בדרך כלל סבורים רוב בני האדם שמנת חלקם על פני האדמה היא זעומה עד לצייקנות. ייתכן שנדמה להם שידידיהם, שכניהם ובני משפחתם זוכים לחיים מרתקים ומתגמלים יותר. בשנים האחרונות גילינו את הרשתות החברתיות, בעיקר את הפייסבוק, ואלה מאפשרות לנו להרחיב ולהאדיר את המוניטין שלנו, לזכות אותנו בתהילה שלא עמלנו בעבורה יותר מאשר בהקשה סתמית על המקלדת. זה כבר יותר מרבע השעה של התהילה שאותה הבטיח אנדי וורהול לאנושות. הקלות של ההתקשרות, גם עם ידידים שאותם לא ראינו מזה שנות דור, היא מרגשת, לפחות בשלביה הראשונים. רק אחרי תקופת הסתגלות לא ארוכה לנס שהתרחש מגיע תור ההתפכחות. מסתבר שהחברות שפגשנו בלונדון לפני ארבעים שנה ובוושינגטון לפני שלושים שנה לא השתנו; מה שהפריע לנו אז מפריע לנו גם היום. התמונות, חרף הריטוש והמיון הזהיר, מסגירות שמה שהיה איננו עוד ושמה שיהיה צפוי לגורל עצוב עוד יותר. אנחנו כמעט שוכחים שאותן השנים עצמן עברו גם עלינו, עם התוצאות הבלתי נמנעות, המפתיעות לעתים באכזריותן.

הפגנת נשים למען מדינה פלסטינית, קלנדיה, 2011

ראיתי השבוע סרט אמריקאי "היסטורי", שבו שיבצו היוצרים גם סצנה מביכה של אישה לא מבריקה במיוחד מאזור כפרי, שמוצאת לעצמה מקום בלבו ובחצרו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלנו רוזוולט באמצעות שפשוף מיומן של אבר מינו בתוך מכוניתו המפוארת. ההיסטוריה הפכה לכלי משחק לא תמים, והמיומנות הטכנית רק מבליטה את רדידות הסיפור. עמים שלמים היו בשנת 1938 בדרכם לגרדום של מתכנני ג'נוסייד ומלחמות תוקפניות, ואילו אנחנו זוכים לתיאור מדוקדק של תככי החצר במעונו הכפרי של הנשיא. הקולנוע והטלוויזיה השפיעו על מחשבותינו ועל רגשותינו עוד לפני מהפכת הרשתות החברתיות, אבל בשנת 2013 כבר קשה להכריע בין האמיתי לבין המפוברק, בין אחיזת עיניים לבין ניתוח היסטורי יסודי ואמין.

בעיצומה של השנה הזאת, שעברה עד כה בשלווה יחסית, קשה לנו להאמין שאנחנו עדיין נתונים למשחק כוחות שעליהם אין לנו השפעה, ושהפוליטיקה תביא גם לדרמות רבות ובלתי צפויות בחיים הפרטיים שלנו. במישור הכלכלי-חברתי ישלמו השכבות הנמוכות, השכירים, המבוטלים והגמלאים את מחיר ניצחון הבורגנות הגבוהה בבחירות לכנסת, והלחץ הכלכלי על התקשורת יגרום לכך שרק מעטים ישמיעו את זעקתם של המנושלים ושל העניים. במישור האזרחי יגבר הלחץ על האזרחים הערבים ועל נציגיהם, והתסיסה בקרב הפלסטינים משני צידי הקו הירוק תניב מרורים לכולנו. במישור הבינלאומי ייווכחו כולם בסתירה הבלתי ניתנת ליישוב בין האינטרס של המתנחלים לבין האינטרס הלאומי. גם דרמות אמיתיות, נוטפות דם של פיגועים ומלחמות קצרות והרסניות לחיילים ולאזרחים כאחד עלולות לשוב ולבעת את חיינו. לא יהיה משעמם. לפלסטינים יש אינטרס לקעקע את הסטאטוס קוו אחרי שנוכחו לדעת שברק אובמה יסתפק בשלב הזה בהטפות, ולא ינקוט פעולה תקיפה נגד ההתנחלויות. אף ישראלי לא מוכן לפתרונות ממשיים של המצוקה בעזה, שעליה יש לנו אחריות מוסרית ומשפטית עמוקה; גם המחוות לרשות אינן בשלב של תכנון רציני, ונראה שיש בממשלה החדשה חברים רבים שרוצים בהקצנה אלימה בגדה, כדי לסכל לחצים בינלאומיים לוויתורים.

שר האוצר החדש יאיר לפיד יהיה עסוק בכלכלה הכושלת ובעיוותיה החברתיים הרבים מספור. קשה להאמין שהוא יעמוד בראש החזית למניעת התנחלויות נוספות גם בשל הברית הכובלת עם נפתלי בנט וכנופיית הבית היהודי. לכן את הדרמות יספקו חברי כנסת מן השורה, בשתי הסיעות שהצליחו כל כך בבחירות. רבים מחברי הכנסת של לפיד ימאסו עד מהרה בשותפות הטמאה עם הגרועים שבאנשי גוש אמונים לשעבר. האינטרס שלהם ושל בוחריהם בהמשך השותפות עם הממשל בוושינגטון תניב לחץ מלמטה להקפיא את ההתנחלויות. כיוון שראש הממשלה ומנהיג הליכוד בנימין נתניהו יהיה נתון ללחץ דומה מארצות הברית ומאירופה, בנט ייאלץ להתעמת עם סיעתו או לנטוש את הקואליציה. כל זה יספק דרמות רבות, פילוגים ומשברים ממשלתיים. כדי לסבך עוד יותר את המצב נתניהו יתמודד עם מרד בתוך בסיעת הליכוד ביתנו בכנסת, אם ילך לקראת האמריקאים ולקראת המתונים בסיעתו של לפיד. התערערות הקואליציה תיצור תסיסה גם בסיעת העבודה של שלי יחימוביץ', בעיקר אם הגורם העיקרי יהיה פרישה של הבית היהודי מהממשלה. כיוון שבחצי השנה הקרובה תתקוף יחימוביץ' בעיקר את שר האוצר לפיד בשל מדיניותו הכלכלית-חברתית, יסתבך המצב עוד יותר. בעלי דמיון מפותח יכולים לתאר לעצמם תרחיש שבו דווקא אנשי לפיד יפרשו בשל הטבות למתנחלים (אחרי לחץ אמריקאי על לפיד עצמו) ואז העבודה תחבור לבנט על בסיס פופוליסטי, כאילו "חברתי", תתעלם מהמצב בשטחים ותקבל את האוצר כדי להקל על גזרות לפיד. למציאותיותו של התרחיש האחרון היה יותר מרמז אחד במסע הבחירות של מפלגת העבודה.

הזירה הפוליטית תנפק דרמות רבות מידי יום, אבל לכל הדרמות האלה יש השלכות ישירות על חיי היום-יום שלנו. עכירת השלווה תתבצע במקביל בחיים האזרחיים, הכלכליים, הביטחוניים והבינלאומיים. הלחץ על השמאל הישראלי ועל האזרחים הערבים יביא לצעדים חסרי תקדים שיתבטאו בגיוס מסיבי של דעת הקהל העולמית נגד הממסד על ידי אזרחים ישראלים. קיימים בממסד הימני של היום אנשים רבים בתפקידי מפתח, שחושבים שיש עכשיו שעת כושר לחסל את השמאל הישראלי אפילו כחלופה אינטלקטואלית למדיניות הקיימת. זו תהיה חרב פיפיות: יש לנו עוצמה בלתי מבוטלת כדי להגן על עצמנו ועל זכויותינו הדמוקרטיות. חוקים של הימין ושל המרכז הלאומני שנוגדים את עקרונות המשפט הבינלאומי לא יקבלו לגיטימציה אצלנו וגם לא בעולם הרחב. לא תשלחו את ילדינו למערת המכפלה שברוך גולדשטיין כבר העטה עליה מסך מעובה של טומאה לאומנית רצחנית, וגם לא למלחמות שווא שמשרתות רק את ההתנחלויות הפשיסטיות. ניתן רק לקוות שתפנימו היטב את המחיר שתשלמו, אם חלילה תגרמו לניכור של חלק חשוב מהאוכלוסייה המשכילה המדינה.

לא צריך להיות ישיש מופלג כדי לזכור את הפיגועים בעירנו ובמקומות אחרים במדינה ואת הפחד הגדול לשלוח ילדים לבית הספר רק לפני שנים אחדות. השליחות הפטריוטית של השמאל היא לגרור את האזרחים השאננים במרכז המפה הפוליטית למאבק נמרץ, כדי למנוע את חידוש מעשי האיבה בינינו לבין הפלסטינים. החיים במקלטים בצפון הארץ ובדרומה; האימה ברחובות עירנו ובמרכזי הקניות בתל-אביב; כל אלה הן דרמות מיותרות בחיינו. המערכה למען השלום היא מתגמלת יותר מאשר הקרבת החיים בשירות הפטישיזם הקרקעי של ארץ ישראל השלמה.

• פורסם בכל העיר, 5 אפריל 2013

Share on Facebook