הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 ביולי, 2013 19 תגובות

בפברואר 2011 אירעה במצרים "מהפכת פברואר", תרתי משמע: הפלת שלטון יחיד למעשה הנשען על כוח הצבא. צבא שמאז ימי הנשיא אנואר סאדאת הפך נציגו הראשי של שלטון החסות האמריקני על מצרים. בימי מובארק הפך הממשל המצרי, בעיקר דרך פיקוד הצבא, לעושה דברה של וושינגטון לכל דבר ועניין. אנחנו נחשפנו לכך בשיתוף פעולה עם ממשלות ישראל ברמיסת הפלסטינים, כמו בסגירת מעבר רפיח כדי שהמצור על רצועת עזה יהיה יעיל יותר. במצרים גופה התבטא הדבר בצעדים מתמידים לפירוק ההישגים החברתיים והאנטי אימפריאליסטיים של גמאל עבדול נאצר, ובכך לא הייתה מצרים שונה מכל מדינה אחרת שבה התחולל מהפך נאו ליברלי מהיר וקיצוני.

egypt riots 3הפגנה במצרים, פברואר 2011

אך המוני המפגינים בתחילת 2011 לא שאפו למהפכה סוציאליסטית, אלא להסרת ה"פקק" שאינו מאפשר כל שינוי בדמות הצבא, אשר למעשה היה מעין חיל מצב של כיבוש אמריקני במצרים.

מובן שבמהלך כזה צפוי היה למלא תפקיד מרכזי ארגון האחים המוסלמים, שבעבר אמנם נאבק במשטרו האנטי אימפריאליסטי של נאצר, אך בעשורים האחרונים נרדף גם על ידי ממשיכיו הפרו אימפריאליסטיים.

מאז התפטרות מובארק עשה הצבא כל אשר לאל ידו לשמר את מאפייני המשטר הקודם, כשהחשש (שבחלקו מוצדק) מהתחזקות הכפייה הדתית (שגם לפני כן הייתה קיימת במצרים בתחומים חשובים) משמש כלי תעמולה מרכזי להצדקת מהלכיו אלה.

ראשית ניסו אנשי המועצה הצבאית העליונה, שהפכו לממשלה זמנית, להפוך ככל האפשר את ה""זמנית" ל"קבועה". הניסיון לנסח חוקה "כאמליסטית", המותירה בידי הצבא למעשה את הסמכות לפזר כל מוסד נבחר (כפי שהיה תורכיה במשך כ-70 שנה) נכשל, ובדצמבר 2011 התקיימו בחירות לפרלמנט לפני ניסוח חוקה. תוצאות הבחירות – רוב מכריע למפלגות אסלאמיות – הביאו תוך זמן קצר להכרזה על פיזור הפרלמנט באמתלות שונות (על ידי המעוז השני של המשטר הקודם: בית המשפט לחוקה).

ב-17-16 ביוני 2012 התקיימו הבחירות לנשיאות מצרים. נראה היה שמועמד האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, יזכה ברוב מוחץ, לאחר שהמועמד שזכה במקום השלישי, הנאצריסט חמדאן סבחי, קרא לתמוך בו. הצבא, שניהל את הליך הבחירות, לא היה ניטרלי וברור היה שהוא תומך באחמד שפיק, איש המשטר הישן שאף כיהן כראש ממשלה תחת נשיאותו של מובארק. ההודעה על התוצאות נדחתה עוד ועוד, ולמי שעיניו בראשו ברור היה שמתקיים ניסיון "לפרש" את תוצאות הבחירות כך שמוחמד שפיק יזכה בקצת יותר מ-50 אחוז. בלית בררה הוכרז מוחמד מורסי ב-30 ביוני, כשבועיים לאחר הבחירות, כמנצח ב-52 אחוז אל מול 48 אחוז – תוצאה שהיא במקרה הטוב תמוהה מבחינת ההפרש בין המועמדים.

כחודשיים אחר כך עשה מורסי צעד היסטורי בנטילת רוב סמכויות השלטון מהמועצה הצבאית. הצעדים האנטי צבאיים ייצבו את מורסי כאנטי אימפריאליסט, כי ארצות הברית שלטה למעשה במצרים באמצעות הצבא ופיקודו. אנטי אימפריאליסט אין פירושו הרפתקן המתגרה בכל הזדמנות ב"מערב", אלא מי שפוגע במעוזיה של מעצמה אימפריאליסטית בארצו ובמערך האינטרסים שלו בסביבתה. אנטי אימפריאליסט גם לא חייב להיות סוציאליסט, שכן עצם מהלכיו מקדמים את הסוציאליזם, אפילו בלא רצונו ובלי ידיעותיו. הרי לנין קבע שבמאבק של הבאן של האפגניסטן מול ניסיון התערבות בריטי – נגן על הבאן המגן על עצמאות ארצו. עצם העסקת הזרועות הארוכות של האימפריאליזם מקל על כל הגרמים העומדים מולו. צ'אבס לא היה אסלאמיסט, אך הוא הבין שמשטר אירני חזק בקצהו האחר של העולם ושל קשת האידיאולוגיות – מטריד עוד קצת את האימפריאליזם וכך מקל גם עליו ועל מהלכיו החשובים לכיוון הסוציאליזם.

מובן היה שהצבא המצרי, שספג מכות קשות בזמן קצר, מתכנן עם בעלי בריתו מבית ומחוץ מתקפת נגד. לכל הפיכה צבאית בעולם היו תומכים בקרב העם, ולעתים של שכבות או מפלגות שלמות וגדולות. בשנת 1952 "תפר" הסי-איי-אי "התקוממות עממית" שלמה נגד ראש ממשלת אירן מוצאדק, כי רצה להלאים את משק הנפט בארצו. המצאת האינטרנט הקלה מאוד על תפירת מהפכות כגון אלה, שמאז 2004 נקראו "מהפכות כתומות" בעקבות אירועים שהתרחשו באוקראינה. התהליך הוא הכתמה "ויראלית" של מנהיג כלשהו (לרוב מנהיג נבחר) בתווית "דיקטטור", תוך ניצול שגיאות ואף פשעים שונים שאכן ביצע. גיוס אוכלוסייה צעירה בעלת נטיות זעיר בורגניות שחלק ניכר בחייה מנוהל מול מסך ורֶשֶת למאבק באותו מנהיג, הוצאתה לרחובות וזיהויה עִם "העַם". התוצאה הרצויה היא המלכת מנהיג שבדרך כלל אינו דמוקרטי יותר, מתקדם יותר או חילוני יותר – אלא נוח יותר לציר נאט"ו ולמוסדות ההון הבינלאומיים, ולכן הוא מהיר יותר בתהליכים של הפרטה ושל "גלובליזציה" קפיטליסטית.

בתחילת 2011 דרשו המצרים בחירות כלליות. אחד מהישגי המהפכה הוא שרצון העם נאמד בקלפי ולא במספר האנשים היוצאים לרחובות בין בחירות לבחירות. אני אמנם תומך במהפכה סוציאליסטית גם לא באמצעים פרלמנטריים, אך סדר פרלמנטרי הוא מה שדרשו מהפכני 2011, ומורדי 2013 לא היו שונים מהם אידיאולוגית. חששם מהתגברות הכפייה הדתית מוצדק, אך כפייה צבאית על החיים האזרחיים חמורה ומסוכנת פי כמה מכפייה דתית. נקל להבחין שארבעת הימים שבסופם הודח הנשיא מורסי היו תיאטרון מבוים: פרסום ברשת על "יציאה לרחובות", הצבא מתערב כדי "למנוע אלימות" ותוך שלושה ימים תופס את השלטון. השבאב אינו העם. מבין המיליונים שיצאו לרחובות היו הן מתנגדי מורסי והן תומכיו. בכל מבחני דעת הקהל שאירעו מאז הפלת מובארק הוכח שהאחים המוסלמים הם הגורם הפוליטי הגדול במצרים. רק מאסר מנהיגיהם והוצאתם אל מחוץ להליך הבחירות יכול "להוכיח" שהמפגינים בארבעת הימים הם "העם".

למעשה אירעה במצרים הפיכה צבאית בגלל חששם של פטרוני הצבא מבחוץ מהשלטון האזרחי. בכך מצרים של היום אינה שונה מצ'ילה של פינושה ומארגנטינה של משטר הגנרלים או מהונדורס כיום: הפעלת הצבא בשליחות האימפריאליזם ובתמיכת האופוזיציה. אלא שבמצרים פעולה זו לא ננקטה נגד גורם שמאלי מוצהר.

המאבק היום במצרים אינו בין דת לחילוניות. הוא בין דמוקרטיה בורגנית לדיקטטורה צבאית. בין ראשית צמיחתו של משטר חדש לבין כוחות המשטר הישן. ועל השמאל לנהוג כפי שנהג כשהיה עליו להכריע בין שני מועמדים שאינם שלו: אחמד שפיק ומוחמד מורסי.

תגובות
נושאים: מאמרים

19 תגובות

  1. מה יעשו "הדמוקרטים" של אובמיהו? הגיב:

    "הארץ" הבהיר לנו שלשום מי פעל "לפי בקשת ישראל" (haaretz.co.il/news/politics/1.2066810 ) בכותרת: "ישראל לארה"ב: להמשיך לסייע לצבא מצרים"… "התנאי האמריקאי היחיד מאז ומתמיד לסיוע הצבאי למצרים היה מחוייבות הממשלה בקהיר לשלום עם ישראל… מערכת הביטחון האמריקאית, הבית הלבן ומחלקת המדינה סבורים (בדיוק כמו BB-Ya'alon-Amidror) שהמשך הסיוע לצבא מצרים הוא אינטרס ביטחוני אמריקאי"…

    • רונן ישראלי הגיב:

      אני יכול להבין מזה שהשלום בין ישראל למצריים מפריע לך ואתה משתוקק לבטל אותו?

  2. יהודי הגיב:

    ב"ה

    אף אחד מהצדדים במצריים לא משהו, לא בהכרח חייבים לבחור צד.
    אני אישית חושב שהשלטון הצבאי פחות נורא לעם המצרי מאשר תיאוקרטיה מוסלמית, כי בכל זאת הם מאפשרים יותר חופש לאזרחים.
    גם אלה וגם אלה משתפים פעולה עם ישראל והמערב באותה מידה, אז זה לא מאוד משנה.

    • מרון הגיב:

      לא ברור האם שיתוף פעולה עם ישראל זה חסרון , מכאן המסקנה החרמת ישראל ואפילו מלחמה בישראל זה יתרון
      לא הייתי קורא לגישה זאת גישה שמאלנית שוחרת שלום

  3. אלמקייס הגיב:

    הלפרין, באיחור ניכר, הצטרף לקמפיין למען "דמוקרטיה במזרח התיכון" בו החל בוש לפני שנים רבות. ייתכן שהלפרין הצטרף למאמץ האימפריאליסטי וייתכן שהוא פשוט אינו מסוגל להבין את האינטרס של האימפריאליזם. האמריקאים, מאידך, הבינו כבר מזמן ששימוש בשליטי בובה נוסח מובארק נידון לכישלון עקב הנטיה שלהם לשחיתות ולויתורים לבורגנות המקומית על חשבון האינטרס האימפריאליסטי, ועדיפה להם השליטה באמצעות שליטי בובה "דמוקרטים", קרי פופוליסטים שיודעים לגייס את האלמנטים הריאקציונרים ביותר כדי לשרת את האינטרס האימפריאליסטי. האמריקאים שמחו מאוד על עלייתו של מורסי. במיוחד כשהצורך הקפיטליסטי ברגע זה מחייב פגיעה חריפה בעובדים.

    ואכן, אחרי שנבחר, מיהר מורסי לעשות שני דברים. האחד הוא לערוך טיהורים בצבא על-פי הוראות וושינגטון. והשני הוא ליישם את כל הצעדים הנאו-ליברלים שלא היה בכוחו של מובארק ליישם, כמו שבירת שביתות וקיצוץ של הסובסידיות הממשלתיות. את זה העם המצרי לא היה מוכן לקבל.

    המאבק אינו בין "דמוקרטיה בורגנית" ודיקטטורה צבאית אלא בין האימפריאליזם ועוזריו ובין העם המצרי. הלפרין שיתמוך במורסי, אנו נתמוך בעם המצרי.

  4. B.A.T.可生产15种以上不同型号的一系列防暴车辆,基座底盘变化多样。 הגיב:

    לתעשייה הקיבוצית (של "השומר הצעיר") "יש במה להתגאות"…B.A.T ПРОИЗВОДИТ ЦЕЛЫЙ РЯД ТРАНСПОРТНЫХ СРЕДСТВ ПО УСТРАНЕНИЮ МАССОВЫХ БЕСПОРЯДКОВ, ВКЛЮЧАЮЩИЙ БОЛЕЕ 15 МОДЕЛЕЙ, РАБОТАЮЩИХ НА ОСНОВE РАЗЛИЧНЫХ ХОДОВЫХ ЧАСТЕЙ

    ובתרגום לעיוורית: "חברת בית אלפא טכנולוגיות" (שנוסדה ב-1966 בקיבוץ בית אלפא) מייצרת 15 מודלים של משאיות לפיזור הפגנות Riot Control Vehicles (ביניהם כאלה שראיתם לאחרונה בהפגנות במצרים ובטורקיה). החברה מתגאה בכך שרכביה "נוסו בהצלחה בקרבות ברחבי העולם" proven in combat – worldwide.
    bat.co.il/products1.htm

    • איתן. הגיב:

      כן, זרנוקי המים, מפלי המים, נוסו יפה מאוד ברחוב פרובדנציה וגם ברחוב לס קונדס בסאנט טייגו דה צ'ילה.
      צחוק הגורל ,שחברי קן "השומר הצעיר" בסאנטייגו יחד עם מפגינים קומוניסטים, סוציאליסטים ודמוקראטים זכו להישטף במפלי המים מהמכונות מתוצרת קיבוץ השומר הצעיר בית אלפא בהפגנות בשנת 1990, בשלהי שלטונו של הרודן פינושה.

  5. צפור בודד הגיב:

    מאמר טוב יחסית, זאת משום שלמרות ניתוח בהיר של יחסי הכוחות הפוליטיים בתוך מצרים גופא, כולל מסקנות נכונות בסופו, הוא אינו משרטט מפה מפורטת ונחוצה של הכוחות הסוציאליסטים במצרים, אלא נשאר כללי ומעורפל. כמו כן הוא אינו מתיחס כלל למדיניות ממשל אובמה ולקשרים של סעודיה ונסיכויות הנפט עם מחוללי ה"מהפכה" במצרים והשפעתם על מהלכים עתידיים. בנוסף הוא מתעלם מהמרד התומך באחים המוסלמים שמתחולל עתה בסיני והשפעתו על מתרחש במצרים.

  6. דרור BDS הגיב:

    "תיאטרון מבוים: פרסום ברשת על "יציאה לרחובות", הצבא מתערב כדי "למנוע אלימות" ותוך שלושה ימים תופס את השלטון".
    התפיסה הזו יותר הזויה מהתמיכה באסד. הנה מליוני אנשים – לא בפייסבוק, בכיכר – קוראים להסתלקות רודן (שאחראי בין היתר על חלקו במצור על עזה). הנה רודן המצהיר, כמו אסד וקדאפי לפניו, על מלחמת קודש עד המוות נגד המזימה ונגד העם המוחה, והנה צבא, שבניגוד לצבא של אסד בו אתה תומך, מנע שפיכות דמים המונית מצדו של הרודן.
    נראה כי חד"ש ודעם מתעקשות להוות תמונת מראה אחת לשנייה ומתעקשות לקחת צד בקרב בין נבלה לבין טרפה. אחד תומך באחים המוסלמים ובקטאר, והשני תומך באסד. אלה גם אלה – ממש כמו הציונים – אויבי העם הפלסטיני. כך צריך להתייחס אליהם.

    • צפור בודד הגיב:

      "…אלה גם אלה – ממש כמו הציונים – אויבי העם הפלסטיני.".
      לא מסכים עם אמרה גורפת זו (כך גם לגבי ההכללות הבלתי מנומקות שנוקט המגיב כלפי דע"ם וחד"ש).
      קימים ביננו הרבה ציונים הרואים בכבוש, איום ממשי לגבי הציונות בכלל ועתידה של ישראל בפרט.
      צריך להבין:
      אין שום סכוי ללאומיויות הישראלית והפלסטינית, אם אינן נשענות על חזון סוציאליסטי צרוף והגשמתו.
      והציונות אכן נשענת על הסוציאליזם מטבע בריאתה.
      הלאומיות הקפיטליסטית הישראלית פוגעת אם כן בציונות והיא אינה ראויה להקרא ציונות.
      כלומר המגיב מנכס הציונות לידי הקפיטליזם שנוא נפשה. ובכך משרת פעמיים אויביו הוא.
      כך כנראה הוא עושה גם ביחס ל"לאומיות" הפלסטינית. ממדר אותה מהסוציאליזם ומשאירה כתרנגול כפרות בידי זאבי הקפיטליזם.

      • דרור BDS הגיב:

        לא מבין מה אתה רוצה לומר. האחים המוסלמים לא תרמו להסרת המצור מעל עזה, כפי שהובטח. אסד טובח, בין היתר, גם בפליטים פלסטינים. הציונים נוהגים כמותם. מה לא ברור?
        עמדותיה התמוהות של דעם בגנות ההפיכה במצרים מופיעות באתר שלהם. עמדותיה התמוהות של חד"ש בגנות ההתקוממות בסוריה מופיעות באתר שלהם בערבית. חבל שמאמר של קמינר על ההפיכה במצרים לא מתפרסם כאן. סוף סוף לאחר שנתיים אני תומך ללא סייג בעמדתו, ובמקום זאת מובא המאמר של הלפרין.

        לגבי הכיבוש. אם אכן מהווה איום ממשי לגבי הציונות בכלל ועתידה של ישראל בפרט אז אני בעד הכיבוש. הכיבוש הוא הבור שכרו הציונים לעצמם ובו יפלו. איני נוהג לדון עם ציונים במהותה של הציונות כשם שאיני תומך בעסקאות טיעון של אנסים עם הפרקליטות. טוב תעשה אם תלמד היסטוריה ותיווכח שהציונות היוותה ועדיין מהווה סוציאליזם רק עבור האדם הלבן, כלומר קולוניאליזם ותו לא.

        • צפור בודד הגיב:

          לגבי הרישא: אינך מבין מה רציתי לומר, משום שלא אמרתי דבר בנושא. רק כוונתי לכך שלא נמקת טענותיך כלפי חד"ש ודע"ם. ולא כל דבר שברור לך ברור גם להדיוט כמותי.
          כמו כן הרשני לעדכנך שקאטאר והאחים המוסלמים, כבר אויבים בנפש (ע"ע התמיכה הכספית האדירה במצרים פוסט מורסי).
          לגבי הסיפא: אני מרים ידים בהכנעה, משום שהויכוח ביננו הופך להיות סמנטי. גם אני רוצה לראות חסולו של הכבוש ויותר מכך מיחל למיגורו של ממשל מושחת המשרת טייקונה גלובלית ומכפיף כולנו עד עפר. אלא שאתה מתעקש לקרוא לזוועה הזו "ציונות", ואני לא. ד"א קימים מושגים רבים נוספים הסובלים מצרה זו, למשל:
          סוציאליזם לאומי ("נאציזם").
          קומוניזם ("דיקטטורה של ההמונים")
          אנרכיזם ("בלגן כיאוטי ואלים").
          ע"כ, גם אם ביקורתך צודקת לגבי "היסטורית הפשעים" שבוצעו בידי אנשים מסוימים, עדיין אין טעם לשפוך המים עם התנוק.
          ולסיום הערה: אתה כותב, שאם הכבוש אכן מהווה איום לציונות אז אתה בעד הכבוש.
          נו באמת, הרי מכך ניתן להסיק שאתה מוכן לטבוח בפלסטינים רק ע"מ למגר ה"ציונות".

  7. קפאון מחשבתי הגיב:

    יובל הלפרין ודאי יודע שהמציאות היא דינמית, לכן מה שהיה נכון לאחר הבחירות במצרים אינו נכון עכשיו.
    בשלב הראשון לשלטונו ניסה מורסי לישם את הפוליטיקה של האחים המוסלמים להינתק מהתלות באימפריאליזם ולצורך זה הדיח את ראשי הצבא. מהר מאוד הוא גילה ש"מה שרואים משם לא רואים מכאן", כלומר שאין לו ולתנועת האחים המוסלמים בכלל פתרון לבעיות האמיתיות של מצרים, הבעיות הכלכליות, שהן הגורם הממשי למחאה וההפיכה. לכן, חזר למדיניות של מוברק להתמך על ידי ארה"ב והצבא ולשמור בקפדנות על האינטרס הישראלי שנקרא הסכם השלום ולבודד את החמאס בעזה.
    המדיניות הזאת לא פתרה כלום רק החזירה את המצב במצרים לקדמותו וההמונים יצאו שוב לרחוב. ארה"ב וישראל היו שמחות לו שלטון מורסי היה מחזיק מעמד אך הוא "לא סיפק את הסחורה" ולכן מחפשים עכשיו "פתרון אחר". לכולם ברור שדיקטטורה צבאית בתנאים של מצרים לא תחזיק מעמד משום שההמונים שיוצאים לרחוב לא יקנו משטר כזה בטווח הארוך ולכן שלטון הצבא הוא לתקופת מעבר.
    ומה הלאה?…

  8. אנג'לו איידן הגיב:

    זה ניתוח מרקסיסטי. לכן המסקנה שלה תואמת את האינטרס של מעמד הפועלים. לכן, מסקנה זו חושפת את התפקידים המהפכניים המצווים על התנועה המתקדמת על-ידי המציאות והתנאים המצריים משך התקופה שלפנינו. בכך, אני רוצה להביע את שימחתי לנוכח העשייה המהפכנית הזאת של יובל! הייתי זקוק לסיפוק שרכשתי מתוך קריאת עבודתו זו אחרי כל כך הרבה התעסקויות מצידי סביב מאמרים כאילו-מרקסיסטיים.

  9. דמוקרט הגיב:

    לא לגמרי מדויק. אובמה עמד מאחורי מורסי, הוא לא תמך במהפכה הצבאית הזו. כדי לא להציב את עצמו כאויב הכיוון החדש שתיקח אולי מצרים ובכך לפגוע באינטרסים האמריקאים, הוא הסתפק בהבעת דאגה מהמהלך וקריאה לבחירות בהקדם והחזרת השלטון מידי הצבא לציבור. יחד עם זאת, בלי קשר לעיסוק האובססיבי במה חושב הבית הלבן, צריך לציין שהרוב הגדול של העם המצרי בחר באחים המוסלמים, וזוהי חלק מריבונותו. את המאבק בחלק מצעדיהם יש לנהל באופן אזרחי, ולא באמצעות כידוני הצבא, ומאסר פוליטיקאים בידי גנרלים.

  10. שי הגיב:

    התמיכה של המערב בהדחתו של מורסי נראית אבסורדית- הרי הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות שנערכו לפי כל הכללים, מה יקרה כשיתברר שגם הצבא לא יכול לפתור את בעיותיה הסבוכות של מצרים? מה יקרה כשמורסי ימלט או ידבר עם התקשורת? למה המערב תומך בהפיכה צבאית למהדרין? האם תושבי מצריים יסבלו בדומה לאזרחי סוריה?- ימים יגידו…

  11. עכשיו יובל הלפרין הצליח לבלבל אותי סופית הגיב:

    כמעט השתכנעתי מהפואמה האדירה שקמינר שר לכבוד ההמונים המהפכניים השועטים במצרים במהפיכה השנייה נגד האימפריאליסטים והציונים ומשרתיהם הנקלים בשלטון המצרי הנאו-ליברלי-איסלאמי, והינהמתברר שההיפך הוא הנכון ומדובר במחזה תיאטרלי של 'מהפכה' ויראלית מבויימת בפייסבוק ע"י מושכי החוטים האימפריאליסטים והציונים במטרה לרתום את מצרים למרכבת האימפריאליזם ולמחוץ את העם הפילסטיני.

    בקיצור, פינושה והחונטה הפאשיסטית הארגנטינית ואדוניהם בוושינגטון ותל אביב, לא פחות.

    אני כבר מבולבלת ומיואשת וכבר לא יודעת למי להאמין: הינה מארקסיסט אורתודוקסי נגד מארקסיסט אורתודוקסי משני צידי המתרס, זה נשבע בלנין וזה בלנין, ברזל מכה בברזל, ויוצאים ניצוצות.

    • אנג'לו איידן הגיב:

      נכון יותר הוא שכבר מבולבל 'מהפואמה' היית כאשר הגעת להלפרין. במאמר חדש, גדעון ספירו חושף בפנינו שהמבלבל משאיר אותו 'בהמתנה' עד ל-'ידיעה מעודדת' הבאה, 'אז אולי בכל זאת זה ['הפיכה או מהפיכה?'] הולך למקום חדש וטוב יותר?'. ההמתנה הזאת מועילה לו כי מאפשרת לו להשתעשע 'בתסריט דימיוני' כמו כל "שמאלני שמכבד את עצמו (לקרוא: שמתלהב מעצמו)". ככה גם בנוגע לקמינר ונוספים.

      אין ספק על המצב המהפכני במצרים ועל כך שהמצב הזה ילמד הרבה שיעורים למי שמעוניין ללמוד, כפי שהלפרין מעוניין. שיעור חשוב (שלנין הצביע עליו) קובע כי בכדי לממש מהפכה, כלומר, התקדמות של מצב בו המשטר השולט איננו מצליח לשלוט ושהנשלטים מסרבים לשליטתו, יש צורך בארגון המסוגל והכשיר להדריך את הסרבנים, את המתקוממים. ארגון כזה חסר ברוב הארצות, כולל מצרים וישראל.

הגיבו לאיתן.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים