הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 ביולי, 2013 6 תגובות

בימים אלה אנו מציינים 19 שנה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. חוק זה הווה נקודת ציון במדיניות הבריאות בישראל, כי הוא הבטיח את זכות לשרותי בריאות אוניברסליים, שוויוניים ואיכותיים. החוק הביא לחלוקת משאבים שוויונית יותר בין הקופות, לצמצום פערים בהשקעה לנפש ולמימון יותר פרוגרסיבי של ההוצאה לבריאות.

Briut2

עם זאת, מתנגדי החוק וקבוצות אינטרסים רבים הצליחו "להכניס מקלות בגלגלים", כבר מהרגע הראשון, ולאורך השנים: חודש חסר במימון הקופות עם כניסתו של החוק לתוקף, נוסחת עדכון הסל שאינה מכסה את גידול העלויות בשל גידול האוכלוסייה והזדקנותה ומכסה באופן חלקי את עלות הטכנולוגיות החדשות (וכתוצאה מכך שחיקה של כ30%), ביטול המס המקביל ששילמו המעסיקים על בריאות עובדים (ישראל היא בין המדינות המפותחות הבודדות בהן מעסיקים אינם משתתפים כלל במימון ביטוח הבריאות), העלאה משמעותית של ההשתתפות העצמית בגין תרופות, הכנסת תשלומי השתתפות על ביקור אצל רופאים מקצועיים ועבור בדיקות הדמיה, מתן היתר לקופות החולים למכור "ביטוחים משלימים". לשינויים אלו, שינויים שנגדו את עקרונות היסוד של החוק, יש להוסיף שני עשורים של השקעה מינימלית בתשתיות ציבוריות, הן פיזיות והן אנושיות, שהביאו את ישראל לשיעור מיטות ולשיעור אחיות שהם בין הנמוכים בקרב מדינות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD).

ואמנם לא הכל שחור: מערכת הבריאות הציבורית היא מצוינת ומפתחת באופן תמידי דרכים להתייעל ולתת שירותים איכותיים יותר, וליד מגמות ההפרטה, לאחרונה הוכנסו – אם כי באופן מאוד חלקי – טיפולי שיניים וגם תחום בריאות הנפש לתוך הסל שבאחריות הקופות.

עם זאת, היום, 19 שנה לאחר חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי מצב מערכת הבריאות הציבורית מדאיג: שיעורי המימון הפרטי מתוך ההוצאה הלאומית בבריאות בין הגבוהים בין מדינות ה-OECD (דבר הפוגע בשוויוניות, ביעילות ואף באיכות הטיפול), הגידול בהשתתפויות העצמיות מביא לכך שמטופלים מוותרים על תרופות בשל הקושי לשלם עבורן, מערכת הבריאות הפרטית גדלה בקצב מפחיד ובמידה לא מבוטלת על חשבון המערכת הציבורית ותוך טשטוש מוחלט של הגבולות בין פרטי לציבורי והפערים בין מרכז ופריפריה נשארים עמוקים.

לכן הדרך הטובה ביותר לציין את "יום ההולדת" של החוק היא להמשיך להאבק כדי לממש הלכה למעשה את עקרונות היסוד שלו: זכות אוניברסלית ושוויונית לשרותי בריאות. מאבק הזה כולל בין היתר עדכון אוטומטי של הסל בשיעור של כ2% לשנה, השקעה בתשתיות פיזיות ואנושיות, מדיניות שתביא לסגירת הפערים בין מרכז ופריפריה ובין האוכלוסייה היהודית והערבית, הכלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי על מהגרי עבודה, מבקשי מקלט וחסרי מעמד, הפרדה בין המערכת הציבורית לפרטית תוך העדפה ברורה של הראשונה, ביטול ההשתתפויות העצמיות וביסוס מימון ההוצאה הלאומית לבריאות על מקורות ציבוריים.

  • פרופ' דני פילק הוא חבר ברופאים לזכויות אדם.
תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. צפור בודד הגיב:

    מאמר צנוע וחכם המקפל בתוכו סקירה ממצה של תולדות חוק "בטוח בריאות ממלכתי".
    משפט המפתח בו: "…(עקרונות היסוד שלו:) זכות אוניברסלית ושוויונית לשרותי בריאות.".
    על ישומם של עקרונות אלה חובה להלחם ולהאבק כדי חרוק שיניים אף כדי חרוף נפש.
    מחאות אפילו קולניות לא תעזורנה.
    גם חקיקה שתאפשר אכיפתו ע"פ חוק לא יכולה להועיל ברגע זה בשל חולשת הכנסת.
    דרושה כאן מהפיכה של ממש.
    הצבור חיב להעמיד מתוכו ארגונים אסרטיביים, שידרשו להעמיד לדין מי שעובר עליו (מתוך קבוצת ה"מחליטים": אלה שמשת"פים עם "תקיעת המקלות בגלגלים" ולו גם בעצימת עינייהם, בעודם מכהנים החל כבעלי עמדות בכנסת, בממשל, בועדות הצמודות אליהן, וכלה במשרד הבריאות ובכל הארגונים הצבוריים והפרטיים, הקשורים לנושא).
    כלומר, חייבים להתכוון כנגד פונקציונרים ספציפים. ממש כשם שנאבקים בפושעי מלחמה.
    יש להציב "מטרות דמות" בודדות וברורות ולצאת כנגדן חזית אחת, תוך כדי דרישה ברורה להעמדה לדין.
    אלף בית בטקטיקה.

  2. גם בתחום הבריאות ניתן ללמוד מפינלנד הגיב:

    לא רק שהשקעה בבריאות הציבור, כולל טיפול שיניים, היא גבוהה ואיכותית, אלא היא גם שיוויונית. כ-5% מאוכלוסיית פינלנד דוברת בדית כשפת אם. ובמקומות שבהם זה אפשרי ניתן השירות גם בשפה השבדית. לכו והשוו לישראל >>> כאן מעל 20% מהאזרחים דוברי ערבית (וגם חלק גדול מהרופאים למשל בצפון הארץ דוברי ערבית) ולמרות זה… טוב אתם יודעים על האפלייה יותר ממני. כך גם החלטת שרת הבריאות יעל גרמן (לשעבר מרצ) שלא לאפשר לרופאים שלמדו באוניברסיטת אל־קודס במזרח ירושלים לעבור את בחינות ההסמכה ולעבוד בישראל או במערכת הבריאות במזרח העיר, אף שזו סובלת ממחסור חמור ברופאים.

  3. צבי הגיב:

    לעניות דעתי התמונה רחוקה מהצבע הורוד בה צבע אותה ד"ר פילק. טרם כניסתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקף, שעור הביטוח הרפואי בישראל – שהיה אז וולונטרי – היה הגבוה בעולם! (96-98%). זאת במידה רבה הודות לקופת חולים של ההסתדרות הכללית, ולקופות האחרות שהצטרפו לשוק הזה. מכאן שבישראל הצורך בחוק ביטוח בריאות ממלכתי היה נמוך מאשר בכל מקום אחר בעולם. אם כן מה היה הצורך בחוק זה? הסיבה האמיתית היא כדי להחליש את ההסתדרות הכללית, על ידי ניתוקה מקופת החולים שלה, אשר עד אז היתה אחת הסיבות העיקריות להצטרפות של אנשים כחברים להסתדרות. מטרה זו אמנם הושגה, והסתדרות העובדים היום חלשה מאי פעם.
    בחוק היבטוח היו אמנם כמה סעיפים חיוביים, כמו: הזכות לעבור מקופה לקופה, החובה על קופה לצרף אליה מי שמבקש (ולא לדגום רק את הבריאים והצעירים), ומס אחיד פרוגרסיבי. אבל בשביל זה לא היה צריך לחוקק חוק כל כך קיצוני. מאז החוק, המדינה היא שקובעת לנו מה נקבל במסגרת של השירותים הרפואיים, ובעיקר – מה לא נקבל. ומי זו המדינה, לעניין זה? משרד האוצר, שסיסמתו הקבועה היא "אין לי". המשך בתגובה הבאה

  4. צבי הגיב:

    לא ברור לי למה תגובות ביקורתיות שכתבתי כאן נעלמו.

הגיבו לצבי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים