הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 במאי, 2013 9 תגובות

בשני דיונים ארוכים ומרתקים בפייסבוק נתקלתי ברעה החולה, המשבשת לדעתי את הדיון הציבורי בנושאים חשובים ועקרוניים. באחד מהם, שאותו יזם עיתונאי בכיר, ניסו כל המשתתפים למצוא את האשם האמיתי באסון הכלכלי שפוקד את מדינת ישראל ושאת מחירו נדרשים לשלם דווקא אלה שאין להם. הייתה הסכמה די רחבה שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא החשוד העיקרי. בעקבות נתן הנביא בשעתו חברו אנשי הרוח ואנשי המעשה יחדיו כדי להניף לעברו אצבע מאשימה ולהטיח בפניו: "אתה האיש".

נכון שנתניהו כיסה את כולנו במסך עשן ורדרד שבו שילב כמה אלמנטים מרגיעים בדבר ייחודה ישראל, שחמקה כביכול ממוראותיו של המשבר העולמי ונותרה לבדה כאואזיס, שבו מגשימים את החלומות המתוקים של חמשת העשירונים העליונים ומאפשרים גם לכל שאר הישראלים ליהנות מהפירורים, גם אם העניים אינם מודעים לכך. המתדיינים ניסו להגן על שר האוצר החדש יאיר לפיד, שמוצג עתה על ידי חסידיו כתינוק שנִשבה. עשרות שנים של שטיפת מוח הוליוודית בקולנוע ובטלוויזיה יצרו אצלנו התניה פרסונאלית בכל דיון פוליטי: אם קרתה תקלה הגובלת באסון לאומי, והגירעון הופך אותנו למדינה פושטת רגל, חייב להיות רשע המסתתר במאורתו ושאותו יש לשלוף (אולי מאחורי הדלפק בבית המרזח כמו במערבונים) ולחסלו, לפחות מבחינה ציבורית. לא נותר לנו אלא לבחור: נתניהו הרשע ברח לו לסין מוקף בכל בני משפחתו ואילו יריבו לעתיד לפיד בגד במעמד הבינוני, שאותו התיימר לייצג. כך פוטר אותנו העיסוק באישים מטיפול מעמיק יותר בסיבות האמיתיות ובאידיאולוגיה שדרדרה אותנו ומאיימת על איכות החיים ועל רמת החיים של עשרות אלפי ישראלים, ובעיקר על המגזרים החלשים יותר: הערבי, המזרחי, החרדי וחלק מהרוסי.

אותו עיקרון חל גם על האובססיה הלאומית עם שרה נתניהו. בעיתונים, בתקשורת האלקטרונית ובאינטרנט גינו רבים את רעיית ראש הממשלה, שהיא מטרה חלשה ופגיעה מדי לטעמי. הפעם הנושא היה הדרתו של שר התעשייה והמסחר נפתלי בנט מהנסיעה הממלכתית לסין. רבים הסיקו מהדיווחים ובעיקר מהרכילויות, שבנט סולק מהמסע, שתכליתו הייתה ליצור הזדמנויות עסקיות לישראל וליזמים שפועלים בה, בשל שנאתה הבוערת של הגברת נתניהו כלפיו.

החדירה לנושא הפרסונאלי היא מוטעית, בעיקר בשל העובדה שמרבית הקוֹבלים שייכים לציבור הנאור (לפחות בעיני עצמו) ואין להם שום עניין לקדם את ההתנחלויות, שמסכנות את כולנו במלחמות מיותרות וממיטות עלינו את העוינות הבלתי מתפשרת של אומות העולם. אנשי מרצ לא מעטים עלו על בריקדות למען ראש כנופיית המתנחלים בפוליטיקה הישראלית, רק כדי להפיח קצת רוח חיים בקונפליקט לכאורה, שהוא הרכיב הרגשי בהגדרת הזהות שלהם. נושא הזהות הוא חשוב במיוחד: לדידם של בורגנים שמגדירים את עצמם כ"שמאל" השנאה לחרדים היא תנאי הכרחי, ואילו את בנט ואת שאר אנשי הימין הקיצוני שמאיישים את סיעתו הם פוטרים ככורח פוליטי ומקבלים אותם כשותפים ראויים. מהחטא הקדמון הזה נובעים שיתוף הפעולה בין הדתיים הלאומניים לבין המרכז הלאומני החילוני וההתעלמות מהקשר בין בנט והנושא הכלכלי. הבית היהודי הוא ניאו-ליברלי וגם אחד מהגורמים הראשיים למפולת הכלכלית-חברתית של ישראל. שר התעשייה והמסחר תומך במכלול מדיניות הקיצוצים של חברו לפיד, אבל דואג מאוד לשמור על זרימת הכספים להתנחלויות ושוקד גם על הרחבתן. מדוע צריך איש מרצ או אפילו תומך תמים של "התנועה" לצאת נגד שרה נתניהו כדי לשמור על כבודו ואת מקומו של נציג המתנחלים בצמרת הפירמידה השלטונית של מדינת ישראל? המגזר של בנט, ראש למתנחלים גם כשהוא גר ברעננה, זולל את המשאבים הלאומיים כמו להקת ארבה רעבה במיוחד, יוצר עילה נצחית למלחמות יקרות בדם ובדמים וגורם להסתייגות הולכת וגוברת בעולם כלפינו, שגם לה יש מחיר כלכלי. העימות בינו לבין אשת ראש הממשלה הוא אולי לא אסתטי, אבל ייתכן שהוא מפריע  לבנט לתפקד, כפי שקרה בביקור החשוב, כמדווח, בסין. אם אני צריך לבחור בין שתי הדמויות האלה (שתיהן מהמחנה הלאומני) הרי ששרה נתניהו מזיקה הרבה פחות מנפתלי.

בסוף השבוע שעבר שוחחתי על המשבר הכלכלי עם אחי הצעיר מנחם ברעם, כלכלן וסוציאליסט. עצם השילוב הזה איננו שכיח במקומותינו, ולכן חשוב להזכיר שהוא גורס שנוצר בישראל עימות ברור בין הממסד הביטחוני ולבין המעמד הבינוני. אין שום אפשרות לכלכלה הישראלית (חרף הישגיה הבלתי מבוטלים) להבטיח את רמת חייהם של "הישראלים המשכילים והפרודוקטיביים" שבשמם נשבע לפיד עד לפני שבועיים, בלי לפגוע אנושות בתקציב הביטחון וגם ביעדיו: הנצחת הכיבוש, המשך קיומו של כוח ההרתעה המיתולוגי, שבעצם מקפל בחובו איום צבאי על כל מדינות האזור, ופיתוח וטיפוח פזרניים של ההתנחלויות. מובן שהסקטורים האלה, הביטחוני והבורגני, משולבים היטב זה בזה מבחינה חברתית, מעמדית ופוליטית.

לקצונה הבכירה ולגמלאים הרבים של משרד הביטחון יש אינטרסים כלכליים, שממומנים ברובם על ידי האוצר באמצעות תקציב הביטחון. עד כה רבים מהם פנו לעיסוקים אחרים בגיל צעיר יחסית, אבל עתה מאיימים על קרן השפע שלהם. מי שבקיא בהיסטוריה של עמים אחרים למד, שהחזקים יודעים היטב כיצד למשוך בחוטים, להשפיע על השלטון המרכזי ועל המדיניות התקציבית שלו, ולהרתיע את האוצר מפגיעה דרסטית בהם. התמוטטות בני מעמדם במגזר האזרחי תשפיע גם עליהם, אבל בינתיים הם נאבקים למען קידום האינטרס הצר שלהם בכל מחיר. יש תקדימים בינלאומיים ואולי גם מקומיים לחימום החזית החיצונית נגד שכנים לא פופולאריים, כדי לזכות בהישגים כלכליים וחברתיים גם בחזית הפנימית. היסטוריונים רבים מסבירים בכך גם כמה מלחמות גדולות שהשפיעו על חייהם של עשרות מיליונים, שינו גבולות וחוללו מהפכות חברתיות עמוקות. מלחמת העולם הראשונה, שנקראה בזמנה "המלחמה הגדולה" (The Great War)

היא הבולטת שבהן.

לבורגנות המתונה יש אינטרס בשלום אבל היא מסרבת לשלם את מחירו ולא מוכנה להתעמת עם המתנחלים להשגתו; לאצולה הצבאית ולמעמד הקצינים הבכירים (כולל גמלאי מערכת הביטחון) יש אינטרס אובייקטיבי בהסלמה עם איראן, עם סוריה ועם הפלסטינים. המונח "אינטרס אובייקטיבי" הוא חשוב מאוד להבנת הדברים. משמעותו היא, שקצינים וגמלאים רבים מתנגדים למלחמות מיותרות אבל המציאות מובילה את עתירי ההשפעה שביניהם ליזום הסלמה או להנציח את הכיבוש בכל מחיר. התרופה הניאו-ליברלית למצוקות האלה היא רעילה ומסוכנת, בעיקר כשהיא מהולה במיליטאריזם מתוקצב היטב. אנחנו לא במצוקה בשל גחמה של מנהיג זה או אחר, אלא בגין כניעתנו כקולקטיב לניאו-ליברליזם, שמתיר הקצאה כספים פזרנית רק למערכת הצבאית.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. צדוק התקוה הגיב:

    יחסית למדינות אירופה [יוון איטליה ספרד ] מצבה הכלכלי של ישראל הוא לא רע חלילה אם הינו מגעים למצב הכלכלי של אותם מדינות נכון את החוב הלאומי צרכים לחלק בין כולם ומי שמרוויח יותר צריך לשלם יותר אל נשכח שחלק מהחוב הוא כסף שקיבלו הרופאים העובדים הסוציאלים הטבות שניתנו לגני ילדים טיפולי שניים אין ארוחות חינם כמובן המבצע עמוד ענן בעזה עולה כסף ביטחון ישראל עולה כסף שבדיה לא שכנה של ישראל לצערנו יש באזור מנהגים שבפרוש אומרים שיש לחסל את השטן הקטן http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000637352
    את הקטע שאתה כתבתה ואני מצטט"המשך קיומו של כוח ההרתעה המיתולוגי, שבעצם מקפל בחובו איום צבאי על כל מדינות האזור" אני לא מבין האם אסור לנו שיהיה לנו כוח הרתעה ? ישראל בנתיים לא אימה על מדינה ערבית בחיסולה נדמה לי שהאירני אחמניגאד קרא לחיסול ישראל?

  2. ק.א. הגיב:

    הזדמנויות לרפורמות בארצות ערב וסיכוי להשכנת שלום באיזור יצרו (מאז ומעולם) בעיה לא פשוטה בשביל ישראל. מדינה שחינכה את עצמה על כך שסיסמת ה"וילה בג'ונגל" פשוט חקוקה בסלע עוצבה במשך עשרות שנים בהתאם לנארטיב מגוזען. התשתיות והארגון כבר עשו את שלהם בה על ההנחה שמצב זה ישרור בפועל, פחות או יותר, לעולם ועד. כל הביצים הושמו בסל הזה ורק בו. התפתחויות אזוריות דמוקרטיות – שהן רק שאלה של זמן – יחייבו שינויים בסיסיים (באספקטים רבים) בצורה שישראל בנויה ומן הסתם חלקם יהיו כואבים כלכלית. אבל הכאב הנורא ביותר יהיה הכאב המנטלי שיחייב את הגזענים והמיליטנטים היהודים לרדת למימדים של עוד מדינה רגילה באיזור ואולי גם להודות בפשעים. כדי להמנע מאסון נורא ומביך שכזה ישראל זקוקה נואשות למלחמות אזרחים אזוריות והקצנה דתית בכדי לדרדר את הסביבה 20-30 שנה אחורה ולקנות עוד קצת זמן לגזענות וכיבוש. הגענו למצב בו קשה לדמיין את ישראל בשלום אפילו אם יום אחד באמת תחפוץ בו. זה די דומה להפרדת דת ומדינה: אפילו אם יהיה רצון גדול קשה לראות את זה מתאפשר בעתיד קרוב-בינוני. מסובך מדי לשנות סדרי עולם בישראל.

    • צדוק התקוה הגיב:

      ק'א
      ציטוט שלך "ישראל זקוקה נואשות למלחמות אזרחים אזוריות והקצנה דתית בכדי לדרדר את הסביבה 20-30 שנה "ישראל לא זקוקה עמי ערב באזור עושים את העבודה ראה הסלפים במצרים " הדמוקרטית" הקוראים במפורש לרצוח את מורסי ראה את שלטון החיזבאללה בלבנון ראה את ה"מורדים" בסוריה שחלקם הגדול לא בא להקים דמוקרטיה אלה שלטון איסלמי קיצוני כנ"ל המצב בתוניסיה לוב שלא נזכיר את אירן ובאפריקה סודן ניגריה אפגניסטן פקיסטן כל מדינה מוסלמית מתאימה למלחמת אזרחים והקצנה דתית אומרים עבודתם של צדקים נעשית בידי אחרים ישראל באמת נמצאת בגונגל השכנים שלנו לא שבדים דמוקרטיה במדינות ערב זו בדיחה כאשר הפודנטליזים האיסלמי מתחזק בעולם המוסלמי ולא רק גם במדינות אירופה היכן שיש מוסלמים באנגליה קרא איש דת מוסלמי בכיר שעל מלכת אנגליה להתאסלם ובקרוב יש להכיל את השרעיה על אירופה אז אתה מדבר על דמוקרטיה במדינות מוסלמיות חחחחחחחחחחחחחחחחחחח

  3. מסכים ללא הסתייגות הגיב:

    גם על עניין שרהתמ"ת נפתלי וגם על עניין שרה נ

  4. בטטה הגיב:

    אז מה אתה מציע בעצם ?

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    קשה ללכת לאיש ימין (בטחוני) ולשכנעו שאם נוותר על השטחים יקטן התקציב הבטחוני. נהפוך הוא, הוא יענה לנו מניי וביי שהאויב ירים ראשו, יעיז יותר ויפרש ה"ויתור" ה"ציוני" על אותם שטחים, כאות חולשה. וע"כ יגביר עתה מאמציו לחסלנו כליל. כלומר יחזק כוחות צבאיים אנטי ציונים בתוך הגדה תוך כדי נקוז מיליוני פליטים לתוכה וגו'.
    חיים מזכיר לי את אותם האנשים שעמדו במחנה הישראלי וקללו גלית הערל, אך לא עשו יותר מכך ובצדק. הרי לא כל אחד "דוד עם כף הקלע".
    אלא שחיים משל דבריו במאמרו וכוון לכך שביבי "הוא האיש", כלומר "דוד שחטא" ולא היא.
    ביבי הוא גלית. ולפיד (עד שיקבל קילע) הוא נושא חניתו.

  6. דמוקרט בריבוע הגיב:

    כרגיל הק.א. מזלזל באינטילגנציה של הפרולטריון וברצון האמיתי של עמי ערב להשליך דיקטטורים נתמכים על ידי מזרח ומערב כאחד. זו עבודה מלוכלכת של ישראל לדעתו…ומה בפעם האלף עם הרצון של האדם הערבי המדוכא תחת שלטון מונארכי טיפוסי??

הגיבו למשתמש אנונימי (לא מזוהה)

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים