הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 ביולי, 2013 17 תגובות

לא רק הנשיא אובמה מתלבט כיצד להתייחס אל הדחת נשיא מצרים הנבחר מוחמד מורסי על ידי הצבא, גם בשמאל יש לא מעטים השואלים את עצמם: האם יש כאן הפיכה צבאית מהזן המוכר והדוחה של קצינים מושחתים המדיחים אזרחים מהשלטון בנוסח אידי אמין באוגנדה או פינושה בצ'ילי? או שמא זה מקרה נדיר בו הצבא חובר לכוחות הדמוקרטים ומדיח נשיא פונדמנטליסט דתי מהאחים המוסלמים, המדרדר את ארצו לעוד דיקטטורה דתית בנוסח איראן? שוחרי חירות האדם יודעים כי דמוקרטיה לא מתמצית רק בהליך הבחירה עצמו, אלא בשלל עקרונות נוספים כמו חופש ביטוי, עיתונות חופשית, חופש התאגדות, זכויות למיעוטים, שוויון בין נשים וגברים, הפרדת הדת מהמדינה, החלפת שלטון בבחירות ועוד דברים יפים כאלה. מורסי נבחר בבחירות חופשיות, וכל הסימנים העידו כי בכך מסתכמת לשיטתו הדמוקרטיה, ומכאן ואילך, הוא לא השאיר מקום לספק כי הוא רוצה להוביל את מצרים למדינת הלכה הנוהגת על פי השריעה, במלים אחרות – דיקטטורה דתית. אם כן, ההדחה מוצדקת. ואז מגיעה הידיעה על טבח שערך הצבא בחמישים מפגינים ואני אומר לעצמי, אם אלה דפוסי ההתנהגות של המשטר החדש, אזי נפלנו מהפח אל הפחת. ואז מגיעה הידיעה כי מוחמד אל בראדעי מונה לסגן נשיא, וזו ידיעה מעודדת, אז אולי בכל זאת זה הולך למקום חדש וטוב יותר? אני בהמתנה.

בינתיים אני משתעשע בתסריט דימיוני והרי הוא לפניכם:

הרמטכ"ל מכנס את המטה הכללי לישיבה שלא מן המניין. הוא אומר בערך את הדברים הבאים: זאת ישיבת חרום סודית ואסור שגרגיר מידע ידלוף ממנה. התפקיד שלנו הוא להכין את הצבא למלחמה בכדי שביום סגריר יוכל להגן על ישראל. מזה 46 שנים אנו מנתבים את חיילינו ומכלים את כוחם בשמירה על משטר הכיבוש. במקום להכין חיילים למה שנועדו, להגן על ישראל, אנו מבזבזים את כוחנו בריצה אחר ילדים זורקי אבנים, בהתייבשות במחסומים ובהוצאת ילדים ממיטותיהם באמצע הלילה. אנחנו מגדלים חיילים שוטרים ולא לוחמים. אנחנו מועלים בתפקידינו. לא במקרה הוכינו ברמה זו או אחרת בשלוש המלחמות האחרונות: יום הכיפורים ושתי מלחמות לבנון.

IDF(מקור)

יש לנו ממשלה לא אחראית המובילה אותנו אלי תהום. אני לא מחפש צדק לפלסטינים אלא מה טוב לישראל. והדבר הטוב ביותר לישראל הוא להיפטר מהשטחים ולחזור ולבנות צבא שידע להילחם בעת הצורך. הכספים המושקעים באחזקת השטחים הם הכספים החסרים לנו לבניית צבא מקצועי מצויד כהלכה. בסוף המסלול של אחזקת שטחים ממתין לנו עימות עם כל העולם הערבי והמוסלמי, שיחייב אותנו להשתמש בנשק יום הדין, שימוש זה יחזור אלינו כבומרנג, שמשמעותו, חיסול ישראל. על מנת להציל את ישראל אנו זקוקים לממשלת חירום לאומית בהנהגתנו.

הנה התוכנית שהגיתי בקווים כלליים ואודה על הערותיכם. ביום ראשון, יום ישיבתה השבועית של הממשלה, נכתר את כל הנקודות האסטרטגיות במדינה. אחד מאלופי המטכ"ל ייכנס לישיבה ויודיע לשרים כי מרגע זה הממשלה מושעית והשרים יהיו במעצר בית עד להודעה חדשה. הכנסת תפוזר עד למועד בחירות חדשות. כל כלי התקשורת יולאמו באופן זמני ויהיו תחת פיקוח הצנזורה ודובר הצבא. בשטחי הגדה תיאסר תנועת מתנחלים והם יחויבו להישאר בבתיהם עד שיוחלט אחרת. חוליות בנות חמישה חיילים כל אחת בפיקוד קצין תאסופנה את הנשק בהתנחלויות. במידה ויהיו הפרות סדר, הפגנות, הן תפוזרנה בנחישות באמצעים לפיזור הפגנות. ברוך השם, יש לנו ניסיון מצטבר בכגון אלה. לא נרתע ממעצרים המוניים של מסיתים ומפרי סדר שישוכנו במחנות המעצר בנגב. שוחחתי עם המפכ"ל וראשי השב"כ והמוסד והם הבטיחו שיתוף פעולה.

לאחר שייצבנו את השלטון, נפנה לרשות הפלסטינית ונאמר להם: פנינו לשלום. אנו מקפיאים את כל הבנייה בהתנחלויות ומזרח ירושלים. המחלוקות ידועות וניתנות לגישור. הבה ניכנס למו"מ אינטנסיבי שיימשך ללא הפסקה עד שיצא עשן לבן. הסכם שלום המכיל פשרות משני הצדדים יהיה מושתת על העקרונות הבאים: תוקם מדינה פלסטינית בהתבסס על גבולות הקו הירוק. יהיו תיקוני גבול קלים עם חילופי שטחים אחד לאחד. ירושלים תהיה בירה משותפת לשתי המדינות. ההתנחלויות שתישארנה בתחום המדינה הפלסטינית, תהיינה כפופות לדין הפלסטיני ומתנחלים שיעדיפו להישאר בתחומי המדינה הפלסטינית יצייתו לחוקי המדינה. אלפי המתנחלים שיחליטו לחזור לישראל, ישוכנו זמנית בסוג של מעברות בדומה להמוני העולים בשנות החמישים של המאה ה-20 עד שיימצא עבורם פתרון של קבע. האגן הקדוש יהיה תחת פקוח בינלאומי שיבטיח חופש גישה ופולחן לכל הדתית. כל האדמות שהוחרמו על ידי הממשל הצבאי הישראלי ו/או ההתנחלויות יוחזרו לבעליהם. המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת מנשק התקפי, וישראל מתחייבת לכבד את עצמאותה. צבא ישראלי לא יישאר בתחומה וכדי להבטיח את קיומו של ההסכם יוקם כוח בינלאומי שיוצב לאורך הירדן ולאורך קו הגבול בין שתי המדינות.

ישראל תהיה מוכנה להכיר בעוול שנגרם לפלסטינים ותתרום את חלקה בקרן פיצויים בינלאומית שתוקם במטרה לפצות אותם על רכושם וסבלם. כאקט של רצון טוב תקלוט ישראל מספר מוסכם של פליטים, שלא ישנו את אופייה הלאומי. בל נשכח כי אנחנו מחסירים מישראל 300 אלף פלסטינים ממזרח ירושלים שיעברו לתחומי המדינה הפלסטינית. בתמורה תכיר הרשות בזכות אזרחי ישראל להגדרה עצמית. יוסכם שזכות השיבה לא תכלול את ישראל בתחומי הקו הירוק והיא תמומש בתחומיה המדינה הפלסטינית.

חומת ההפרדה תוסר במסגרת תהליך של הפשרת יחסי האיבה. הגבול יהיה פתוח, שתי המדינות יפעלו לעידוד ופיתוח התיירות משני עברי קו הגבול. יתקיים שיתוף פעולה כלכלי על בסיס שוויוני. ייבנו מסילות רכבת ביו שתי המדינות ובין שכנותיהן. ישראל תחזיר למדינה הפלסטינית את מרשם התושבים ותדאג למחיקתו מרשומותיה. כל האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים ישוחררו. ישראלים יצטרכו להסתגל לתמונות הקשות מבחינתם, כיצד הטרוריסטים והרוצחים בעיניהם, הינם גיבורי השחרור בעיני הצד השני, המתקבלים בהפגנות שמחה המוניות. שתי המדינות מתחייבות לפתור כל מחלוקת במו"מ בחסות הקוורטט או כל מוסד בינלאומי שיוסכם עליו בין הצדדים.

ייתכן שבהחסרתי נתון כזה או אחר, אבל אלו הם קווי ההסכם כפי שנראים בעיניי, הוסיף הרמטכ"ל, והמשיך: עם חתימת ההסכם הוא יובא כמות שהוא לאישור במשאל עם. לא תורשה כל תעמולה, לא בעד ולא נגד, הוא יוצג בכל כלי התקשורת והעם יחליט מסכים או לא מסכים. אני מניח, המשיך הרמטכ"ל, כי העם ברובו יבין את משמעות ההסכם, את האופקים שהוא פותח, סוף למלחמות ושלום עם העולם הערבי והמוסלמי. לאחר שההסכם יאושר תוקם ממשלה אזרחית זמנית שתורכב מאישים בעלי יוקרה ציבורית, שאינם מעוררי מחלוקת, והיא תכין את הבחירות. הבחירות תהיינה חופשיות, חשאיות, פתוחות לכל המפלגות. הכנסת שתיבחר תרכיב את הממשלה ואנחנו נגיש את התפטרותנו, נאום הרמטכ"ל.

כפי שציינתי בראשית הטור, מדובר בתסריט דימיוני לחלוטין, ומאחר ומדובר בדימיון, השמים הם הגבול.

הדבר היחידי המשותף לתסריט הדימיוני ולמציאות היא, שבשני המקרים הצבא שקוע בפוליטיקה עד צוואר. גם היום, הממשלה לא תצא למלחמה אם הרמטכ"ל יתנגד ויזהיר מפני כישלון וקטסטרופה, והיא כן תצא למלחמה אם הרמטכ"ל יתמוך ויבטיח הצלחה.

אני ער לעובדה שהצד השני יכול לחבר תסריט הפוך כשהמציאות הרבה יותר קרובה אליו משלי. עכשיו אני שואל את הקוראים: אם נניח, שוב הנחה דימיונית, והלא יאומן יתרחש והתסריט הדימיוני ימומש, מהי עמדתנו? אנחנו תומכים או אומרים: שוללים כל התערבות צבאית בממשל. אם העם וממשלתו מעדיפים אבדון, אנחנו הולכים איתו עד הסוף המר בשם הדמוקרטיה, גם אם היא מגלה סימני התאבדות.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. עידן סובול הגיב:

    הדמוקרטיה מעל הכול, אבל רק בתנאי שמדובר בדמוקרטיה ליברלית. כי לעולם אין לשכוח שאדולף שיקלגרובר היטלר עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות ותכף ומיד הוציא את הדמוקרטיה להורג במשפט בזק מכור מראש, בתמיכת המון שנסחף לשיר בקולי קולות את ההורסט-וסל החלאתי ואת "גרמניה, גרמניה מעל הכול" http://www.youtube.com/watch?v=VNDj71hU0oU

  2. יולו הגיב:

    "אם העם וממשלתו מעדיפים אבדון, אנחנו הולכים איתו עד הסוף המר בשם הדמוקרטיה, גם אם היא מגלה סימני התאבדות."

    מי זה אנחנו,,,,החכמים?,הנאורים? היודעי כל?המיעוט הבטל ב60?הצודקים תמיד?
    ואני, שהחלום הרטוב שלכם הוא הבלאות שלי אומר לכם השמאל השמאלי שאתם הם הליוייתנים המסתערים על החוף אחוזי אמוק וטועים ולדעתי הוזים,,,,,,בבקשה"-חומת ההפרדה תוסר במסגרת תהליך של הפשרת יחסי האיבה. הגבול יהיה פתוח, שתי המדינות יפעלו לעידוד ופיתוח התיירות משני עברי קו הגבול. יתקיים שיתוף פעולה כלכלי על בסיס שוויוני. ייבנו מסילות רכבת ביו שתי המדינות ובין שכנותיהן. ישראל תחזיר למדינה הפלסטינית את מרשם התושבים ותדאג למחיקתו מרשומותיה. כל האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים ישוחררו. ישראלים יצטרכו להסתגל לתמונות הקשות מבחינתם, כיצד הטרוריסטים והרוצחים בעיניהם, הינם גיבורי השחרור בעיני הצד השני, המתקבלים בהפגנות שמחה המוניות. שתי המדינות מתחייבות לפתור כל מחלוקת במו"מ בחסות הקוורטט או כל מוסד בינלאומי שיוסכם עליו בין הצדדים."אם זו לא הזיה אז מה זזו הזיה?
    {הניסוח הזה ממש מזכיר את נוויל צמברליין עם שלום בזמננו,,,זוכרים?}

  3. ירון הגיב:

    מאמר מעולה גדעון. בהחלט מעורר מחשבה..

  4. שום בצל הגיב:

    אכן דמיוני – אבל לא אפשרי.

    1. יש ויכוח על העובדות – האם הכיבוש הכרחי או לא
    (עזה כבר אמרנו?)
    2. דברים דומים נאמרו ע"י אולמרט, ברק, פרס וכו'….
    אז מה חדש?
    השאלה היא האם אבו מאזן יחתום על הסכם ללא זכות שיבה מלאה לפלסטינים לתוך ישראל?
    לצערי, מסופקני…

  5. דמוקרט הגיב:

    מדוע לברוח מהתמודדות עם המציאות לעבר מחוזות ה"אם לסבתא היו גלגלים"? הנשיא מורסי הנו הנשיא החוקי של מצרים, שכהונתו נקבעה על פי ריבונותו של העם. הוא נמצא במעצר ללא הליכים משפטיים על ידי קציני צבא שהשתלטו על ארמון הנשיאות. בכל שלבי כהונתו הוא הראה, כאשר רבתה הביקורת על האיחוואניזציה שלו, שהוא מוכן להיות בדיאלוג עם מתנגדיו ואף להתקפל לגמרי כשאין לו ברירה. המשך ההפגנות, בתוספת הלחץ בינ"ל, היו מביאים ככל הנראה לתוצאות סבירות בלי לשבור את הדמוקרטיה הצעירה והפריכה. מה שנעשה כאן הוא טעות היסטורית, ודי מדהים שאנשים שרואים את עצמם דמוקרטים מתלבטים כיצד להתייחס. שלא לדבר על החלק השני של חד"ש, שעולץ בגלוי. מצד שני, אלה אותם אנשים אשר ששים על כל שכונה של חומס שנכבשת מחדש ע"י כנופיות אסד, אז מה הרבותא?

  6. צפור בודד הגיב:

    אתה כותב: "שוחרי חירות האדם יודעים כי דמוקרטיה לא מתמצית רק בהליך הבחירה עצמו, אלא בשלל עקרונות נוספים כמו חופש ביטוי, עיתונות חופשית, חופש התאגדות, זכויות למיעוטים, שוויון בין נשים וגברים, הפרדת הדת מהמדינה, החלפת שלטון בבחירות ועוד דברים יפים כאלה.".

    להזכירך, הדמוקרטיה אינה אלא מדע הבנוי על אקסיומות פשוטות:
    1. הפרדת רשויות מוחלטת (אין הנחות ואין ערבוב רשויות)
    2. שלוש בחירות חשאיות לכל רשות בנפרד (כלומר בלי תעמולה)
    3. שורשי העשב הבונים אינטרנציונל (משום שבחירה של קבוצה גדולה מדי של אנשים בקבוצה קטנה מדי של נבחרים, יכולה להוליד רק שחיתות וגניבת דעת).

    כלומר, כל הרעיונות הגדולים שצינת יכולים להתהוות בפועל במציאות, רק אם יגיחו מחוקה (וחיקה) של דמוקרטיה הנשענת על שלוש האקסיומות הנ"ל. אחרת לא יהיו אלא מס שפתיים וגבבת מילים גבוהות, הא ראיה (חלומות באספמיה ותסריטים בהקיץ).

    ירמיהו אומר זאת טוב ממני:
    "אֵלְכָה-לִּי אֶל-הַגְּדֹלִים, וַאֲדַבְּרָה אוֹתָם–כִּי הֵמָּה יָדְעוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, מִשְׁפַּט אֱלֹהֵיהֶם; אַךְ הֵמָּה יַחְדָּו שָׁבְרוּ עֹל, נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת".(שם ה' ה'

    • צפור בודד הגיב:

      תוספת: משלושת האקסיומות שהצגתי, ניתן להבין שהדמוקרטיה חיבת להתקים כבר בתוך קבוצות הבסיס הקטנות (שורשי העשב) ומשם להתפתח מעלה (בדומה לשיטת שרי העשרות, שהנהיג משה במדבר).

  7. הזיות הגיב:

    החלומות של ספירו לא ראויות בכלל לתגובה אלא שיש כאן ענין עקרוני שכדאי לעמוד עליו.
    מה שיוצא מחלום ספירו הזה היא עמדתו שיש לכפות על הפלסטינים תנאים בבתמורה לנסיגה.
    ומה יקרה אם תנאיו החלומיים לא יתקבלו על דעת הפלסטינים?
    נסיונות הכפייה בגרסת השמאל הציוני או הימין הציוני לא יצלחו כי גם אלו וגם אלו אמורים להסחט בלחץ המגף של הכיבוש.
    הדרישה של השמאל צריכה להיות סיום הכיבוש. הכיבוש הוא לא לגיטימי והנסיגה מהכיבוש היא ללא תנאים. אח"כ אפשר יהיה לדבר על מו"מ חופשי בין צדדים שווים (לפחות פורמלית)

  8. רונן ישראלי הגיב:

    הצבא יתפוס את השלטון עד קיום בחירות זה יפה מאוד.
    בבחירות לא יבחר משטר שונה מהקיים ומה אז?
    חוץ מזה יש אומרים שבישראל לא תתכן אף פעם הפיכה צבאית כי למעשה הצבא כבר שולט פה…

  9. צדוק התקוה הגיב:

    נניח וזה לא תסריט דימיוני בקובה מת פידל קסטרו וקצין צעיר ליברלי שנמאס לו מהדיקטטורה השלטת בקובה יתפוס את השלטון יפזר את הפרלמנט הקובני ויכריז כי קובה תפסיק להיות מדינה עם מפלגה אחת אלה קובה חופישת עם ריבוי מפלגות והצבא יחזיק את השלטון עד לבחירות…………………… דמיוני באמריקה הדרומית לא

  10. גיל הגיב:

    דילמה מוכרת. הצדת הדברים בצורה חדה כפי שנעשה כאן מבהירה לי שמדובר בתרחיש אימים, ולא אתמוך בו. כידוע, גדעון, המרחק בין אוטופיה לדיסטופיה קטן, והסיפור כאן מבהיר זאת היטב.

  11. גדעון ספירו הגיב:

    כל אלה שמדברים על תסריט הזוי, צודקים, גם אני סבור כך. המגיבים לא הבחינו כי התסריט נכתב לכבודם של אותם אנשי שמאל שמיהרו לראות בתפישת השלטון על ידי הצבא חלק מהמהפכה הדמוקרטית. אני שייך בשלב זה לסקפטים שטרם הכריעו. אני מסכים עם הטוען כי בישראל אין צורך בהפיכה צבאית כי זרועות הצבא פרושות בכל מערך החיים בישראל, בין ישירות ובין באמצעות גמלאיו. (כתבתי על כך מאמר מקיף תחת הכותרת "הגנרל, הגנרל היה יקר כה לאומה" שפורסם בבטאון "מצד שני" -גיליון ספטמבר 1998 אותו ערכה ענבל פרלסון ז"ל).
    היות התסריט המתואר בטורי הזוי, לא מפריע לאחד המגיבים לתרום הזיה משלו כשהוא דורש מישראל קודם כל לסגת מהשטחים הכבושים ורק לאחר מכן לנהל מו"מ. זו הזייה שנראית לי צודקת אבל אין היום מדינה אחת, כולל כל העולם הערבי, שדורשת זאת מישראל. אבל אולי, הנה עוד הזייה, תתארגן בריגדה בינלאומית, בדומה לבריגדה שקמה במלחמת האזרחים בספרד ותסיג, את ישראל לגבולות הקו הירוק.

    • הזיות הגיב:

      מתברר שמה שנראה ריאלי הוא הזייה גמורה כמו "שלום תמורת שטחים" או "שתי מדינות לשני עמים". אז כדאי לדבוק בעקרון הצודק שאולי הוא ריאלי יותר מהריאליה הפוליטית

    • עלי הגיב:

      אין בישראל לובי או קליקה של אנשי צבא אשר פרושים לאורך ולרוחב של החברה
      הדעות הפוליטיות של אנשי הצבא מחולקות בדיוק כמו בתוך כל החברה
      משום כך אין אינטרס פוליטי לקליקה הצבאית
      ולראיה הסרט "שומרי הסף"
      הספר "צאלים" על הניסיון לפגוע בסאדם חוסיין באמצעות טיל מראה שהצבא
      מושתת על נורמות מוסריות ואמת היה ניסיון להשתיק את פרשת צאלים מסיבות
      מאוד כבדות של בטחון המדינה אבל כל הסיפור התפוצץ בפניהם של אלה שניסו לרמות
      מכאן קל וחומר אם את צאלים הצבא לא הצליח להשתיק על אחת כמה וכמה
      התערבות בסגנון הצבא המצרי אינה אפשרית בישראל

  12. צדוק התקוה הגיב:

    גדעון עוד משהוא עם הזייה תתארגן בריגדה בינלאומית ותיסוג את סין מטיבט לזה יש הרבה מתנדבים
    נראה לי אוהדי הדאלי למה

  13. עלי הגיב:

    עד כמה שאני מבין קלינטון הציע פלוס מינוס הרבה יותר מאשר אתה נותן והם פתחו באינתיפדה
    הפליטים בחרו ברוב של 95% בחאלד משעל ובבחירות לפרלמנט החמס זכה ברוב .
    רוב הפלסטינים ו-90% מהצעירים תומכים באמנת החמס לפי סקרים של שקאקי.
    התסריט היותר הגיוני הוא שלאחר 6 חודשים מכינון המדינה הפלסטינית יפרצו עשרות אלפי פלסטינים את הגבולות בשם זכות השיבה ערביי ישראל התקוממו וידרשו להפרד מישראל ולהסתפח למדינה הפלסטינית שהיא מולדתם לאחר שמאות הרוגים יפלו מ-2 הצדדים האו"ם יתכנס וישלח משלחת אשר
    תעביר החלטה שהערבים צודקים והפתרון היחיד הוא תוכנית החלוקה משנת 1947
    בנקודה הזו השמאל יציע (ברוב חוכמתו) שהפתרון היחיד הוא הכרזה שישראל היא מדינה של 2 לאומים
    והשלטון צריך להיות מחולק בין היהודים לערבים יפרצו מהומות מצד 2 הצדדים ומלחמת השחרור מספר 2 תפרוץ
    ישראל תנצח משום שישראל צודקת ואין לעם היהודי אלטרנטיבה ולערבים תמיד קיימת האופציה לחיות באחת מ-23 המדינות בין האטלנטי לאוקינוס ההודי

    • צפור בודד הגיב:

      עלי , מסכים עם תחזיותיך. המסקנה היא אחת (וזאת באם אינך שוחר מלחמת שחרור 2 , או כפי שאני מכנה אותה מלחמת טרנספר, עקובה מדם, שאיש לא ידע תוצאותיה לכאן או לכאן): מהפיכה סוציאל- דמוקרטית משני קוי המתרס הישראלי פלסטיני. משום שאם מהפיכה כזו (שתיצר בהמשכה רפובליקה סוציאליסטית דו לאומית) לא תתרחש, נמשיך להתבוסס בסטטוס קוו: מדינה דו לאומית, כבוש ממאיר, פיגועים, בדוד עולמי וכו'. לדעתי הכדור נמצא היום בידי הסוציאל דמוקרטים בעלי האורינטציה הימנית בטחונית משני צידי המתרס. אם אלה ישכילו ליצר ממשלות סוציאל דמוקרטיות בישראל ובפלסטין, הדרך לשלום בר קימא תקצר במאד.

הגיבו לשום בצל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים