הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 ביולי, 2013 33 תגובות

ביום חמישי הקרוב, ה-11/6/13 אמור לעבור בחוק ההסדרים ההסכם בין משרד הבריאות לקופות החולים בנוגע לרפורמה בבריאות הנפש שהועברה בצו ממשלתי במאי 2012. בדומה להחלטה על יצוא הגז ועל ביטול חוק הדיור הציבורי, גם הרפורמה בבריאות הנפש הועברה תוך עקיפת הכנסת, וכנראה שבכך מסתמנת דרך פעולה חדשה באמצעותה מדירה הממשלה את הכנסת מתהליך ביצוע ההחלטות על גורל המדינה.

כידוע הארגונים החברתיים ["בזכות", "רופאים לזכויות אדם" ו"עוצמה"] פעלו בנמרצות למען הרפורמה הזו. ארגון "בזכות" ו"עוצמה" אף הגישו בג"צ על מנת לזרז את יישומה. כשתקראו את המשך המאמר תיווכחו לדעת שפעילותם זו תמוהה בלשון המעטה.

אז מה באמת מציעה לנו הרפורמה בבריאות הנפש והאם החלתה תביא להרחבתו של השירות, או שמא לצמצומו, ואולי אף לחיסולו, כפי שטוען פורום הפסיכולוגים והעו"סים בבריאות הנפש למען רפורמה מיטיבה.

hospitalאמבולנס בכניסה למרכז רפואי שערי צדק, שנות ה-30 (מקור)

הרפורמה בבריאות הנפש מורכבת משלושה רכיבים: מבני, שיקומי וביטוחי. הרכיב המבני מבטא גישה המצדדת בצמצום האשפוז הפסיכיאטרי בבתי החולים ומעדיפה שחרור מטופלים לשירותי טיפול ושיקום בקהילה. רכיב זה כולל, מצד אחד, צמצום מספר המיטות הפסיכיאטריות, ומצד שני – קיצור משך האשפוז על מנת להתמודד עם הגידול באוכלוסיה הכללית, ובאוכלוסיית חולי הנפש בפרט, ללא הגדלת מספר המיטות [!!!!]. יישומו של הרכיב המבני החל בתחילת שנות השמונים. הנתונים מראים שבשנת 1978 היה מספר המאושפזים 8,925 [דו"ח ברוקדייל, 2007] ובשנת 2010 ירד מספרם ל-3,150, כפי שציין פרופ' יורם ברק – מנהל המחלקה הפסיכוגריאטרית בבי"ח אברבנאל – בתוכנית "להיות בריא" ששודרה בערוץ 2 ב-5/7/2010 (חלק ראשון, חלק שני). ועוד אמר פרופ' ברק: "מדינת ישראל הולכת ומקטינה את מספר מיטות האשפוז עד למצב שבו שיעור המיטות הפסיכיאטריות בישראל הוא בין הנמוכים ביותר בעולם… ככל שאנו מוציאים את האחריות לטיפול בסכיזופרניה מהמערכת הפסיכיאטרית הטהורה ומעבירים אותה לרפואת המשפחה, אנו רואים גידול בשתי אוכלוסיות עלובות ועצובות: דרי הרחוב וחולי הנפש בתוך בתי הסוהר ובתי המעצר. אנחנו רואים זאת כבר היום עם ההתכוננות לרפורמה בתל אביב. מזה 15 שנה אני עובד כפסיכיאטר ביחידה לדרי רחוב בעירית תל אביב, וכשהתחילו לצמצם את המיטות בבי"ח אברבנאל, התחלנו למצוא את החולים שלנו כדרי רחוב, שוכנים וישנים בפארקים או על המדרכות בתל אביב".

הרכיב השיקומי דוגל בשילוב חולי הנפש בקהילה ובא לביטוי במערך שירותי שיקום בקהילה, הכולל שירותי דיור, שירותי תעסוקה, השכלה נתמכת, חונכות, חברה ופנאי ועוד. מדו"ח מבקר המדינה משנת 2001 עולה כי "מערכת השיקום התנהלה בעצלתיים: בעוד שעל פי נתוני המוסד לביטוח לאומי היו אז 41,000 זכאים בעלי 40% נכות נפשית בני 18-65, הרי שרק כ-8,000 מהם קיבלו שירותי שיקום. כמו כן, החוק אינו נותן מענה למי שנכותו פחותה מ-40%" [דו"ח ברוקדייל, 2007].

הרכיב השלישי של הרפורמה הוא העברת האחריות על אספקת שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים. קופות החולים לא התלהבו לקחת על עצמן את הנטל הזה, ובנוסף היו חילוקי דעות לגבי הסכום שיעביר משרד הבריאות לקופות החולים. על מנת שהקופות יסכימו לקחת על אחריותן את הטיפול בבריאות הנפש, נעשו הגדרות חדשות שמצמצמות את זכויות המטופלים עד לכדי חיסולו של השירות הציבורי כפי שהוא קיים כיום. בהמשך המאמר אנמק טענה זו.

הזמינות של שירותי בריאות הנפש למטופל

כיום מטופל שמרגיש לא טוב יכול לגשת למרפאה לבריאות הנפש או לחדר מיון בבי"ח פסיכיאטרי. בכל אחד מהמקומות יקבלו אותו באותו היום לאינטייק שלוקח כחצי שעה עד 40 דקות, כדי להעריך מה מצבו הנפשי ומה הטיפול המתאים למצבו. לאחר הרפורמה לא תהיה למטופלים גישה ישירה למרפאה או לבי"ח פסיכיאטרי, והם יצטרכו לגשת לרופא משפחה, והנ"ל יאלץ להחליט – ב-7 הדקות שמוקצות לו לראות כל מטופל – האם לתת למטופל הפנייה למרפאה או לחדר מיון בבית חולים, או לטפל בו בעצמו. בתוכנית "להיות בריא", שצוינה לעיל, אמר ד"ר איציק בר אור, מומחה לרפואת משפחה: "יש לי 7 דקות ברוטו עם מטופל, ובזמן הזה צריך לטפל גם בקשישים ובמחלות הרבות שלהם, ובמחלות הכרוניות, בחלקם יש להם גם בעיות של בריאות הנפש. כך שאין אפשרות במסגרת הזו לעשות את הכי טוב. אני חושב שמטופלי בריאות הנפש עלולים להיפגע מהמצב הזה". ד"ר שוורץ, מנהלת מחלקה פעילה פתוחה באברבנאל, שהשתתפה גם היא במשדר, אמרה על כך: "החשש שלנו שמה שיקרה בעקבות הרפורמה, בגלל ההגבלה במכסת הטיפולים, שרוב רפואת הנפש תושתת על רופא המשפחה, ואז הוא בכלל יאבד את ידיו ואת רגליו בכל העניין הזה".

כמובן שעבור חולה במצב פסיכוטי זו משימה שיתכן ואינה אפשרית לגשת לרופא המשפחה ואח"כ לדאוג לטופס 17 במקום להגיע ישר למרפאה או לחדר מיון. במקרה ויגיע לחדר מיון בבי"ח, ללא הפנייה מרופא המשפחה, וייבדק על ידי הרופאים ולא יאושפז, יצטרך לשלם על הביקור מכיסו. כמובן שבמצב פסיכוטי השיפוט אינו עובד באופן תקין, וחולים רבים עלולים להגיע ישר לבתי החולים וזה עלול לגרום להם לעלויות כספיות שכפי הנראה לא יוכלו לעמוד בהן.

משך האשפוז בבית חולים פסיכיאטרי

לפי הרפורמה משך האשפוז לא יקבע על ידי הצוות המטפל אלא על ידי הקופות. הצוות המטפל יוכל להמליץ על המשך אשפוז, אבל ההחלטה על כך תהיה בידי נציג קופות החולים. בדו"ח של מכון ברוקדייל נכתב על כך: "במסגרת ההסכם שנחתם בין משרד הבריאות למשרד האוצר נקבעו "יעדים" נוקשים של אשפוז, של שהות ושל קבלות חוזרות, העומדים בפני עצמם, ללא קשר לשיקול דעת רפואי-מקצועי או למצב שיתפתח בשטח. העדפת שיקולים כלכליים על פני שיקולים מקצועיים עלולה גם לפגוע באוטונומיה המקצועית של נותני הטיפול ולכוון לשיטות טיפול המיועדות להשגת תוצאות בזמן נתון ובמספר טיפולים מוגדר".

האם השירות ינתן במרפאות לבריאות הנפש או במיקור חוץ?

כיום הטיפול האמבולטורי הממשלתי בבריאות הנפש מבוסס על עבודה של צוות רב-מקצועי – פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, מרפאים באמנות, מרפאים בתנועה, אחיות, מרפאות בעיסוק ועוד. העבודה המתנהלת במרפאות אלה היא עבודה צוותית, יש ישיבות צוות, קונסולטציות, סמינרים להתמקצעות של אנשי הצוות, והן מאפשרות גם התמחות קלינית. קופת חולים כללית היא הקופה היחידה שיש בה מרפאות לבריאות הנפש שפועלות במתכונת של המרפאות הממשלתיות. בקופות החולים האחרות – מכבי, לאומית ומאוחדת – אין מרפאות לבריאות הנפש, והשירותים שהן מאפשרות היום הן במיקור חוץ בלבד. הקופות מפנות את המטופל למטפלים פרטיים, עימם הן מגיעות להסדר. הקופות משלמות למטפלים לפי שעות טיפול, והמטפלים מתחייבים לגבות סכום מסוים. למטפלים אין קשר עם אנשי מקצוע אחרים, אין להם הדרכות, אין להם ישיבות צוות, אין להם קשר עם גורמים בקהילה שקשורים לטיפול במטופל, ואין להם תנאים סוציאלים או משכורת קבועה מקופות החולים.

פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות אמר בישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, שהתקיימה ב-6/5/13, שלא יאפשר לקופות החולים להמשיך לעבוד רק בשיטה של מיקור חוץ, והן תוכלנה לקנות שירותים ממרפאות קיימות וכן הן תהיינה מחויבות לפתוח מרפאות נוספות. ואולם זו הבטחה שנאמרה בעל פה ואינה מעוגנת בחוק.

בנוסף, לא ידוע כמה תשלמנה הקופות למרפאות מהן תקנינה שירותים. ידוע רק – כפי שתראו בהמשך – שתשלמנה לפי 9 מפגשים למבוגר ו-12 מפגשים לילד לשנה. אם הסכום שיעבירו הקופות למרפאות עבור כל מטופל יהיה נמוך, לא תהיה למרפאות אפשרות להעסיק אנשי צוות והן עשויות להתנוון ולהפנות את רוב הפונים למיקור חוץ.

משך הטיפול במרפאות

לפי הרפורמה מטופל מבוגר זכאי לקבל בממוצע 9 "מגעים" בשנה, וילד זכאי לקבל בממוצע 12 "מגעים" בשנה. אני מניחה שאתם שמים לב לכך שהטרמינולוגיה השתנתה מטיפול ל"מגעים". מספר המגעים הממוצע הוא פונקציה של מספר המגעים הטיפוליים הניתנים במרפאה בשנה כשמחלקים אותו במספר המטופלים. לפי שיטה זו, על מנת שמטופלים מסוימים יהיו זכאים לקבל טיפול של 10 חודשים, לדוג', יש לצמצם את מספר המגעים שניתנים למטופלים אחרים, ולהעביר מגעים ממטופלים אלה לאחרים. זאת אומרת, שלפי הרפורמה רק חלק קטן מאד מהפונים יוכל לקבל טיפול של כ-10 חודשים, ושאר המטופלים יוכלו לראות איש מקצוע פעם עד 4 פעמים בשנה בלבד.

כידוע, המטופלים שמגיעים לתחנות לבריאות הנפש הם אנשים הסובלים ממחלות נפשיות, מהפרעות אישיות קשות או אנשים שעברו טראומות חיים קשות [נפגעות תקיפה מינית, ילדים שנשרו ממערכת החינוך, נערות שנכנסו להיריון, אנשים שהם או קרוביהם היו מעורבים בתאונות דרכים או נתונים לתקיפה או מעשי אלימות, ילדים שעברו התעללות או הזנחה נפשית על ידי הוריהם, ילדים לחולי נפש וכו']. הטיפול במקרים אלה הוא טיפול ממושך. כיום כל אדם שמגיע למרפאה לבריאות הנפש זכאי לקבל טיפול, ומשך הטיפול נקבע בהתאם למצבו. לעיתים הטיפול נמשך שנה, לעתים שנה וחצי או שנתיים ולעיתים אף מספר שנים. טיפול בילדים יכול לשנות את חייהם מקצה לקצה, יכול למנוע התפתחות של בעיות נפשיות ואף מחלה נפשית. טיפול באנשים הלוקים במחלה נפשית או בהפרעת אישיות קשה יכול למנוע התאבדויות ולשפר את איכות חייהם של המטופלים ללא היכר.

טיפול הוא מערכת יחסים. בטיפול עובדים על היכולת של המטופל להיות בקשר עם המטפל ועם אנשים הסובבים אותו. המעבר משיטת הטיפול הנפשי לשיטת ה"מגעים" כמוה כמעבר ממערכת יחסים ליחסים מזדמנים. 9-12 מגעים אינם טיפול, אי אפשר לתת מענה טיפולי במספר כל כך מצומצם של "מגעים".

בנוסף, במרפאות לטיפול בילד כולל הטיפול גם הדרכת הורים פעם בשבועיים [שכן במקרים רבים הבעיה של הילד נובעת מהורות לקויה] וקשר עם מסגרות נוספות. לדוג' ילד שנשר מבית הספר, נעשית עבודה עם צוות בית הספר, בניסיון להחזירו למערכת החינוך. במקרים אחרים יש צורך להיפגש עם עובדים מהרווחה, או עם עובדים ממסגרות אחרות בקהילה. כמובן שבשיטת ה"מגעים" לא יהיה מקום לכל ההתערבויות האלה.

התניית קבלת הטיפול בקוד של אבחנה פסיכיאטרית

כיום כל אדם שפונה למרפאה לבריאות הנפש זכאי לקבל טיפול נפשי. הרפורמה מתנה את הזכאות לטיפול נפשי בקבלת קוד של אבחנה פסיכיאטרית. משמעות הדבר שכל הפונים למרפאה על רקע של מצוקות חיים – נערות שעברו תקיפה מינית, ילד שהוריו נהרגו בתאונת דרכים, נערים שנשרו ממערכת החינוך וכו' – לא יהיו זכאים לקבל טיפול. במרפאות שכבר עובדות לפי הרפורמה "מדביקים" למטופלים אבחנה פסיכיאטרית על מנת שיהיו זכאים לקבל טיפול. תחשבו על הסבל הריגשי שיכול להיגרם לילדים, הסובלים מבעיות נפשיות, ושיש להם בעיות עם ההורים ועם מערכת החינוך ועם החברים, ובנוסף לכל מדביקים להם גם אבחנה פסיכיאטרית. איזה נזק זה עשוי לעשות לדימוי העצמי שלהם. וכמובן שזה יכול להוות גורם מכשיל בהמשך החיים. אף אדם לא היה רוצה שידביקו לו אבחנה פסיכיאטרית. יש בכך גרימת נזק ועוול שאין כמותו.

בעיית התורים

כיום מטופל צריך להמתין לקבלת טיפול במרפאה לבריאות הנפש כיוון שבמשך שנים רבות ייבשו את המערכת. כבר 17 שנה לא הוסיפו תקנים לכוח האדם במרפאות על אף הגידול הטבעי באוכלוסיה, העלייה מרוסיה, והוספה של אוכלוסיות נוספות [חרדים וערבים]. האם הפתרון לבעיית התורים היא חיסול טוטאלי של האפשרות לקבל טיפול? האם לא פשוט יותר להוסיף תקנים לכוח האדם העובד במרפאה?

מי הוא "המטפל" לפי הרפורמה

כיום עובדים במרפאות לבריאות הנפש פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, מרפאים באמנות ובתנועה, אחיות, מרפאות בעיסוק. ואולם כשם שהרפורמה מסמנת מגמה להעביר את הטיפול מהפסיכיאטרים לרופאי המשפחה, כך היא מסמנת גם מגמה להעביר את הטיפול לאחיות ואולי גם למרפאות בעיסוק ולמרפאים אלטרנטיביים. בשום מקום לא מוגדר מי הוא "המטפל", וכמובן שאחות יעילה יותר מפסיכולוג או עובד סוציאלי, כיוון שהיא יכולה לתת יותר "מגעים" בשעה.

סוגיית העובדים בבריאות הנפש

בדיון בועדת העבודה, הרווחה והבריאות שנערך ב- 6/5/13 בנושא הרפורמה בבריאות הנפש אמר עו"ס אריה אהרון, מנהל מחוז באיגוד העובדים הסוציאלים: "שאלתם מה קורה עם העובדים. אני רוצה לומר לכם שאנחנו כבר רואים בשטח שיוצאים מכרזים של קופות החולים לגבי עובדים שהולכים לעבוד בקופות האלה. העובדים האלה כולם הולכים לעבוד לא במסגרת המרפאות אלא בחוזים אישיים. לנו יש הרבה ניסיון עם עובדים שעובדים בחוזים אישיים. לדוג', העניין של האומנה שהופרט – לקחו עובדים שעובדים בחוזים אישיים במקום עובדים סוציאליים שעבדו קודם לכן בתקנים. מה שקרה הוא שבגלל שרצו להעסיק עובדים זולים יותר".

כיום עובדים 1,500 פסיכולוגים ועובדים סוציאלים ב-56 מרפאות לבריאות הנפש. קופות החולים עתידות לבנות 39 מרפאות שיפעלו במקום המרפאות הקיימות. כמובן שבנייה של מרפאות חדשות במקום מרפאות שפועלות היא תמוהה ולא ברורה. מה יכול להיות המניע לדרך פעולה כל כך לא הגיונית? יכול להיות שהתשובה היא שלא רוצים להעסיק את העובדים בהעסקה ישירה אלא בהעסקה קבלנית, שרוצים להעסיק עובדים זולים יותר, שהם חדשים במקצוע, ללא הניסיון שצברו עובדי השירות, שרוצים להעסיק סקטורים אחרים כ"מטפלים". מכל זאת עולה שגורלם של העובדים בבריאות הנפש אינו ידוע ומעורר דאגה.

האם הכסף שיועבר לקופות החולים הוא "צבוע"

כסף "צבוע" הוא כסף שמיועד למטרות מסויימות. מתברר שלפי הרפורמה בשנתיים הראשונות הקופות יצטרכו לתת דין וחשבון על מה עשו בכספים שקיבלו ממשרד הבריאות, אבל כפי הנראה הן תשתמשנה בכסף כדי לבנות את המרפאות החדשות, שמן הסתם ישמשו אותם גם למטרות אחרות ולא רק לבריאות הנפש. בשנים הבאות הן לא תצטרכנה לתת דין וחשבון על מה הוציאו את הכסף, ולהוכיח שאכן הוציאו אותו על בריאות הנפש, וקיים חשש שישתמשו בכסף למטרות בוערות אחרות.

מדוע הממשלה החליטה להעביר את הרפורמה בצו

לאור האמור לעיל ברור מדוע הממשלה לא הצליחה להעביר את הרפורמה הנ"ל בכנסת. חברי הכנסת התעקשו על הסעיפים הבעייתיים אחד לאחד ולא הסכימו להעביר את הרפורמה כפי שהיא. לכן החליטה הממשלה להעביר את הרפורמה בדרך חד-צדדית בצו ממשלתי, כשהיא עוקפת את הכנסת ואינה נדרשת לתת דין וחשבון על הרפורמה לאף אחד. וכך עברה הרפורמה כשהיא לא מעוגנת בחוק ואין אפשרות להגן על זכויות המטופלים או העובדים.

הצטרפו לדף המאבק בפייסבוק למען בריאות נפש ציבורית

חתמו על עצומה הקוראת לביטול הרפורמה בבריאות הנפש

תגובות
נושאים: מאמרים

33 תגובות

  1. אבי שטיינברג הגיב:

    תודה לכותבת- מאמר מעולה וממצה .

    ביטול הרפורמה ההרסנית יתאפשר רק על ידי מאבק אירגוני של כל ארגוני העובדים הקשורים בתחום .

  2. יורם קפלן הגיב:

    כחלק מהרפורמה אכן מבוצע בישראל תהליך של צימצום מספר המיטות בבתי החולים הפסירכיאטריים (יש נכון להיום 14 כאלה בישראל). אלא מה, שלא כבמדינות רבות בעולם, בישראל כמעט שלא נוספו מיטות במחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים.

    נדבך נוסף: עיון בפרוטוקולים של מנהלת הרפורמה חושף מצב מבהיל של חוסר אקוטי באנשי מקצוע החל מפסיכיאטרים (שם המצב חמור במיוחד) וכלה בפסיכותרפיסטים. מהדיונים עולה שישנם אזורים בארץ כמו אזור הערבה, שבהם אין כמעט בכלל שירותי בריאות נפש (!!!).

    מהפרוטוקולים הנ"ל מסתמנת תמונה מדאיגה מאד: מדברים על שיפור השירות ומבטיחים גדולות ונצורות אבל בפועל, הפער בין המציאות ובין ההבטחות הוא עצום.

    יורם קפלן – עו"ס וצרכן נותן שירות
    חיפה

  3. שמואל ירושלמי הגיב:

    מסכים עם המאמר של ריקי. ברצוני רק להוסיף, כי דווקא בשביל שהתוכנית הברוכה לכאורה של שיקום בעלי מחלות נפשיות ושילובם בקהילה תעבוד ותשרת את אוכלוסיית-היעד שלה, דווקא בשביל ז ה אנ חנו צריכים מערכת ממשלתית חזקה ומנוסה שתהיה מסוגלת לייצר מקומות-עבודה ולימוד עבור אוכלוסיות הללו. אנו צריכים להתנגד לרפורמה פרו-קפיטליסטית בבריאות-הנפש ולכל רפורמה מפריטה אחרת, כי אל לנו להתפתות לתיאורים יפים ומשובבי-לב לגבי תוכניות-ההפרטה. כל שירות שמפריטים ישר מתחלק לשתי רמות – אחת לעשירים ואחת לעניים. השורה התחתונה של הרפורמה המוצעת בשירותי בריאות-הנפש בארץ זה, שאדם שאין לו כסף לא יקבל טיפול בעל-רמה, אלא טיפולים בסיסיים בלבד.

  4. דליה וירצברג-רופא הגיב:

    לדעתי, המאמר נכתב מתוך אינטרסים של איגוד מקצועי. זכויות העובדים במקרה זה ניצבות לפני זכויות החולה במסווה של דאגה לשלומו. אין לי זמן ואורך רוח להפריך את המאמר טיעון אחר טיעון. ניסיתי לעשות זאת פעמים רבות בעבר. לכן אומר רק לגבי הטיעון הראשון בנוגע לצמצום מיטות האשפוז: זו מגמה עולמית חיובית. די לאפסן אותנו במכלאות שמחוץ למחנה. מדינת ישראל מפגרת בעניין זה מאחורי העולם המערבי כולו. פוקו כתב כבר בשנות ה-60 שחולי הנפש החליפו את מקומם של המצורעים בימי הביניים. באיטליה השכילו להוציא את האשפוז במוסדות אל מחוץ לחוק כבר לפני למעלה מ-30 שנה. אנא קראו כאן: http://www.e-mago.co.il/magazine-676.htm
    וכאן: http://bit.ly/10itud7

    • צבי הגיב:

      שלום דליה! לצערי מדובר באי הבנה. הרפורמה המבנית בבריאות הנפש, שכבר הושלמה, היתה כרוכה בצמצום מספר המטות האשפוזיות הפסיכיאטריות. כולם הסכימו למהלך זה – כולל עובדי בריאות הנפש. גם אנחנו מעדיפים כמה שפחות אשפוז. מה שריקי כותבת בכתבה הנוכחית הוא לגבי המהלך המתרחש כעת – שרק החל – של שינוי תנאי הביטוח של אזרחי ישראל בתחום הטיפול הנפשי. כמו ריקי גם אני חושב שהרפורמה הביטוחית תרע את מצבם של הנזקקים לטיפול נפשי, וריקי תיארה זאת יפה בכתבתה. זה לא סותר את הצורך ואת ההצדקה בצמצום האשפוז.

  5. ישראל חולה הגיב:

    ועכשיו יהיה קשה יותר לרפא את הדורשים טיפול. אז יש לי הצעה: בואו ונשלח את bb לטיפול בלי תור, אבל בתנאי שממשלתו תתפטר

  6. חנה שטרום כהן הגיב:

    ריקי, כל הכבוד לכתבה. רציתי רק להעיר ולהוסיף כמה דברים. מהכתבה ניתן היה להבין כי האנשים הפונים לתחנות לבריאות הנפש היום הם או חולים או עברו משברים קשים . לתחנות מגיעים אנשים הסובלים ממצוקה נפשית מכל הקשת. אנשים שאינם סובלים מהפרעה פסיכיאטרית אינם דווקא אחרי טראומה. בצד תגובות מצוקה למצבי משבר רבים מהפונים סובלים ממצוקה מתמשכת שאינה משברית. למשל בדידות, דחיה חברתית, קושי למצא קשר זוגי, עזיבת ילדים את הבית, כישלון חוזר בהשתלבות בעבודה ועוד'. המשותף לכולם היא מצוקה נפשית. בחירת הטיפול בתחנות הקיימות לבריאות הנפש נעשיית בהתאמה אישית לכל פונה מתוך מגוון רחב מאד של טפולים אפשריים. ברפורמה רוב האוכלוסייה לא תהיה זכאית לטיפול נפשי ציבורי. דבר נוסף נוגע למיון הראשוני. היום נעכשה על ידי מטפל מקצועי מנוסה במשך שעה של ראיון קבלה ואם צריך מוסיפים גם בדיקה מקיפה אצל פסיכיאטר, או איבחון פסיכולוגי על ידי פסיכולוג קליני. ברפורמה רוב המצוקות הנפשיות לא יעברו את המסננת הלא מקצועית של רופא המשפחה.

  7. חנה שטרום כהן הגיב:

    האם משהו באמת יודע מה יש ברפורמה שעברה בצו?. לא !!!. גמזו מדבר על 39 מרפאות לבריאות הנפש, בכנס של הקמת חברה פסיכיאטרית קהילתית ראש שירותי בריאות הנפש מדבר על 50 מרפאות חדשות, ובוועדה לזכויות הילד אחרי זמן קצר על 30. אז כמה יהיו? לא חשוב. מה שחשוב הוא, מה יהיה המרפאות הללו. מה שיהיה הוא חידה, כי הדיונים מתנהלים המנהלת הרפורמה, ללא שקיפות וללא בקרה ציבורית כפי שיש בתהליך רגיל ותיקני של חוק. כמו כן להחלטות של מנהלת הרפורמה אין תוקף של חוק ולא חייבים באמת לקיים אותן. לכן גם אפשר לזרוק מספרים. זה לא מחייב את המשרד ולא אף אחד אחר. בכל זאת מעניין ראות את הפערים העצומים בין בפירסומים של משרד הבריאות בתקשורת ובין התוכניות האמיתיות שלהם כפי שבאים לפרסום בהסכמים החשאיים בין משרד הבריאות, האוצר וקופ"ח כללית. רק דוגמא אחת מהן היא כי בניגוד להבטחה שברפורמה כל אחד יקבל טיפול זמין ונגיש ברפורמה רוב הציבור מאבד את זכותו לקבל טפול נפשי ציבורי חינם כפי שקיים היום בתחנות הממשלתיות שאותן רוצה משרד הבריאות לחסל. כך גם לגבי הגבלת מספר הפגישות ל 9-12 מגעים, שהם רחוקים מלהספיק לטיפול נפשי.

  8. אולי הגיב:

    התכנית לפי המאמר- מצמררת,לא פחות:
    1.ברגע שחומר מתחום בריה"נ יהיה חשוף בפני קופות החולים- ישמש בידיהן כדי להדוף
    תביעות רשלנות רפואית למיניהן. יכולת ההתגוננות של פציינטים תחוסל לחלוטין!

    חומר אישי של אנשים ייחשף לחלוטין בעצם- לעין כל. הרשות מתמיד תשאף לקבל לידיה מירב
    המידע לגבי הנתינים- הרפורמה תפגע בזכויות לפרטיות של אזרחים.

    2. המאמר המצויין נגע בנקודה עיקרית- התיוג הפסיכיאטרי של כל פונה: יש להוסיף שתיוג כזה
    משמעותו מבחינת מערכת הבריאות – הלעטה בסמים פסיכיאטרים. ואלו שיינתנו- יהיו תמיד
    הסמים מהסוג המיושן והזול ביותר למערכת.
    בל נשלה את עצמנו שינתנו טיפולים בשיחות או ליוי אנושי לאנשים במצוקות החיים כאן: התשובה
    תהיה אחת: סימום. זה זול,לא גוזל זמן, אינו דורש מחשבה או שיקול דעת, אינו דורש לקיחת
    אחריות.

    3. עקרון יסוד הוא מידור התחום- במיוחד ובעיקר מפני קופות החולים ורופאים כלליים.אחרת אין
    לו סיכוי לפעול ולהביא תועלת.

    המסקנה מהמאמר החשוב הזה- למנע את מימוש הרפורמה האיומה הזאת – בכל מחיר.
    יש לחשוב על פתרון רציני לנושא זה.
    בפועל- המציאות היא- שאין שירותי בריאות נפש בישראל

    • אולי הגיב:

      הוספה:
      תופעה שלא רבים מודעים אליה- היא נוהל אשפוזים כפויים בישראל ללא עמידה בתנאי החוק
      כאמצעי לסתימת פיות.
      סביר להניח- עם העברת הסמכויות לקופות חולים- התופעה תתגבר מעבר לממדיה המדאיגים כבר היום.

  9. ערן כ"ץ הגיב:

    סקירה מצוינת. השאלה שלי נוגעת לכמות המגעים. מאיפה הנתון על 9-12 מגעים לשנה? כמו כן, האם לא ביטלו את הדרישה לאבחנה פסיכיאטרית?

    • חנה שטרום כהן הגיב:

      ערן

      9-12 פגישות: ישנו הסכם בין קופ"ח ומשרדי הבריאות והאוצר שנחתם בזמן שהרפורמה הועברה בצו. בניגוד להצהרות החגיגיות בתקשורת שכל אחד יקבל טפול זמין ונגיש היה מונח לפניהם ההסכם האמור.
      לא בוטלה ההתניה לקיום אבחנה פסיכיאטרית: בהסכם כתוב במפורש כי מתן הטיפול יהיה מבוסס אבחנה או חשש לאבחנה- מין מושג מוזר שאין לו שום מקום בתחום המקצועי. בהסכם מצויין שהקופות ישלמו מנייה של 9 פגישות למבוגר ו 12 לילד.
      בהמשך להסכם יצא מסמך שמספרו 70.003 שבו מפורט נוהל מתן טיפול נפשי במסגרת הרפורמה. בו יש אישוש לתנאים הללו. את הנוהל הזה לא ניתן לראות באתר משרד הבריאות כדי שהציבור לא ידע שמוליכים אותו שולל.
      בהסכם גם יש פירוט של אוכלוסיות שיופנו למרפאות, כלומר במחיר של רבעון. כלומר שכל השאר, מבעלי האבחנה יצטרכו לשלם למטפל עצמאי מחיר של 120 שקל לפגישה. כלומר 480-600 שקל לחודש. כאשר היום הטיפול הוא בחינם. רשימת האוכלוסיות שיופנו לטיפול מרפאתי דומה, אם כי קטנה יותר, מרשימת האוכלוסיות הזכאיות לטיפול נפשי בהצעת החוק שהוגשה לכנסת ולא עברה.
      כאמור כל האנשים הסובלים ממצוקה נפשית שאין להם אבחנה לא יקבלו טיפול.

  10. דליה כץ הגיב:

    ומה אפשר בכל זאת לעשות? לא ניתן לעתור לבגץ על שהעבירו את זה בצו?

  11. צפור בודד הגיב:

    מאמר מעמיק וכבד מנשוא מבחינת המסקנות הנובעות ממנו. לא אפרט רק אומר שהוא מצטרף לגליון ההאשמות ההולך ומתארך לחובתו של רה"מ נתניהו, עליו יצטרך בעתיד להשפט גם לתת דין צדק.
    באמת שנמאס כבר.

  12. דליה וירצברג-רופא הגיב:

    תשובות לשאלות נפוצות בנוגע לרפורמה תמצאו כאן: http://mentalhealth.org.il/faq

  13. ריקי פרנקל הגיב:

    מצורפת עצומה הקוראת לביטול הרפורמה בבריאות הנפש. אנא היכנסו וחיתמו

    http://www.atzuma.co.il/publicmentalhealth

  14. ריקי פרנקל הגיב:

    הצטרפו לדף המאבק בפייסבוק למען בריאות נפש ציבורית

    https://www.facebook.com/maavakPMH

  15. נעמי חנה הגיב:

    בהתייחס לטעונים שטוב לקבל טיפול נפשי בקופ"ח ולאחד את התחומים- כמה הערות: ראשית, לגבי הסטיגמה. יש שטוענים שיש פחות סטיגמה בקופ"ח- אך יש גם ניסיון שמראה ההפך. אם בן אדם בא לטיפול בתחנה- הוא יודע שכולם שם באו לאותה מטרה- לקבל טיפול נפשי. לעומת זאת, אם הוא פונה לקופ"ח ופונה שמאלה לפסיכיאטריה כשאחרים הולכים בכיוונים אחרים- תחושת השוני יותר חד. שנית, ייתכן שיש מקום לטעון שנפגע נפש שסובל ממחלת נפש שייך לבריאות כללית (למרות שנראה לי שגם הם יפסידו) – אך מה עם מטופלים ללא מחלת נפש? מה בין פגיעה מינית או בעייה זוגית לקופת חולים? או התמודדות עם בן משפחה גוסס? וכמובן בעיות התנהגות או ביישנות אצל ילדים? אלו בעיות פסיכולוגיות שאין להם כל קשר לרפואה. דבר נוסף הרפורמה כנראה יחייב יותר קשר עם רופאים. יש אוכלוסיות שזה בעייתי להם- כמו חרדים שמפגש עם פסיכיאטר מחייב דיווח לשדכן לעומת מפגש עפ פסיכולוג. אז יש מטופלים חרדים רבים שמעדיפים קודם כל טיפול פסיכולוגי- ורק אם זה חמור יותר מוכנים לטיפול עם פסיכיאטר. ומחשבה אחרונה: יש חשש רציני שבעידן של הרפורמה תהיה נטייה לטפל יותר עם תרופות כדרך קלה וזולה לקופה.

  16. צבי הגיב:

    מי שחש אהדה לכתבה זו מוזמן להצטרף לעצומה נגד הפקרת בריאות הנפש:

    http://www.atzuma.co.il/publicmentalhealth

    וכן להצטרףבפייסבוק לנאבקים ברפורמה:

    https://www.facebook.com/maavakPMH

  17. חנה שטרום כהן הגיב:

    דליה,

    אני שומעת ממך שוב ושוב טענות על המניעים של אנשי המקצוע המתנגדים לרפורמה. ריקי ואנחנו מפרטים שוב ושוב מדוע אנחנו מתנגדים לרפורמה אך משום מה אני מקבלת את הרושם שזה לא משנה. סופו של דבר את מתעלמת מהכל וחוזרת להאשים את המניעים שלנו. מדובר ברפורמה חשובה מידי מכדי להסתמך רק על הססמאות של משרד הבריאות ולא לקרא את המסמכים הרלוונטיים שהם הם הקובעים בסופו של דבר מה יהיה באמת.
    אין אוכלוסיה שלא תיפגע ברפורמה, כולל המתמודדים.
    במידה ותהיי מוכנה לדיון אמיתי פתוח אשמח לרדת איתך למשמעויות של כל סעיף וסעיף ולבחון ביחד אם הרפורמה באמת מיטיבה או לא.

  18. אבי אורן הגיב:

    המאמר מוכיח לדעתי, שאידאולוגיה, בדיוק כמו כסף, יכולה לסמא עיני חכמים, במשך 65 שנה הייתה מערכת בריאות הנפש באחריות המדינה, והצליחה ליצור את המערכת הפרימיטיבית ביותר בעולם המערבי, מערכת שבמרכזה עדיין עומד המוסד הסגרגטיבי שנקרא בית החולים לחולי נפש,שכבר לפני שנים נעלם מנוף המדינות המתוקנות. תמוהה התמיהה שמעלה הכותבת על התגייסות כל ארגוני הצרכנים,המשפחות וארגוני זכויות האדם שהרי לו היתה טורחת להבין לעומק את עמדתם הייתה מבינה שכל רצונם הוא בשיוויון זכויות אזרחי בסיסי. חוק ביטוח בריאות ממלכתי לא חוקק על-ידי בעלי ההון, אלא אם מחשיבים את תמר גוג'נסקי, רן כהן וחיים רמון לכאלו, עם כל הביקורת עליו הוא עדיין אחד מאשכולות הזכויות הבסיסיות שיש לאזרח הישראלי, הרפורמה אמורה פשוט להכיל את חוק ביטוח בריאות ממלכתי האזרחים הזקוקים לשירותי בריאות הנפש, עובדה ש-20 שנה אחרי חקיקת החוק עדיין מודרים ממנו עשרות אלפי אזרחים היא חרפה מוסרית לחברה הישראלית, וכן, גם לאנשי המקצוע שחיבלו בהעברת הרפורמה, צריך לומר את האמת, באותה הנשימה בה זועקים את "הזעקה הלא נשמעת" של המטופלים, הם גובים 400 ש"ח לשעת טיפול. די לצביעות

    • בולשיט הגיב:

      "מערכת שבמרכזה עדיין עומד המוסד הסגרגטיבי שנקרא בית החולים לחולי נפש,שכבר לפני שנים נעלם מנוף המדינות המתוקנות."
      אכן אידואולוגיה יכולה לסמא עיניי חכמים. בבקשה ספר לנו באיזו מדינות מתוקנות בדיוק כבר אין בתי חולים לחולים נפש? כי אני לא שמעתי על אף אחת כזאת.
      אולי אתה מתכוון שמחלקות לאישפוז חולי נפש בבתי חולים כלליים מחליפות בתי חולים לחולי נפש. ייתכן שמגמה כזאת קיימת (למרות שבכל מקרה לא שמעתי על חיסול של בתי חולים לחולי נפש), אבל אין לכך הרבה משמעות. בסופו של דבר חולי נפש מאושפזים בשל מחלתם.

      צר לי, אבל אין פיתרון טוב יותר למחלות כגון סכיזופרניה. הפסקת אישפוז של סכיזופרנים ואנשים הסובלים ממחלות נפש קשות אחרות ואינם מאוזנים תכביד מאוד על משפחות (אם יש להם) החולים. שכן חולים אלו לעיתים קרובות זקוקים לטיפול סביב השעון והשגחה צמודה.

      ולגבי החולים במחלות אחרות שאינם דורשים השגחה צמודה, או כאלו שאינם מאובחנים כלל – רבים מאלו נהנים ממסגרות וולנטריות של אישפוז יום שכוללות טיפול מקצועי המורכב ממגוון גדול של מטפלים מנוסים בעלי הכשרות שונות התחום הריאות הנפש. טיפול שאין שני בקופות החולים.

  19. צבי הגיב:

    שלום אבי! מה שלומך? אנחנו כידוע לא מסכימים בעניין הרפורמה (וכבר היו לנו הזדמנויות לדיונים על כך), אבל ארשה לעצמי בכל זאת להעיר:
    א.לגבי בתי החולים אני דוקא מסכים איתך – שהם לא צריכים להיות במרכז של מערכת בריאות הנפש. דא עקא, שהרפורמה דוקא מחזקת את מעמדם. בעוד הטיפול האמבולטורי יעשה על ידי קופות החולים, אלוהים יודע איך (במרפאות שלהן, במרפאות ממשלתיות שהקופות תקנינה מהן שירותים, על ידי מרפאות של קופות אחרות בהסדרי גומלין, ובעיקר – על ידי ספקים עצמאיים), הרי בתי החולים הממשלתיים ימשיכו לפעול כפי שפעלו עד היום. תחום האשפוז אינו משתנה ברפורמה, אלא רק תחום הטיפול המרפאתי. בתי החולים נשארים הגורם החזק ביותר והיציב ביותר במערכת. דוקא מנקודת ראות זו, הרפורמה היתה צריכה להיות אחרת לגמרי.
    ב.שוויון זכויות בסיסי – גם כאן אני מסכים איתך. אבל איך הוא יושג על ידי הרפורמה? זה שתהיה זכות על פי חוק, לא מבטיח שהטיפול ינתן כפי שנחוץ. להיפך: הטיפול ינתן במשורה, כדי לחסוך בהוצאות. פתגם צרפתי ותיק אומר שבצרפת יש שוויון זכויות מלא – גם לעני וגם לעשיר מותר לישון מתחת לגשר… אבל העשירים ילכו לבית מלון – ובאנלו

  20. צבי הגיב:

    המשך לתגובתי הקודמת: העשירים ילכו לבית מלון, ובאנלוגיה לענייננו – ילכו לטיפול פרטי יקר, והעניים ישנו מתחת לגשר, דהיינו – יקבלו את המכסות המינמליות שתוקצינה להן ברפורמה. וזה יקרא שוויון במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
    ג.מי מודר כיום מקבלת טיפול נפשי? כל אזרח יכול לקבלו בחינם, במרפאות של משרד הבריאות או קופת חולים כללית. נכון, יש תורים ארוכים, אבל זה בגלל שהממשלה ייבשה את המערכת – זה בודאי ידוע לך. מאז 1990 לא הוספו תקנים, ולפי חישובי משרד הבריאות עצמו חסרים מאות תקנים. לעומת זאת ברפורמה כולם יוכלו לקבל טיפול – בתנאי שתיקבע להם אבחנה פסיכיאטרית נאותה. ואז יקבלו 9 פגישות למבוגר. את השאר, אם ירצו להמשיך, ישלמו מכיסם. אולי ישלמו 400 ש"ח, אני לא יודע, אבל זה אומר שמי שלא יוכל לשלם מכיסו יסתקפ בתשע פגישות. זה נראה לך מצב רצוי?
    בברכה, צבי

    • אולי הגיב:

      אבחנה פסיכיאטרית "נאותה"?
      לא קיימת חיה כזאת.
      תיוג פסיכיאטרי מבזה ופוגעני תמיד ובכל תנאי- בוודאי כשמדובר באוכלוסיה שאינה לוקה
      במחלות נפש קשות .

  21. אבי אורן הגיב:

    שלום צבי..אני לא מצליח להבין,אם כל אזרח זכאי לטיפול נפשי, איך זה שהרפואה הנפשית הפרטית מגלגלת מאות מיליוני שקלים בשנה ושניה בהיקפה רק לרפואת השיניים, איך זה שילד צריך לחכות שנתיים בתור לטיפול ומבוגר כשנה. איך זה שאנו לא שומעים קולות לביטולו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי למרות הביקורות עליו. איך זה שאנשי המקצוע שוכחים לצין כי ממוצע של 9 פגישות למבוגר ו-12 לילד הן ל-4% ו-2% מהאוכלוסייה, מה שמגדיל בעשרות מונים את קיבולת המערכת האמבולטורית ולמעשה באמת מבטיח טיפול לכל אזרח, אני מסכים שלקופות החולים יש גם אינטרסים כלכליים, וזו דווקא הסיבה לתמוך ברפורמה, הרי ידוע שקופות החולים חוששות יותר מכל מאשפוזים וכל בר דעת מבין שהדרך היחידה למנוע אשפוזים היא מערכת אמבולטורית ראויה לשמה. כחבר מנהלת הרפורמה אני יכול לומר שקופות החולים מתחילות להבין זאת והתוכניות שהן מציגות ראויות ומקיפות. הרפורמה היא הדרך היחידה לנער את מערכת בריאות הנפש האנכרוניסטית והצמאה לשינוי, חבל שאינכם רואים זאת ופועלים כמונו למען מערכת בריאה יותר.

    • בולשיט הגיב:

      אשמח לדעת מאיפה הנתונים הנ"ל. ולמה הם מתייחסים בדיוק. אדם במצב אקוטי יאושפז עוד באותו היום.
      במקרים אחרים לכל מסגרת ומרפאה יש את זמן ההמתנה שלה שתלוי בכמות המבקשים וביכולת של אותו מקום לקלוט מטופלים חדשים. וגם ברוב המרפאות והמסגרות הציבוריות בד"כ מקבלים מקרים דחופים עם המתנה קצרה או ללא המתנה כלל.

  22. צבי הגיב:

    שלום אבי! אנשים התרגלו ללכת לפסיכולוג באופן פרטי. במקביל יש גם טיפול בחינם במרפאות ציבוריות, וטיפול בתעריפים מוזלים אצל פסיכולוגים שעובדים עם הקופות. אני לא חושב שזה ישתנה ברפורמה, ואם כבר, לכיוון הגרוע, כי כפי שכתבתי, גם מי שיקלט לטיפול שזכאי לו לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, יקבל 9-12 פגישות, אשר ירשמו במערכת המוחשבת וידווחו לקופת החולים שלו. אנשים רבים לא ירצו להכנס למערכת הזו (כמו היום), או לא יסתפקו בה, ואז יפנו להמשך טיפול פרטי.

    מה שמערכת בריאות הנפש צריכה זה יותר – יותר מרפאות, יותר תקציבים, יותר מטפלים. זה בעצם היה ה'גזר' שהציעו כדי לפתות לבצע את הרפורמה. אז נכון שיש הקצבה לרפורמה של הרבה כסף, אבל זה כסף שאם היה ניתן למערכת הקיימת היה יכול לקצר את התורים ולתת טיפולים לאותם 2% ו-4% שצריכים אותו. כיום הם לא מקבלים את הטיפול הזה כמו שצריך, וממתינים בתורים ארוכים, כמו שכתבת, כי המערכת מיובשת; כי היא לא קיבלה את המיליונים הרבים האלה כל השנים, כדי שבכוונה תדעך, וכדי שאז הרפורמה תוצג כהצלתה.

  23. איטה הגיב:

    שלום לכולם ובעיקר לריקי שכתבה-
    אני במקרה כותבת כעת עבודה על הנושא, ושמתי לב שבהצעת החוק המפרטת את הסדרי הרפורמה נאמר שאין באמור בהצעה לגרוע מטיפוליםאשר כתובים בתוספת השניה טרם ההצעה. ובכן, הלכתי לחוק המקורי- חוק ביטוח בריאות ממלכתי וגיליתי שם את הסעיפים הבאים:
    (ה) עבודה סוציאלית –
    (1) טיפול פסיכוסוציאלי למטרות רפואיות במצבים חריפים
    (2) טיפול פסיכוסוציאלי למטרות רפואיות במחלות ממושכות
    (3) טיפול בחולה ובמשפחתו בסיוע למיצוי משאבים אישיים וגיוס משאבים קהילתיים, וחברתיים ומוסדים לטפול בחולה כחלופה לאשפוז או מניעתו

    שאלתי היא- האומנם מדובר בטיפולים שניתנים על ידי קופות החולים מאז כניסת החוק? אנייודעת שיש עו"ס בבתי החולים, אולם לא ידעתי שגם בקופות החולים. אני שואלת כיוון שלעניות דעתי יש בסעיפים אלה להדוף חלק מהביקורות כנגד הרפורמה- לא? כמובן רק ככל שאכן הם קיימים, כי לי הדבר היה חדש.
    אשמח לתשובות ותגובות.

  24. איטה הגיב:

    אני מצטערת. גיליתי שהיה מדובר בגרסה לא מעודכנת של החוק. בגרסה החדשה אכן ניתנים שירותי בריאות נפש תחת התוספת השניה אולם רק לילדים. עד גיל 9. בכל מקרה- אשמח להערות והארות הקשורות למצב הנוכחי בו נמצאת הרפורמה וכל דבר הקשור בה בכלל. תודה רבה.

  25. יקי סינגר הגיב:

    אני רוצה להתיחס לאי דיוקים במאמר:
    1. כיום כ20000 איש משתמשים בשירותי השיקום ולא 7000 שצוין. זה לא מקצועי להביא נתונים מלפני 7 שנים.
    2. אני לא מכיר מרפאה ציבורית בקהילה שמקבלים אותך באותו יום. וכאיש מקצוע הכרתי הרבה מרפאות. מעט מאוד פסכיאטרים מנסיון שלי נותנים במרפאה יותר מרבע שעה לאדם במקרה הטוב. ולצערי ברוב המקרים רק כאשר יש איש מקצוע שמצטרף לאדם שמגיע לפסיכיאטר מתפתח שיח טיפולי ראוי. אני אומר זאת מנסיון אישי של ליווי עשרות רבות של מטופלים לאורך השנים וליווי עשרות אנשי מקצוע לאורך השנים.
    3. האפשרות לקבל טיפול שיחתי לאנשים עם מחלות/הפרעות נפש במרפאות מאוד מוגבל (אני מתיחס בעיקר לדרום הארץ ובאזורים מסוימים במרכז הארץ, את הצפון אניני מכיר) ברוב המקומות ובמקומות אחרים מאוד בעיתי.
    4. בחלק גדול מאזורים בדרום הארץ יש אפשרות מינימלית לקבל טיפול לילדים והדרכת הורים.
    5. מטפלים העובדים כפרלנסרים דואגים לזכויות שלהם כמו כל עצמאי ודואגים להדרכות. מנסיון שלי שיתוף הפעולה עם מטפלים העובדים כמוקדי חוץ טוב מאוד ותלוים יותר במטפל מאשר באופן העסקתו.

  26. יקי סינגר הגיב:

    נקודות נוספות:
    1. בשיטה הקימת כיום היכולת של האדם לבחור את השירות שהוא רוצה מאוד מוגבלת. כמעט בלתי אפשרי להחליף פסיכיאטר במרפאה ללא מהלך מאוד מורכב. שאני לא מרוצה מרופא המשפחה שלי אני מחפש אחר.
    2. אין מספיק גיוון של גישות טיפול במרפאות, לדעתי בשל המבנה שיש מעט מאוד כוח לאדם כצרכן.

הגיבו לנעמי חנה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים