוב לרגע קט שבלי הסכמת הערבים תבוא אנגליה פתאום, אחרי הניסיון המר שהיה לנו איתה, ותעשה משהו העלול להקניט את כל העולם המוסלמי, מתוך דאגה לנו? הייתי מסכימה שהערבים יעזבו את הארץ, ומצפוני יהיה נקי בהחלט. אבל הישנה אפשרות לכך?…" (גולדה מאירסון [מאיר] – שם).

עוד סוציאליסט שהיה בתקופה האמורה עוזרו הראשי של ויצמן בלונדון ותעמלן ציוני בקרב הלייבור והאיגודים המקצועיים בבריטניה, ומאוחר יותר יושב ראש הסוכנות היהודית אמר בדיון: "בן גוריון בנה את השקפתו על שני יסודות עיקריים: עצמאות וטרנסנפר… מדברי בן גוריון יש להסיק כי הטרנספר הוא הכרחי ומוחלט במקרה של חלוקת הארץ… אין אני עושה חשבונות מוסריים – אם יובטחו למועברים שטחי אדמה מתאימים, לא יגרם להם כל עוול – אולם גם במקרה שיושג הסכם כזה מצד המדינה הערבית, נשאלת השאלה, אם אפשר לעקור ולנטוע מחדש עשרות אלפים משפחות פלאחיות נגד רצונן. הרי זה הופך למרות כל ההסכמים, למקור של שנאה ממושכת וחיכוכים בין היהודים לערבים…" (ברל לוקר – שם).

מיסד העיתון "דבר" ועורכו, הנחשב בשמאל הציוני לאיש מוסר ולאידיאולוג סוציאליסטי קבע: "עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי. טוב שכן חוק מאויב קרוב. הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בוודאי לא. בחשבון אחרון – הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות, ובימי הפורענות התחזקתי בהכרתי, כי הדבר הזה מוכרח לבוא ביום מן הימים. אלא שלא עלה על דעתי, כי ההעברה "אל מחוץ לארץ ישראל" פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי עתידים הם לעבור לסוריה ולעיראק…" (ברל כצנלסון – שם).

סיכום קצר של התבטאויות הדוברים באתו כנס של המועצה העולמית של הציונות הסוציאליסטית מראה בבירור כי ניתן להגדיר אירוע זה כוועידה לטרנספר של האוכלוסייה הילידית מהמדינה היהודית. יש קונסנזוס מלא על ה"צורך" בטרנספר בקרב אותם אנשים שהיו הנהגת היישוב ולאחר מכן הנהגת המדינה. אנשים שעיצבו הן את מוסדות המדינה שבדרך והן את החינוך של אותו דור שגדל וחונך בארץ, ועשור לאחר אותה ועידה ביצע את הטיהור האתני. דברי הנציגים מצביעים על תובנות ציוניות נוספות. למשל ההערכה הגלויה כי למרות שהטרנספר יוגשם בכפיה הרי הדבר לא יפגום במוסריותו. כמו כן התפיסה שיש צורך בעצמאות ולו על טריטוריה זעירה, כי בה ניתן ליצור את הכוח הצבאי, שבעזרתו יוכלו להשתלט על שטחים נוספים הנחשבים לארץ ישראל. האגף המושחת והצבוע ביותר הוא האגף היותר שמאלי של השמאל, אותו מייצגים אהרון ציזלינג בר יהודה וגולדה מאיר. הראשון מציע "מדינה מאוחדת" שממנה יסולקו הערבים, ותועבה זו מכונה בפיו "חזיון אנושי כביר במשטר עולם חדש".

(חלק ראשון מתוך שניים)

  • אלי אמינוב הוא חבר הוועד למען מדינה חילונית דמוקרטית בכל הארץ
תגובות
נושאים: מאמרים

19 תגובות

  1. דני הגיב:

    אני חושב שיש משהו לא פייר בביקורת שלך בכך שהיא מנותקת מהקשר היסטורי כללי. בתקופה זו, ולפניה, כל ארצות המערב ה"נאורות", סבלו מחיידק האוריינטליזם. הבריטים בראש, עם אימפריה שהולכת ומתפוררת. תוכל למצוא ציטוטים מצמררי שיער עוד יותר מישיבות בית הלורדים הבריטי בדברו על הודו ולבעלי לב-חזק על אפריקה. מה שהבאת פה נשמע כמו מופע חימום זול לעומת הגזענות שהלכה שם. כמובן גם יחסה של ארה"ב לשחורים לא היה טוב יותר באותה תקופה. מה כן – אותן מדינות צעדו צעדי ענק מבחינה מוסרית מאז אותם ימים, וישראל בקושי עשתה פירואט צולע … וזו צריכה להיות הביקורת האמיתית. שבמאה ה-21, עדיין רעיון של שליטת עם אחד על עם אחר הוא משהו שלא רק מתקבל מוסרית, אלא ממומש הלכה למעשה (דגש על הלכה) בשטח.

  2. צדוק התקוה הגיב:

    רעיון סילוק וטיהור אתני את זה לא המציאו "הציונים" בכל מלחמה יש גרושי אוכלוסיות ביצעו את זה היטלר/ סטאלין/ במלחמות הבאות /הודו/ פקיסטן /טורקיה /יוון /פולין לאחר מלחמת העולם השניה גרשו יותר מחמישה מליון גרמנים ופולין השתלטה על שטחים נרחבים מגרמניה ברית המועצות גירשה מליוני בני אדם ב1944, גורשו מצפון הקווקז העמים הצ'צ'נים, האינגושים, הבלקרים והקרצ'איי אז הציונים עדין לא כאלה אכזרים פתרון השטחים יבוא רק בהסכם שבו יבינו הפלסטנאים שליהודים יש זכות לשבת כאן במזרח התיכון ברגע שיפול להם האסימון [הוא לא נפל מאז 47 הסכם החלוקה]אולי נזכה בשקט ואז יצטרכו לעשות תיקוני גבולות ולחזיר את המשולש שניתן לישראל בחזרה לרשות הפלסטנאיתכחלק מתיקוני הגבלות תושבי המשולש הם פלסטנאים

  3. המחבר טועה בכל 'הנחות העבודה' שלו הגיב:

    הערבים ברובם לא היו 'האוכלוסייה הילידית' בא"י, אלא רובם הגיעו במקביל לעלייה היהודית, בגלי הגירה מהארצות השכנות במאות ה-19 וה-20, כפי שמוכיחים כל המחקרים הדמוגרפיים הרציניים שנערכו בארץ. עד המאה ה-19 הארץ היתה ברובה שוממה ואוכלוסייתה מועטה ודלילה. העלייה היהודית אמנם יצרה ביקוש לקרקעות להתיישבות ובכך נוצר לחץ מסויים בשטחים שבהם היהודים ביקשו להתיישב, מצד שני גלי הגירה של ערבים הגדילו לאין שיעור את האוכלוסייה הערבית סביב מרכזי היישוב היהודי שבהם התרחש פיתוח כלכלי ונוצרו מקומות עבודה רבים שאוישו ע"י רבבות פועלים ערבים שהגיעו ממקומות אחרים והתיישבו בסביבה. האוכלוסיה הערבית בא"י גדלה בקצב הרבה יותר גדול מאשר בכל המזה"ת. מה שהמחבר כותב על ה'ימין' הוא לא פחות מעלילה. הימין אמנם רצה לכבוש את הארץ ולהקים מדינה עברית, אך לא דגל בסילוק הערבים. ז'בוטינסקי כתב על המבנה הדמוגרפי-פוליטי של המדינה העברית שבה הערבים יהיו שווי זכויות עד לרמה של ראשי המדינה. 'שם ירווה לו בשפע ואושר, בן ערב, בן נצרת ובני'.האם כדי להציג 'קייס' שמאלני צריך לשקר ולסלף את העובדות כמו ב'היסטוריוגרפיה' הקומוניסטית הידועה לשמצה?

  4. צפור בודד הגיב:

    לאלי: למרות שאנני חולק על דעתך בנושא מדינה דמוקרטית אחת בכל הארץ כולה, אלא, נהפוך הוא, תומך נלהב. ראוי להעמיד דברים על דיוקם:
    זכותו של כל סוציאליסט להיות דתי או לאומי או ווט אבר.
    מדובר בתחומים המקבילים זה לזה.
    אפשר להיות סוציאליסט חילוני ולהאמין בספוח, ממש כשם שניתן להיות קפיטיליסט דתי ולדרוש החזרת כל השטחים שנוספו לישראל מאז תכנית החלוקה.
    אין טעם לפול שוב לתוך הפח היקוש בין חלוקת השמאל- ימין הכלכלית לזו של השמאל- ימין הבטחונית.
    מענין מה היו אומרים כאן סוציאליסטים רבים, אם היינו מעלים את האפשרות הזו של "סיפוח" כל שטחי א"י לטובת מדינה סוציאליסטית- דמוקרטית ולא חילונית- דמוקרטית (שזו סתירה בעיני:
    שהרי לכל עם יש את האופי שלו שנגזר מנטית הרבים שבתוכו):
    ירצו, יהיו דתיים ואף יחוקקו חוקים בהתאם, לא ירצו לא יהיו, העיקר שיעשו זאת באופן דמוקרטי.
    חשוב לבד, כמה אנרגיה נחסוך אם נצליח לגייס הדתיים לשורות הסוציאליזם הדמוקרטי, מבלי לדרוש מהם להפוך לחילונים?…שהרי מדאורייתתם קרובים הם לכך:
    ע"ע משה, שהיה ונשאר הסוציאל- דמוקרט ומשחרר העבדים הגדול ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית.

  5. ק.א. הגיב:

    אל-קעידה יהודית (או ספרטה ציונית) הוקמה בעזרת המערב עשרות שנים בטרם זה הקים, באפגניסטן, את אחותה המוסלמית.

  6. תודה לאלי אמינוב הגיב:

    על שאספת והבאת לקוראים את הציטוטים שמוכיחים את היות "הציונות העובדת" חבורה של טרנספריסטים פשיסטיים, וזאת הרבה לפני שהמולדבי היגר לארץ. והערה קטנה: אני זוכר היטב את חברת מק"י פנינה פיינהויז ז"ל, מחיפה שכבר בשנת 1920 לערך שכבה לפני הבולדוזרים של "הקרן הקיימת" שהובאו כדי לסלק אריסים ערבים מאדמה שנקנתה מהאפנדים כדי "ליישב עליה" יהודים.

  7. חסר בכל הסיפור של ה'היסטוריון' אמינוב הצד השני, הערבי הגיב:

    בפרט בני חמולת החוסיינים מהמופתי הנאצי חג' אמין אל-חוסייני ומטה שהנהיגו את ערביי פילסטין, או מנהיגים ערבים אחרים כמו עז א-דין אל-קאסם או עוני עבד אל-האדי. בהשוואה לציטטות מפיהם נשמעים מנהיגי הציונות הסוציאליסטית כמלאכי שרת. אפשר למלא ספרים עם הציטטות האנטישמיות והפרוטו-נאציות של מנהיגי הערבים, כמו למשל הצהרותיהם של המופתי ושל מנהיג מפלגת האיסתיקלאל עבד אל-האדי בפני ועדת פיל ב-1937. תנו לנו את פלסטין ואנחנו כבר נטפל ביהודים, הצהיר המופתי הנאצי בפני הוועדה, ואילו עבד אל-האדי העלה על נס את אופן הטיפול של גרמניה ההיטלראית ביהודים המהווה דוגמא עבור ערביי פלסטין. וזאת עוד לפני מלחמת העולם כאשר מנהיגי הערבים בראשות המופתי מצאו מקלט אצל היטלר בברלין ותכננו משם את 'הפיתרון הסופי' ליהודים בא"י. מי שקיבץ את הנתונים היו דווקא שני היסטוריונים גרמניים שהתמחו בנושא, Mallmann ו-Cüppers בספרם המונומנטאלי "הסהר וצלב הקרס, הרייך ה-3, הערבים ופלסטינה".

  8. אלי אמינוב הגיב:

    דני כותב בתגובתו שההתייחסות לחילופי אוכלוסין בתקופה אליה מתייחס המאמר היתה נחלת כל האירופאים וצדוק התקווה טוען שהציונים לא המציאו את רעיון הטרנספר. שניהם צודקים, אך לא זאת השאלה. השאלה האמיתית היא האם הטיהור האתני שנעשה באוכלוסיה הילידית במלחמת 1948, היה פרי המלחמה עצמה והאירועים השונים בה, או תוצאה של תכנון מוקדם? הטענה שלי היא שהיה זה פרי תכנון מוקדם. ואשר לתקופה ההיסטורית הרי חשיבתם של הציונים היתה חשיבה אירופוצנטרית מובהקת שרק הוחרפה עם התנחלותם במזרח הערבי. ואשר לאי "ילידותם" של הפלסטינים הרי שברגע שקבלה בריטניה את המנדט על פלסטין היו בארץ חצי מליון פלסטינים ורק 50.000 יהודים. היהודים שינו יחסים אלה ורצו ריבונות בלי להתחשב כלל בילידים.

    • לעזרת ה'היסטוריון' אמינוב הגיב:

      ע"פ חישובי הדמוגראף דה-לה-פרגולה הדומים לחישובים אחרים, היו בא"י סביב 1690 219 אלף מוסלמים, סביב 1800 246 אלף, כלומר ריבוי טבעי של כ-10% ב-110 שנים. ב-1890 היו 432 אלף מוסלמים, ב-1914 525 אלף, ב-1922 589 אלף, כלומר גידול של 150%, כאשר הפיריון, תנאי התברואה ותוחלת החיים כמעט לא השתנו. אבל באותה התקופה הגיעו מאות אלפי מהגרים ערבים. עד 1947, תוך 25 שנים, הוכפל המספר ל-1.181 מיליון, וגם זאת ללא עלייה גדולה בפיריון ובתוחלת החיים, כלומר – מהגירה. ברור שבמאות ה-19-20 היתה הגירה ערבית המונית לא"י מכל הארצות השכנות, ממצרים, מסעודיה, מסוריה, מלבנון, מעיראק וכד'. אומר על כך שר הפנים של החמאס: http://www.youtube.com/watch?v=CbuM91PeSOs
      מס' היהודים אגב היה ב-1890 43 אלף, ב-1914 94 אלף, ב-1922 84 אלף (בגלל הגירושים ע"י הטורקים במלה"ע ה-1).

    • דני הגיב:

      אני חושב שגם לשאול האם זה היה פרי תכנון מוקדם או לא, זו שאלה לא פיירית. הרי אם באותה תקופה שבה חיו האנשים, הייתה אווירה כלל-עולמית של גזענות, והתייחסות לאוריינט ולאפריקה כתתי-אדם, שיש להביא להם את מאור המערב (אם השכל שלהם יוכל לעמוד בזה בכלל), אז כשבאים לדון בטיהור אתני, חשוב להבין שלא ממש התייחסו לתושבים הערבים כבני אדם שווים. ולכן היה קל מאד לדבר על טיהור אתני. היום, זה כמובן נשמע מזעזע, אבל בזמנו זה היה כנראה סביל לאותן אזניים. כיצד התייחסו הבריטים לאכלוסיות השחורות באפריקה? טרנספר, הרג, טבח, ניצול מחפיר בעבודה במכרות. גם ההפרדה הגזעית בארה"ב הייתה מתוכננת מראש, ופרי מדיניות מחושבת. אי אפשר לנתק את רוח התקופה מהדרך שבה אנשים חושבים, והמדיניות בה אנשים נוקטים באותו זמן. אחרת זה פשוט דמגוגיה.

  9. ישראל פוטרמן הגיב:

    למה לך ללכת רחוק

    The Jerusalem Post of November 19 1989, quoting a tape recording of the speech, reported that the deputy foreign minister (roughly equivalent to parliamentary under-secretary of state in Westminster) “has called for Israel to exploit political opportunities in order to expel large numbers of Palestinians from the [occupied] territories”. He told students in a speech at Bar-Ilan University that “the government had failed to exploit politically favourable situations in order to carry out ‘large-scale’ expulsions at times when ‘the damage would have been relatively small. I still believe that there are opportunities to expel many people’.”

    Oh, the name of that junior minister: Binyamin Netanyahu

    Taking from: "Netanyahu's war wish" Written by Moshé Machover

    http://www.cpgb.org.uk/home/weekly-worker/900/netanyahu-s-war-wish

  10. שום בצל הגיב:

    אה אמינוב, כמה קלה האמת כאשר אתה מביא ציטטות של צד אחד. הרי הצד שכנגד כבר ב-29' ועוד לפני כן הודיע על התנגדותו לכל נוכחות יהודית באיזור. אפילו הצהרת בלפור התקבלה בזעם רב אף שלא כללה שום אלמנט של טרנספר ("בית לאומי בא"י" ולא "על א"י" או "בכל א"י").
    בקונטקסט הזה דברי חברי הועידה נשמעים קצת אחרת, לא?
    אגב, שאלתך לגבי תכנון מוקדם או לא היא משנית לשאלה הרבה יותר חשובה – האם הייתה אופציה אחרת? אפילו בני מוריס חושב שלא.
    ושאלת "אילו" אחרת – מה היה קורה לו הפלסטינים נצחו ב-48'?

    • אלי אמינוב הגיב:

      בניגוד להיסטוריה הציונית שכמובן רואה את הצהרת בלפור כדבר חיובי, אני רואה אותה כמדיניות אימפריאליסטית שנועדה להקל על האימפריה הבריטית, להבטחת האינטרסים שלה על חשבון הילידים ובעזרת מתנחלים אירופיים. האדון בלפור הציע לציונים טריטוריה שלא הייתה שלו,בלי לשאול את הילידים שהיא הייתה שלהם. לכן אין פלא שחלק מההתפתחות הלאומית של בני האומה הראשונית שהחלה לצמוח בארץ, הביאה להתנגדות לקולוניאליזם,הן לזה השולט והן לזה המתנחל ומנשל. אני כותב בעיקר כדי להדגיש את מה שקרה למובסים , למנוצלים ולנגזרים ולא לשודדים והמנשלים. אנחנו בהחלט בעמדות שונות מתוך ראיה שונה של המציאות ואינטרסים שונים. אתה כנראה נהנה מהסדר החברתי והפוליטי הנוכחי הנראה לך כהגון, ואילו אני יוצא נגדו. אין צורך להתלהם ולהתרגז. בברכה אלי אמינוב

      • שום בצל הגיב:

        אכן, שנינו רואים אותם אירועים בצורה שונה.
        בעוד אתה מביא ציטטות שאכן נאמרו, אין עוררין, הרי שיש לרואתם בהקשר הרלוונטי, ובייחוד, לגבי היחס של הערבים לתנועה הציונית. ואכן, מס' רב של שאלות עולות. גם לגבי מהי האוכלוסיה הילידית ואיזו זהות לאומית אתנית יש לה. ברם, הצהרת בלפור באה לאחר הסכם סייקס פיקו והסכם נתינת ירדן לשושלת ההאשמית. אז ברור ההקשר האימפריאליסטי, והיהודים נצלו זאת. השאלה האם ליהודים יש זכות על ארצם היא שאלה לגיטימית, ואני חושב שהתשובה של הציונות היא גם לגיטימית.
        אין ספק שאילו הציונות הייתה בהסכמת הערבים, אז ייתכן והשטח האמיתי של מדינת היהודים היה קטן בהרבה משטחה כיום. ברם, הערבים לא קבלו בשום שלב קיומה של נוכחות יהודית ובקשו לגרשם, כפי שנאמר במפורש לועדת פיל ובמעשיו של חוסייני במלה"ע השנייה, וכפי שפעלו מתחילתה של הציונות, ובכל נקודה בה נהגתה אופציית חלוקה הארץ, הערבים דחו אותה.

        אין ספק שהציונות חטאה החטא ההתנשאות כלפי האוכלוסיה הערבית, מתוך ראייתה את המציאות דרך העיניים הקולוניאליות, אלו שיכלו לעזור לה להגשים את מטרותיה, אבל האם זה מצדיק את מעשי ההרג, קריאו השמד של הערבים? מסופקני. בעוד שהערבים ראו עצמם חלק מאומה ערבית גדולה בהרבה, היהודים ראו עצמם כמבודדים וללא אפשרויות אחרות, ולבסוף השכילו להעדיף את חלוקת הארץ על עימות. והשאר כבר היסטוריה…

  11. לציונים קשה להתמודד עם האמת הגיב:

    אלי אמינוב מביא צ י ט ו ט י ם – לא סיפורי סבתא לילדים! אלה הדברים שראשי הציונות אמרו ואת הביקורת צריך להפנות למקור שרצה ל"טהר". בן-גוריון וחבריו לא בחרו במילותיהם, ולא אמרו זאת ב"קונטקסט" זה או אחר, כמו שטוען "שום-בצל". ברור מהציטטות שהתנועה הציונית, ובראשה "הציונות העובדת" היתה מעונינת בטרנספר, בגירוש, ועל כך העיד יצחק רבין בספרו שאת הפקודה לגרש את ערביי רמלה ולוד קיבל ישירות מבן-גוריון רק "בתנועת יד". מנגד טוען החוקר שאול ובר שפקודת הגירוש מ-12 ביולי 1948 בלשונו של רבין מצויה ובה נאמר: "יש לסלק במהירות את התושבים מלוד בלא הקפדה על מיון הגילים. יש לכוונם כלפי בית נבאללה … בצע מיד. יצחק ר". כך או כך: אם היה הגירוש יוזמת בן-גוריון או יוזמת רבין, השפעת הלך הרוח הטרנספריסטי ששלט במפא"י ו"באחדות העבודה" ברורה לחלוטין.

  12. דוד N הגיב:

    להוויתי נקודת מפנה מהותית נקבעה עם הופעתו לראשונה של אוסישקין בפלסטין, ב-1919. בנאומו הציבורי הראשון מייד לאחר נחיתתו ביאפה הודיע על הכוונה לסלק מפלסטין את כל הפלסטינים, ולהותירה רק ליהודים. ללא ספק הפלסטינים שמעו היטב את הבשורה שבקעה מהרמקולים קבל עם ועדה.
    מקור: י. גולדשטיין, אוסישקין, ביוגרפיה, חלק ב', הוצאת מאגנס ,ירושלים 2001 (240 עמ').

  13. צדוק התקוה הגיב:

    לשאלתך שום בצל מה היה קורה לו הפלסטינים נצחו ב-48'?
    סיפרתי את זה פעם ואחזור שוב לאחר 67 בעזה פגש אבי ערבי זקן והערבי אמר לו אני שמח שניצחתם
    אבי תמה למה אתה שמח הערבי הזקן אמרו כי אם היתם מפסדים אז מה שעשו לכם הגרמנים זה אפס למה שתיכננו לעשות לכם וזה אומר הכל לא צריך הסבר נוסף

  14. יבנה הגיב:

    הערה בקשר לשאלת גידול האוכלוסיה הערבית.
    ישנם אנשים שממשיכים להתעקש שהפלסטינים של היום הם צאצי מהגרים ממדינות אחרות. לדעתי, טענה זו בכלל לא רלוונטית לסכסוך של ימינו, אבל היא עדיין צורמת.
    אין ספק שחלק מאלה שטוענים את הטענה הזו עושים זאת מתוך רצון לעוות את ההיסטוריה למטרות פוליטיות. הדבר העצוב הוא שרוב רובם של שאר הישראלים (וגם לא ישראלים) עושים זאת מתוך בורות. לא פגשתי כמעט אף ישראלי שמכיר ולמד את החברה הפלסטינית בימים של לפני המנדט הבריטי. מעט מאוד אנשים מודעים לכך שהמנדט הבריטי, כמו כל שלטון קולניאלי אחר בזמנו, שינה לחלוטין את החברה הפלסטינית ועודד תהליכים כמו אורבניזציה, חילון, ו,כן,ריבוי טבעי בקצב מהיר מאוד ביחס לימי השלטון העותמני. מעט מאוד יודעים על העיתונים הפלסטינים שצצו בזמנו, ועל גיבוש ההנהגה הפלסטינית. מעט מאוד יודעים שבתקופת המנדט הבריטי פלסטינים רבים זכו לקבל גישה להשכלה גבוהה, ורבים מהם הופלו בשורות הבירוקרטיה הבריטית. נכתבו ספרים, ואף נפתחו מוזאונים, שמתעדים את ההיסטוריה הזאת וכל אדם שמכחיש אותה חוטא לאמת בצורה מאוד וולגרית.

הגיבו לחסר בכל הסיפור של ה'היסטוריון' אמינוב הצד השני, הערבי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים