הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 במאי, 2013 תגובה 1

חלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית אשתקד נותר כשהיה ב-2011: 62% – שיעור  נמוך משמעותית מזה שנרשם עשר שנים קודם לכן, ב-2002: 67%. חלקם של המעסיקים דווקא עלה אשתקד ל-15%, השיעור הגבוה ביותר בעשור האחרון. כך עולה מן הדו"ח השנתי של מרכז אדוה: "עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית" הרואה אור, ולאו דווקא במקרה, ערב יום הסולידריות העובדים הבינלאומי, ה-1 במאי.

maki

גם כשמדובר באחוזים בודדים, הסכומים הם משמעותיים: ב-2012 עמדה ההכנסה הלאומית של ישראל על 788 מיליארד שקל. אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2012 על 67%, כפי שהיה בשנת 2002 (ולא על 62%, כפי שהיה בפועל), היו העובדים מקבלים ב-2012, כקבוצה, כ-40 מיליארד שקל נוספים. לצורך המחשה: אם נחלק את הסכום הזה במספר העובדים בישראל – כ-3.6 מיליון – נמצא, כי באותה שנה עשוי היה כל עובד לקבל, בממוצע, תוספת של כ-11 אלף שקל או יותר מ-900 שקל לחודש. אלא שהתוספת הכוללת של כ-40  מיליארד שקל, במקום שתתווסף לעובדים, נפלה בחלקם של המעסיקים. ועוד: העשור האחרון היה טוב למעסיקים: בין 2002 ל-2012 גדלה ההכנסה הלאומית ב-46%, אך בעוד שחלקם של העובדים גדל ב-35%, חלקם של המעסיקים גדל ב-160%, לערך. יותר מרבע מהשכירים קיבלו שכר נמוך ועם מקבלי השכר הנמוך נמנו 35% מהנשים, 34% מן הערבים, 34% חסרי תעודת בגרות ו-27% מן העולים ממדינות חבר העמים.

ולמי התודה ולמי הברכה? ממשלת ההון מסייעת רבות למעסיקים. אי-אכיפת זכויות עובדים היא אחת הדרכים לכך. אבל ממשלת הימין החדשה-ישנה רוצה עוד. היא רוצה לפגוע בזכות השביתה ובכוחם של ועדי העובדים והעובדים המאורגנים: שר האוצר, יאיר לפיד, צפוי להכניס לחוק ההסדרים איסור על שביתות נמלי הים, נמל התעופה בן גוריון וחברת החשמל. כך דווח בסוף השבוע בערוץ 10. הסעיף שהוכנס לחוברת השלישית של חוק ההסדרים יקשה על השביתה במקומות העבודה המכונים לפי חוק "שירותים חיוניים". כאשר מחברים את כלל ההצעות, יחד עם נוספות שטרם פורסמו במלואן: פגיעה בעובדי המדינה (ויש לדייק "עובדות המדינה", כי רוב עובדי המדינה הן עובדות), מיסוי על קרנות ההשתלמות, אי-תשלום תוספות שכר שבמסגרת ההסכמים הקיבוציים, ועוד ועוד; מגיעים למסקנה חד-משמעית. והמסקנה היא שבניגוד לדבריו של שר האוצר לפיהם "האדם העובד במרכז", העובד על פי מעשיה של ממשלת נתניהו-לפיד-בנט הוא לא בדיוק במרכז, אלא בתחתית. ועל גבם של העובדים רוכבים המעסיקים הפרטיים והציבוריים.

לשמחת ממשלת המעסיקים, ההסתדרות בראשות עופר עיני, מגמגמת ומבקשת "להיכנס למו"מ". והעובד שואל את עצמו: "מו"מ לשם מה – בדיוק?". כדי להסכים להפרטת הנמלים (ה"רפורמה בנמלים" בלשון המכובסת של הממשלה) וכך להציל את חופש השביתה? או להציל את חופש השביתה על חשבון התוספות המגיעות כדין? במדינות אחרות, האיגודים המקצועיים והוועדים היו עומדים על הרגליים האחוריות ויוצאים למערכה ממושכת על פחות מזה. אבל כפי ציינו, ראשי ההסתדרות הם רחמנים בין רחמנים, ומהססים בין הדרישה לפתיחת מו"מ לבין איום מרומז על שביתה. איומים שלרוב לא מתממשים.

כל האמירות על הפגיעה בזכות השביתה, הפרטות מסיביות ואי-קיום הסכמים חתומים נעשות על רקע כרסום הולך ומתמיד במרחב הדמוקרטי. בשקט ומבלי שנערך פולמוס ציבורי הכנסת קיימה בשבוע שעבר ישיבה בה הוארך תוקפו של מצב החירום. מצב החירום מאפשר דריסה של נורמות דמוקרטיות ומתיר לממשלה להוציא צווי חירום. בישראל 2013 אין בידי העובדים חוקה המשריינת זכויות יסוד חברתיים, ביניהן זכות השביתה. מצד שני, הימשכות של מצב החירום מהווה איום פוטנציאלי המרחף מעל כל החפץ בשינוי חברתי מן היסוד או המגן על זכויותיו בנחישות. יצוין שבישראל הוכרז על מצב חירום 4 ימים לאחר הקמתה, בשנת 1948. זאת, בהמשך למצב החירום שהוכרז על ידי הבריטים. מאז שנות ה-40 ועד היום, יותר מ-70 שנה, נמשך מצב החירום ללא הפסקה והגיעה העת לשריין את זכות השביתה כחוק יסוד במסגרת החוקה. ב-1 במאי זה יש להניף את הגדל של החלוקה הצודקת של עוגת ההכנסות הלאומית ושל חופש השביתה. האפשרות לחלק את פירות העבודה אחרת, תלויה לא במעט באפשרות לשבות.

  • אפרים דוידי יפתח הערב (יום ד') את פסטיבל סרטי פועלים השישי בסינמטק חיפה. על הפסטיבל
תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. מבין עניין הגיב:

    חלומו של דוידי:
    הפיקוח על מחירים ושליטת המדינה על מטבע החוץ גרמו למחסור בחלב, חמאה, קפה – ועכשיו גם בנייר טואלט. בעוד האזרחים תרים אחר נייר, הממשלה מבטיחה לייבא 50 מיליון גלילים ועל הדרך מאשימה את האופוזיציה ב"ביקוש המוגזם"
    קודם החלב, החמאה, הקפה וקמח תירס אזלו מהמדפים. עכשיו ונצואלה נאבקת במחסור חמור באחד המוצרים הבסיסיים ביותר – נייר טואלט: הממשלה המקומית אמר שהיא תייבא 50 מיליון גלילים כדי לענות על הביקוש הרב ועל הדרך האשימה את יריביה הפוליטיים במחסור בנייר טואלט, כפי שהיא נוהגת לעשות בעתות מצוקה.
    הודעת הממשלה בקראקס סיפקה מעט נחמה לצרכנים שנאבקו למצוא ביום רביעי נייר טואלט בחנויות. "זה הקש האחרון", אמר מנואל פאגונדס, שניסה לצוד נייר טואלט בדאון טאון קראקס. "אני בן 71 וזו הפעם הראשונה שראיתי דבר כזה".
    כתב של סוכנות הידיעות AP שביקר בסופרמרקט בבירת ונצואלה סיפר על מקום ללא נייר טואלט. חנות אחרת שנבדקה בדיוק קיבלה משלוח חדש של נייר ומהר מאוד התמלאה בקונים ששמעו על משלוח זה. "חיפשתי את זה במשך שבועיים", סיפרה כריסטינה ראמוס. "אמרו לי שיש להם כמה כאן ועכשיו אני בתור".

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים