הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 באפריל, 2013 13 תגובות
  1. בגנות ההיסטריה

פרופ' גד יאיר, איש המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בעירנו, בישר לנו בראשית השבוע ב"הארץ" על הופעתו של "העם החרדי" שאמור להיות ישות נפרדת מ"הישראלים". את התופעה ממחיש יאיר בדוגמאות מסמרות שיער מהתעלמותם של חרדים רבים (לדעתו) מהצפירות ביום השואה וביום הזיכרון לחללי צה"ל. אישית, אני מכבד מאוד את הצפירות אבל נראה לי קצת תמוה להדיר את החרדים מהעם, שזהותו כל כך אמורפית ובלתי מוגדרת. אם מדובר בדוברי עברית הרי שגם החרדים וגם הערבים יודעים בדרך כלל את שפתנו. חלק מהחרדים הם שותפים פעילים לרדיפת האזרחים הערבים ולשנאה של ממש כלפי הפליטים מאפריקה ומאסיה. אחרים מסתייגים מפולחנים ציונים מיליטאריסטים ממש כמו אנשי השמאל הרדיקלי מהמגזר היהודי. אז כמה "עמים" מצטופפים ביחד בארצנו? גרים כאן חרדים שאינם קרוצים מעור אחד, דתיים-לאומנים שחברו לבורגנות הישראלית השׂבעה, חילונים-לאומנים, אזרחים ערבים, עולי אתיופיה ו"רוסים", שנוטים בחלקם ללאומנות אבל דוחים את הדת.

haredim

יאיר מוקיע את "הזלזול השנתי של החרדים בטקסים שהם מוקד מרכזי בזהות של הישראלים. הזלזול המופגן בטקס אינו פעולה אקראית או מזדמנת. אדרבה, יש בו תכנון וכוונה-להרגיז". את הטענות האלה ניתן לשמוע בכל בית, בכל בית קפה או אפילו ברחוב מאנשים שסולדים מהשונה מהם. החרדים מעלים טענות שיום השואה או יום הזיכרון הם "המצאה חילונית" ויש להם טרוניות על התעלמות שלנו מתשעה באב או מי"ז בתמוז ומיחס הבוז שאנחנו מפגינים כלפיהם, כלפי לבושם ואורחות חייהם.

קיימת אולי איבה בין סקטורים שונים אבל הדחף להקצין אותה נעשה היסטרי בעת האחרונה. למעשה, חרף יחסם לטקסים ממלכתיים (חרדים רבים טוענים שרק מיעוט בקרבם מפגין זלזול בצפירות האבל) חלה התקרבות רבה בין המיעוט החילוני לחרדים. הניכור שהיה קיים עם הקמת המדינה מתמזער והולך. ב-1948 סירבו חרדים רבים בעירנו לדבר בשפה העברית. כיום רובם נעשו חלק מהחברה הישראלית. הם עוקבים אחרי החדשות, משתתפים באורח פעיל בבחירות לכנסת (מובן שהם מצביעים בעד רשימות שמקדמות את האידיאולוגיה שלהם, גם אנשי שמאל מובהקים נוהגים כך) ואלפים בקרבם חוזרים בשאלה בכל שנה.

למען האמת, ההתקרבות הזאת איננה מקדמת בדרך כלל את נושאי השלום והשוויון היקרים מאוד ללבנו. מי שקיווה שהתנגדותם של החרדים לציונות תקרב אותם לרעיונות של שלום ושוויון התאכזב מרה. נכון שתלינו תקוות ברב אליעזר שך ובמקורבו הרב עובדיה יוסף בשל הדוקטרינה שלהם שלא להתגרות בגויים, שגרמה ליוסף להוקיע בזמנו את אריאל שרון כ"איש דמים". זוהי הגדרה מעולה שמקובלת עלינו מאוד, אבל בעשרים השנים האחרונות חלו שינויים מרחיקי לכת: הלאומנות, שיש בה פן גזעני ושנאה לכל מי שאינו יהודי, פשתה גם בהנהגה החרדית. לכן לא היווצרות "עם חרדי" מדאיגה אותנו אלא המיזוג הלא בריא שבין הדת לבין הלאומנות, שהשחית לגמרי את הציבור הדתי-לאומני והפך לדומיננטי גם בקרב החרדים.

החוגים השליטים כאן קולטים בהדרגה את החרדים ואולי גם את העולים והמהגרים, שקל להטמיעם בקרב המגזר היהודי כדי להילחם בכל שכנינו עד עולם. הישראליוּת של צפירות האבל מתגלמת עתה לא ביונים הפוליטיות בתנועת העבודה (שהיו תמיד מיעוט גם בביתן הפוליטי) אלא באנשי בנימין נתניהו ויאיר לפיד, שמאמצים אל לבם את המתנחלים מ"הבית היהודי". כולנו שייכים לאותו עם אבל האידיאולוגיה והפוליטיקה כורות תהום בינינו, בדיוק כפי שקרה במדינות רבות באירופה לפחות מאז 1789.

  1. אפרטהייד

מאז פריצתן של הרשתות החברתיות למרכז הבמה הציבורית והתקשורתית התעצם מאוד המסחור של התגובות האידיאולוגיות והפוליטיות. הדגש הוא על "פּוֹסטים" קליטים ותגובות שנונות כביכול, שבאו להחליף את החשיבה המעמיקה בשליפות שטחיות. כל זה אינו שולל את האפשרות שחלק מהתגובות האלה הן קולעות למטרה. גם מי שבקיא מאוד בתולדות משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, שהתפרק אחרי משא ומתן בין הקונגרס הלאומי האפריקני בהנהגת נלסון מנדלה (עוד בהיותו בכלא) לבין הממשלה הגזענית הלבנה בראשות פרדריק וילם דה-קלרק, אינו יכול להתחמק מהאסוציאציות המצמררות. לא רק הגדֵרות המחפירות והמחסומים מעוררי החלחלה גורמים לנו לחשוב על דרום אפריקה, אלא גם עצם המאמץ המאורגן של הימין ושל המרכז הלאומני להדיר את האזרחים הערבים מהישראליות.

נדמה לי שההתנגדות בקרב המגזר היהודי כאן לפירוק מנגנוני הכיבוש החיצוניים והפנימיים תהיה יותר גדולה מאשר זו של הלבנים בדרום אפריקה ב-1994. בעולם סברו שהלבנים ינסו לשמור על זכויות היתר שלהם באמצעים קיצוניים, ויסרבו לתת לשחורים אפשרות להשתתף בשלטון כאזרחים שווים. זה לא קרה. היו גילויים של אלימות ושל טרור מצד ותיקי שלטון האפרטהייד, אבל רוב הלבנים הבינו שאין מנוס מחלוקת השלטון. קלרק נחשב לבוגד בקרב הלבנים דוברי האפריקנס כמוהו, אבל החרם הבינלאומי וחדירת המעמד הבינוני השחור והמשכיל לתפקידי מפתח במשק הפכו את ההפרדה הגזעית לבלתי ניתנת ליישום. בישראל חלחל הטרור הלאומני של הרוב הימני לכל זרועות השלטון (הווידויים של ראשי השב"כ מחזקים את הרושם הזה) ולכל המגזרים, וכאשר נבין את המוטל עלינו אולי יהיה מאוחר מדי.

במאמרים שקראנו על הצלחת הפשרה ההיסטורית בדרום אפריקה בין המדכאים הלבנים לבין המדוכאים השחורים, נוטים הכותבים לזנוח לגמרי את הנושא הכלכלי. יש לזכור שהלבנים הסכימו לוותר על השלטון הפוליטי בתנאי שהם ישמרו על כל נכסיהם. היה מהפך פוליטי ואזרחי בדרום אפריקה שהשתקף גם במערכת המשפט, אבל הלבנים ממשיכים לחלוש על רוב רובם של המשאבים ושל המוסדות הפיננסיים. לא הייתה מהפכה סוציו-אקונומית מבנית, ולכן העברת השלטון החלקה לא שחררה את הרוב השחור מהעוני, מהמחלות הקשות ומעבודת הפרך בתת-תנאים ותמורת שכר נמוך.

  1. גם זה חלק מהשלם

בסוף השבוע שעבר היינו בתל-אביב וראינו את הסרט הארגנטיני הנהדר "ילדוּת בהסתר", שמגולל סיפור אמיתי על ילד שהוריו נרצחו ואחותו הקטנה נחטפה על ידי קלגסי שלטון הגנרלים בארגנטינה בשנת 1979. לוחמי חופש רבים נרצחו גם שנה קודם לכן, בחסות משחקי המונדיאל בארגנטינה. הזכייה של הארגנטינים בגביע העולם נוצלה להסוואת מעשי החטיפה והרצח ההמוניים שכללו גם השלכת סטודנטים, מרצים, אמנים ופעילי שמאל אחרים (רבים מהם יהודים) ממטוסים. הפטריוטיזם האדיר של אנשי המחתרת לוּוה בשנאה בוערת לממסד ולעושי דברו. כיוון שכתבתי גם אז על הנושאים האלה הפנמתי בהדרגה את הגרסה הדרום אמריקאית לשמאל רדיקלי, המשלבת רגש וניתוח אנליטי. זה קוסם לי עד היום.

  • פורסם בכל העיר, 24 אפריל 2013
תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. שום בצל הגיב:

    צריך לשפשף את העיניים היטב ע"מ לגשר את האפרטהייד של דרום אפריקה עם שלטון הכיבוש ביו"ש, שגם הוא חלקי בלבד (שטחי A), וקצרה היריעה מלהסביר על כל סעיף מדוע כן ומדוע לא. אבל השמאל הרדיקלי המציא מושג ולופת אותו כה חזק, עד כי אין זה משנה, היינו, לך תוכיח שאין לך אחות. היינו הך לגבי הגדר – היא באה לפתור בעיה, והפכה לסמל של רשע, ללא שום קשר למטרתה או לנזק האמיתי שלה.
    ונדמה לי ברעם שפספסת קצת מה התרחש כאן ב-20 השנים האחרונות, מאז הסכם אוסלו.
    קרי, 1500 (לפחות) נרצחי פיגועים, אינספור טילים (ונכון, התפשטות ההתנחלויות המקוממת), ותובנה שההנהגה הפלסטינית אינה מעוניינת, או אינה יכולה, להשיג שלום. כל אשר היא עושה הוא להנציח את המצב הקיים מתוך חשיבה שהשמאל הרדיקלי יעשה את שלו ויכריח את ישראל להיעלם
    (ז"א, יכריח אותה לאזרח מליוני פליטים, ומשם ההתפרקות והטבח הם רק שאלה של זמן).
    אז כיצד אתה מצפה מהחרדים להפוך לאנטי ציונים מבית מדרשך? הם לכל היותר בזים מעומק ליבם לחילונים ולחילוניות, אבל הם לא מתייצבים לצד משיחי שמאל רדיקלי שמתעלמים מהמציאות.

  2. ישראל הגיב:

    הערה לעניין השפה העברית השגורה כיום אצל החרדים. לא מזמן השתתפתי בסיור מודרך בירושלים שהביא אותנו לביתו של אחד מחסידי קרליין. האיש דיבר על הרצון הקולקטיבי של החצר שלו להגדיל את קהל החסידים כשאחד האמצעים העיקריים הוא הריבוי הטבעי. יש לו 13 ילדים, הוא מקווה שכל אחד מהם יביא גם הוא מספר כזה והרי לכם טור גיאומטרי מפחיד, או, לפחות, מטריד. אותו חסיד הסביר לנו שילדיו מדברים רק אידיש בילדותם אבל בהתבגרותם הם מתחילים ללמוד גם עברית. ולמה? ובכן, הוא הסביר, הרי הם יצטרכו בעתיד להגיע לדואר, לביטוח לאומי, לקופת חולים ושם הרי מדברים רק עברית. אז אולי מתוך שלא לשמה יבואו לשמה.

  3. אלכס מסיס הגיב:

    שנותיו האחרונות של משטר האפארטאייד תוחזקו בעזרת ממשלות ישראל – גם אלה של המערך מפאי-מפמ – והשבכ שתרם את הידע של חקירות בעינויים כמו באיראן של השאח

  4. ע.ג. הגיב:

    ברור למה החבור בין דת ללאומנות מדיר שינה אבל האם החבור בין לאומנות (פלשתינית) לסוציאליזם של השמאל החום לא מדיר שינה מעיניך? רק בחסות חבור כזה אפשר להבין למה המחסומים מזכירים לברעם אפרטהייד אבל הפשעים נגד האנושות שמבצעים הפלשתינים ושכדי למנוע את המשכם הוקמו המחסומים האלה (ולא ממניעים גזענים) לא מפריעים לברעם ודומיו.

    • צפור בודד הגיב:

      מסכים עם ההגיון שבדבריך. הגיע הזמן שאנשים יבינו שאפשר להיות סוציאליסט ועדיין לדבוק בדת או בלאומיות (גם אם היא מדברת בלשון התנחלותית). כל זמן שהסוציאליזם הדמוקרטי ימודר מחלקים נרחבים ביותר, הן בעם היהודי והן בעם הפלסטיני, הטייקונים ישלטו והמלחמות תחגוגנה. ממש כך.

  5. גזירות האפרטהייד של המגזר היהודי הגיב:

    שתי הערות: [1] נשיא המדינה המכהן, שמעון פרס, הוא זה שחתם על הסכם העזרה הציונית למשטר האפרטהייד לפתח את הנשק הגרעיני ( חתימת פרס על מסמך שיתוף הפעולה מצויה בקישור
    guardian.co.uk/world/2010/may/23/israel-south-africa-nuclear-weapons )
    2] מפלגת העבודה (מפלגת האם של שמעון פרס) ממשיכה לתמוך בפירוק העם הפלסטיני לגורמים, ומונעת מגורים משותפים של בני זוג, אם אחד/אחת מהם תושב/ת הגדה המערבית הכבושה או עזה והשני(ה) אזרח/ית ישראלי/ת. כך מצטרף השמאל הציוני לתומכים במשטר האפרטהייד.
    [3] מתוך מאמר מערכת טרי של "הארץ" — "בגיבוי חוות דעת של שירות הביטחון, העבירה הכנסת (ב-23.4.2013) חקיקה, המאריכה עוד בשנה את הוראת השעה האוסרת על שר הפנים לאשר תושבות בישראל, מכוח איחוד משפחות"… "כך מגיעה הוראת השעה משנת 2003 לשנתה ה-11… חברי הכנסת של מפלגת העבודה, שתמכו בהוראת השעה – עומר ברלב, חיליק בר, משה מזרחי, אראל מרגלית, מיקי רוזנטל, נחמן שי ואיציק שמולי – ממשיכים את המסורת המגונה של תמיכה בחוקים לאומניים ומפלים".

    • צפור בודד הגיב:

      1. ישראל יכולה לעזור לכל מדינה שהיא, בהתחמשות גרעינית (ידע טכנולוגי, תווך קניה ומכירת ציוד נלווה) גם מבלי שישראל תחזיק ברשותה ארסנל גרעיני.
      2-3. איום החדרת גורמים עוינים, בחזות של מסגרות משפחתיות פיקטיביות, הינו יותר מחמור. וככזה, יכול להוא לגרום לחלק מהמחוקקים בתוכם גם סוציאליסטים נאמנים, להחליט לשלילה. יש כאן שקלה וטריה הבוחנת איכות החיים של שני העמים.

  6. חיים ברעם הגיב:

    כל ההערות נכונות למעט ע.ג, שמתעקש להשתמש במונח הנתעב "השמאל החום". עד שלא יחזור בו לא אתייחס אליו

  7. הצנזור מגן על הציונות "השלמה" הגיב:

    בעוד גדעון לוי מדווח מדר"אפ, בעיתון היחיד במדינה ("הארץ") פורסמה כתבה: 'הנציב הבריטי ערב הקמת המדינה: היהודים חוגגים נצחונות "כמו הנאצים"'. ניסיתי להגיב ולהזכיר עובדות. אבל הצנזור מחק את התגובה שנגעה בשורש הבעיה >החיבור בין הלאומנות הציונית ל'סוציאליזם"< והגשר שמחבר בין האפרטהייד (בדר"אפ) עם הנכבה, ועד שלטון הכיבוש בשטחים. גם המפלגה הלאומנית בדר"אפ עלתה לשלטון ב-1948, בזמן הנכבה. אז הוציא הפוליטרוק של חטיבת "גבעתי", אבא קובנר, חבר קיבוץ עין החורש, שהיה מפקד המרד בגטו וילנה, דפים קרביים שהיו דומים לאלה של הנאצים. ב-17.7.1948 כתב קובנר: "באהבה – לחץ על ההדק: לשחוט, לשחוט ,לשחוט" וחמישה ימים קודם לכן כתב "בזבל גופות אויבינו עוד ילבלבו שדותינו". ובדף הקרבי מה- 14.7 כתב קובנר על "שועלי שמשון שפרצו ועברו קדימה!". . . "ולפתע היתה רכה האדמה – גופות! עשרות גופות תחת גלגליהם. נרתע הנהג: בני אדם תחת גלגליו! לרגע זכר את נגבה, את בית דרס – וידרוס! אל רתיעה בנים: כלבי רצח – דינם דם!". לא, הציונות לא היתה נאצית, אבל היא אימצה לעצמה לאומנות קיצונית ומסרבת להיפרד מהרשע והזדון למען שלום צודק ויציב

  8. לחיים ברעם ולצפור הבודד הגיב:

    קשה לי להשלים עם הערתך חיים ש"כל ההערות נכונות למעט…" מה נכון בתגובה של "צפור"?
    האם נכון שישראל סתם "עזרה" למשטר האפרטהייד, או לשאח של איראן?
    והאם התגובה של "צפור" שבה השתמשו בעולם גם נגד יהודים "איום החדרת גורמים עוינים, בחזות של מסגרות משפחתיות פיקטיביות" היא מוצדקת. מחכה לתגובתך, חיים.

  9. חיים ברעם הגיב:

    למגיב על "ציפור בודד", הדין עימך. למען האמת לא שמתי לב לתגובה שלו

    • צפור בודד הגיב:

      אמרתי שזהו שיקול לגיטימי (לדעתי) , לא אמרתי שזו חלילה "דעתי".
      כל שכוונתי הוא, שאנני יכול לשפוט דבר כזה דרך משקפיים סוציאליסטים ומשאיר ההחלטה בידי האדם…וכאן הדמוקרטיה (מתן רוב לדעה כלשהי, גם אם אננה נכונה בעליל), היא הקובעת.
      הרי היהודים כונו גם גנבים, האם זה אומר שמשום כך, עלי להפסק להלחם בגנבים?!

  10. חיים גאון הגיב:

    ע-ג אמר שמאל חום וזאת הקלדה אומללה ,אבל גם חברינו מהשמאל אמרו אמירות כאלה על אנשי המרכז ימין.אני חושב שהפועל קטמון שחיים הוא חבר כבוד בה מייצגת את אהבת ישראל כיבוד האחר יהודים ושאינם יהודים שמאל ימין דתיים וחילונים וכמובן העזרה ההדדית .

הגיבו לחיים גאון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים